| נשלח ב-16/4/2007 22:05 |
 |
| |
האם בוושינגטון הכריעו להפלת המשטר באיראן?
איראן: אפשרויות פעולה
|
<>בס"ד
<>
|
<>
<>
האם בוושינגטון הכריעו להפלת המשטר באיראן?
|
<>
|
<>
| מוושינגטון דיווחים סותרים: האם הנשיא בוש מבקש רק לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית או שמא החליט להוביל את ארה"ב למהלך גרנדיוזי שתכליתו הפלת משטר האייתולות בטהראן? על הרקע להכרעה אסטרטגית כזו, משמעויותיה לארה"ב ולישראל |
<>
| רן פורת (16/4/2007) |
|
|
<>
|
הפובליציסט החשוב ב"וושינגטון פוסט", ג'ים הוגלנד, שרשימותיו נקראות גם בבית הלבן, ניתח (15 באפריל) את החשד המוטמע בתפיסה האיראנית מהתערבות חיצונית שתביא לשינוי שלטונה, כפי שהיה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. בתוך כך, קרא להעצים את המהלכים החיצוניים הבינ"ל ובדרכי שלום (כלכלה ודיפלומטיה) נגד איראן, הנושאים פרי בעיניו, במטרה להביא בסופו של דבר את טהראן לשנות מדיניותה המתריסה לגבי פיתוח גרעין. לעדותו, מבקרים שיצאו מפגישות עם הנשיא בוש באחרונה מעידים כי הוא אכן בחר להתמודד עם האיום האיראני בשעה זו בדרך של הפעלת אמצעי לחץ דיפלומטיים ואחרים, ונמנע, לפחות כעת, מהתנעת מהלך צבאי נגד טהראן. נראה שהוגלנד מניח, שזו המטרה העיקרית של הנשיא בוש - התמקדות בנושא הגרעין, לפחות בשלב ראשון.
עמדתו זו של הוגלנד, והדיווח שלו כי בבית הלבן לא נחפזים לבחור בדרך של מלחמה על איראן, אינה מתיישבת במלואה עם סדרת הכתבות של סימור הירש, העיתונאי האמריקני הנגיש למקורות ממשל בכירים בארה"ב. ספציפית, לפני שנה (17 באפריל 2006) חשף הירש ב"ניו יורקר" כי לאחר התלבטות, שהחלה בעצם כשנכנס לתפקידו לראשונה בראשית שנת 2001, הכריע הנשיא בוש לטובת יעד אחר ורחב בהרבה באיראן. לפי הירש, מדובר בהכרעה מהדהדת עם משמעות היסטורית.
קפד ראשו
לפי הכתבה של הירש לפני שנה, הנשיא בוש ומקורביו בבית הלבן נוהגים לכנות את מקבילו, נשיא איראן, אחמדינג'אד, מכחיש שואה מוכר, קיצוני הקורא להשמדת ישראל ומתגרה במערב בהתחמשות מסיבית וחתירה לנשק גרעיני - כ"אדולף היטלר פוטנציאלי". הם אף תוהים האם הוא ישיג נשק אסטרטגי ויאיים בפתיחתה של מלחמת עולם חדשה. לפי המקורות המצוטטים בכתבה, בוש "משוכנע לחלוטין" כי איראן תשיג פצצת גרעין, אלא אם כן תיעצר. יתר על כן, לדבריהם, הנשיא בוש מאמין כי עליו לעשות "מה שלשום דמוקרט או רפובליקן [שירש אותו כנשיא בבחירות 2008 – אומדיה] אם יבחרו בעתיד, אין האומץ לעשות". לעדותם, המורשת שבוש שואף להשאיר אחריו היא של "הצלת איראן".
כל אלה, טען אז הירש ממקורותיו, וכן שיקולים אחרים, הובילו את הנשיא ה-43 של ארה"ב להכריע כי עתה יש לפעול במרץ להפלה אקטיבית של השלטון הנוכחי בטהראן. או במילים אחרות, במקום להתרכז רק "בהכלה" (Containment) של איראן (בדומה לתפיסה שאפיינה את ההתנהלות האמריקנית לאורך המלחמה הקרה מול ברית המועצות) או להתמקד אך ורק בחיסול האיום הנשקף מפרויקט הגרעין האיראני (כמו שסבור עכשיו הוגלנד), הורה בוש על התחלה של פעילות אמריקנית יזומה כדי להביא ל"שינוי משטר" (Regime Change). בהמשך פרט הירש שורה של צעדים חשאים וגלויים, צבאיים ואחרים, שהחליט בוש לנקוט מול איראן, ומאז השתנו וקיבלו צורות נוספות ואחרות.
