בעלי המאה הם בעלי הדעה!

קיומו של עולם התורה נזקק תמיד לתמכין דאורייתא, כבר קבעו חכמינו "אם אין קמח אין תורה" ובכל מקום ייחסו את לימוד התורה של יששכר לזבולון ואת תורתו של שמעון לאחיו עזריה. על פי שורת הדין, אין זה מעניינו של התורם להביע דעות כיצד על לומד התורה ללמוד, בדיוק כפי שהוא איננו אומר לתורם כיצד לנהל את עסקיו, זוהי שותפות שכל אחד ממלא בה את חלקו.

בימים כתיקונם, תפקידו של הלומד עצמו היה לתכנן ולקבוע את סדר לימודו, עליו להכריע אם להשקיע את מעייניו בש"ס ומפרשיו או בשו"ע ונושאי כליו, האם להרבות בבקיאות או בעיון, באלו מסכתות ברצונו לקבוע את עיונו וכיו"ב. עם התמסדות הישיבות ובתי המדרש, ניטלה פעמים רבות ההחלטה מהאדם עצמו והוא הפך למשועבד לחברת הלומדים שבה הוא נמצא, אלא שבמקרים רבים היכולת הייתה בידו לבחור את המקום המתאים לשאיפותיו. בחלק מהמקומות נוצרו מסגרות שנועדו מלכתחילה להשתלמות בחלק כלשהו בתורה, כדוגמת "כולל קדשים" שהקים ה"חפץ חיים" בראדין. בדור האחרון נוצרו ארגונים שונים, שכל אחד שם לעצמו למטרה עידוד הלימוד בתחום כלשהו, נוסדו "מפעל המשניות" של האדמו"ר מטולנא, "מפעל הש"ס" של האדמו"ר מצאנז-קלוינזנבורג ועוד כהנה וכהנה ארגונים ללימוד משנה ברורה; חפץ חיים; הלכה; קבלה ועוד. כך גם קמו קרנות לעידוד כתיבת חידושי תורה, אם באופן כללי כארגון "וכתבתם", או על תחום תורני מסויים.

בתקופה האחרונה, נמצאו תורמים שהחליטו שגם הם ראויים לחוות דעה כיצד על לומדי התורה לנהוג. הנדיב ר' זאב וולפסון מפנה את האברכים שתחת חסותו לעבודות "קירוב", עליהם ללמוד עם סטודנטים או עם אנשים אחרים הרחוקים מאוהלה של תורה. התורם הגדול ר' דוד הופשטטר מייסד ארגון "דרשו", ממריץ את בחורי הישיבות ללימוד בשעות הבוקר וכדו' וכעת התבשרנו על עידוד הלימוד בימי שישי ושבת. משום מה התופעה נראית לי לא רצויה, למרות שיתכן שכל הדברים הללו הם חשובים עד מאוד. זוהי לדעתי נתינת דריסת רגל בעולם התורה לגורמים חיצוניים, אשר גם אם כוונתם טובה הם שומטים בכך את הקרקע מתחת ראשי הישיבות עצמם. הכלל של "בעל המאה הוא בעל הדעה" לא היה אמור לחדור לעולם התורה. כידוע, הנימוק להימנעות מנטילת כסף מהמדינה למוסדות התורה נבע בדיוק משיקול זה, שלא יבואו אח"כ לקבוע כיצד צריכים ללמוד. למרות שאני עצמי סבור ששיטת הלימוד בישיבות מחייבת שינוי יסודי, אני סבור שאי אפשר לנסות לבצע זאת באמצעות מחזיקי התורה, הם לא יכולים להיות בעלי הדעה בעניין.

י_ארצי, או, ליתר דיוק, אם להשתמש במילים של יוליוס קיסר: לכסף אין ריח...

