בשיחה חגיגית שנערכה לאחרונה עם פרופ' שלום רוזנברג, איש מחשבת ישראל ופילוסופיה, הוא התייחס באופן יוצא דופןכלפי החטאים של המודרניזם ובעיקר ביחסי יהדות עם הפוסט-מודרניזם. וכך אמר בין השאר בראיון לאורי פז ויואב שורק בגיליון חג הפסח של מוסף "שבת" (שבועון "מקור ראשון"):
"אני רוצה לצייר כאן שלושה משולשים, שמתארים את התשתית של החשיבה המסורתית, החשיבה המודרניסטית, והחשיבה הפוסט מודרנית. המשולש הקלאסי הוא אמונה, מצווה ותקווה (לגאולה במֵמד ההיסטורי והאישי). אלה שלושת הערכים היהודיים בה"א הידיעה; וזה מתאים מבחינה פילוסופית לשלושת הממדים של הקיום האנושי – האמונה זה הקוגניטיבי, מצווה זה המעשי ותקווה זה הרגשי. העולם המודרני קיבל את הסטרוקטורה הכללית הזאת, אבל החליף את מהות הקודקודים: במקום אמונה הוא הציב 'אמת' ואפשר גם לומר 'תיאוריה', במקום 'מצווה' – 'מוסר' או ערכים, ובמקום תקווה הוא העמיד את ה'אוטופיה'. זהו העולם שבו צמחוהתיאוריות הגדולות, של מרקס ופרויד, ובו יצאו לפועל האוטופיות הגדולות, כמו הקומוניזם והלאומיות.
"הפוסט-מודרניזם עשה 'החלפה' דרמטית יותר: את האמת הוא החליף ב'נרטיב', את המוסר והערכים הוא החליף ברב-תרבותיות, כלומר רלטיביזם של הערכים, ובמקום התקווה, או האוטופיה, שנכשלה הוא העמיד את 'הכאן ועכשיו', ובעצם את הייאוש מן העתיד. נגד זה נלחם ר' נחמן מברסלב: אמונה מול הספק, מצווה מול הפיתוי, ותקווה מול הייאוש...
"המודרניזם חטא. האידיאלים של הקידמה חטאו באימפריאליזם וקולוניאליזם, שניסו להשליט את אירופה על כל העולם; והתיאוריות הגדולות של האוטופיה קרסו והתגלו בכיעורם. החטאים של המודרניזם הצמיחו את הפוסט-מודרניזם, בעיקר מתוך הייאוש מהקומוניזם והמפעל המרקסיסטי".
לפי דבריך, העולם המסורתי קרוב יותר למודרנה מאשר לפוסט-מודרניזם; למרות שבמשך כל כך הרבה דורות נלחמו ביניהם המודרנה עם המסורת.
"נכון מאוד. בוויכוח עם המודרניות, אתה יכול להבין שכאשר אני מדבר על הגאולה בן השיח שלי מדבר על האוטופיה. ואילו כעת, עם הפוסט-מודרניזם אין לי מצע משותף. אם אין אמת, אז תם עידן הוויכוחים ואין עם מי להתווכח. איש באמונתו יחיה. והתוצאה היא איומה: שהרי אם אין אמת, אז אין בשביל מה להקריב כלום. הבעיה היא שאין לי אף זכות לדרוש משהו מאדם. מה שלדעתי, משמיט את כל הבסיס המוסרי.
