הרבה זמן שלא נטלתי את קולמוסי, אלא שמתחבט אני בבעיה, יתכן ואין לה פתרון אלא שלא מצאתי עם מי להתייעץ מלבד עם אנשי פורום זה.
מתגורר אני באחד מעיירות הספר אשר אוכלוסייתם די אחידה ומנהג המקום הוא להשתדל לא לעורר בעיות, לעיתים עדיף להיות רואה ואינו נראה ולעיתים כלל אנו רואה.
כלפי מה הדברים אמורים בשעה זו (22:15) אני עובר ברחוב תוך שיחה עם ידיד והנה אני רואה זוג צעיר (נשוי+4) שעולים לביתם. אלא שילדתם מייללת בבכי תמרורים ולא ניכר שהדבר מפריע כלל להורים המאושרים.
אלא שהם נכנסים לחדר המדרגות והאבא היקר מצווה על ביתו תהיי בשקט מיד! (כמובן שהדברים נשמעים עד הרחוב)
הילדה מתקשה להפרד מהבכי אף שהם נכנסים לביתם ואז נשמע קולו של המחנך הדגול מקומה שלישית :"אני סופר עד שלוש, ואת בשקט! "
ושלא כמנהג ההורים שמחמת אהבתם ליוצאי חלציהם מגלים שהדרך עד שלוש רצופה שברי מספרים רציונלים ושאינם כאלה,
כאן הדרך היתה קצרה מהמצופה :"אחד, שתיים -שלוש"
בטרם הספקנו אפילו לחשוב על המצפה לילדה לאחר שהאב גילה שיודע הוא על פה את המספרים עד שלוש, וחלון נפתח יכלנו לשמוע בבירור את נסיונותיה של הילדה להפסיק את ההתייפחות אך כנראה האב היה מהיר יותר תפס את הילדה הניח אותה בין החלון והסורג וסגר עליה את החלון.
רק לאחר כמה דקות שהילדה מייללת שהיא צריכה לשירותים, גבר יצר ההישרדות של הילדה על הדחף לבכות, ובשליטה עצמית מדהימה הפסיקה לבכות. אלא שלא ידעה שלפניה אדם בעל שאר רוח שלא יקח את הסיכון שהיא תכנס ותמשיך בבכיותיה ולכן שאל אותה שוב ושוב האם היא מבינה שכשאבא אומר לא בוכים, אז לא בוכים!
אני הייתי קצת בהלם ישר עלו לראש שמות כמו ד"ר קדמן וכו' אך ידידי השיבני שהדברים האלה אצלהם הם מעשים שבכל יום ולא זו בלבד שאין הם רואים בכך בעיה להפך, הם שלא כשאר אנשים "מחנכים" את ילדיהם.
עד כאן הסיפור, והשאלה היא מה באמת ניתן לעשות כדי לעזור,כמובן במסגרות ראויות, אם לא להורים לפחות לילדים.
הורחבה כותרת להבהרת הנושא
תוקן על ידי - ymy33655 - 03/06/2007 16:22:41
נשלח ב-6/6/2007 15:15
אשקיפה כתב:
בהמשך לדברי מאיר,
כתב דונאלד ויניקוט שאין לנו לשאוף להיות הורים מושלמים שלא עושים טעיות, עלינו להיות הורים מספיק טובים.
מישהו אולי יכול למצוא לזה מקבילה במקורותנו?
דונאלד כנראה מדבר על ואל ההורים ומרגיע אותם על ההאשמות העצמיות שעלולות חלילה להיווצר בהם,
בהמשך לדברי דולאלד אולי מן הראוי למצוא דברים ומקבילות גם לאופן הנכון שבו ניתן להביט על הילדים המתחנכים ועל הציפיות המתפתחות בנו בנושא זה.
נשלח ב-2/6/2007 23:52
לא ציניות. חיוך טוב.
תודה על ההבהרה. אני חושבת שאתה צודק.
נשלח ב-1/6/2007 18:11
אני צודק כשאני מריח ציניות קרה מבצבצת בין האותיות?
לדעתי, החשיבות לשפת המקור, למעט לה"ק
במקורותינו, היא רק בביטויים, כיוון שהם מכילים
משמעויות וגוונים
שקשה עד בלתי אפשרי לתרגמם.
תוקן על ידי - שרגאבטיהרא - 01/06/2007 18:10:48
_________________
נשלח ב-1/6/2007 05:34
אני משערת שגם המילים "הורים לא צריכים להיות... אלא...." לא נאמרו בלשון הקודש... :)
נשלח ב-1/6/2007 02:01
אגב, אשקיפה, אם אני זוכר נכון הביטוי המקורי היה שהורים לא צריכים להיות Excelent אלא Good enough
נשלח ב-31/5/2007 16:58
כתב בעל חובות הלבבות:
מחובת הזהירות שלא להיות זהיר יותר מדי.
נשלח ב-31/5/2007 16:08
שרגא,
תודה. אהבתי.
נשלח ב-31/5/2007 10:04
אולי: לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה?
נשלח ב-27/5/2007 11:38
בהמשך לדברי מאיר,
כתב דונאלד ויניקוט שאין לנו לשאוף להיות הורים מושלמים שלא עושים טעיות, עלינו להיות הורים מספיק טובים.
מישהו אולי יכול למצוא לזה מקבילה במקורותנו?