הממשל המבולבל
חשוב להבין, כי החלטה כבדת משקל זו, אם אכן צדק הירש, על כל משמעויותיה המדיניות והאופרטיביות, נולדה בתום התחבטות ארוכת שנים שאפיינה את ממשל בוש מראשיתו. ארה"ב, תחת הנשיא בוש, נעה עד לאחרונה בקטבים מנוגדים ביחסה לאיראן. מצד אחד, השאיפה לשינוי – מבפנים או מבחוץ – של משטר האייתולות האיראני היה נחלתם של כל הממשלים בבית הלבן מהרגע בו הופל השאה ב-1979, והאסלאמיסטים של ח'מייני לקחו בשבי את מאות השוהים בשגרירות ארה"ב (בין הצרים על השגרירות היה, כנראה, גם הסטודנט הצעיר מחמוד אחמדינג'אד, לימים נשיא הרפובליקה). מאידך, נדמה היה לא פעם שהאמריקנים מחפשים נתיב דווקא להידברות עם המשטר האיראני. זהות חצויה זו באה לידי ביטוי במדיניות מבולבלת ובלתי אחידה. כך, ממשל בוש עצמו דיבר בשני קולות, המשקפים את ויכוח המדיניות עתיק היומין בין אגפי הממשל. בקווים גסים וכלליים, מדובר בפינה השמאלית באגף המכונה "הפרגמטי", מבית מדרשו של משרד החוץ, זה המבכר מו"מ עם כל גורם, יהא זה גם אויב, ולעומתו הפלג "הניצי" אידיאולוגי, המאמין כי רק עמדה נחושה ועקבית, חזקה ומגובה בכח צבאי יכולה להביא לנפילת אויביה של ארה"ב.
בתוך כך, שרת החוץ, רייס, או שר ההגנה, גייטס - שניהם מזוהים כקרובים יותר ל"יונים" הפרגמטיות בממשל - הביעו באחרונה הסכמה לנהל (בתנאים מוגבלים) דיאלוג עם נציגים איראנים ולו בהקשר לעיראק, הגם שהדגישו כי הם מסרבים לקבל ויתורים איראנים בעיראק תמורות התגמשות אמריקנית בנושא הגרעין האיראני. מאידך, שב ואמר סגן הנשיא רב העוצמה, צ'ייני, הנחשב מנהיג ה"ניצים" בממשל, כי כל האפשרויות להתמודדות עם איראן נותרו "על השולחן", ומרמז בכך גם לתקיפה צבאית. יוזכרו בהקשר זה גם ניסיונות גישוש אמריקנים מול איראן באמצעות מתווכים אירופים ואחרים (שהוגדרו כנתיב משני, "Track 2"); משחקי הכדורגל בין נבחרות המדינות (למשל במסגרת גביעי העולם) על משקל משחקי הפינג-פונג בין סין וארה"ב שפרצו את הדרך להתקרבות בין המדינות; וכן, הסיוע שהגישה ארה"ב ב-2004 לנפגעי רעש האדמה באיראן.
הצו האלוהי
אם אכן צודק הירש בדיווחו, לפני שנה נפל דבר בבית הלבן. מדובר בהחלטה לשחזר את המדיניות האמריקנית המוכרת של התערבות (גסה, יש יאמרו) במשטרים הנתפסים כאיום על ארה"ב, גם אם הם הרחק מעבר לים. ראשיתה במלחמת מקסיקו בסוף המאה ה-19, והיא נמשכת באין סוף דוגמאות, שבין הבולטות בהן ניתן למנות את מלחמת קוריאה, המערכה הארוכה בוייטנאם, המעורבות בלבנון בשנות ה-80 ומלחמת המפרץ הראשונה (1991).
הנשיא בוש עצמו "מצטיין" ביישום מדיניות קיצונית עוד יותר של "שינוי המשטר" - קרי הפלה יזומה של משטר מכהן בדרך של כיבוש צבאי. בוש יישם אותה באופן מובהק בעיראק ובאפגניסטן. כזכור, שני המקרים הללו הם שנויים במחלוקת, לכל הפחות.
