ר' אהרן מבעלז והשפעת השואה עליו

ריב
עכשיו אנחנו כבר לא בריב.

אםשלום.

קצת הטריד אותי מה שכתבת"    [דייך מאיר, עד כאן תחום שבת"...]  כי לא כך זכרתי את הגמרא.

ירוחם,

מלכתחילה לא התקוממתי אלא כנגד הטענה כי לא יתכן שתישמע מפי רבי עקיבה המימרה ש"אחר" נסמך עליה.
 ר' עקיבה התכוון בדבריו לכך שאם אדם מקבל חינוך ללמוד תורה מפני שהוא שואף לדעת ה'אמת' (="ראשיתו טוב") ולא כ"אחר" על מנת לקבל כבוד (= "ראשיתו לא טוב" ) לא יפול למלכודת ש"אחר" נפל לתוכה -


ובשורה התחתונה - לדעתי, "אחר" מצדיק עליו את הדין, בפני מי שרואה בו את רבו - כלומר, מה שהיה בעוכריו היא העובדה שהלימוד שימש אמצעי לקבלת כבוד וזה אינו סותר שנכון שלזה חינכו אותו - אתה רוצה לראות בדבריו התחמקות בדמות אליבי שיערב לך - כל אחד\ת וההבנה שלו\ה...
 
כעת,  בלי הלשמה ושאינה לשמה זה נשמע בסדר?

ריב
את קצת   חוטאת למסופר, בגלל רצונך להשתמש במנטרות חרדיות שחוקות ,כגון בעבודת ה" שלא לשמה. אם כל הכבוד ריב. המנטרה הזו לא מתאימה למסופר. אחר מצביע על הלא לשמה כדברייך של אביו ועל ריחות ע"ז של אמו. ולא שלו. הוא הרי לא אשם בכלום. זו אמו ואביו אשמים, הוא תמיד הרי היה בסדר. אבל אביו הוא אשם במצבו האומלל, בגלל רצונו להתגאות בבן ת"ח שיודע לעשות קונצים של אש. הסיפור הזה שלו לא מתחיל להיות רציני, זו היא השלכת אשמה על  ההורים, ולברוח מאחראית מה לזה ולשמה ולא לשמה. הוא משתמש בר"ע בבנית האליבי המפוקפק שלו, ועל אי יכולתו לשלוט על דרכיו.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם?

למה דרשה זו שלילית? האם להודות על האמת ולומר שאף על פי שנקודות פתיחה טובות מקילות על אדם להגיע להשגים טובים אין להתייאש לזה לא צלחה דרכו בראשיתו אם כי יהיה עליו להתאמץ יותר בכוח רצונו לשוב ולבחור בדרך שתביא אותו לאחרית טובה ?- הרי ראשיתו של אדם איננה תלויה בו - בעל כורחו אדם נוצר, נולד וכו' - ולא אמרו בעל כורחו אדם חוטא ומגיע לאחרית רע -
"אחר" הביא לדעתי את דבריו של ר' עקיבה כדי להצביע על הסכנה שבעבודת ה' שלא לשמה על מנת לקבל שכר, ולהוכיח שאם אדם עושה את התורה עטרה להתגדל בה, וקרדום לחפור בה, סופו שנוטל חייו מן העולם  - היינו, שהוא אלישע בן אבויה מטרתו היתה להשיג כבוד על ידי הלימוד וכך התקיימו בו דברי אלעזר הקפר ב'אבות': "הקנאה התאווה והכבוד  מוציאים את האדם מן העולם"

ריב
מכיון שההיגיון אומר, שאדם לא ידרוש דרשות , כשהדבר עלול להתפרש כפגיע בו.
לדרשה יש  הרי מטרה חינוכית, זה לא אבי גזוקט- מה יכל להיות  חינוכי בדרשה הזו, המרפה את ידי התלמידים והאנשים שלא צלחה דרכם בראשיתה? הרי דרשה זו בעצם היא שלילית, כי איזו יכולת שינוי על עברו ותחילת דרכו יש לשומע את הדרשה?

_________________

מודה ועוזב

למה ייחוס הדרשה לרבי עקיבא מופרכת ?  "טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו" - כלומר, אם לאדם נקודות פתיחה טובות כמו נטיות מולדות ואו חינוך נכון יש לו הפוטנציאל\ סיכויים, להגיע ביתר קלות לאחרית טובה - בעוד שנקודת פתיחה חינוכית שאיננה טוב מראשיתו" כמו זו של "אחר", ופחות או יותר גרועה כמו זו של רבי עקיבה איננה פוסלת אפשרות של אחרית טוב - אלא, שהדגש הוא על עדיפות ה"טוב מראשיתו" 

אםשלום
סוף כל סוף אנחנו לא מסכימים.  אבל תחשבי על זה בעייני פסיכולוג, או תשאלי כזה, אם הרעיון שלי אינה אופציה.

