בספר Encounters מהרב אריה קפלן ז"ל עמוד 39 ישנו סיפור נפלא המדבר בעד עצמו על מהות התפילה.
לפני שנים הגיעה אשה אל האדמו"ר רמ"מ מליובביטש ז"ל (האחרון). בנה חלה במצב חסר תקווה בלוקימיה (סרטן לובן הדם). חזו את מותו תוך חדשים מספר. האמא ברעדת פחד דיברה אל הרעבי ודמעותיה על לחייה. הרעבי הביט בעיניה ואמר 'לו ידעת שרצון השם הוא שבנך ימות היית משלימה עם העובדה? האם את יכולה לוותר עליו אם תדעי שהשם רוצה לקחתו?'.
האם המסכנה פשוט ישבה שם מסתכלת בחזרה על הרעבי. לאחר מאבק ממושך עם רגשותיה, היא סוף סוף ענתה: 'כן, אם אדע ללא ספק שכן הוא רצון השם, אהיה מוכנה לוותר על הילד'.
הרעבי הנהן ואמר: 'עכשיו אנחנו יכולים להתפלל עבור הילד'. הרעבי התפלל עבורו בעזיבתו לחכמת השם ולרחמיו.
שלושה ימים אחר כך, שוחרר הילד מבית החולים. הכרתי את הילד (כותב הר"א קפלן) והוא כעת (סביבות שנת 1980) אדם מבוגר.
הרב קפלן ז"ל לא ידוע כחסיד חב"ד וגם הסיפור אינו מעיד על 'מעשי כשפים' של הרעבי ז"ל, אלא על חכמה עמוקה בדרכי השם והבנת מהות התפילה.
היחס בין תפילת קבע הלכתית לתפילת תחנונים משנה ברורה סימן צח סק"ט <כמשא - פי' אע"פ שאומרה בלשון תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו אינו נכון ומאוד צריך ליזהר בזה >
.... יש ניסיון לשפר את איכות החיים באמצעות אמירת הברכות היהודיות....
.... עלי להקפיד באמירת הברכות שבסידור התפילה היהודי במשך שבוע שלם....
.... הפוטנציאל עצום. הברכות הן טכניקה שמטרתה להפוך את אלוהים לנוכח בעולם, על ידי היזכרות מתמדת בו ובפועלו. ברכת על המזון? נזכרת בבורא עולם, שבזכותו קיים. הברכות אמורות להכניס דפוסי חשיבה חיוביים לתוך חיי המעשה. במקום להציף בהתמדה את מוחנו במחשבות שליליות, כפי שאנו רגילים, אנסה להחליף אותן במחשבות חיוביות, בכך שאזכר שוב ושוב באותו אל גדול שהעולם הפועם הוא ליבו, וחיינו כולם הם משל לקיומו...
יש לחלק בין תפילת הקבע שהתפתחותה היא תוצאה היסטורית, וכיצד היא מגשימה את רעיון התפילה עצמו. התפילה לכשלעצמה איננה אלא כינוס הרהורי ליבו של אדם (רצונו) על המצוי וחיבורו לכלל הראוי (חיבור בין האונטי לאתי) מתוך העמדת שני אלו בהקשר של עמידת האדם אל מול אלוקיו. אין לי מושג איך זה עובד באמת, אך יותר חשוב איזו מין תודעה מכוננת אפשרות התפילה אצל המאמין? ראוי לציין לדברי הרי"ד סולובייצ'יק, כך סיפר משמו הרב ליכטנשטיין: בהשקפתו הראשונה על תפילה שאל הרי"ד - כיצד יש היתר לאדם לעמוד מול קונו להתפלל ולבקש? אך מאוחר יותר טען: תהיה זו אכזריות מצדו של בורא עולם להשליך את האדם בעולם בלי לתת לו להתפלל. ואם הבנתי נכון התפילה היא כעין האפשרות של ההתגלות בעולם הרצון, ובהקבלה לימוד התורה זו ההתגלות בהכרה והורדת הראוי אל המצוי.
