שנה שביעית שנת שמיטה

ברוך הבא שריר.

2 הודעותייך מעניינות מאד.

התורה מודעת שבלתי אפשרי לקיים מצוות שמיטה כלשונה
במיוחד בתקופת התנך כאשר רוב ישראל עובדי אדמה.
לכן התורה מבטיחה בשנה השישית פי שלוש.
יש קשר הדוק בין ההבטחה לשמיטה בלעדיה ישראל
יחיו ברעב קשה בשנת שמיטה כפי שאכן קרה בבית שני.
מצוות שמיטה הינה מצווה חברתית ומטרתה העיקרית
"ואכלו אביוני עמך" כיום קיום המצווה כלשונה משיג ההפך
והמחירים מאמירים בעשרות אחוזים לעומת שנה רגילה
את זה כל הרבנים והעסקנים שוכחים לכן עדיף היתר מכירה
אחרת נצטרך לקרוא "ואכלו אותה" אביוני עמך.

להלן העניין עד כמה שידי משגת .
א. פירות שגדלו בקרקע שבבעלות יהודית ובגבולות כיבוש יהושע קדושים בקדושת שביעית, אסור לסחור בהם, לעבד אותם, לשקלם, או כל דרך בזיון, וכן חלה עליהם מצוות ביאור.
ב. היות והפירות הם הפקר שבתורה קדושת מצוות פירות שביעית כרוכה עם הפקרתן, הרי שכל אדם רשאי לאוכלם ולקחת כדי שובעו ולמשפחתו לביתו. והיות וכיום אין ביכולתינו להגיע אל אותם שדות נידחים ברחבי הארץ והפירות ירקבו על העצים, תקנו חז"ל אוצר ב"ד שבו ניתן ליהודים יראי שמיים לקחת את הפירות שיגיעו עד מקום מושבם בתשלום לשליחי ב"ד על עמלם שמביאים פירות אלו עד ביתינו.
ג. שליחי ב"ד הנם החקלאים המקפידים על שמיטה קלה כבחמורה אינם מבצעים כלל עבודות דאורייתא, ואינם מבצעים כל עבודות דרבנן שמטרתן לאברויי, אלא רק עבודות שמטרתן לאוקמויי. בתוך כך הם קוטפים את הפירות בשינוי כשליחי ב"ד ומעבירים אותם למפיצים שגם הם שליחי ב"ד.
ד. הפירות לא נשקלים ומגיעים באריזות קבועות עם כותר ברור של אוצר ב"ד.
ה. המחיר קבוע בכל הארץ בעצם רק שכרם של שליחי הב"ד, ולא נתון לשינויים.
ו. החקלאים שמשתתפים הם מפסידים באופן יבש הרבה היות ומשכורתם נמוכה בהרבה. כמובן שמרוויחים את מצוות השמיטה, "וצויתי את בירכתי".
ז. חיסרון ברור הוא שאין את כל הפירות והירקות כמו בשוק, וגם היות ומן הסתם תהיה הובלה עצמית ולא דרך תנובה כיום, הם יגיעו טריים פחות.
ח. את ההשלמות יקיימו ע"פ ירקות ופירות מהבקעה שלא נכבשה בכיבוש יהושע, ע"פ הרב עובדיה יוסף. ובפירות ממצעים מנותקים.
ט. אכן ממה שקראתי המטרה היא א. לקיים שמיטה בהידור רב מתוך תקווה שזה יתפוס ובעוד שמיטה רוב הציבור יקיים כך את השמיטה. ב.שלא לקנות סחורה מערבים וע"י כך להסתכן בסחורה מזיקה ללא פיקוח של רשויות על חומרי ההדברה ואיכות המים שאיתם משקים, ולא לתת עוד כסף שבסבירות גבוהה ישמש לפיגועים.

על כל זאת אני תוהה האם המיזרוחניקים לא צודקים בעניין זה עד כה לא קיבלתי תשובה מספקת מכמה שכבר שאלתי. הרי אנחנו מקפידים להדר בכל המצוות פתאום במצווה כ"כ חשובה אנחנו מנסים ליברוח לפיתרונות עוקפים. כשדרך התורה מצוייה לפנינו.
אני מצרף לך כתובת אתר של אוצר הארץ תעיין ותעניין.
http://www.hashmita.co.il/
  

התוכל להרחיב בבקשה על עניין זה תוך כדי רשימת היתרונות והחסרונות שאתה מכיר?

אני מדבר על פיתרון שנראה בעייני נכון יותר הוא הנקרא אוצר הארץ. בעצם חקלאים המוכנים לקבל על עצמם שמיטה כדין כאשר אין רווחים כי אם משכורת מב"ד על איסוף הפירות. ויהודים המוכנים לשלם עבור השירות שב"ד עושה בהפצת הפירות , ולשמור על קדושת הפירות. כמובן הפירות נקנים ע"י הערכה בכילים ולא במשקל . האם אין זה פתרון נכון יותר.