לגבי אפגניסטן, הערכות המצב הנוכחיות מדברות על שלטון מרכזי רופף בחסות המערב, בעוד הטאליבאן שב ורוכש לו שליטה על האזורים שמחוץ לערי הראשה קאבול וקנדהאר. בנוגע לעיראק הרי שהמצב סבוך אף הרבה יותר – כידוע לכולם, גל הטרור שוטף את המדינה מאז הופל סדאם חוסיין ב-2003 ללא הפסק. למעשה, כמו באפגניסטן, הממשל המרכזי נשען על כידוני הצבא האמריקני (בסיוע בריטי בעיקר), בעוד המדינה כולה ניצבת מול איום מתמיד של התפרקות לשלוש המדינות האתניות – שיעית בדרום, סונית במרכז וכורדית בצפון. "הבוץ" הפוליטי בעיראק, ונפילתם הנמשכת של אלפי חיילים אמריקנים בחולות המדינה המזרח תיכונית, הם מוקד הביקורת העזה על הנשיא בוש, שהביאה אותו לשפל מבחינת דעת הקהל, ולתבוסת מפלגתו הרפובליקנית בבחירות אמצע הכהונה השניה (2006). ועוד לא אמרנו דבר על הקרע שנפער בין ארה"ב ואירופה בעקבות ההחלטה הקודמת ל"הפלת משטר" בעיראק (שרק כיום, בתום עבודה קשה מצד האמריקנים, נדמה כי הפצעים בצד האירופי, הפגוע, הגלידו בהקשר זה). וכמובן, המדיניות הזו (ותהליכים אחרים, דוגמת הגלובליזציה) הובילה ליצירת תדמיתה הנוכחית של ארה"ב באירופה ובעולם הערבי (בצדק או שלא בצדק) כ"בריון" העושה ככל העולה על רוחו ומפעיל כוח צבאי ללא שיקול דעת, תוך חתירה להגמוניה משיקולים כוחניים פסולים (אידיאולוגיים, כלכליים או אפילו "יהודיים" כטענת האנטישמים, בשל ריבוי היהודים המשובצים בתפקידי מפתח בממשל האמריקני הנוכחי).
עם זאת, ולמרות הקשיים העצומים והבעיות הללו, בוש חש כנראה כי משפטה של ההיסטוריה מחייב אותו לתהליכים דרמטיים וליישומם עתה כמורשתו גם מול איראן. בכך, הוא מצהיר כי ישא על גבו את הנטל של הצלחה או כשלון במהלך גרנדיוזי שהוא מבקש להשלים קודם לתום כהונתו, בתוך פחות משנתיים. בהקשר זה, ראוי להזכיר כי יום לאחר פיגועי "אלקעידה" ב-11 בספטמבר 2001, ואלפי הקורבנות האמריקנים שגבו, התפלל בוש בכנסיה בוושינגטון והעיד אחר כך כי ראה לנגד עיניו את "הציווי האלוהי" (Calling) למימוש ייעודו למגר את הטרור מהעולם, בתהליך שיימשך דורות רבים. ההחלטה לגבי איראן היא המשך של אותה "משימה אלוהית".
ישראל מתפללת להצלחת בוש
מבחינת ישראל, ניתן להביט על המדיניות שהוביל בוש עד כה – ובמידה שתתממש גם באיראן - של "שינוי משטר" בתוצאות מעורבות. בצד החיוב, אין לחלוק על כך שארה"ב עשתה, ועודה עושה, רבות כדי לפרק איומים משמעותיים על ישראל, ובראשם עיראק של סדאם והמערכה הרחבה נגד הטרור העולמי. גלי ההדף בעקבות הפלת סדאם בעיראק היו בכיוונים מנוגדים: מחד, התחזקות סעודיה כגורם מתון מוביל ו"חיובי" (תלוי את מי שואלים) לצד מצרים (שנחלשת במאבקים פנימיים) ועליית המתונים גם בלבנון. מאידך, עליית איראן ככוח הקיצוני, השיעי והאנטי-אמריקני המוביל, יחד עם סוריה, וגרורת טהראן בלבנון, חיזבאללה, שמאיימים לסחוף את המזרח התיכון מחדש למערבולות של אלימות, חלקה גם נגד ישראל. על רקע זה, אין תמה על האכזבה שנרשמה בקרב תומכי תפיסת "שינוי המשטר" בממשל בוש, כאשר ישראל לא הצליחה (בעיניהם) להשלים את הסרת איום החיזבאללה במלחמת לבנון השניה. רגשות שליליים אלו פגמו במעמדה של ישראל כמעצמה אזורית גם בוושינגטון, ולא רק בעולם הערבי.