"היו חטאים למודרניזם, ואחד מהם, כפי שאמרנו, נעוץ באימפריאליזם האירופאי שניצל ושיעבד עמים רבים, משבטים אפריקניים ועד לתרבויות עתיקות ימים באסיה. לדעתי, זאת הסיבה שהמודרניזם נענש על ידי הופעת הפוסט-מודרניזם. אבל מכאן ועד למחשבה שעלינו לכבד את עולמם הרוחני של כל התרבויות, כשוות-משקל לעולם הרוחני של המערב, הדרך רחוקה. יכול להיות למשל, שבעולם המוזיקה אין הבדל בין הפריפריה למרכז ועלינו לכבד את כולם במידה שווה. אבל האם זה נוגע למוסר ולערכים? האם עלינו לכבד את המדע שלהם כפי שאנו מכבדים את המדע המודרני? לא ולא, כאן אנו עומדים בוויכוח עם הפוסט-מודרניסטים. ויש להצטער על מה שקורה היום במדעי הרוח באוניברסיטאות בתחום זה".
איזה עתיד יש בעולם פוסט-מודרני כזה?
"נעבור את הפוסט-מודרניזם. הוא יותר אופנה אינטלקטואלית מאשר עולם חדש של ממש. באמריקה קיבל הפוסט-מודרניזם את המכה הגדולה בקריסת מגדלי התאומים ב-11/9, אך אירופה לא מודעת לכך.
"נס גדול התרחש, והוא שקשה מאוד לקרוא את הכתבים של הפוסט-מודרניסטים. לו הם היו יותר מובנים ונוחים לקריאה, ובני האדם יכלו להבין את מה שהפוסט-מודרניסטים באמת אומרים, אז היינו במצב קטסטרופאלי. בעצם, הרבה מן האינטלקטואלים אינם באמת פוסט-מודרניים, אלא משחקים באיזה משחקים בשפה ומושגים, משחקים שלא ברור להם עצמם, והכול בהשפעתם של כמה שמות מפתח. יש דברים רבים במודרניזם הדורשים תיקון, אולם האידיאולוגיה הפוסט-מודרניסטית, לפיה אין אמת, במובן המקובל של המילה, פירושה שאין בשביל מה להקריב קרבנות. מה שמשמיט את הבסיס לדרישות המוסר והערכים.
"מבשר ונביא הפוסט-מודרניזם היה ניטשה, שטען כי אין עובדות אלא יש רק פירושים. מכאן שבמציאות יש רק נרטיבים. למשל, תופעת ההיסטוריונים החדשים. וכאן אנו עומדים בפני התהום. האם גם לגבי השואה נאמר שקיים נרטיב אחד ולפיו נרצחו שישה מיליון יהודים ונרטיב אחר לפיו נהרגו כמה אלפים בלבד ושתאי הגזים לא היו ולא נבראו? אני חושב שהישראלי הסָביר לא מקבל את זה. וכנ"ל לגבי הנרטיב הפלסטיני, לפיו לא היו ביצות לייבש, מול הנרטיב הציוני. אמנם נכון שצומתי התרבות מושפעים משפה מסוימת, יתכן שיש דברים שהמודרניזם כן צריך לתקן, אבל אתה צריך להיות סופר-מתוחכם כדי לברוח מהעובדות הגלויות לעם; איש הרחוב לא יקבל אותה".
מה דעתכם על הדברים? (המלצה: כדאי לקרוא את כל השיחה בקישור המקורי).
*****
אורך הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 10/04/2007 2:15:24
נשלח ב-12/4/2007 09:33
איזו דעת תורה מצוטטת בכוכב הגאולה?
_________________
נשלח ב-12/4/2007 09:27
[רמבמיסט,
don't push it..
מפאת כבודך מחקתי.]
_________________
נשלח ב-12/4/2007 09:11
ממללא,
איני חפץ במותו של איש, גם אם השקפת עולמו (הרפורמית) מובילה לאבדון בארורתה. האיש בר-סמכא בנוגע לחקר הגותו של רוזנצווייג (אביו ז"ל הוא המתרגם של "כוכב הגאולה" לעברית).
ברי ושמא,
סביר להניח שגם הרב משה גרילק סבור כאחיו, הרב מנחם גרילק, מחבר המאמר ההוא על רוזנצווייג.
