מודלים להשוואה ולהפקת לקחים

נושא המודלים הועלה במספר אשכולות וגם במפגש האחרון, וכדאי לנסות לדון בו.

הוצעו מספר מקרי מבחן, של קבוצות או יחידים בציבור החרדי שצעדו נגד המיינסטרים עם דרכם האישית, והצליחו מי יותר ומי פחות.

אציע מספר מקרים:

א. הדוגמה המדוברת ביותר בד"כ היא פא"י. הוצעו מספר הצעות לסיבת קריסתה, בהן הפוליטיזציה והסתאבות הממסד, אי-יצירת מוסדות מתאימים לדור ההמשך, והתלות הנפשית בממסד הרבני החרדי.

ב. מקרים שאפשר לכנותם "שרידי פא"י" או "התחזקות" של ציבור תורני-לאומי, דוגמת "מערבא" "נהורא" "חורב" ומצד נוסף "מוריה" והת"תים (לא ממ"ד ולא בי"ס תורני) הדתיים-לאומיים. גם מוסדות אלו סובלים בעיקר מחוסר המשכיות.

ג. דוגמה פופולרית מארה"ב, של ציבור הבע"ב ה"חזק" (בעגה החרדית), שם אפשר למצוא ציבור גדול של ת"ח ממש שעמל לפרנסתו בשיטת ה"לכתחילה" ממש.

ד. שיטת זילברמן, שכפי שהוזכר במפגש יכולה לשמש מקרה מבחן מצוין לקבוצה בתוך הציבוריות החרדית-ליטאית שפרשה מתכתיבי הרחוב והדעת-תיירה, פועלת תוך הצבת יעדים מוגדרים, ומשוחררת במובנים רבים מטאבואים חרדיים של התפרנסות וכו'.

מי שיש לו דוגמאות נוספות מוזמן להרחיב.


מניתוח שטחי נראה באמת שהנושא העיקרי הוא העמדת דור ההמשך, אבל בפירוש גם אורך הרוח והנכונות להקריב.



נכתב בחפזון, אני נאלץ להפסיק כרגע.

בעל

להעמיד דור המשך אינו בהכרח לכבול אותו לשכפול דרך האבות, ראוי ואפשר לאפשר המשך עקרוני תוך חידוש והתאמה לצרכים המשתנים, ותוך הבנה והשלמה עם דרכו של הבן אם יבחר באחרת.

פא"י כמשל, לא הציעו מסגרת שתאפשר לבניהם שכן רוצים בכך, לצעוד בדרכם.

אולי אי אפשר להעמיד דור המשך?
 דרכו של עולם שכל דור מנסה לחדש לעומת הקודמים לו. בחברות שמרניות, שהשמרנות (= מנהגי אבותינו הקדושים) היא הערך העליון שלהם גם הדור הצעיר מפנים יותר את ערך השמרנות, אולם אם מעריכים את החידוש, מדוע שהדור הבא לא ינסה לחדש משלו?

ועיין ספרו של קרל פופר, 'החברה הפתוחה ואויביה'.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 10/05/2007 8:22:59