עיינו בספרו של יעקב בלידשטיין 'התפילה במחשבתו ההלכתית של הרמב"ם' שהוכיח שם שעיקר התפילה לדעת הרמב"ם היא בקשת צרכים. וודאי שאי אפשר לומר שהיא שבח כי הרי דבריו של הרמב"ם במו"נ ח"א פנ"ט ידועים. דרך אגב, מדוע מבחינה הלכתית אסור להתפלל מול ראי, מהעולה כאן זהו הידור מצווה.
נשלח ב-22/11/2005 17:15
משתדל:
בס"ד
הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים....
ומאידך התפילה היא הכח המניע את חוקי המציאות הטבעיים(רש"י בראשית וד' לא המטיר וכו')
אם כן, מה לשם מה?
מציאות הזוקקת תפילה לשם התפילה?
או תפילה לשם גילוי מציאות טובה יותר?
מה אתם אומרים?
(אני מתאר לעצמי שנושא התפילה כבר נידון כאן בהרחבה, אך כמדומני שזוית זו חדשה היא...)
תן לי השגה לראות את הטוב שלך,
או תן לי טוב לפי השגתי
נשלח ב-16/2/2004 18:58
היה רבי אומר "לרוב גדולה מעלת אי ההתעסקות בדבר לפני התפילה מאשר התפילה עצמה, אלא שבשביל מעלה זו הלא צריך להתפלל גם אם התפילה היא לא זו הטהורה והאמיתית"
מימרא חסידית בשם ר' העניך מאלכסנדר (כמדומני)
רציתי לבטל פעם תפילה כדי שלא אעשה תפילתי קבע, אך חששתי שמא אעשה ביטול תפילתי קבע.
ושאלה הלכתית - הרי מדינא דגמרא וכן פסק הרמב"ם מי שאינו יכול לכוון אל יתפלל, אולם בטור כבר נפסק שכעת שאיננו מכוונים יתפלל מכל מקום, ונפק"מ בין השיטות שמי שהתפלל בלא כוונה לדעת הרמב"ם יחזור ויתפלל ולדעת הטור אינו חוזר.
וכעת - אם מדינא דגמרא תפילה שלא בכוונה אינה תפילה עד כדי כך שצריך לחזור ולהתפלל, מה גדר התפילה שלנו והיכן מצינו לה מקור?
תוקן על ידי - אריק123 - 12/02/2004 9:38:37
נשלח ב-11/2/2004 17:33
קיבלתי באישי מכותב מיוחד שלנו, עם רשות לפרסם.
"יקירי, רצוני לשתף אותך בתחושה שהיתה לי היום על משמעותה העסיסית של תפילה.
הבוקר העפתי מבט לטלית ותפילין שעל המדף ובכל זאת לא 'בא לי' להתפלל. הלכתי במקום זה לעסוק קצת בהיגוי ובנגינה. איכשהו הגעתי למנגינת מזמור לדוד של מודזיץ (נדמה לי שנקר) והמילים כה דיברו אלי. היה זה כבר לאחר זמן תפילה. מיהרתי ללבוש טו"ת אמרתי ברכות השחר וקרי"ש ובמקום התפילה הדלקתי שוב את ה'מזמור לדוד'. כל מילה דיברה לנפשי והזרימה את דמעותיי. מתוך ההתלהבות החסידית הזו עברתי ל'משכייייייייל לדאווייייייד' הישיבתי הנאמר כפרק תהילים לאחר התפילה על צרה ושוב בדמעות שליש.
אני שואל אותך בכנות .... יקירי, וכי לא זו התפילה הרצויה? וכי ראוי לחנוק אותה על ידי הדיוקים ההלכתיים העושים אותה סופר-קבע?"
ובהודעה שניה אחר מתן הרשום לפרסום: "מענין איך הליטבקים יכולים לאכול את זה! (נראה לי שאלה שבפורום דוקא יבינו!)"
לשיפוטכם!
נשלח ב-9/11/2003 13:20
כן וטו ומואדיב
התפילה הטובה ביותר היא זו המשמשת סטארטר ל'שיעבוד מחשבותיי, דיבוריי ומעשיי לרצונו ית'.'