לפנים משורת הדין?

לפנים משורת הדין בפס"ד של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כב' השופט מנחם קליין:

http://www.psakdin.co.il/kAnnex/nws_nijg_1.pdf

_________________

המביט_אל: לפנים משורת הדין

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב).

מה השורש של המילה "משורה"? האם זה מהמילה "שורה" ואז המשמעות היא שדין היא ההנהגה הישרה לפי השורה, ולפנים משורת הדין הוא לנהוג מעבר לקו הישר ולמילה הכתובה.

או שהשורש הוא מהמילה "משורה" (עם סין ולא עם שין) ואז המילה דומה לנאמר בפרקי אבות "מים במשורה תשתה" והמשמעות היא שהדין הוא מצומצם - השיקולים שמכתיבים את הדין הם קבועים ומצומצמים, ואילו בלפנים משורת הדין התורה מבקשת שהאדם ירחיב את השיקולים ויתחשב לא רק בהלכה המפורשת אלא גם באנשים ובמקרה הספציפי שלפניו.

אם הפרוש השני נכון, אז יש כאן אמירה מאוד חריפה, והיא שהגמרא רואה ב"דין" ובהלכה דבר מצומצם.

מה דעתכם ?


רצונך לדעת איך צריך לחיות לך ולמד אגדה - אתר אגדות חז"ל

קלאזיו: טענה עקרונית נגד החסידות

 שאלה: מי שנהגו אבותיו כאנשי חב"ד שמחמירים שלא לשתות מים מחוץ לסוכה, האם מועלת לו התרה לשנות ממנהג אבותיו או שמא אסור מטעם לא תיטוש. תשובה: מותר לשנות ולהקל ככל ישראל, ואפילו התרה אין צריך. והטעם, שכל הדין שיכול אדם לאסור על זרעו (יו"ד סי' רי"ד) או שמועלת קבלת אנשי העיר מטעם דברים שנהגו אי אתה רשאי להתירם בפניהם, אינו אלא בדבר שיש בו נידנוד איסור. אבל דבר המותר לגמרי מן הדין אלא שיש בו צד חסידות, א"א לאדם אלא להתחסד בו בעצמו ולא להחמיר על אחרים, וכ"ש שאין שייך לאסור על זרעו. וידוע המעשה מר' וועלוולי בריסקער מה שהשיב למי שראהו שותה תה חוץ לסוכה. והאמת, שכל מושג החסידות כתנועה להמונים, הוא מופרך מעיקרו. חסידות משמעה לפנים משורת הדין, והיינו דבר שמקבל אדם על עצמו מתוך טהרת הלב ושאיפה לקרבת ה', אבל כשמנהיגים אותה להמון כמצוות אנשים מלומדה, היא מאבדת את כל משמעותה, ואינו אלא מנהג שוטים. לדוגמא, אב חב"דצקער יגער בבנו הקטן שיראהו שותה מים חוץ לסוכה. והרי במשנה מבואר שגדולי התנאים אכלו עראי חוץ לסוכה וכך נפסק להלכה - וכי יעלה על הדעת שילד קטן יהיה חסיד יותר מגדולי התנאים? ומעלת רבן גמליאל שאמר העלום לסוכה, מפני טהרת ליבו ומדרגתו והרגשתו, זוהי חסידות, אבל אלו החב"דצקערס  שעשאוה להלכה קבועה להמון ולילדים, הרי איבדו כל העניין. ומה כוח האב ע"פ דין לכוף בנו הקטן לזה?! השי"ת יצילנו.

אם אתה מצביע עבורי, זה סימן שאני בדרך לאיזון


וחרדת קודש לא סותר ישוב דעת.
הסיגנון ישופר,אני משתדלת. מבחינת התוכן היה ישוב דעת!




תוקן על ידי - איקה - 21/10/2003 19:44:20

איקה, חבל שלא סיפרת לי מראש שזה כתוב בצורה אותה אני לא יכול להבין. כל המלל הזה היה נחסך.

אני מצביע איקה בפנים!! [אבל רצוי עם קצת פחות חרדת קודש ויותר יישוב דעת]

רוח

זה שאתה חושב שאתה מחמיא לליבוביץ בזה שאתה אומר ש"הוא הציג דרישות אמוניות הגבוהות ביותר שהוצגו ביהדות " זה לא אומר שזו לא הכפשה, מפני שלא מוסיפים על התורה, "לא תוסיף ולא תגרע".

אתה טענת שליבוביץ לא הסתמך על חז"ל והדרישות שהוא מציג הם פרי דעתו ודמיונו, ואין לדבריו שורשים במקורות. אם היו אומרים עלי דבר כזה – הייתי מרגישה מוכפשת ולא הייתי מקבלת זאת כמחמאה..
ליבוביץ ראה עצמו במידה מסוימת כפרשן של הרמב"ם, והוא אהב והעריץ את הרמב"ם – ולפחות הוא חשב שהוא תואם את שיטת הרמב"ם, וכך גם אני חושבת, ולכן אני מייחסת לך מה שאני מייחסת לך, כבר אמרתי כמה פעמים שהסיגנון שלי הוא חסרוני, זאת בעיה שאני אצטרך ללמוד להתמודד איתה, ואני בטוחה שאני אגיע מתי שהוא לאיזון נכון

עכשיו לעצם הסתירה – לא יודעת אם תקבל את דברי, אבל אלה שמבינים על מה אני מדברת, מבינים שהרמב"ם כתב ככה שאתה לא תבחין בסתירה, מה אני יכולה לעשות יותר ממה שעשיתי.