בשורה התחתונה, קשה לחלוק על ההערכה כי "שינוי משטר" באיראן, אם יתרחש, יכול להוות חדשות טובות מאוד לישראל, כמי שרואה בהנהגה האיראנית הנוכחית איום קיומי על המדינה. זאת ועוד, ישנם רבים (דוגמת מנהלת קול ישראל בפרסית, אורלי רם) הסבורים כי העם האיראני עצמו ברובו המכריע משווע לבוש שיושיע אותו מבחוץ וישים קץ למשטר הדיכוי והאכזריות של אנשי הדת בטהראן. האם יצליח בוש במשימתו הקשה? ימים יגידו
|
|
מקור
תוקן על ידי mordechay1 ב- 16/04/2007 22:04:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2010 13:37 |
|
| |
להערכתי זהו בימוי של נשיא איראן כדי להגדיל את הפופולריות הדועכת שלו
להערכתי זהו בימוי של נשיא איראן ימ"ש עצמו כדי להגדיל את הפופולריות הדועכת שלו ראשית כל במרחב הבינלאומי ואחרי כן אצל עמו,
בדקתי וראיתי שרק שלשום טען אחמדינג'ד כי ישראל שכרה רוצחים שיתנקשו בחייו )כדי להיראות כנביא החוזה את גורלו וניצל ממנו).אולי בפעם הבאה: נכשל נסיון התנקשות בנשיא איראןמטען צד ומספר רימוני יד התפוצצו סמוך לשיירת הרכבים של אחמדינג´אד אתמול. כמה מלווים יצאו עם פציעות שונות, הנשיא עצמו ללא פגע יוסי נכטיגל | כ"ד באב תש"ע 11:45 04.08.10  נשיא איראן כלי תקשורת איראנים מדווחים הבוקר כי נכשל ניסיון התנקשות בנשיא איראן. הדיווחים אושרו על-ידי מקורבים לנשיא מחמוד אחמדינג´אד, ואף פורסמו באתר האינטרנט של השמרנים במדינה.
לפי הדיווחים, מטען צד ומספר רימוני יד התפוצצו סמוך לשיירת הרכבים של אחמדינג´אד שעשתה דרכה לאירוע בעיר האמדאן במערב המדינה. באירוע, היה צפוי נשיא איראן לשאת דברים.
מטען הצד פצע כמה ממלוויו של הנשיא, אולם הוא עצמו, למרבה הצער, יצא ללא פגע. "הנסיון לא צלח", הדגישו אנשיו של אחמדינג´אד בכלי התקשורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2009 13:58 |
|
| |
אין לנו בעת הזאת את מי להאשים מלבד את עצמנו כעם, ולמי לצפות לעזרה מלבד אבינו שבשמיים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1102240.html
עודכן ב- 10:07 23/07/2009
חשאי | מדוע ישראל מעניקה מכרזים למי שעושה עסקים עם איראן?
בארה"ב נאבקים להחרמת חברות הסוחרות עם איראן, באיראן עצמה מכירות נוקיה, שסיפקה ציוד האזנה למשטר, ירדו בחצי עקב חרם צרכנים. ובישראל? כאן לא מהססים להעניק מכרזים במאות מיליונים למי שעושה עסקים עם משטר האייתוללות
עיריית לוס אנג'לס שוקלת לבטל חוזה של מאות מיליוני דולרים לשיפור תשתיות התחבורה הציבורית בעיר עם תאגיד "סימנס" הגרמני. הסיבה: קשריה המסחריים הענפים של "סימנס" עם משטר האייתוללות של איראן. עסקה אחת מעוררת כעס מיוחד. סימנס וחברת "נוקיה" הפינית, מכרו במשותף לאיראן ציוד האזנה משוכלל. הציוד משמש את המשרד למודיעין ולביטחון של איראן לאיתור ומעקב אחר שיחות טלפון של מתנגדי המשטר, ואלה נעצרים ועוברים חקירות קשות ועינויים.
