קבלת פני שכינה

במהלך חשיבה בשבת הקצרה התעוררתי לחשוב, הלא כידוע מפרשתנו לומדים ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה", מבלי להכנס לרעיון של "למה וכו" השאלה איך אברהם אבינו חשב על מהלך שכזה, וכי כך באמת היה ראוי שיחשוב, לכאורה ההיפך הוא הנכון, ואם כן איך באמת אאע"ה כן הגיע לכזו מחשבה.

באומרי שהאבות קיימו את כל התורה כולה כוונתי היא בדיוק לגישה הראשונה אותה ציינת

בקשר לדברי אמרסון הבאתי את הדברים כדי להראות שתי גישות האחת : ההנהגה לפיה: יקוב הדין את ההר, וכמו שאני מבינה הגישה הזו אומרת: שלקבל את השכינה קודם להכנסת אורחים

דבריו של אמרסון מתייחסים לאנשים מוסרים שמבינים שתקפות החוק היא רק מדיד לפיה מתיישר האדם. והוא לוקח לעצמו שיקול דעת כדי לעשות את הדבר החשוב באמת בסיטואציה בה הוא נתון, וכזה היה אברהם אבינו

'ניבא ולא ידע מאי ניבא'

מיימוני איפיינת את המצב;
אלה שחושבים כך: 'אפיקורסים' יכונו
אלה שחושבים כך: 'פונדמנטליסטים' יכונו
אלה שלא חושבים: 'יראי שמים' (mainstream)יכונו

אוי לנו שכך עדיין עלתה בימינו, שרואים את החשיבה כמסכנת את הא-ל ותורתו.
זה מזכיר את הנצרות בו ישו תלוי במסמר, יפול המסמר תיפול הדת.

איקה

לא הבנתי את דברי אמרסון ושייכותם, ואשמח אם תבהירי אותם.

אך באשר למדרש הידוע על כך שהאבות קיימו את כל התורה כולה, יש שני קוי פירוש נבדלים.

א. הגישה הרציונלית-רציונליסטית. המצוות נועדו לחנך, ואברהם ושאר האבות הבינו את הטעמים שמאחוריהן, ואכן קיימו את רוחן - רוח התורה. לא שאברהם הניח תפילין או קרא קריאת שמע, אך הוא השיג אותן תועליות שמצוות אלו מביאות בדרכים אחרות.
למרות שגישה זו נראית פילוסופית, היא מופיעה אצל רבים מהראשונים. ולמעשה זו גישת השכל הישר של זמננו.

ב. המצוות נועדו למטרות מיסטיות בעולמות עליונים. האבות השיגו בהבנתם - שהיום היינו מכנים "מיסטית", אך מונח זה סובל מקונוטציות משפילות - את התיקונים הנצרכים בעולמות העליונים ועשו את כולם בדרכים משלהם.

יש לשים לב כי שני הפירושים תלויים במחלוקת העקרונית על טעם המצוות, כפי שכבר נתבאר באשכול בנושא זה.

כמו כן, היחס לשאלה אם האבות קיימו את המצוות כפשוטן הוא מדד שימושי לאפיין את בעלי הדעה. אלו שמוכנים לקבל את הפירוש הרציונליסטי, בזמננו ובחברה החרדית יימצא בהם יותר משמץ של פסול של חשש למחשבה חופשית, כלומר "אפיקורסות". אלו שמחזיקים בפירוש כי האבות קיימו את המצוות כפשוטן ייחשבו לפונדמנטליסטים.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יחידי

כידוע לך אברהם קדם את מתן תורה, ובכל זאת נאמר עליו שקיים תרי"ג מצוות, כנראה שאנשים מסויימים בנויים כך שלעולם לא יבינו זאת, אך ישנו זן מסויים של אנשים שקבלו מתנה מאת הבורא ואצליהם זה אך טבעי שאברהם אבינו ידע את איזה מצווה קודמת בסדר שהקדוש ברוך הוא מצפה ממנו.

ישנה מימרה של הוגה דעות בן המאה ה-19- אמרסון, שהיה פילוסוף וסוציולוג ובעל בקיאות בתורת המוסר, שאמר לפני כ- 150 שנה good men must not obey laws too well
(בני אדם הגונים (צדיקים) אינם חייבים לציית לחוק בכל נפשם ומאודם)

וטו

בפורום שלנו הכל נשמע!
על מנת כן ייסדנוהו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קוני,

אינני שוכח. אבל כלל הוא "מצוה שלא לומר את שאינו נשמע".

וטו ומיימוני יקרים ותמימים!

