| נשלח ב-14/4/2007 21:53 |
 |
| |
טיול מחוף לחוף\יומן מסע
כפי ששמתם לב (או לא...) נעלמתי מהפורום מצאת החג ועד כתיבת שורות אלו.
הסיבה להיעדרות היא:אני ועוד כתשעה חברים יצאנו לטיול מ"חוף לחוף"-זהו טיול מאוד פופולארי,שבו הולכים מחוף אכזיב-נהריה ועד חוף הכנרת-טבריה.מסלול של כ60 קילומטרים לערך.[משלבים כמה מסלולים] כשהלינה היא בשטח.
אפשר לעשות את זה ביומיים אבל עדיף לחלק את זה לשלושה ימים.
אני עשיתי את זה בשלושה ימים,תוך הליכה כמעט רצופה (למעט הפסקה אחת ארוכה בת שעה וכמה הפסקות קצרות )
כאשר כל יום ההליכה היתה משמונה בבוקר ועד שעות אחרי הצהריים.
ביום הראשון מחוף אכזיב ועד מעלות תרשיחא ביום השניממעלות תרשיחא ועד מירון ביום השלישי ממירון ועד הכינרת.
ביום הראשון- קמנו בשעה 7 בבוקר והתארגנו לתפילה,בשעה 7:15 התפללנו תפילת שחרית עד 8:00,בשעה 8:15 כשהאוהלים והשקשי"ם על גבינו התחלנו לנוע,יצאנו מחוף אכזיב בנהריה שבו ישנו דרך המסלול שמתחיל מתחת לגשר הזיו,הלכנו כשעה וחצי לערך תוך חציית מטעי בננות ואבוקדו [הדרך הינה מישורית ולא קשה] עד שהגענו לכביש מספר 7,שם הלכנו כשני-שלושה קילומטרים על הכביש עד שהגענו לתחילת מסלול נחל כזיב [מסלול כחול] שם הלכנו לצד מעיינות מים נובעים (בשלב הזה של השנה היה מעט מים) עברנו את מבצר מונפור-שם עשינו מנוחה (וגם מנחה.. )ארוכה לאכילה ושתיה,לאחר ארבע-חמש שעות הליכה.לאחר מכן המשכנו עד עין זיו-שם עצרנו,השעה היתה 4 אחרי צהריים.לאחר מנוחה קצרה התחלנו את העלייה ליישוב מעלות-תרשיחא שם תכננו לישון,העלייה היתה מפרכת,ולאחר כשעה הליכה הגענו ליישוב,התמקמנו ב"אגם מונפורד" [אגם מרהיב] עם האוהלים ושקי השינה ושם הלכנו לישון.
רוצים לדעת איך הסתדרנו עם הגשמים העזים שהחלו לרדת בבוקר היום השני?
רוצים לדעת איך הסתדרנו כאשר ירדה עלינו החשיכה ועדיין היינו במסלול בדרך למירון ביום השני?
כל זאת ועוד בהמשך..ההמשך יבוא.
_________________
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 21:54 |
|
| |
הבטחתי המשך..קיימתי.
היום השני: התעוררתי משנתי,קור אחז בי בכל גופי למרות היותי מונח בתוך השק שינה השוכן לו בתוך האוהל,שלחתי מבט חטוף לעבר השעון כשעין אחת פקוחה,מחוגיו הורו על השעה 04:05 לפנות בוקר,פקחתי את העין השניה והבטתי לעבר סביבתי,הכל היה דומם,חברי ישנו שינה עמוקה,תהיתי על סיבת התעוררותי המוקדמת למדי והרגשתי שסיבת התעוררותי לא היתה מקרית,משהו טרד את מנוחתי,וצדקתי..קול הגשם המכה בחוזקה על דפנות האוהל הגיעו לאוזניי,מוזר...זה לא היה בתיכנון,החלטתי לפתוח את פתח האוהל לראות את פשר הגשם הניתך ארצה ללא כל הודעה מוקדמת,פתחתי את פתח האוהל והמחזה הקודר נגלה לעיניי,סביבת האוהל הייתה מוצפת מים והעננים היו קודרים ואפורים ונפש חיה לא מסתובבת בחוץ.