סליחה ומחילה – עכשיו אני מתנשאת....

אולי נעשה הצבעה מי בעד איקה בחוץ, או איקה בפנים? אני אקבל כל הכרעה!

הרמב"ם לא הביא טעמים במשנה תורה, כי לא רצה להשאיר ולתת רושם על ההלכות כתלויים בטעם, שם היד עדיין חופשיה לומר טעמים סובייקטיבייים ואובייקטיביים כאחד.

ראה נא הקדמת הרמב"ם, משם ניתן להסיק בבירור שהוא חשש שהבאת טעמים, ובפרט אלו המסופקים גם אצלו, ובפרט שהטעמים לא היו ברורים לרמב"ם ברמת וודאי, חשש שכל אלו יגרמו לכשלון. אך אין להסיק מכאן שום הוראה על קביעת ערך טעמי המצוות.

אהלון,
כתבת דברים שלדעתי הם חשובים, ונקווה שהגברת איקה תפנים אותם.
לא מתוך חשש שהצד השני יפגע, אלא משום שהסגנון שלה ממאיס את הדיון.


איקה,

אם את מזהה סתירה בדברי הרמב"ם, כלומר שישנו מקום בכתביו שבו הוא טוען [או רומז, גם זה יספיק] שאחרי הכל טעמי המצוות הם בלתי רלוונטיים מבחינה דתית, הציגי את המקום ונדון בו!

שוב את מייחסת לי דברים שלא עשיתי. היכן הכפשתי את פרופ' ליבוביץ זצ"ל? הרי כתבתי בתחילת הדיון שהדרישות האמוניות שלו הן הגבוהות ביותר שהוצגו בהגות היהודית לדורותיה [לפחות בגלוי].
כל שאני טוען הוא ששיטת הרמב"ם הייתה שונה מזו של ליבוביץ בנושא טעמי המצוות. האם זאת הכפשה. מוטב שתתנצלי על כך שבפעם האלף את מייחסת לי דעות ומעשים לא לי.

אפשר לחשוב מדבריך, כאילו הבן אדם יושב קשור בידיו ופיו תפור, ואני מצליפה ומצליפה בלי רחמים. בן אדם צריך ללמוד להגיד דברים מדויקים, דעה, השקפה, זה לא עניין לפליטות או להכפשות. דברים צריכים להיות מבוססים על האמת, ולא על תחושות בטן, נראה לי שנישטאיך היה אדיב כלפי רוח, וענה לו תשובות מלאות שאין מה להוסיף עליהם,וזה חוץ ממה שעניתי לו בעצמי.אז הרגשתי צורך לעודד את נישטאיך, שהתאמץ לענות לרוח, וזה מאחר ואני ערבתי אותו.

תרחם על המסכנים, לא על אנשים כמו רוח שיודעים לעמוד על דעתם באומץ , הבלתי מנוצחים- מה גם שבמלחמה על האמת, כל הבאת דבר שמבוסס על האמת הוא לגיטימי להבאת ראיות כדי להצביע על האמת, שכולם יראו!


זה שהוא מעליב את ליבוביץ שלא יכול להגיב בגלל שהוא ז"ל, זה אומר שרוח יכול להגיד דברים שהם לא אמת, ולהכפיש.

רוח תראה את זה כמחמאה-

איף איזה וידוי.





תוקן על ידי - איקה - 21/10/2003 18:17:00

איקה, אולי יש גבול לארסיות שבה את מסוגלת למחוץ בן אדם כאילו היה קופסת קרטון? לאופן הקליל שאת מתנדנדת לך בפורום כמו איזה שטיה חסרת דעת שמצליפה באנשים מסביבה ללא שימת לב לצליבות שלה? שמת לב שהבן אדם עומד כאן ממש לידך ושומע אותך? הרמב"ם זה שאת מעלה אותו על פיך הערל היה אומר כאלה דברים שני מטר מהבן אדם ששומע אותו? המעליב פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.

נישטאיך - איזה גדול הרמב"ם! הוא הוכיח לנו איך דבריו מתקיימים:

"וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם"

"ממשה עד משה לא קם כמשה"

נישטאיך,

לא ברור לי מה בדיוק ניסית, ואם הזמן אמנם יכול לעזור.


מה שכן ברור אבל, זה שלא התייחסת כלל לסתירה שקיימת בין הרמב"ם לליבוביץ, כאשר הראשון רואה הכרח דתי בהבנת טעמי המצוות, ואילו האחרון רואה את הטעמים כבלתי רלוונטיים מבחינה דתית.
כל מה שכתבת היה רק לתקוף עמדה שלפיה הרמב"ם ראה את טעמי המצוות כסיבה לקיום המצוות, אבל מה לעשות שאני לא טענתי זאת כלל.


עכ"פ, היה נעים לשוחח איתך, ולמדתי הרבה על השינוי שיתכן שחל אצל הרמב"ם בנוגע לטעמי המצוות.

לאיקה

לא אולי אלא ודאי.

נסיתי,

מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן