השפעת הגעווארענרס

באשכול "יש לך נתונים?", כתב בע"ב:
"קולם של הגעווארענערס*) נשמע ברמה והם הוליכו ומוליכים את הליטאיות הקלאסית למחוזות שלא שערום אבותינו."

אני חושב שנושא זה חשוב דיו לייחד לו אשכול.

לגעווארענערס מעצם טבעם יש נטיה לתסיסה חברתית/אישית/תיאולוגית -  אחרת איך הפכו לגעווארענרס? לכן הם מהווים פעמים רבות סוכני שינוי וקטליזטורים.

חרב פיפיות בידם:
 מחד 
הם עשויים להיות תוהי תהייות ורפורמטורים מכורח היכרותם מבקרים מן החוץ. לכן השמרנים נזהרים מהם ומסרבים לא פעם לשלב אותם במוסדות הגעבורנערס.
מאידך
הם עשויים להמשיך בתנופה הגדולה שלהם "ימינה" ולסחוף את החברה למקומות שהשמרנים היו נמנעים (מתעצלים?) להגיע - למסורת יש פן שפוי שאין למהפכה.וכמו שרמז בע"ב, הרבה ממתסיסי המהפכה ה"יתדית-דעת תורה" היו געווארענרס**). לכן הליברלים נרתעים מהם ומאשימים אותם בהקצנה וסטיה מדרך אבותיהם נעימי ההליכות.
 

מי הם הגעווארענרס? מה פעלם? מה מקומם? 
__________

*) געווארענרס  - באידית: "נהיה" או "הפך", הוא ביטוי ששימושו הרווח הוא לחסיד שלא נולד לחסידות. וכאן ישמש כשם כולל ל: תיכוניסטים ש"נשרפו" וחילונים ששבו ליהדותם.
**) חשיפת העובדה שמבצעי המהפכה בימי הרב שך לא באו מביהמ"ד של "מעתיקי השמועה" עשויה לתרום הרבה.  

תוקן על ידי לבהעיברי ב- 06/05/2007 17:33:21

בעזהי"ת


   אני רואה את הנידון באשכול כאן, כחלק מתופעה כללית ומקיפה הרבה יותר, והיא הפחד שלא להחמיר. אתה מפחד שלא להחמיר, אתה מפחד שלא להקצין: הרי אם תחמיר (אומר לעצמו הרחוק ממחשבת התורה הצרופה), מקסימום תחיה בצער בעולם הזה, הכלה והנפסד, אבל אם חלילה לא תחמיר, וכך ממילא תעבור על איסורים על ימין ועל שמאל, הרי שאתה 'מבשל' לעצמך צער עולם, לעולם הבא...

   בוודאי שגאווערנערעס, חשופים למבוכה הזו, אבל ממש לא רק הם, ולכן אני משייך את כולם לעניין הזה, שבגינו נוצרת החמרה וקנאות הלכתית גוברת והולכת, ללא יכולת לעצור.
   ואין יכולת לעצור, משום שאפילו אם אתה יודע שבהתפללך מעין שמו"ע (בעת הנצרכת לכך), תפילתך תהיה לרצון לפני ה', עדיין אתה מתקשה לפרוץ את ההרגל שלך ושל כולם, ואפילו לשם שמים.

   זכורני שהביאו בשם רבינו שלמה זלמן אויערבאך, דברים להסביר זאת. שהלמאי דווקא תלמידי חכמים הם אלו הנחלצים תחילה לחלל שבת במקום פיקוח נפש? משום שדייקא תלמידי חכמים יכולים לעמוד בנסיון, של ההרגשה המוזרה של לנסוע בשבת קודש, מבלי שההרגשה הזו תמוטט להם את כל ערך השבת, ומי יודע היכן תסתיים ההתמוטטות.
   הובא שם סיפור, של חייל דתי במלחמת יום הכיפורים, עת הייתה סכנת נפשות לכלל הישוב היהודי בארץ הקודש. אותו חייל כמובן השתתף בפעילות מבצעית בשבת. אולם מרוב שתחושת השבת התבלבלה אצלו, הוא לא יכל להבדיל בין פעילות נצרכת -שלמענה חובה לחלל שבת, ובין שאר מלאכות -שעדיין אסורות עליו במלוא התוקף. ולכן סיגריה ראשונה הודלקה, מתישהו, ולאחריה עוד אחת, ובהמשך, כל שמירת השבת התמוטטה.
   (אגב, אם כבר דנתי במעשה הזה, כלל לא פשוט לי לומר שלחייל בחזית אסור לעשן סיגריה בשבת, שהרי מעשן הסיגריות מקבל מעט רוגע מהעישון. בתנאים הלוחצים מאוד מאוד של הקרב, עת שלך תדע כמה גופות מרוטשות של חבריו הוא ראה היום, כשעוד רגע הוא צריך להסתער שוב במלוא כוחותיו, מסתבר לאלפי עניות דעתי לומר, שאם סיגריה היא אשר תרגיע אותו, מצווה עליו לעשן אותה).

   כך, המסגרת, מהווה כלי רב עוצמה, ולאו כל איניש יכול לחלוף אותה בעת הצורך, מבלי לנפול שדוד לפני היצר הרע ח"ו, מכורח ההרגשה המוזרה של פריצת המסגרת.
   ואם כן, הדרך לעמוד בפני ההרגשה הזו, היא להיות בן תורה אמיתי, שאצלו לא ההרגשה מהווה סימן דרך, אלא רק ההלכה הצרופה, ודברי התורה המאירים לפניו.

   אם כן, הגענו לומר, שההחמרה והקנאות, הרבה פעמים אינן אלא תוצר של ריחוק מעסק תורה שתכליתו "ללמוד וללמד לשמור ולעשות לקיים".
   אמנם עוסקים גם עוסקים בתורה, אבל לא לחינם שמעתי תלמיד חכם חשוב שאמר "הדור הזה הינו דור של משגיחים, ולא דור של פוסקים".

  

_________________

אני לא יודע, אבל ברור שראשי הישיבות מצאו חיילים טובים.

_________________

בעל בעמיו


האם אתה סבור שהמורה צריך לקחת בחשבון את אפיו של התלמיד, בטרם הוא פותח את פיו. או שעליו לומר את האמת, ולא משנה איזה סוג התלמיד וכיצד הוא יבין אותה.

מקובלני מיודעי ענין, שהישיבות הליטאיות התחילו בתהליך שהביאנו הלום, אחר שנכנסו אליהם תלמידים הונגרים וייקים שלקחו את האידיאולוגיה ברצינות ייקית.

קח לך כלל חינמי, גאווערנער אמיתי לעולם יהיה יותר קיצוני מהחוג בו השתלב, ותמיד יהווה את הסמן הימני.