_________________

מודה ועוזב

[ירוחם,

זכותך.
כיוון שאין לי כוח לכתוב שוב את הניתוח שלי לסיפור בירושלמי שם, אתה מוזמן לקרוא מעט ממנו כאן.]

אםשלום
רבי אלישע בן אבויה אמר את זה לרבי מאיר משמו של ר"ע, וכך כתבתי.
ל המשך דבריך, כרגיל אני לא מסכים. ולא ראיתי בירושלמי, התיחסות של גיחוך לפרשנות הלגיטימית לפסוק.

העצני
וכך גם רבי יהושוע.

_________________

מודה ועוזב

[ירוחם,

זה לא הווארט של רבי מאיר, אלא של אלישע בן אבויה (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) בשם ר"ע. באותה סוגיה הווארט הזה זוכה לביקורת גדולה, שכן הוא מניח סוג של דטרמיניזם, אשר מוכח שם כמגוחך בשל היותו עניין של פרשנות גרידא...]

ירוחם
בוא נסכם.
ההסבר שאני מציע דורש את שבחו של ר' יהושע ישירות מהביטוי 'אשרי יולדתו', במשמעות של אשרי לידתו. אמנם, זוהי נקודת החולשה שלי ברמה המילולית, אבל אני מרוויח שנמנה פה שבחו של ר' יהושע באופן ישיר, וכשאר השבחים המנויים במשנה. חוץ מזה אני מבין את המשנה מתוך העולם שלה בלי להזדקק למקורות חיצוניים.
אתה לעומת זאת מבין 'אשרי יולדתו' בפשיטות (וזה יתרונך). שבחו של ר' יהושע הוא נגררת של שבחה של אמו בין אם תזדקק לירושלמי (וזה חסרון לדעתי), ובין אם תאמר ששבח האם הוא גם שבח הבן. (דבר תמוה, למרות שההוכחה מיעקב ויוסף יפה) 
יש מפרשים שפרשו כמוני ויש כמוך.
מ"מ, וודאי שכל הנ"ל חזי לאיצטרופי להסברים ולראיות שהבאתי מקודם. מה עוד, שברור שההסבר שלי הרבה יותר מגניב.
עוד שתי נקודות.
א. על מרע"ה הכתוב מעיד בלידתו 'ותרא אותו כי טוב' וכפרוש הגמ' במס' סוטה שנמלא הבית אורה או שנולד מהול וכו'. וא"כ נראה שדווקא כן הייתה לו ההכנה המזגית המדוברת לעיל.
ב. לא הבנתי איך הצלחת לקשר את הווארט של ר' מאיר מפרמישלן לענייננו.       
 
ווטו
לקח לי זמן להבין שהתייחסת ל'ידע שור קונהו' ברצינות. זה היה בבדיחותא, בציניות.
לגוף העניין, אחזור ואומר מה שכבר אמרתי, שהגדלת שעליה אני מדבר אינה תלויה בדבר חוץ מעצם חייה של הדמות, וממילא הגדלות גם לא תלויה ביחס כזה או אחר של החברה אליה. 
מה שכן, יכול להיות שישנו אדם שיראה לך שאין בו כלום מלבד היותו מלך העדר, בה בשעה שאישיותו היא כ"כ כבירה, עד שהיא לא מתלבשת בכלל בכלי המדידה שאתה מכיר. וכדי כן להכיר בגדולתו, צריך אולי לפתח איזה הגיון שמעי שרגיש לקולות יותר דקים.    

 

שלום.

שנרב
הבאתי דוגמא מכמה דמויות, שנראה לי שמה שאמרתי עליהם יכול להסביר כמה דברים.
הבאתי גם כמה דוגמאות מנושאים אחרים, ויכול להיות שהם לא היו כ"כ טובות ואם אמצא טובות מהם אביא. 
אזכיר שני מקורות. 
אומר דוד המלך בתהילים 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה'. מה זה ואני תפילה ? והסבירו המפרשים אני איש תפילה. ונסביר לשיטתנו שאני עצמי  הוא התפילה, אני הוא השבח וההודיה להשי"ת. כל חיי הם  תפילה אחת ארוכה.
כמו כן, ישנה המשנה הידועה בפרקי אבות 'שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן'. והסבירו בחסידות שהכוונה בכתר שם טוב היא מי אתה, מה שמך. זה אינו כתר  שהוא חיצוני ונרכש  ככתר רגיל. זה כתר ששייך למהות, לשמו של אדם. וזה הסבר טוב לדעתי גם בפשט משנה.(והמפרשים לא פירשו כך ויש שפירשו להיפך)  

לי באופן אישי הדברים מתקבלים על הלב והאמת שגם נראים די פשוטים, אבל אין לי כרגע איך להסביר לך את זה יותר טוב.   

ריב
אני מסכים עם דבריך אבל לא על זה דיברתי. אני מניח שאתה מדבר על משמעות מודעת, ואצלי זה לא משנה. פלוני משמעותי בגלל מי שהוא וזה לא משנה בכלל אם האנשים מודעים להשפעתו עליהם. ואגב, יש לך ספק שישו ומוחמד היו אנשים גדולים?