וטו, אל תשכח שאתה מדבר עם כאלו שרואים את קבלת פני השכינה לא כהתאמה למציאות הווה, אלא כקבלת מלך עם כל ההגשמה שבזה ואת המצוות המוסריות כאיזה נימוס קלאסי. לכן 'הייתאכען דאבאר גאדויל מקאבאלאס פנאי השכינע הקדוישע?'
אתה קודם צריך להקדים עשרות הקדמות עד שתובן. כן תצטרך להסביר את משמעות המצוות ואולי אם תסביר שלמשל מצוות כלאי שדה היא כביכול טיפוח דיקנא קדישא דקודשא בריך הוא, אז יתחילו להבין אותך.

מיימוני, אני מבין שווטו התכוין למשלי הזוהר של דיכרא ונוקבא דלא משכחא חינא בעיניך.

וטו

אני מרשה להביא מהזוהר. וכי מדוע לא?
אני מסופק לגבי אמיתותו וייחוסו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לצטט ממנו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יחידי,

בתגובתך למעלה כתבת: "ולא כך הם פני הדברים" ללא הסבר, אך אאריך להסביר יותר את הנ"ל ואולי לכך התכוונת. כך נבין לא רק את פני הדברים, אלא את פנים הדברים.

לא התכוונתי ל"כל מצוה, תהיה איזו שתהיה, גדולה מקבלת פני שכינה".
קבלת פני השכינה היא קשר פאסיבי עם השם בו האדם הוא המקבל -"קבלת"- לעומת מצוות המוסר שהן יוצרות בעשייתן קשר אקטיבי מצד האדם כלפי השם כביכול [בזוהר ישנה המחשה עוצמתית להבדל, אך לא אביא אותה כי לא תמצא חן בעיני מיימוני].

רק לגבי מצוות אלו המוסריות, ניתן להבין בפשיטות שהן גדולות מקבלת פני השכינה, אבל המצוות שהן גם באותו סיווג של עשייה למען קבלת פני השכינה, לא ברור איזו גדולה מאיזו ואם אפשרי יש לשקול ביניהן. לדוגמא, הבאת קרבנות, נטילת לולב, תפילה ועוד ועוד, סביר מאד שבנסיבות רבות או אפילו בכולן, הן לא יקרבו להשם כמו המובן מ"קבלת פני השכינה".

תוקן על ידי - ווטו1 - 10/27/2002 9:22:59 AM

יחידי

עוררת אותי לדבר שלא חשבתי עליו עד עתה. שהרי דווקא משה היה ראוי לנבואה בכל זמן, ואברהם לא.
מצד שני, כפי שאברהם אבינו מצטייר בעיני, הוא היה מוכן לעזוב תמיד את ההתגלות כדי לעזור לזולת. כך לפחות אני סבור שראוי לנהוג.

הווה מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה. זאת אומרת שיש הפסד מחמת מצוות, אבל השכר עולה על זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני..

מי כמוך יודע שאייני חדש:))

ולענייננו, יתכן וזה הרעיון המונח כאן, אבל האם זה צודק, לעזוב את הקב"ה וללכת להכנסת אורחים, גם ב"שכל" אני שואל.
ברור שהחסד יברח, אך בכל זאת מי מבטיח לו ביקור שכזה.

יחידי

ברוך הבא אל הפורום! שאלה גדולה בפיך.

האם אתה שואל על המסקנה, מדוע הכנסת אורחים גדולה, או על ההווא-אמינא (=ה"הייתי אומר"), שקבלת פני שכינה גדולה.

אם אתה שואל על המסקנה, בעיני הטעם הוא שכל מצוה שהיא חסד לזולת קודמת לקבלת פני שכינה. כפי שמצוי במדרש שאמר הקב"ה למשה, וכי מדוע זכית בהתגלות, לא לצורך עם ישראל?

ההתגלות היא התקדמות אישית. הנתינה לזולת היא חסד. הנתינה לזולת קודמת ערכית להתקדמות האישית. זה נראה לי המסר שמונח כאן.

(אולי טעם הדבר הוא שעל ההתקדמות האישית אפשר לעבוד בכל עת, בכל מקום, החסד "יברח", כי הזולת זקוק לו כאן ועכשו).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לדבריך, כל מצוה, תהיה איזו שתהיה, גדולה מקבלת פני שכינה, ולא כך הם פני הדברים.

הרעיון כי הכנסת אורחים הרי היא גם מצוה המקרבת לשכינה.
נמצא ש"גדולה הכנסת אורחים וכו'" על משקל "הלא שמוע מזבח טוב", "הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד וכו'" וכדומה בכל המקראות בנביא המשבחים את המעשה על פני העבודה.