המבנה הפרדוקסלי של החברה החרדית

דומה כי אין ויכוח על העובדות. בחברה החרדית, כחברה, יש אלמנטים של דיכוי החשיבה האינדיבידואלית. יש לחץ חברתי ליישור קו עם המגמות השולטות במחשבה דיבור ומעשה, ובמקרים רבים קיים מחיר חברתי לחריגה מהנורמה.

הסיבה היסודית לכך היא החרדה העצומה מהאפשרות של אי הקפדה מספקת על קיום מצוות, אפשרות שמגיל אפס לימדו אותנו שמתי שהוא, בעולם הזה / הבא אנו צפויים לשלם עליה מחיר כבד.

החרדה הזו אינה משהו שולי. מדובר בתמה מאוד יסודית ועמוקה שיש לה גם ביטוי בשם שהחברה הזו אימצה: "חרדים".

הפתרון שהקולקטיב החרדי פנה אליו הוא הרחקה עד לקצה מסביבה העלולה להתקשר בדרך כלשהי, עקומה או נפתלת, עם ביצוע חטא.

הבעייתיות שיש בכך היא בראש ובראשונה הריאקציה שקיצוניות זו מעוררת. והאפשרות ש'בועה' זו לא תעמוד במבחן המציאות. מציאות שמכילה בתוכה, מה לעשות, גם אורחי חיים אחרים.
בנוסף, לממד הדיכוי של כו"כ היבטים אישיותיים יש מן הסתם מחירים משלו.

הדרך לשינוי מצב זה עוברת לכאורה דרך העלאת הבטחון העצמי הקולקטיבי של החברה החרדית. בטחון עצמי גבוה חוסך הרבה מהפעילויות שמקורן בחרדה.

העלאת הבטחון העצמי מחייבת ביסוס והעמקת האידיאולוגיה החרדית.

ביסוס אמיתי אינו אפשרי ללא מתן צ'אנס לספק.

הספק כשלעצמו מעורר חרדה מפני דרדור דתי.
וחרדה מונעת התייחסות כנה ורצינית לספק.

המנעות זו מהתייחסות לספק חוסמת למעשה את האפשרות שהבטחון העצמי החרדי יוכל להתחזק.
והרי לנו פרדוקס חסר תקנה.

האמנם?

'החרדה' שעליה מדובר נובעת לדעתי  מרפיסות ועצלות המחשבה.  רוב בני האדם אינם
מסוגלים--נא לא להעלב--למחשבה רצינית ועמוקה. החיים הדתיים לא כל כך מתישבים עם
ההתפתחות בעולם--רוב בני האדם ימשכו אחרי העולם--מכאן ההסתגרות והחרדה.לכן גם
דואגים לחתן אותם בגיל צעיר מאד--וכאשר יש לזוג שנים שלשה ילדים עם בעיות משכנתא--
הם לא ילכו לרעות בשדות זרים.זאת גם הסיבה שישנם הרבה עמי-ארצות למרות שמבלים את
רוב זמנם בבית המדרש--ולכן יש הרבה חרדים שבעצם אינם מאמינים--והם חיים כאנוסים.

בעזהי"ת


   בסעודה שלישית, האיר ה' יתברך את עיני, לאמירה קצרה זו:
   "השיטה החרדית, מתוך היותה בהתגוננות שמתוך חרדה, מדכאת כל ביטוי עצמי יחודי של הפרט. וכאמירה יפנית "מסמר בולט, דופקים עליו". ומה בעצם יוצא?
   אז ככה: ביטוי עצמי מיוחד לטובה, מצליחים לדכא על ידי התנהלות זאת, שהרי מן הסתם מי שמחפש טוב, גם מקשיב לזולת ולקול המחנכים והמשגיחים, או המון העם הנחרד שמינה את עצמו להיות מחנך ומשגיח כנגד כל 'חדש אסור מהתורה'.
   אלא שלמרבה הצער, את הביטוי העצמי היחודי לרעה, כלל וכלל לא מצליחים כך לדכא. שהרי מי שבא חלילה להרע, כבר אינו מתייחס ו'דופק חשבון' למחנכים והמשגיחים והמון העם הנחרד. הוא בלאו הכי בא כאן למרוד ולעשות את האסור, ו'עושה מה שבא לו'.
   אז מה יוצא בעצם?
   ששיטת דיכוי יחודיות הפרט, כשנעשית באופן מוגזם, אינה אלא שיטה לדיכוי הטוב היחודי של הפרט.

   וכך, מי שרוצה שהכניסה לחדר המדרגות שלו תהיה נקיה ומסבירת פנים, וגם שתהיה גינה נקיה ועצי פרי נטועים בה, למען הנות הבריות ושמח אותן, נתפס כאיזה חצי 'שאבבניק', והרי אף אחד לא רוצה לעמוד בלחץ החברתי שנגרר בעקבות דימוי כזה. 
   אבל להפך, מי שמתעצל וזורק את השקית זבל באמצע הרחוב במקום בפח, הרי כבר לא מעניין אותו 'מה יגידו הבריות', ולכן הוא פשוט זורק אותה באמצע הרחוב.
   
   ואידך זיל וגמור, מהמראה החזותי של מאה שערים, לפרדוקס רציני ביותר בחברה שלנו.
   [סמיילי. זה החצי עקום חצי מחייך].  

_________________

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות  

עוף השמים,
ברוך הבא.
מה שרואים משם לא רואים מכאן..

הפרדוקס שכתבת עליו מתבטא דווקא כשאתה מנסה "דרך לשינוי". זהו סוד ההצלחה לשימור החרדיות, ליצור סתירה מובנית לכל נסיון שינוי. 
העולם בנוי על התמודדות אין סופית עם פרדוקסים מהסוג של אינטרסים נוגדים ומשלימים, 
כגון: בין רוח לחומר, בין יחיד לרבים, בין הווה לעתיד.
בהתמודדויות אלו יש "תג מחיר" לכל החלטה. 
ה"חרדיות" כהגדרה שלא לשלם את המחיר לקיום הטבעי בעולם מחייבת להסתמך על נס או לשלם מחיר, בדר"כ, הרבה יותר יקר בשלב מאוחר יותר.



 

עוף, שלום עליך.

ודאי שאתה צודק אך לא צריך להגיע לזה.
אתה מסרטט את הדילמה של החרדי למה לא להפסיק להיות חרד, הוא פשוט מרוצה מזה.
כפי שכתבת נכון, האידאולוגיה החרדית היא שלא להתמודד עם החטא כלל, זה שוה כל מחיר וכל הקרבה ובלבד שלא לראות את יצר הרע באופק.
יש יצר הממון? אין משכורות!
יש יצר עריות? אין בכלל שני מינים!

אין נסיון לברוח מזה משום שזו האידאולוגיה.

בקשר לפרדוקס אני מסופק, אבל הגדרת החרדה כמקור השיבוש המרחף בצעדיו של החרדי, מענינת ואף מבריקה.

זמן מה שאני תוהה מה גורם לנו לגנות תופעות שונות (כדוגמת אי קבלה לחיידרים בתואנות משונות, תרבות הפאסט-נישט המטורפת ועוד), אך בה בעת, לתמוך בקיומן או לפחות להכנע להן.

חרדה? וואלה! צריך לחשוב על זה עוד קצת. לילה טוב. עוף טוב.

_________________

http://blugermagid.blogli.co.il/