כשנדבנים מעדיפים להחזיק תורה באמצעות ארגון פרטי משלהם הם בעצם מביעים אי-אימון במוסדות הקיימים.
יתכן שזה לא רק שהם חושבים שהכסף הולך למשכורות מנופחים אלא חלק מהם חושבים שהישיבות והכוללים הם כבר לא המקום האולטימטיבי לתורה.
ר' דוד הופשטטר למשל חושב (ע"פ מעשיו) שיותר חשוב להשקיע את כספו בדירבון בע"ב ללימוד. הוא גם כנראה חושב שאברכים לא באמת לומדים ברצינות וכדאי ליצור להם מסגרת כלשהיא עם מבחנים כדי שילמדו משהו.

ואם כבר מדברים על בעל המאה
לפעמים אני רואה אנשים שמפורסמים בקופת שרצים שתולה מאחריהם (קבלנים שהתמחו בהונאת לקוחות תמימים, אנשים שעשו בעבר כל תועבה וכדו') והנה הם מתקבלים בכבוד ויקר בביתם של גדולי ישראל ותמנותיהם מתפרסמות תחת כל עיתון רענן.
מה לעשות, בעל המאה הוא בעל הדעה

אני מניח שבכל מקרה ירשו לך להניח תפילין...
השאלה היא רק מי יוביל, הנהג או זה שנוהגים אחרים בשבילו.

ooloo
רעיון מעניין אם כי קשה לי להסכים להפרטת התורה.

המבט שלי נובע גם מהנחה מסוימת שיש בה המון יוצאי דופן, ועדיין...
היום המנהלים של הדור אינם אילו שמוכנים גדולי הדור שאינם אנשי מעש אלא עסקנים, מה שהיה מכונה פעם "ראש הקהל" ושאר שמות. אפשר לצחוק עליהם ולומר שהם נהגים, טייחים ובנאים אך בסופו של דבר עניינם בכך שהם אנשי מעש. הבעיתיות בשליטתם היא שבהרבה מקרים, הם צמחו מתוך הציבור החרדי וממילא פתחו ציניות כלפי כל דבר שריח קדושה נודף ממנו. כך הם התקדמו בחיים והדבר הוכיח את עצמו. התוצאה היא שבחלק גדול מהמקרים המטרה היחידה שלהם היא פיתוח האגו האישי ונגזריו.
דווקא כשאנחנו לוקחים גביר שמצד אחד "עסוקין בישובו של עולם" ויודע בטיב משא ומתן, יצירה ובניין ומצד שני כבר הביא דברים אילו לידי ביטוי כך שהאגו הגיע לפחות במידת מה לידי השקטה הרי לכאורה הגענו למצב האופטימאלי ביותר שניתן להגיע אליו.

בארץ ובעולם גם אנו שומעים יותר ויותר על עשירים ששבעו ברמה זו או אחרת ופנו בסוף הקריירה שלהם לתרום מזמנם, הידע שצברו ושאר מעלותיהם המוכחות במידה זו או אחרת לטובת הציבור.  כך מנסה לעשות ידוען חדש בארצינו אך בארה"ב הדבר כבר הוכח כעובד (ע"ע ניויורק).
הוי אומר, הרעיון להפריט את ההנהגה מרבותינו מאורי הדור לידי קבוצת אנשי עסקים מצליחים אינו כה מפחיד אותי.

אני מעדיף אנשים שהוכיחו את עצמם מאשר אנשים שיתד החליט שהם לא יכולים להיות מסוכנים לו ולפיכך אפשר לגדלם...

ב.צ.כ.
דווקא מפני שאני מסכים איתך שהלימוד הינו בלתי איכותי בעליל השוותי זאת לחלופת הארי פוטר. אני מכיר בודדים שמטבעם לומדים בצורה איכותית וממילא גם עבודתם איכותית ובאמת כל השאר... הם כל השאר.

פגיעה בהתקדמות אישית אפשרית בהנתן יעד,.......... להרחיב?