ביינתים גם חבריי החלו להתעורר ולהוודע למזג האוויר המשונה שתקף אותנו ואיים להשבית את טיולינו,ואז כשכולם היו ערים החלו האשמות הדדיות "ידעתי שזה לא זמן טוב לצאת לטיול.." היינו צריכים לבדוק טוב את התחזית.." וכיוצ"ב,התחושה שהטיול התבטל בזה הרגע קיננה חזק בליבנו.
בלית ברירה התחלנו 'להתקפל' תחת גשם שוצף קוצף,יצאתי מהאוהל וההרגשה לא היתה נעימה,הגשם היכה בי ללא רחמים..מחשבותי נדדו לעבר ביתי המוגן והחמים וכמה כמהתי להיות שם..חזרתי למציאות הרטובה..קיפלנו את השקי שינה והאוהלים ותוך כדי הליכה למרחב מוגן (מפני הגשם..) הספדנו כולנו את הטיול ותכננו את הדרך הלאה,הישר לביתנו.
הגענו למרחב מקורה שמצאנו במרכז הפיס במעלות והחלפנו את בגדינו הסחוטי מים,תוך כדי ההתארגנות חברי פוצה את פיו בקול כדי לומר משהו..לא ניכרת היענות בכדי לשמוע את דבריו כולם המשיכו בעיסוקיהם,ניחשתי לעצמי שהם היו שקועים במחשבותיהם שלהם.."אל תדאגו השמש תצא עוד כמחצית השעה ונמשיך את הטיול" אם לשפוט לפי המצב הנוכחי בשעת אמירת דבריו המנסים לנחם קמעה..אמממ...מה אני יאמר..הוא עשה הכל בכדי לעודד אותנו..אבל זה לא יעזור,אנו ערים היטיב למצב העגום וקיבלנו את זה,אין מה לעשות.
לאחר החלפת הבגדים\התארגנות התחלנו את התפילה..לא נרשמו אירועים מיוחדים.
מיד בתום התפילה הרמתי עיני השמיימה לבחון אם החזון האפוקליפטי של חברי התגשם,ומה שראיתי היה..העננים שינו צבעם לבהיר יותר ומבין העננים ניתן להבחין בכתם האדום של השמש..התגשמות נבואה בפעולה..אבל לא ממש,זה לא היה זה,הודעתי לחבריי על החיזיון,ת'אמת..זה די עודד אותם.
לאחר כ20 דקות לערך המבט לשמים הורה רשמית על המשך המסע..העננים התפזרו כליל,שמש קייצית חייכה לנו..וגם אנחנו,תדהמה אחזה בנו לפשר שינוי מזג האויר..אולי זה התפילות,אולי זה נבואת חברינו בכל מקרה זה ריגש אותנו מאוד.
בתוך כך ניצלנו את חום השמש לתיקון הנזקים שהגשם הסב לנו..הבגדים הרטובים ולאחר כחצי שעה שהפקלאות היו על גבינו ומחוגי השעון הראו על 10:00 בבוקר יצאנו לדרך.
ההמשך יבוא..
_________________
תוקן על ידי בעל_הדעה07 ב- 14/04/2007 21:54:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 22:01 |
|
| |
חחח, נחמד:-)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 01:16 |
|
| |
בס"ד
יפה יפה, תמשיך...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 07:06 |
|
| |
אחד המסלולים הקלים.. זה בערך כמו ללכת מירושלים לתל אביב.. רק עם קצת נוף בדרך... (:
מחכים להמשך...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 11:40 |
|
| |
ההמשך
המשך היום השני:כשהציוד על גבינו התחלנו ללכת על כביש 89 בדרך להמשך נחל כזיב,ההליכה חדה,קשה ומפרכת,אבל אין ברירה-חייבים להמשיך את האתגר הזה,לא זה מה שימנע בעדינו להשבית את המסע,בדרך כשאנחנו מהלכים בטור אחד על שול הכביש אנשים נחמדים מנופפים לנו לשלום ומאחלים לנו בהצלחה-מעודד קמעא,לאחר הליכה של 6-7 קילומטרים על הכביש אנו מגיעים לגשרון קטן שמתחתיו מתחיל המשך המסלול..מכאן והילך לא נרשמו אירועים מיוחדים למעט הליכה רגועה בינות נהרות זורמים וצמחיה עשירה בפריחתה..פסטורליה במיטבה.