ולא שיש איזה צורך להיות חרדי מבטן ומלידה בשביל לאפיין חברתית את מידת חרדיותו של אדם אחר שזה מ"קרוב" בא והיה לחרדי, כרוב החרדים של זמנו וארצו ("תורה עם דרך ארץ").
רמבמיסט,אני בשונה ממרת אמשלום חרדי מבטן ולידה,ודעתי, ואני מוכן להתערב שלא ימצא חרדי חולק,שמי שמחשיב את רוזנצוויג לחרדי (זה לא אומר דבר על חשיבותו ועל מעמדו) לא היה חרדי וכנראה שגם לא חרדי עכשיו.
ומי שמביא ראיה ממנוף וממכרי משה גרילק כנראה שגם לא יהיה חרדי. חרדיות זה גנטי...
לא שאגב זה פוסל אותך במשהו אתה יכול להיות איש טוב וירא שמים, אבל כדאי שתהיה לך פחות נחרצות באשר לחרדימוס.
נשלח ב-12/4/2007 00:03
רמבמיסט,
לשיטתך יש לגרוס: יהוידע עמיר הארור (!)
ולא כפי שטעית לכתוב לעיל.
נשלח ב-11/4/2007 23:11
מדאם אמשלום,
כפי שצפיתי ולא התבדיתי, במקום תגובה עניינית את עוסקת במתן ציונים מיותרים למתדיינים שלך. מה שמעיד יותר מכל על מידת ידיעותיך שלך בנושאים הנידונים, שלא לדבר על הגיחוך העצמי.
כל המידע שמסרתי על השקפת עולמם של ראשוני הרפורמה הארורה (!) ביכולתי לבססם כמאמר אקדמי לעילא עם עשרות מקורות בעברית ובלע"ז משורשרות. אך מאחר ומדובר בז'אנר של כתיבה אחרת, הדברים נכתבים בהתאם לצפי (ולא להצע).
את הקישור למאמרו של ר' גרילק הבאתי אך ורק כדי לסתום גולל על פיהם של המצפים לראות כתבות שער על רוזנצווייג בעיתונות החרדית. וכלל לא כמקור מחקרי בר סמכא שאני מסתמך עליו בלימודי על השקפת עולמו של רוזנצווייג.
[מעניין עד כמה נוח לך להתעלם משני המקורות המוסמכים לפרשן את תפיסותיו של רוזנצווייג כפי שהבאתים למעלה: הפרופסורים רבקה הורביץ ז"ל ויהוידע עמיר יבל"א.]
נשלח ב-11/4/2007 22:09
רמבמיסט,
צר לי, אבל מסתבר שלא רק את רוזנצווייג אינך מכיר אלא גם את ראשוני הרפורמה. עמדותיך המבוססות (על משהו אחר חוץ מידע, מסתמא, אבל בכ"ז מבוססות איתן) נשמעות כפרופגנדה מגוחכת וזולה במיוחד, ואני מתנצלת על שאין לי מספיק זמן ואנרגיה להתפלמס איתן (וחבל, כי אם היית משכיל מעט יותר ושחצן מעט פחות, הייתי נהנית מן האתגר ומן הלימוד).
[איני מכירה את מנחם גרילק ואפילו לא את האתר מנו"ף, אבל אם זה החומר עליו אתה מסתמך כדי להכיר את רוזנצווייג (או את ראשוני הרפורמה), דומני שאיני צריכה לטרוח, שהרי מלאכתי נעשית בידי אחרים...]
נשלח ב-11/4/2007 21:57
אמשלום,
איזה מקום יש להשוות בכלל בין חשיבתם המוטעית של ראשוני הרפורמים בגרמניה של ראשית המאה ה-19 לבין תפישתו של רוזנצווייג את היהדות כישות על-היסטורית, (שוב: שחשיבותה היא דווקא בכך שאינה פועלת באופן פוליטי אלא מציגה אידיאל רוחני בלבד, בעוד שהנצרות פועלת בתוך ההיסטוריה וטורחת לגייס כל הזמן מאמינים חדשים)?