נשלח ב-27/5/2007 01:10
אני לא מעביר לילדי מסר מבולבל משום שאני לא אדם מבולבל. אדם אינו מכונת תגובות, ומצב רוח משתנה עדיין אינו בלבול. מותר, ראוי וכמעט בלתי נמנע לנהוג בצורה עקבית אך לא אוטומטית. גם אם על מעשה מסוים מגיע עונש, לא יקרה כלום אם לפעמים נבליג. גם אם הענשנו פעם בחומרה, קצת מעבר לנדרש, עלינו להזהר להבא אך זה לא אומר שאנחנו צריכים להגיש מכתב התפטרות. אל תגזימי! לא רק משה רבינו ראוי להיות הורה.
------- מאיר
נשלח ב-26/5/2007 23:20
מאיר,
אני חוששת שאתה מעביר לילדיך מסר מבולבל...הם לא יודעים בדיוק מה תהיה תגובתך, ולכן אינם מרגישים בטחון.
הילדים שלי אינם מבולבלים, הם יודעים בדיוק מה תהיה תגובתי, ולכן, עפ"ר, מצייתים. כמובן שאני נוקטת בשיטת "המקל והגזר" - יש גם גמול על התנהגות טובה!
נשלח ב-24/5/2007 18:27
אני מסכים עם ההסתייגות שיש בעיה לבדוק מקרה ספציפי עם מדובר בהתעללות של ממש ויש לראות את התמונה הכוללת
אבל חשוב לי 2 העקרונות הבאים:
א. שכשיש חשש, מותר ורצוי להחליף מילה עם אנשים כמו המחנכים של הילדים שעשויים לצרף מקרה אחד למשנהו ולקבל תמונה יותר ברורה וגם להפנות את תשומת לב הגורמים המתאימים
ב. שכשברור שיש בעיה עם משפחה מסויימת, מכובדת ככל שתהיה, אין לאף אחד חסינות. מי שתמעלל צריך לדעת שהוא מועומד לשהשלח לכלא בבושת פנים והציבור לא יחפה עליו בטענות של "חילול ה'" ו-"השם של המשפחה".
_________________
נשלח ב-24/5/2007 08:59
הוא לא רוצה להביא את הנבל לדין ולהענישו.
הוא רוצה לעזור.
נשלח ב-22/5/2007 07:14
י_ארצי,
עקרונית אתה צודק בכל מילה. אולם, האם אנו יכולים להסיק את המסקנה שהגעת אליה על סמך הסתכלות מן הצד על אירוע שאין אנו יודעים את תחילתו, סופו, הגורמים והתוצאות?
הפרשנות שלנו לדברים היא מאוד סלקטיבית, היא מונעת מחוויות שונות שאנו עברנו או עוברים, מאירועים אחרים שהיינו עדים להם ומיכולת השיפוט השונה מאוד מאדם לאדם.
הדרך שהצעת לבן_שואל היא דרך מצויינת על מנת למגר תופעות שליליות שכאלו, אך היא לא מתייחסת למורכבות האירוע.
ייתכן והתכוונת באופן תיאורטי, כאשר ברור אובייקטיבית שהסיפור הוא כפי הנראה, השאלה אם במציאות ניתן להגיע לבירור שכזה מהסתכלות בלבד.
אני מבינה את הרצון להביא את הנבל לדין ולהענישו אך בדרך שהצעת קיימת סכנת הפגיעה באדם ובמשפחתו על לא עוול ממשי...
נשלח ב-22/5/2007 00:50
בן שואל
אם פרטי הסיפור אכן מדוייקים ולא נכשלת בחטא ההגזמה
צר לי לבשר לך אך איתרע מזלך והיית עד לאונס. אונס הוא סוג של אלימות והתעללות רגשית היא גם סוג של אלימות ולפעמים גם רצח.
תיאורתית, עליך לפנות למשטרה על כל הכרוך בכך משום שאין ולא יהיה לעולם סובלנות וויתור כלפי אלימות! בפרט, במקומות שבהם יש לאנשים תחושה שהכל לשם שמיים והכל בשם התורה והחינוך ושבכל מקרה, הקהילה תחפה עליהם.
פשוט תחשוב שראית את שכן שלך אונס את בתו. כמו שם, גם כאן, אפילו במקרה חד-פעמי, נשארת צלקת שנראית כאילו התרפאה ונשכחה, אבל היא לא. ביום מן הימים היא מתפרצת ואם זה קורה כשהילדה כבר נשואה ואמא לילדים, האלימות עלולה לעבור לדור הבא.
כותב לך את זה מי שהיה חונך במשך שלוש שנים לילדים חרדים שנפגעו מאלימות במשפחה.
כל זה רק תיאורתית, ולמה? מפני שהמציאות הרבה יותר מורכבת וגם אם אתה מסכים בכל לבך עם מה שנכתב כאן, אם תדווח למשטרה, תמצא את עצמך גם קרבן לאלימות (חברתית כמובן) וספק אם אתה מחויב בכך.
מצד שני, אחרי מה שראית איך תוכל להמשיך לישון בלילה?
תיידע את המחנכת/גננת של הילדה, יש להם הנחיות כיצד לנהוג, תוודא שהם פועלים לפי ההנחיות האלו.
תתיעץ אם הרב של הבית הכנסת שבו הוא מתפלל או אולי אם רב אחר שאתה יודע שיש לו השפעה עליו, ואל תסתיר שמות
תנסה ליצור קשר אם ההורים שלו/שלה לפעמים הם יכולים להשפיע חיובית (ואם הם ישפיעו שלילית, מצידי שיתגרשו)
קח בחשבון שנשמה טובה כלשהי תעדכן אותו על פועלך והוא לא יעבור על כך לסדר היום. אבל אין מה לעשות כפי שאמרתי, לרוע מזלך, ראית משהו רוצח את ילדו.
