הפחד מהצלחה

יש אנשים פשוטים שבאים לבית הכנסת בראש השנה ומתעוררים התעוררות קדושה ואמיתית מתקיעות השופר וכדומה.
אני חושב שאני ואתה ורוב גולשי הפורום הזה לא נכללים באנשים האלו.  מניין לך? על עצמי לפחות אני יכול להעיד שתקיעת שופר בר''ה אינה בגדר חויה שכלית אצלי בכלל. אדרבה, זו חויה רגשית לעילא.
יש אנשים שהמהות שלהם היא שיש להם נטיה שכלית.
אם אני לא אשקיע ואשקע במאמר חסידות ואכין את עצמי היטב, לראש השנה לא תהיה כמעט משמעות בשבילי.
וכמו ראש השנה על דרך זה כך זה גם בשאר הימים.
זה לא חיסרון לדעתי לא להיכלל בקבוצת האנשים הפשוטים עם האמונה הפשוטה והטהורה, אלא זה יתרון.
רק מה, כאן נדרשת עבודה ועמל תורה.
כעת, אם הייתי מציץ לרגע לאחד מחברי הפורום [ ותסלח לי על הביטוי בבקשה] והייתי רואה אותו מסתכל בתמונות לא צנועות על גבי מסך המחשב, לא הייתי מתרגש מכך אלא מבין לליבו.
כך גם בנוגע למי שירד לשחק כדורסל עם החבר'ה, או שהוריד סרט וראה עם אשתו בסלון.
וגם עם מי ששיחק משחק מחשב באמצע שחרית.
סך הכל אנחנו בני אדם שלא יכולים להחזיק ראש כל הזמן על קדושה, ונצרכים להתפרק קצת.
אולי אני טועה אבל בכל אופן לא הייתי מתרגש ולא מתבהל לעתידו של אותו פלוני.
ועל זאת הדרך כך גם אם הייתי רואה אותו קורא רגע איזה ספרות או פילוסופיה.
איך הגעת מ''דברים לא צנועים במסך המחשב'' ומשחק באמצע תפילה לספרות ופילוסופיה? יש ויכוח ביננו, ואם אתה מבקש לשכנע אותי, עליך לטעון טיעונים שלא יסתרו את הנחות היסוד שלי, או לחילופין להעמיד את הנחות היסוד הללו עצמן לויכוח. אני מניח שספרות יפה היא דבר חיובי. אתה מניח שהיא דבר שלילי, וכיון שכך אתה דן אותי לקולא למרות ''חטאי'' - כמו שאנשים נכשלים בכך וכך עבירות, כך יש להתייחס בסלחנות לחטאי הקריאה בספרות או בפילוסופיה. איך זה אמור לשכנע אותי? לדעתי לא מדובר בחטא בכלל. אולי כדאי לדון על הנחת יסוד מוקדמת יותר שלך - על זיהוי התורה או ''היהדות'' עם כל מה שטוב ונכון.
כאן אולי קצת הייתי יותר חרד טיפה לעובדה שמא יכנסו לו רעיונות מסוכנים שעלולים לקרר אותו מעבודת ה' אבל הייתי משתדל לסמוך עליו שיציאה לרגע קט מהמסגרת לא תפעל בו שינוי לרעה, אלא לך תדע, אדרבה הוא אולי יוכל עקב כך לבחון ואפילו להתחזק בדברי התורה אחר כך.
כשאתה כותב לי כאן שאתה "משתדל לא להפסיד"  ובכלל נושא פתיחת האשכול הוא "לימודי חול לנערים" וגם ההגדרה של העניינים האלו הם "קרוב לליבי",
כל האוירה סביב העניין כפי שאתה מבטא אותו, היא לא אוירה של תורה או של מצוה או של רוח ישראל,
וכשאתה שורך את נעליך או מצחצח שיניים או מטייל להנאתך, יש בזה ''אוירה של תורה ושל מצווה ושל רוח ישראל''? ודאי שלא. שים לב: אם לכל דבר תתלווה האוירה היקרה הזו של רוח ישראל, לא תהיה אוירה כזו בכלל, לא יהיה מה שמבדיל אותה מאוירות אחרות. לימודי חול לא אמורים להילמד באוירה של תורה או מצווה.
כאן אני מוצא שאולי "הפחד מ"ההצלחה"" [שם האשכול] הוא פחד שיסודתו בהררי קודש, למרות שאולי הוא לא נכתב באוירה שכזו.
השאלה שהעלתי בפתח האשכול לא היתה מהותית, על הדרך, אלא שאלה חברתית האם מדובר בשינויים בחברה החרדית, או שעצם השינויים מכריח לחשוב על המשנים כלא חרדים. אולי זו שאלה סמנטית גרידא, למרות שיש לה השלכות (למשל - על כמויות האנרגיות שמבוזבזות אצלנו בשאלות ''חרדיות'').
זה אולי לגיטימי מדי פעם לרצות לשנות את העולם ואפילו לטעות ולרצות לעשות שינויים שהם טעות ביסודם, אבל בשביל זה יש חברים וגם פורום להתייעץ, ואכן זה מה שאתה עושה ברוך השם, 
זו כבר נימה פטרונית שלא במקומה. גם אני יכול לומר על דבריך ''זה לגיטימי לטעות''. מי אמר שאני טועה? טען לגוף העניין.
ואני את חלקי בהתייעצות מוסיף.
אם אתה רוצה להוסיף בלימוד הנערים עניינים שהם בגדר מצוות תלמוד תורה ובכללם פילוסופיה יהודית היינו שתחשב ללימוד תורה ולהכרת המציאות כפי שהיא בהשקפת היהדות, מה טוב. במפורש לא. מצוות תלמוד תורה לא מקיפה את כל היום כולו. כשם שאתה אוכל ושותה ועושה אינספור דברי חולין יום ביומו כך אתה יכול וצריך ללמוד לימודי חול. פשוט בגלל הצורך. אולי אתה חושב על לימודי חול כמשהו קדוש, באופן פרדוכסלי, ונרתע מהתחרות שתהיה לגמרא עם האנגלית על הקדושה. אין מדובר בזה. פשוט ישנם צרכים למלא. (אגב, ר' אור שמח בהל' תלמוד תורה על גדר ביטול תורה. טיול סתם, לשם הנאה, איננו ביטול תורה כמבואר שם, ופשוט).
אני מוצא את זה בתורת החסידות אבל מסתמא יש עוד רעיונות.
אבל אם הכיוון הוא לחולין ולדברים שאין בהם יהדות, אזי מוטב לעצור את התופעה כמה שיותר מהר ולא לתת לה לפלוש ולהפוך ולהיות דרך קבע
וכלימוד "כי ימוך אחיך" שאם אתה מחזק את ידיו היום, אתה יכול לעשות זאת לבדך, אבל אם הוא נופל, חמישה לא יצליחו להרים אותו.

עכשיו אולי כדאי לומר משהו על הנחת היסוד המוקדמת שלך, שמזהה תורה (ו''יהדות'', המושג העמום הזה) עם הכל. כל צרכיו של האדם מתמלאים בה, בתורה, בין צרכים רוחניים ובין צרכים גשמיים, אין שום דבר אמיתי או נכון מחוצה לה, פשוט משום שאין ''חוץ'' והכל דמיון ורעות רוח, ותפקידה איננו לזכך או לטהר את החיים, אלא להיות החיים בעצמה. נא תמוך הנחת יסוד משונה זו (אם כיוונתי לדעתך).