הלא הרפורמים גרסו אז בדיוק את ההיפך הגמור: אוניברסליזם נוצרי חקייני ועלוב. כלומר, היהדות כדת אוניברסלית ולא פרטיקולרית, זאת בשונה מהיהדות כישות על-היסטורית של רוזנצווייג; כלומר, לפעול בדיוק באותם כלים נוצריים, תרתי משמע, לגיוס מיסיונרי של מאמינים חדשים, בניגוד לפעילות היהודית של רוזנצווייג כאידיאל רוחני פרטיקולרי בלבד.
רוזנצווייג התנגד לציונות, לא בגלל שהציב במקום ירושלים הקדושה את ברלין הנאורה כמעשי אבות המייסדים של הרפורמה הארורה. אלא משום שראה בה פגיעה באידיאל היהודי של חיים רוחניים לא-פוליטיים. זאת בשעה שלנגד עיניהם של אברהם גייגר ופמלייתו עמדו אך ורק שיקולים פוליטיים צרי אופקים.
ואסיים בהפניה למאמר הגומר את ההלל על דמותו המאמינה של רוזנצווייג, מפרי עטו של העיתונאי החרדי מנחם גרילק, באתר חרדי לכל הדעות מנו"ף (מיותר לציין שהמאמר פורסם לא פעם בעיתונות החרדית):
בחזרה לפרופ' רוזנברג.
בפ"מ פשוט אין עם מי לדבר. כל טיעון שתעלה בעד או נגד הדת יתקבל באותו מבט מזוגג ... שהרי אם אין אמת אז למה לבזבז מלים עליה.
מה שכן, אני לא ממהר לאמץ את האופטימיות שלו שהפ"מ הוא אופנה חולפת. דווקא משום שאין לו מסר מחייב הוא מושך המונים, שלא מביטם מעבר לקצה אפם, אלא על מה שעושה להם טוב כאן ועכשיו.
ר' מיכי,
בספרך (עד כמה שירדתי לסוף דעתך), אתה מדגים עד כמה קשה להתווכח עם טיעונים פ"מ, שהרי כולנו במערב שבוים בדרך החשיבה האנליטית.
_________________
למה לי קרא, סברא הוא
נשלח ב-10/4/2007 20:55
ביחס לשאלה שהועלתה כאן, אין לי ספק שאין שום השוואה בין החרדים לאוכלוסיות מרובות לדים ונחשלות בעולם השלישי. עקב התרבות הלמדנית אצלם אני משוכנע שתוך דור אחד הם יכולים אם ירצו להוביל בכל תחומי הכלכלה, המדע, והתרבות החילונית כפי שעשו דורות קודמים של יהודים שיצאו מהגטו. השאלה אם הצר שווה בנזק המלך?
נשלח ב-10/4/2007 20:46
מציץ ונפגע,
במבט לאחור, אתה צודק. ואני מסיר בפניך את הכובע. הגם שעודני סבור שבעיית פיצוץ האוכלוסין איננה רלוואנטית לעם ישראל ההולך וקטן ממילא (נגע ההתבוללות הנוצרית האוניברסליסטית).
נשלח ב-10/4/2007 20:46
מייציץ,
מה עם המורמונים ?
נשלח ב-10/4/2007 20:43
ממללא,
כמו ד"ר אברהם גם אני אינני מבין מה נדבקת לך לחרדים בהקשר הנדון כאן.
פרופ' רוזנברג איננו חרדי, גם אם הוא מתגורר בשכונה ירושלמית מתחרדת.
ודעתו משקפת בראיון את התפיסה הדתית-לאומית ביחסה אל רוח הזמן החדש.
ומכאן שהיותו של רוזנצווייג יהודי אורתודוקסי, לא במובן חברתי-קטלוגי אלא במובן של שומר מצוות, שתרם להגות הקידמה המודרנית - לצנינים בעיניך.