תמיד היה יותר קל בצורה משמעותית לאסוף לבניין עם שלט מאשר למזון שמתעכל ונמוג, פרויקטים תמיד היוו גורם משיכה ודווקא זה שהתורמים מתחילים להתיחס לתרומתם כעסק ולוקחים עליה אחריות אישית מהווה אולי גם גורם חיובי לטווח ארוך, וודאי שמנקודת המבט שלך, לא? עצם החשיבה על תפוקה כפרמטר...

oolloo

אם אמנם הברירה שעומדת בפנינו היא לימוד הטור או קריאת הארי פוטר, גם אני הייתי מצדד בלימוד הטור. משום מה אני דווקא סבור שמדובר בלימוד טור באופן שרירותי, גם בהלכות שמעולם לא עסק בהם אותו אברך, על חשבון לימוד מסודר המכוון להתקדמותו של האדם עצמו. מלבד הבעיה שהעבודה על הספרים התורניים פוגעת בהתקדמותם האישית של הלומדים, הבנתי שהיא גם פוגעת באיכות הספרים התורניים המוגשים לפנינו. הערות על הדף אינם סחורה עוברת לסוחר שניתן לדרוש אותה במשקל במידה ובמשורה, אבל זה בדיוק מה שנעשה בטור השלם ובמקומות נוספים. הבנתם של התורמים מסתכמת בעובי הספר ובצבע הכריכה, מה שפוגם כמובן באיכות לטובת הכמות. ההבדל שציינתי בנוגע לכוונות משפיע על כך ישירות, מי שמעוניין באיכות משלם לפי ההשקעה [מספר השעות] ומי שמחפש כמות משלם לפי התוצאות [מספר הדפים], כמובן שההעדפה כאן היא למהיר ולשיטחי על פני האיטי והמעמיק.

יתכן אמנם שבטווח הקצר התועלת רבה על הנזק, שכן מדובר אולי בתורמים שללא האפשרות לקבוע את היעד של תרומתם לא היו נותנים כלל. מסתבר למשל שרננערט לא היה נותן תרומה לאברכים אלמלא הפרויקט של תרי"ג מצוות, וכמוהו זאב וולפסון ואלי אורן לא היו מוזילים מכספם לאברכים ללא ה"קירוב", אבל לטווח הארוך יתכן בהחלט שהתוצאה תהיה הפוכה, שכן גם תורמים אחרים יכולים לקבל את החשק לתרום לדבר מה "ייחודי" ולא לתרום באופן סתמי לישיבות ולכוללים.

בעלבעמיו

הטענה שלי איננה על כך שהגבירים הם "בעלי בתים" ודעתם איננה חשובה, יתכן שדווקא נקודת המבט של מי שמצוי מבחוץ יכולה להיות טובה יותר. אני באתי להצביע על כך שהתלות הכלכלית בגורמים חיצוניים, עלולה בסופו של דבר להביא לכך שצביון של המוסדות התורניים יוכתב מהגורמים הממנים, זו לא נראית לי תוצאה חיובית גם אם המממנים הם תלמידי חכמים בסדר גודל נדיר. אני סבור ששום מוסד אקדמי לא יתן לתורם להכתיב למוסד שיטת לימוד או מחקר, גם אם מדובר בפרופסור בעל שם. גם מפעל ליצור לא ישנה בקלות את סדרי העבודה והיצור שלו, רק מחמת הרצון של מאן דהו להשקיע בו כסף רב גם אם יהיה זה בעל הבנה בתחום.

כבר כתבתי בעבר, שכיום הגרי"ס לא היה נדרש למאמץ כה רב להכניס את לימוד המוסר לישיבות, הוא פשוט היה זקוק למצוא תורם גדול שיתגמל את מי שילמד מוסר ובבת אחת היו כל הישיבות הופכות ל"מוסרניקיות", הבעיה הייתה אם המתנגדים היו מוצאים תורם גדול יותר עבור מי שלא ילמד מוסר.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.