לאחר הליכה של כארבע שעות ושמחוגי השעון מורים על השעה 14:00 אנו עוצרים למנוחת צהריים בת שעה בשמורת נחל כזיב,אנו פורקים את ציודינו...אח איזו הקלה..לצידינו ישנו מאגר מים קטן המתאים לרחיצה קלה\טבילה,חלק מחבריי קופצים על המציאה..תוך כדי התארגנות לרחיצה אמירה מוכרת המעלה בי הסוסיאציות מאיצקוביץ' [לבני ברקים שביננו..] מכריזה "מנחה,מנחה..." הפנתי את עיני אגב פירוק הציוד לעבר מקור האמירה ואני רואה קבוצת ישיבישע'רס מתנשפת המכריזה בטיפת האוויר האחרונה את ההכרזה.
כולנו נענים בחיוב נוכח האמירה,לאחר כשתי דקות אנו מאורגנים לתפילה בפינה פסטורלית שמצאנו.אשרי..שמו"ע...חזרת הש"ץ [הוחלט על מנחה ארוכה לאחר דיון סוער]..עלינו..סיימנו!
לאחר התפילה אנו מארגנים את המקום לאכילת צהריים משותפת..סיימנו..אנו נחים קצת ומתכוננים להמשך ההליכה.
כשהפקלאות על גבינו אנו ממשיכם ללכת...וללכת..וללכת..אין אירועים מיוחדים.
מבט חטוף לעבר השעון,פעולה החוזרת בצורה מונוטנית בתדירות גבוהה הטיול,מורה על השעה 16:30,איך שהזמן טס...שלוש שעות לערך טרם השקיעה..נגיע בזמן חרף היציאה המאוחרת הבוקר [10:00]!..אני מנסה להרגיע עצמי תוך מאבק פסיכולוגי עצמי מתי נגיע ליעדינו-מירון.
בתוך כך,אנו מתנשפים חזק..עליה תלולה מאוד המקשה על נשימתינו,בחרתי להתמקם בחלקה האחורי של השיירה בכדי להשאר בקצב אחיד שאני יכול לעמוד בו..קשה...הקיטבג שעל גבי נותן יותר מאי פעם את נוכחותו..הכתפיים כואבות..זה מחשל..כך אני מנסה לעודד עצמי אבל זה לא מעודד אותי עכשיו..חייבים להמשיך,הזמן נראה כנצח..ופסגת ההר אינה נראת קרובה באופק..ובתוך כך אנו מזדחלים במעלה ההר.
מבט קדימה מראה שהתנתקנו מחלקו הקדמי של השיירה..אין מצב להדביק פערים,עוד פרט המגבש את תחושת הייאוש.
לאחר הליכה של כרבע שעה הגיע הרגע המיוחל ברגע זה.אנו על פסגת ההר..מתחברים לחלק הקדמי שחיכה לנו בפסגת ההר..אך לא להרבה זמן נשארה השמחה..מבט זריז מסביב..שידר רגש ותחושה אחרים,השמש נראת נוטה על צידה בדרך לשקיעה..העננים ממוקמים בגובה שלנו מפאת גובה ההר והם עוברים דרכינו ומכים בו לכל הגוף קור חודר עצמות..והפסימיות חוגגת..שעתיים טרם השקיעה..לא נראה באופק שנצליח להגיע בטווח השעות הזה ליעדינו..ו..זה לא המקום שאנו רוצים לישון בו.
ההמשך יבוא ...
תוקן על ידי בעל_הדעה07 ב- 15/04/2007 11:52:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 11:52 |
|
| |
פעם הבאה תיקחו טרמפ את הכביש עד הגשרון.. אף אחד לא יידע שלא הלכתם את ה7 ק"מ האלה ברגל (:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 15:06 |
|
| |
בס"ד
אף אחד גם לא יידע אם באמת הם עשו את הטיול הזה...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 17:38 |
|
| |
מממ..מפקפק באמינות שלי..? 
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 20:25 |
|
| |
בס"ד
תמשיך את המסע.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2007 22:26 |
|
| |
כאן נכתב קישור לפורום שאין רוח הפורום נוחה הימנו.
תוקן על ידי הישיבות ב- 12/05/2007 20:56:56
|
|
|
|
|