רצ'רד כץ, פקיד בכיר ברשות התחבורה של לוס אנג'לס, הסביר, כי "בימים שנעשים מאמצים להביא להפסקת ההשקעות באיראן, יהיה זה צבוע מצדנו לעשות עסקים עם ?סימנס' או עם כל אחד אחר שסוחר עם איראן".
סימנס היא היצואנית הגדולה ביותר בגרמניה של ציוד, ידע ושירותים לאיראן. היקף עסקאותיה שם מסתכם בקרוב למיליארד יורו. גרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן באיחוד האירופי (בעסקות אלה מעורבות מאות חברות גרמניות), ומוכרת לה בהיקף של כארבעה מיליארד יורו בשנה. ובאיחוד האירופי כולו, אלפי חברות תעשייתיות, בנקים ומוסדות פיננסיים עושים עסקים טובים מאוד עם איראן. בכך כמובן הם מעקרים את המאמץ הבינלאומי להפעיל לחץ כלכלי כדי שתחדל לפתח נשק גרעיני.
מדיניות דו פרצופית זו מעוררת זעם בארצות הברית, שבה יש איסור בחוק על סחר עם איראן. הממשל, עם מושלי מדינות ואיגודים מקצועיים, עושים כל מאמץ כדי שגם האיחוד האירופי, יפאן, אוסטרליה ומדינות נוספות ינקטו צעדים דומים. הממשל דורש מבנקים וממוסדות פיננסיים לבל יעמידו אשראי לאיראן ומחברות הנדסיות כמו סימנס לבל יבנו בה תשתיות, במיוחד לא לתעשיית האנרגיה.
האיום היעיל ביותר נגד אותן חברות הוא חרם נגדי. גופים בארה"ב מאיימים כי יפסיקו להשקיע את כספי הפנסיה והקרנות שלהם בכל מי שעושה עסקים עם איראן. לחץ זה נושא פרי. בנקים בשווייץ כמו יו-בי-אס צימצמו את הקשרים עם איראן. בנקים אחרים כמו לוידס הבריטי נאלצו לשלם קנסות במאות מיליוני דולרים.
ישראל לא רק נהנית ממדיניות זו. היא למעשה ניצבת כחוד החנית שלה. זה שנים ראשי ממשלות, שרי חוץ, ראש המוסד ואחרים מטיפים מוסר לכל העולם וקוראים להם לפעול נגד תוכנית הגרעין של איראן. הם מייעצים: נתקו יחסים דיפלומטיים. הטילו עיצומים. הטילו אמברגו על יצוא הנפט. צמצמו את קשרי הסחר. הטילו הסגר ימי. ואם כל זה לא יעזור - תיקפו צבאית.
דיפלומטים ישראלים מחו בפני ממשלת שווייץ על שחתמה על עסקת גז ענקית עם איראן, ושגריר ישראל בווינה, דן אשבל, הגיש מחאה לממשלת אוסטריה על UMV, קונצרן אוסטרי בשליטת הממשלה, החותר לעסקת ענק אחרת לפיתוח שדה גז באיראן.
אבל מתברר כי ישראל נאה דורשת, אך לא נאה מקיימת. חברות המקיימות קשרי מסחר הדוקים עם איראן נהנות גם ממכירות גדולות בשוק הישראלי. כך לדוגמה סימנס, שמכרה בעבר טורבינות גז לחברת החשמל במיליארדי שקלים, זכתה באחרונה במכרז מטעם רשות שדות התעופה של 150 מיליון שקל להקמת מתקן בידוק ביטחוני ושינוע לכבודה. בנקים בינלאומיים הקשורים לאיראן ממשיכים לעשות עסקות נאות גם עם בנקים ישראליים. נוקיה מוכרת בישראל ציוד טלפוניה במאות מיליוני שקלים, כולל לגופים ממלכתיים.
אפילו תחת משטר הדיכוי באיראן מפגין הציבור שם אומץ לב ואחריות גדולים יותר מאשר ישראל. בשבוע שעבר דווח, כי באיראן הוטל חרם צרכנים לא רשמי על נוקיה וכי מכירות טלפונים ניידים של החברה ירדו בכחצי. שירין עבדי, פעילת זכויות האדם וזוכת פרס נובל לשלום ב-2003, אמרה לפני שבוע ל"וואשינגטון טייימס", כי היא קוראת להחרים חברות כמו סימנס ונוקיה, הפוגעות בזכויות האדם באיראן. "אם חברות כאלה ייאלצו לשאת בתוצאות, הן יהיו פחות להוטות לעשות עסקים עם ממשלה הפוגעת בזכויות האדם הבסיסיות של העם", אמרה.
