על פרידמן ומחקר החרדים

דברים שכתבתי בפורום אחר בשאלה על מחקרו של פרידמן


1) למרות תובנותיו המעניינות של פרופ' פרידמן שא''א לדחות אותן לאחר יד, הם לוקות בבעייתיות. הראשונה והעיקרית נוגעת לפרדיגמת ''חברת הלומדים'' ומיקומה המרכזי במחקריו של פרידמן כגורם המכונן של החרדיות, כמו ההתמקדות בתבניות תגובה פוליטיות,  תוך התעלמות מוחלטת ואף שערורייתית מהרובד הבסיסי והמכונן של החרדיות כתבנית תגובה תרבותית וכמכוננת זהות נבדלת, ''שחברת הלומדים' מהווה מעליו  רובד נוסף משפיע ומעצב,אם כי לא מכונן. 

2) בעייתיות שניה העולה מכתבי פרידמן היא חוסר עדכנותו, והתבססות יתר על עיתונות ופרסומים פוליטים חרדים ישראלים. אין כאן בעיה של עיבוד מידע כמו בעיה של חוסר מידע.  מי שלא מכיר חרדים בפרת' אוסטרליה, מי שלא מכיר חרדים פנאטים הלומדים לתוארים מתקדמים במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ייל, מי שלא מכיר את חרדי אירופה שאוכלים מזון לא כשר ושאר מיני עבירות הלכתיות וחרדיות, מי שלא מכיר עצכחניקים כופרים, ושאר קבוצות חרדים שוליות, ואינו קורא את פרסומיהם שלא יתיימר להבין את תופעת החרדיות בהקשרה הרחב. עם כל הכבוד ליישוב הישן ולדוקטרינות מבית מדרשו של החזו'א החרדיות הייתה מתפתחת גם בלעדיהם.  תרומתם של אלו לחרדיות כתופעה גלובלית, החורגת מבני ברק וירושלים,  מסתכמת בעיקר בעיצוב סמלים.  בעוד שניתן למקד מחקר בהיבט זה או אחר של החרדיות, היותו של פרופ' פרידמן כאב המייסד של מדע החרדולוגיה, הנחילה לרוב רובם של תלמידיו את הכשלים המצויים במחקריו שמתאפיינים ברדוקציה של תופעת החרדיות למדד זה או אחר, ובהתמקדות אובססבית בסיפטומים.  כאחר שקורא את הפרסומים האקדמים על חרדיות, אני נדהם כל פעם מחדש מהשטחיות והבינוניות, היעדר המתודה השיטתית,  ובעיקר מהעצלות העולה מכל שורה ושורה.

3) ביקורתו של רוז על פרידמן מוצדקת ביותר מכמה וכמה בבחינות, ואני לומד מתוכה ביקורת סמוייה על  הנחת המבוקש השזורה בכתבי פרידמן ותלמידיו. במילים אחרות, פרידמן יוצא מתוך נקודת הנחה של מודרניסט כי החרדיות היא אנומוליה וכי ככל תופעת רגרסיה היא נידונה להיעלם או להשתלב במגמת הפרוגרסיביות, מחושך לאור וכן הלאה וכן הלאה, והיא נגועה בהעדר המרחק הפסיכולוגי הנדרש מהחוקר כלפי נשואי מחקריו. הוא פטרנליסט שונא את החרדיות ואולי גם את החרדים, לא מוכן לתת לה קרדיט, מעורב רגשית בנושא מחקרו עד לצווארו, רואה אותם כמפגרים הנטועים בעידן החושך, וכל מחקריו כמו של תלמידיו סובבים על ציר הגדרת החברה החרדית כפיגור הדורש ביעור והבעת תקווה באשר להתקדמותה. 

בהעדר ריחוק רגשי, אני מעדיף אמפטיה על ריחוק וניכור. 

למרות חוסר הנחת שאני חש מול אנשי אלעס איז תיאולוגייא (הדומה למחקר החברה הקתולית רק על בסיס המניפסט התיאולוגי המונפק על ידי הותיקן פעם בעשור, הכתוב בלטינית והנקרא בעיקר בשירותי נזירים מזדקנים אם בכלל), הרי שהיא בבחינת ''תשובת המשקל''.

 מדהים להיווכח כיצד בעידן התקינות הפוליטית לא זרקו את פרידמן ואת תלמידיו מכל המדרגות כמו שעושים בכל אוני' מכובדת שאינה שייכת לימין הנוצרי הקיצוני, לסוציולוגים הישנים, למזרחנים,  ובעיקר לחוקרי תרבות אפרו - אמריקנית שכותבים מחקרים מהסוג של פרידמן. 

כמו כן מדהים לראות כי למרות כל התשפוכת הפוסט מודרניסטית שתלמידיו של פרידמן וודאי מודעים אליה נדיר לראות מחקר שפשוט מנסה להקשיב ולמפות את הנרטיב החרדי ללא כל ביקורת או פטרנליזם. הסנוניות הראשונות החיוביות בכיוון הם החוקרות החילוניות שבאות מדיספלינות בהם נהוג להקשיב לפני שמביעים ביקורת. (אם כי לא היה מזיק להוסיף מעט עומק).

מדע החרדולוגיה דורש אדוארד סעיד חדש שינער אותו מן היסוד ואולי אף ייבש אותו בכדי לבנות אותו מחדש על יסוד איתן.   

'מדע החרדלוגיה' (דלוגיא = תא, בגימטריא).

_________________

מיכי