הרהורים על אפשרותה של כפירה זמנית

האם אפשר לו לאדם הדתי להטיל ספק במציאות א-להיו, כדי להוכיח את מציאותו.

השאלה שלי היא בהטלת ספק נוסח דיקרט, בשלב בו אני מטיל ספק אני מניח כי א-להים אינו בנמצא, (או במקרה של דיקרט שא-להים הוא רמאי) כדי להגיע לביסוס מציאות הא-ל.

אחת הדרכים להגיע להוכחה האונטולוגית היא, יש להניח כי א-להים אינו נמצא, ומתוך הסתירה הפנימית המתקבלת מתוך הנחה זו, מוכח שהוא נמצא. השאלה היא האם אפשר לו לאדם הדתי לכפור במציאות א-להים כתרגיל להוכחת מציאותו.

ואם נשוב לספק הקרטיזיאני הדבר ברור שבשעת הטלת הספק עלי להניח את שלילת טובו של הא-ל באופן טוטאלי אם רצוני להשתתף בתרגיל המחשבתי הזה, א"א לי להעמיד פנים שאני חושב שהא-ל הוא רע בשעת התרגיל ובה בעת לדעת כי א-להים הוא קיים וטוב, משום שמבחינה פסיכולוגית זה לא עובד. צריך פשוט להניח ולחשוב שהא-ל הוא רע ורמאי. וכאן השאלה האם אני כאדם דתי רשאי להניח כן בשביל המטרה של הוכחת ההיפך.
ההוכחה הקוסמולוגית אינה מציבה לפתח דילמה זו, שכן אין צורך להניח כי א-להים אינו נמצא, אלא כי א-להים לא ברא את העולם, או את האדם, ומתוך כך להגיע להוכחה כי א-להים נמצא. אבל ההוכחה האונטולוגית המנסה להוכיח את מציאות הא-ל מתוך מהותו, מוכרחת להשתמש בהכחשת מציאות הא-ל כדי להמשיך.

פיתרון שאולי הוא אפשרי שגם בתהליך ההוכחה האונטולוגית, איני מכחיש את מציאות הא-ל כשלעצמו. אלא אני מכחישו מבחינה אפיסטמולוגית. כלומר אני אומר לעצמי א-להים קיים קיום אובייקטיבי, אלא שמבחינה הכרתית אני מכחיש את קיומו.         
אם כי הרוצה להשתתף בתהליך שיקול הדעת הקרטיזיאני, יש לו בעיה שכן יש לו להניח מציאות א-להים רע באופן אובייקטיבי. 

דפל,

כשדנים בדברים באופן לוגי לא מתעסקים רק בצורה אלא גם בתוכן, לוגיקה אינה מתמטיקה מבחינה זו שמי שמשתמש בה שלא למטרות משחק, יכול להשאר אדיש לתוכן.
אדם הקובע כי מבחינה לוגית אין א-להים, הוא זהה לאדם האומר כי מבחינה ריגשית אינו מאמין בא-להים. ואם בקביעה לוגית סופית אני צודק מה שונה קביעה זמנית.

כשדיקרט הניח בשביל טוטאליות הספק את קיומו של א-ל רמאי, הוא היה חייב להתמכר פסיכולוגית להנחה זו, בכדי לחזות את התוצאות האפשריות של הנחה זו, גם בשל המימד הקיומי של אופי הספקנות, וגם כפי שטענתי הנחה ככל שתהה לוגית וצורנית היא מתייחסת לתוכן שאני חייב לחוות אותו לפחות מבחינה מחשבתית די להמשיך.  ואיני רואה הבדל מהותי בין חוויה מחשבתית לחוויה ריגשית, ואיפה שאין מקום לחוויה רגשית למה שיהיה מקום לחוויה מחשבתית.