הצביעות וההתחסדות של ישראל בולטות במיוחד כעת, לנוכח הכרזות ממשלת בנימין נתניהו, כי איראן גרעינית היא איום קיומי על ישראל ויש לבלום אותה בכל מחיר. כנראה בתנאי שאת המחיר ישלמו אחרים. זאת ועוד, בישראל נחקק כבר באפריל 2008 חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן, אך עד כה לא נקטה ישראל שום צעד ליישום החוק. רק עתה, בעקבות פניית "הארץ" ללשכת ראש הממשלה, התקבלה התגובה האומרת: "אנו מצפים מהתאגידים ומהחברות שיהיו בקיאים בלשון החוק וימלאו אחר לשון החוק".
אך גם בהודעה זו אין ולו רמז מה בכוונת משרד ראש הממשלה לעשות כדי לאכוף את החוק, אם בכלל, אף שמקור במשרד הבטיח כי המועצה לביטחון לאומי והרשות להלבנת הון יתחילו לתת את הדעת לנושא.
מרשות שדות התעופה נמסר בתגובה על הנאמר בכתבה, כי "למכרז הבינלאומי לבידוק ביטחוני נענו ארבע חברות, מהן שתיים הגישו הצעות. חברת 'סימנס' הינה החברה היחידה העומדת בדרישות הטכניות המורכבות שהוגדרו". הסניף הישראלי של סימנס, שנמצא בבעלות מלאה של סימנס הגרמנית, הפנה לתגובה הסטנדרטית של סימנס העולמית, הקובעת, שבפעילותה העסקית באיראן היא עוסקת אך ורק בתחום האזרחי. מנציגי "נוקיה" בישראל לא נמסרה תגובה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 21:00 |
|
| |
ב"ה
חודש טוב לכולם !
לא הבאתי את הסרטון למעלה כדי ללמד משהו על היחסים שבין האומה הפרסית לביננו, מאחר שאין כאלה (והם לא פועלים משום 'אהבת ישראל', אלא משנאה שעורר בהם הקב"ה בעצמו לאליל השולט עליהם),
אלא כדי להראות שהקב"ה מנווט הכל מלמעלה, הכל מאיתו, הטוב והרע, והכל נועד בשבילנו.
בקלות הוא יכול להפוך משטר מאיים על כנו ומשל הנועזים באויבנו, לפלג ביניהם, ואפילו לגרום להם לשלוח אותנו לבנות את בית המקדש כמו שהיה בעבר עם כורש.
מה שקשה הוא להחזיר אותנו בתשובה, ומבחירה עצמית.
ברצות ה" דרכי איש גם אויביו ישלים איתו (משלי).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2009 20:02 |
|
| |
המואזין: "מוות לאיסראיל!" ההמונים בטהרן: "מוות לרוסיה!"
ב"ה
(מאתר 'צופר')
וידיאו המתעד את תפלת יום ו´ האחרון שנערכה באוניברסיטת טהרן בה זועק המואזין "מוות לאמריקה" "מוות לאנגליה" "מוות לאיסראיל" וההמונים שואגים חזרה: "מוות לרוסיה"
המונים יצאו לרחובות שלשום (ו´) בטהרן כאשר מוקד ההפגנה היה ליד אוניברסיטת טהרן, לשם הגיעו מוסווי והאייטאולה רפסנג´אני, שנשא דרשה בתפלת יום ו´ בה קרא לשחרר את העצורים בידי המשטר.
ברחובות הסמוכים נאספו המונים, שמפאת מספרם הרב היה קשה להעריך כמה מנו והושמעו הערכות שונות, החל מ-200,000 עד מיליון.
לרשת האינטרנט, שהפכה כלי הביטוי המילולי של האופוזיציה למשטר במקביל להפגנות ברחובות, הועלו קריאות בנוסח: לא שפכנו את דמנו כדי להחליף את חמינאי עם רפסנג´אני.
סרטון וידיאו הועלה לרשת ביום ו´, ובו מתועדת תגובת ההמונים לקריאת המואזין. בעוד הלה קורא ברמקול רב העוצמה: "מוות לאמריקה!" עונים הרבבות בקול ברור: "מוות לרוסיה!", כך גם לגבי אנגליה, והמעניין ביותר, כאשר זועק המואזין: "מוות לאיסראיל!" עונה ההמון ברחובות: "מוות לרוסיה!".