בעל
גם וגם. מה זה איש קדוש בעצם, הרי רק ה' אלוקים הוא קדוש. רק הוא מובדל במהות. ועם זאת, באופן פראדוקסלי, אנחנו מדברים על התפשטות הקדושה בתוך העולם. וצ"ל כי רק הדבק באותה קדושה אלוקית מקבל את דרגת הקדושה ככל שהוא דבק יותר.ויש דרכים שונות לזה. יש מצוות, יש תורה שמקרבות את האדם לאלוקים ויש אדם שנולד קרוב ודבק. מרמת הקדושה שאליה הגיע אדם שעמל כל ימיו, הוא מתחיל. כשיעמול גם הוא, הוא יעלה מעלה מעלה, אבל בכל מקרה הוא מתחיל מרמה גבוהה. זה כמו קדושת ישראל או קדושת הכוהנים. יש אנשים שנולדים על ראש ההר. למה זה מפריע למישהו?  

זילבר
אם מרגע שהוא נהיה תלמיד חכם אז הוא מקבל משמעות נוספת, יותר מזו הנרכשת על ידי הישגיו ומעשיו, אז נראה לי שאתה מסכים איתי. לא כך?

ווטו 
לא זהיתי דבר אצל ר' אהרן מבעלז ולא דיברתי עליו באופן ספציפי. ניסיתי להעלות נקודה כללית שיכולה אולי גם להסביר דברים מסוימים. אני באופן אישי מאמין במלך העדר גם בלי זה, וכמאמר הכתוב 'ידע שור קונהו'. 
ולגבי ה'משהו'. נכון, אין דרך להעביר את זה במילים, אבל אדם צריך ללמוד לחוש בדברים שמילים קטנות מכדי להסביר.יכול אדם לשבת שנים ולהתעסק במושכלות ובחכמה, אבל הוא לעולם לא יידע להקשיב לדברים שליבא לפומא לא גליא, או אפילו ליבא לליבא לא גליא. 
  
                                                                                                                                        

ציטוט מחזון איש אמונה וביטחון פרק א'.

אות י':
אם כי כל בני אדם בסוג אחד ובמין אחד, בכל זאת לא ימצאו שני אנשים בשויון מוחלט, וכל איש הוא יחידי בין האישים, אין כשרון שכלו דומה לחברו, ותולדה מחויבת מזה שיש לפעמים יתרון איש על משנהו בערכים מופרזים, עד שנדמה שאין שניהם אחד בסוג ובמין.

אות י"ד:
ואמנם אף בלי כל סיבה מעשית יש סיבות צפונות בכחות הנפש להפק חן ואהבה לרעהו שהוצג לפניו בפעם ראשונה, אשר לא הכירו מעולם, ומנקודת אהבה זו הולכת האהבה וגדלה ומתוספת, וכמו כן יש כחות בנפש להפק שנאת מרורות לרעהו בלי כל סיבה מוקדמת, [הערת ווטו: ר"ל סיבה גלויה] רק בגלל שלא מצא חן בעיניו, והשנאה הולכת ומתפתחת ביניהם, וביחוד הדבר רגיל באלה שכשרון שכלם חזק ומדותיהם ערות וחדות.

עכ"ל.

ברור שישנן סיבות ליתרון איש על משנהו ולנשיאת חן או אנטי-חן איש בעיני רעהו, אלא שסיבות אלה צפונות עדיין מניתוח הגדרתי כמו "טעם וריח" ולכן הן מסתכמות בנשיאת חן [מלשון מציאת חנייה בעיני הזולת עי' מילון] או הפכה אינטואיטיבי. מסתוריות זו מסייעת להאליל את הנאהב ולהמאיס את השנוא באופן מוגזם ומסוכן [ניטשיאני].

החזו"א ציין ש"הדבר רגיל באלה שכשרון שכלם חזק ומדותיהם ערות וחדות". נראה שבכך כלול מה שקרוי רומנטיות בלע"ז. אך יש לציין שמה שנושא חן או אנטי-חן עד כדי התלהבות מאד תלוי בהשקפות כל אחד ואחד ובדעותיו הקדומות בין על האדם המסוים ובין על מה שהוא מייצג וגם המוסכמים על הכלל כ"כריזמטיים" לא מגיעים לרמה של התלהבות ללא הנטייה האישית. כך שאין דרך שהעצני יוכל לשכנע על ה"משהו" הזה שהוא חושב שזיהה אצל האדמור מבעלז ללא שימציא לנו את הסיבה הצפונה בדיוק כמו שלהבדיל לא יוכלו לעשות כן מעריצי כל "כוכב/ת" שהו/יא. [וכבר דנו לרוב על מהותן של אינטואיציות בלתי מנותחות להיות בלתי ניתנות לשכנוע תקשורתי אמין.]