עם התחדשות ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל במאה ה-19 ביקשו רבים לשמור את השמיטה ומנגד פותחו מספר היתרים שנועדו לאפשר באופן חלקי את המשך העבודה החקלאית בשנת השמיטה. ההיתר העיקרי הוא היתר המכירה על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ונפטרות ממצוות שמיטה. היתר נוסף הוא שימוש באוצר בית דין לקטיף מאורגן של הפירות הצומחים בשדות.

השימוש בהיתרים השונים של שנת השמיטה הוא אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. בעוד רוב גדול של הציונים הדתיים רואים כערך ראשון במעלה את המשך קיום החקלאות היהודית בשנת השמיטה, ולצורך כך תומכים בשימוש בהיתרים שונים לשנת השמיטה, החרדים רואים בקיום מצוות השמיטה בהידור את המטרה הראשונית ואינם ששים להשתמש בתוצרת חקלאית יהודית של שנת השמיטה המבוססת על היתרים.

לפני 14 שנה הייתי בסיור בקיבוץ שעלבים אם אנני טועה במעיין מכון, מוזיאון בנושא שמיטה.
ושם הראו לנו שתיל של כותנה עם הרבה מאד ענפים. ההסבר המאוד מעניין היה שבשנה רגילה היו גוזמים את הכותנה לאברויי עם מכונה שעושה גיזום יפה ממנה היו יוצאים כ 3 ענפים כתוצאה מהגיזום, במקום ענף אחד.
באותה שמיטה גזמו באופן רשלני בעצם שברו את השתיל כשמאחור נשארים הרבה ציצין והיו בטוחים שהיבול לא יצלח זאת ע"מ שלא לעבור על הלכות שביעית התוצאה הייתה-" וציוויתי את ברכתי" ניתן לבדוק, ולאשר.
שאלה מעניינת תהיה לדעת האם משהוכח שזאת דרך גזימה טובה יותר האם בשמיטה שלאחריה יהיה מותר לגזום באופן הזה?
לגבי הערותיכם על המיזרוחניקים: הגיע הזמן שנזלזל פחות.
אני למשל מאד מוטרד מהעובדה שהציבור שלנו מעדיף סחורה מהשטחים קרי נוכרים ואני מכיר את הטיעון שגם כך חלק גדול מגיע משם. אבל א. האם זה נכון להגדיל את החלק כל עוד זה תלוי בנו?  ו ב.מדוע אנחנו כל כך בורחים מפירות עם קדושת שביעית קרי אוצר ב"ד. אותי די מקומם לראות את הכותרת על הכשרויות "ללא חשש טבל ערלה ושביעית" העם רצון התורה הוא שנראה כך -את קדושת הפירות של א"י עם קדושת שמיטה, כדבר שאנחנו רוצים לברוח ממנו, כמו מאיסור חמור כשל טבל וערלה??? חומר למחשבה. 

אזרחי:
 א. עד כמה שידוע לי, על-פי הגישה האורתודוכסית, מצוות מדרבנן הן מצוות מחייבות משום שנאמר בתורה "לא תסור ימין ושמאל". לפי זה, מסתבר שהברכה המובטחת בתורה למי שמקיים את המצוות, חלה גם על מי שמקיים מצוות מדרבנן.
 ב. בכל מקרה, גם כאשר ה' מבטיח שיעשה נס, ראוי להשתדל בדרך הטבע, ולכן  אני עושה כמיטב יכולתי כדי שהירקות יישמרו - מייבשhttp://he.wikibooks.org/wiki/drying , מכין ריבות (בלי סוכר - זה לא בריא), ולא מזמן גם קניתי מקפיא משומש כדי לשמור את כל זה. אני מקווה שה' יעשה לי נס והמקפיא לא יתקלקל...

מה שכתבתי נכון כנראה רק לזמנים שבהם שנת השמיטה היא מדאורייתא.

מדאורייתא צריך שרוב בני ישראל יהיו על אדמתם ואז למרות שהאדמה באופן טבעי נחלשת, בכל זאת נעשה נס ובשנה השישית היא נותנת את הפירות הטובים ביותר [ היפך הטבע בו היא צריכה להיות חלשה יותר מבשנה החמישית].

שמעתי גם שהחולשה היא בעיקר באופן פרטני כך שמי שזורע חיטים בשנה אחת עדיף לו לזרוע דבר אחר בשנה שאחר כך.

אכן, יש סיפור שמספרים על יהודי אחד שעלה לא מזמן לארץ בכדי לקיים מצוה של "עבודת האדמה" [???] והוא בדק כל שנה ואכן מצא שבשנה השישית נעשה לו נס,  אבל נראה לי שיכול להיות שהסיפור הזה הומצא על ידי מיזרחניקים

על כל פנים אל תבנה על הנס שיעשה לך בפירות השנה השישית כי כעת שנת השמיטה היא מדרבנן.

וגם אינני יודע אם הפירות שאתה שומר בכלל נלקחו מאדמה שנתנו לה לנוח מתישהו.

מעולה! "הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן, שיהא ישן הנושן של שלוש שנים יפה לאכול משל אשתקד"

וראית רשי על פסוק י פרק כו?

ומי יסביר את רש"י מחלקו הראשון של הפסוק, לחקלאים?

:-)

לך תסביר את זה לתזונאים...