רוסיה, המסייעת למשטר באיראן, נתפסת ע"י ההמונים החפצים בהפלתו כאויב החיצוני מס.1, לא "השטן הגדול" אמריקה, ולא "השטן הקטן" איסראיל.
את דו השיח הזה בין המואזין וההמונים, באשר לישראל, אפשר לשמוע בדקה 1:05 של הסרטון. המואזין זועק: "מארג באר ישראיל" וההמון שואג בחזרה: "מארג באר רוסיה"!
המואזין בטהרן: "מוות לישראל!" ההמונים עונים: "מוות לרוסיה!"
מקור:
http://www.tsofar.com/zofar/see_article.asp?id=11186
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2009 00:58 |
|
| |
דבר שהיה להיטלר ימ"ש ככוח סיוע ועזר למזימותיו ושאין להמן הנוכחי.
להיטלר היו יותר משישה מליון יהודים יושבים על אדמה טמאה בתחומי האמפריה שלו, להזין את כוחות הס"א, מתוך דבקות בגלות.
בגרמניה עצמה בשנות העשרים טרום המלחמה, בין היהודים היו יותר מ 75% מתבוללים שנישאו נישואי תערובת.
יוצא שמבחינת הישרדותה של היהדות היטלר ימש"ו לא היה כ"כ "משוגע".
היום באיראן יש בערך כ 20,000 יהודים שהיו עולים אם היו יכולים.
כל מהותה זה גורם הפחדה כדי שנשוב לתורת א"י ונחשוב פעמיים אם לוותר על שטחים.
מי שמבין את זה מבין את קיומו של אחמידיניז"אד שמזרים כספים לחמאס ואהוד מאוד בקרב הערבים כאן, שאנחנו רוצים לעשות איתם "שלום".
גם כורש להבדיל היה שליח של השם להשיבנו לגבולות ארצנו בתשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2009 00:37 |
|
| |
מי היה מאמין ?
כל העולם שוקע בתרדמה לנוכח הגמד המן אגג, שצובר תאוצה בפופולריות שלו בזכות השיתוף פעולה מצד האו"ם שנותן לו במה.
המעצמה של ה'חירות' ו'הצדק' ארה"ב, מנהיגה הודיע לא מזמן שזכותה של איראן לכוח גרעיני ושיש לעולם לקבל את המן ולדבר איתו....
והנה, מתחוללת מהפיכה לא מאורגנת מבפנים... ע"י אזרחים מנותקים מאינטרנט ומאמצעי תקשורת הנדרשים ליצירת מהפיכה כזו, וללא שום יוזמה מבחוץ.
(שלא כמו המהפיכה האיסלמית שהעלתה את האייטולות ימ"ש בעזרת המערב - ארה"ב ומנהיגה דאז קרטר ימ"ש, שממשיכו עכשיו אם היה יכול היה שולח כוח לדכא את המהפיכה הנוכחית)
את מה שאיראן עוברת עכשיו אף אחד מארגוני הביון המערבים לא צפה, נכון ברברו וקשקשו על זה רבות קודם לכן, אבל רק כדי להסיח את אור הזרקורים מהסכנה האיראנית לעבר ה"בעיייה הפלסטינית", כדי להקהות את החושים של כל המפוחדים, להרגיע לגבי איראן ולהתסיס כנגד ישראל.
אף אחד לא האמין מבחוץ שבאמת תתחולל מהפיכה שם.
זה לא דבר פשוט, איראן היא מדינה מאוד לאומנית בעיקר מתוקף תכונותיה השונות משכניה (שפה - פרסית, דת שיעית), היינו צופים שהם יהיו מאוחדים תחת מנהיג לאומני, משוגע ככל שיהיה.
גם היטלר היה משוגע, והעם שלו היה כביכול יותר "ראציונאלי" מהאיראנים, ולמרות הכל נהו אחריו בעיוורון עמלקי.
אין זאת כי אם מעשי השם יתברך.
הוא המחבר והוא המפריד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 19:32 |
|
| |
בס"ד
בנו של השאה הפרסי, נסיך הכתר רזה שאה פהלווי - שנמלט עם משפחתו מטהרן
עם ההפיכה איסלאמית במדינה ב-1979 - אמר כי "ב-12 ביוני נולדה תנועה חדשה.
