| נשלח ב-20/4/2007 14:55 |
 |
| |
חינוך חרדי = ציות ולא עצמאות! הייתכן אחרת?
באשכול סמוך העלה אילפא בעיה מצויה, צעיר חרדי המעוניין לשנות את מסלול חייו כבול בעבותות אהבה וכסף לדרכו הקודמת.
אחד מחברי הפורום הנכבדים, ה"ה אלישיר הי"ו, נוהג להצהיר בכל עת על צורת החיים המועדפת בעיניו, חיים בחמולה. בצורת החיים הזו כפי שהוא מצייר אותה, גיל הנישואין יהיה נמוך במיוחד. יחלו ללדת ולהעמיד דורות חדשים כבר בגיל 18, ויסיימו בגיל 32-35.
בפרט אחד אלישיר לא האריך, אם כי דומני שהוא טרח לציין זאת. החיים בחמולה מגדילים מאוד את מעמדו של זקן השבט, הסב, האלטער זיידע. אבל מקטינים מאוד את יכולת ההחלטה של כל פרט בעדר. אם הסב חכם, והצעירים לאו, ניחא. בדוחק בכל אופן. אם גם להם חכמה משלהם, למה ייגרע חלקם שלא תישמע חכמתם.
כמובן שזו היא דוגמא קיצונית. אבל המתבונן היטב סביבו יוכל לראות בקהילות קטנות מסויימות הדים לצורת החיים הזו. הצעירים מתחתנים צעירים, וממשיכים להישען מכל הבחינות על שולחן אביהם. כל ההחלטות הקשות "נחסכות" מהם, משום שיש "גדול עומד על גביו" ומחליט בכל.
למעשה, במצב הנוכחי, זו צורת חיים לא שלילית כל כך. כשזוג צעיר בונה בית, ואתה רואה שהם אינם יודעים מאומה מהנעשה בעולם. ייתכן וכבר עדיף כך. במידה זו או אחרת זה קיים בכל צורת החיים החרדית, אולי לא בקיצוניות דלעיל, אבל קיים. בריכוזים החרדים החדשים בולט היטב "בנין הנערים", ומי אמר שזה חסרון טוב יותר?
אלא, שיש לדון על מקור התופעה. ולא נראה לי שקשה לעמוד על כך. החינוך החרדי מחנך באופן שיטתי לציות עיוור לכל מי שגדול ממך. אפילו ההיררכיה הפנים מוסדית, מושתתת בהרבה על גיל. הן בין כל צוות וצוות, והן בין התלמידים. לו היו המבוגרים תמיד חכמים יותר, ניחא כדלעיל. אלא שלא כך הם פני הדברים. ולפעמים אף בולטת העובדה שהמבוגרים מיושנים ומקובעים, אינם מכירים לא את העולם ולא את דרכי ההתמודדות עמו, ועדיין הם הראשונים והאחרונים להחליט בכל נושא.
החינוך הזה, הוא הוא החינוך שמחנך לחוסר אינדבדואליות, עליה זעק בן ציון כבר מזמן. החינוך הזה הוא הוא החינוך המחנך לחוסר יזמה בכל תחום, וכבר הערתי על כך בעבר. (דוגמא ישנה: יותר "מכובד" לחסוך 100 שקלים, מאשר להרוויח אותם. ומשום שזה בשוא"ת וזה בקום ועשה, צאו ובדקו).
מתי שמעתם אב חרדי מצוי מסביר לבנו, מדוע לעשות כך ולא אחרת? הרי לרוב החינוך מבוסס על ציות עיוור, משום שהמבוגר יודע טוב יותר מה לעשות ומה לא (מה שלא בהכרח נכון).
ברגע שגיל הנישואין עולה, כל מוסד הציות הזה קורס. זו אחת מן הסיבות העיקריות למלחמה בעליית גיל הנישואין (יש גם סיבות צודקות יותר).
בפורום סמוך, שמשום לזות שפתיים אני מצהיר שאין לו כל קשר לפורום הזה, כלל וכלל לא. (למעט זהותם של חברים רבים, המשתתפים בשני הפורומים). היה בעבר אשכול על בן ישיבה ועצמאות כלכלית*, הנושא הוא אותו הנושא. אלא שכבילתם של המתבגרים אינה מתחילה כשעצמאותם הכלכלית נשללת מהם, גם איני רואה טעם לדון כאן בקונספירציה מתוכננת מראשיתה של המערכת הזו (ויש לדון על זה במקום אחר), החינוך הזה מושתת על אבני יסוד במשנת היהדות החרדית, ויהיו שיאמרו היהדות בכלל.
אם באים לדון בנושא זה, יש להתחיל מהשורש. החינוך החרדי מגונן אך מכתיב, כמוהו כן הקהילה כולה, מגוננת ומכתיבה. מה הם הדברים הטובים שניתן לאמצם מן החינוך הזה, איש איש בביתו, ומה כדאי לשנות.
*נדמה שהלינק היותר מתאים לעניינינו הוא זה דלתיך דפקנו [לכולל או לכלכל, היילכו יחדיו?], ואולי בעצם חלקים נכבדים מהפורום "ההוא".