בלי שום אידיאולוגיה. אולי היא לא תצליח מיד - אבל היא לא תמות.
אנחנו לא ניתן לה למות. זו מהפכה לא-אלימה של שינוי, אבל היא לא תצליח בלי עזרה עולמית".
"המשטר מבזבז כסף על נשק גרעיני וטרור בעוד העם האיראני רעב",
אמר במסיבת עיתונאים שקיים בוושינגטון.
דבריו לוו בבכי, בעוד הכתבים במקום מחאו לו כף ועודדו אותו להמשיך.
_________________
תוקן על ידי mordechay1 ב- 22/06/2009 23:40:17
 http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 14:43 |
|
| |
בס"ד
אם נשכיל...
אוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 13:01 |
|
| |
שלטון באו שלטון הלכו סימנים באו והלכו רשע הלך ורשע .. אים נשכיל לא לריב ולגלות איפוק לכל עם ישראל לכ-ו-ל-ם בעת הזאת יתכן שמהשמים כבר ירחמו עלינו וזה מסמן את הקץ וסוף גוליתנו .....צר לי מאוד אבל בסרט הזה כבר היינו כמה פעמים רק בשנים האחרונות , כל אשר בשם ישראל יקרא קיבלו על עצמכם לעשות דבר טוב לזולת לא חושב מה אוכל הובלה בישול שידוכים וכו' ותראו בע''ה את ישועת השם בקרוב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 12:06 |
|
| |
סופו של המן קרוב...
בס"ד
ביום הבחירות ביקר אחמדניג'אד באוניברסיטת שאריף.
קבלת הפנים האלימה אילצה אותו לטפס על גג הרכב בו הגיע ולברוח במהירות יחד עם אנשי הבטחון.
הסטודנטים צועקים לו בלעג בעת בריחתו:
אחמדי ביי ביי! , אחמדי ביי ביי!
איזה ניסים עושה לנו הקב"ה והכל מלובש בטבע... בהסתרה שכזו...
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 11:09 |
|
| |
בס"ד
משטר הרשע יגיע לקצו באופן מוחלט.
דהיינו רק השמדת מלכות הרשעה בכללות תביא את הקץ.
המהומות באירן הם חסד ה' המופלא עלינו, ברחמים גמורים ופשוטים בכזו הסתרה המלובשת בטבע
שעדיין לא ניטלה בחירה, והרוצה לתלות בטבע יכול.
אולם נחנא מאמינים בני מאמינים יודעים היטב שרק רחמי אבינו שבשמים מסובב הסיבות מיתקו מידת הדין המתוחה
לאפשר לזמני התשובה הבאים עלינו לטובה לפעול פעולתם על לב ישראל המשועבד לאהבת ה' יתברך, ומתעורר באלו הזמנים לעשות תשובה.
הרי זה בוודאי בחינת אתערותא ד'לעילא ויש להתעורר גם כאן אצלנו התחתונים לראות חסד ה' עלינו ולהשיב באהבה
גלויה בהתחזקות בכל ענייני עבודת ה'.
חודש טוב.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 09:16 |
|
| |
משטר הרשע מגיע לקיצו?
המרד באירן תופס תאוצה...סופו של כל משטר דיכוי לקרוס בתוך עצמו
בין אם בוושינגטון נתנו יד או שסתם הגיעו מים עד נפש לאירנים והיום הם אומרים:לא עוד...
חטא הגאוה של המן (דינגאד) יביא לחורבנו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 20:53 |
|
| |
אבינו שבשמיים מסכסך ביניהם, כי עכשיו אין להם יריב שכן אכזרי כמותם כדוגמת סדאם חוסיין שר"י, ומאידך יש חוסיין גדול יותר ומאוד סימפטי להמן הרשע.
כל פעם זה נראה שהקב"ה יוצר דרכים כל עת מחדש לתת לנו כאומה שהות לחזור בתשובה לפני כל התרחישים האפשרים הלא כ"כ קלים העולים מדברי הנביאים ז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 20:39 |
|
| |
בס"ד
כוחנו באחדותנו.
הפרסים שימשו תמיד שוט...כואב במיוחד.
עם אכזר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 20:37 |
|
| |
בס"ד
כוחנו באחדותנו.
הפרסים שימשו תמיד שוט...כואב במיוחד.
עם אכזר.
|
|
|
|
|