נוסף לינק
תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 20/04/2007 15:05:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 09:27 |
|
| |
א. לא הבנתי מה הקשר בין סעיף ב' לבין הודעת הפתיחה של האשכול.
ב. בנוגע לגוף ההודעה הפותחת, קריאת ביניים קצרה: חוששני שהדוגמאות המעשיות של נסיונות כאלו אינן בדיוק מודל לחיקוי. הדוגמאות הבולטות ביותר הן קהילת שיק (המכונה מוהרא"ש) ביבנאל וקהילות ברסלבאיות-ירושלמיות מצומצמות מאד. בשתי הדוגמאות אין שום אינדיבידואליות, ולפחות בראשונה (עליה שמעתי יותר) גם הנסיון להצעיר את הנישואין לא מי-יודע-מה הוכיח את עצמו, ואולי להיפך.
ג. כפי שלומד ציין במאמר המוסגר, יש גם סיבות מוצדקות למלחמה בעליית גיל הנישואין. גם כאן אני חושב שהדוגמאות המעשיות אינן בדיוק מלבבות. באופן כללי, אפשר להסתכל על העניין משני כיוונים. האחד, שתכלית הנישואין היא הלכתית נטו, מכוח חיוב הגבר (והציבור) לגדור עצמו מעברה, ולהביא ילדים. הסתכלות שנייה גורסת, ולפי מיעוט הבנתי היא נחלת רוב מצדדי העלאת הרף, כי תכלית הנישואין בניית העולם ושלב בעיצוב האישיות, ולפיכך יש לעשותם בצורה מושכלת ומתוכננת היטב ולא לפי חוסר-שיקול-דעתם של זוג זאטוטים. כפי שהזכרתי, התוצאות בקרב מצדדי שתי הגישות לא תמיד מעודדות, ומן הסתם יש ליצור סינתזה שתאזן בין הצדדים.
ד. אלישיר הדגים בסוף דבריו בדיוק את שורש הבעיה שהציג לומד. הגדרת החרדיות מונעת אינדיבידואליות, וזו הנקודה בה צריך להילחם ראשית כל. הדרך היחידה להילחם היא לעודד פיתוח אינדיבידואליות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2007 03:55 |
|
| |
בעזהי"ת
א. (אמנם, יש ברעיון הנ"ל כמה נקודות שמושכות את העין, ולמשל שמצד טבעו של הגוף האנושי, אשה שיולדת שבעה צאצאים עד גיל 30, תהיה בריאה יותר מאחותה שעשתה את אותו הדבר עד גיל 45, וזאת משום שחלק גדול מהבריאות היא היכולת להתאושש מטראומות, ולכן בוודאי שההתאוששות ממאמץ הלידה וההנקה (ונדודי השינה), יהיו בגילאי העשרים ברמה עדיפה מאשר בגילאי ארבעים. וכו', על זאת הדרך.
אולם, איני יודע אם אפשר לקחת רעיון שאינו מעשי כלל, רעיון שביצועו דורש הקמת סביבה אנושית שונה לגמרי, ולכתוב על היותו צורת חיים מועדפת בעיני. רעיון חביב, היה נכון יותר.
-במאמר מוסגר, כי אין זה הנושא- ).
ב. צא וראה את משה רבינו, שגדל בבית פרעה, דווקא כדי שיוכל לדבר בפני מלכים, מה שאי אפשר לדרוש מעבד מפוחד שהתקשורת העיקרית שהייתה לו עד אז עם השלטונות הייתה בעזרת השוט והאלה של הנוגש.
כשעיקר לימודך בתורה, הוא ב'נשים נזיקין', וגם זה לעיונא בלבד ולא להלכה. כשרק פעמיים ביובל אתה זוכה לעיין בשו"ת (טענתי כאן לא מזמן, שדווקא לימוד מסודר של שו"תים, הוא הוא אחד משימושי תלמידי החכמים היותר נדרשים בדור שלנו). כשעיקר השקפתך נקנתה מפי משגיח שמתוקף מעמדו הוא "הרה"ץ" (בדיוק כמו שכל חזן מתוקף מעמדו לובש את הכובע המשונה הזה שלהם), מתפתחת למעשה תרבות משונה של עמהארציות. עםהארץ מסוג חדש, שיודע ספר, שבקיא באותיות הקטנות, אבל בפועל כשהוא מסתפק באופן המדויק של הכנת תה בשבת, הוא פונה לאשתו שתבאר לו הנהגה למעשה ע"פ שיעורי ההלכה שלמדה בסמינר, או פשוט בוחר להחמיר -כברירת מחדל.
ואם כן, כשהולכים בדרך שונה עד הפוכה, והיא לימוד רוחבי מקיף במקצועות התורה, לימוד שמבוסס הרבה על עיון בהלכה למעשה, לימוד שיש בו הרבה שימוש תלמידי חכמים והכרת הדעות השונות בהלכה, לימוד שמבוסס על מחשבתם של זקני ישראל מכל הדורות, ותוך כדי כל זאת גם לומדים אומנות לעסוק בה לפרנסה, מגיעים הרבה יותר ליכולת הכל כך 'לכתחילית' של כל יהודי -לעשות לעצמו ובעצמו את חשבון הנפש של הדרך בה הוא הולך.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
|
|
|
