בטח שמעתם על הבריסקער שכשעמד להיות מוצא להורג על קידוש השם, בירך "אקב"ו על קידוש השם", וכשהגוי שינה את דעתו והחליט לא להרגו, הוא תבע ליהרג, מפני שחשש  מברכה לבטלה.

ברכה שאינה בגמרא, ואף שהלכה "מקובלת" היא, שאין לתקן ברכות חדשות לאחר חתימת התלמוד, (ראו תשובות הגאונים גינצבורג, (גאוניקה ח"ב) עמוד 50 בשם רב יהודאי; ארחות חיים ח"א תפלת ערבית בשם רש"י בנוגע לברכת יראו עינינו, ועוד), ושאינה  בראשונים, או בפוסקים הראשונים, אף שבזמנם היו הריגת יהודים דבר שבשיגרה.

כאשר הגמרא מספרת (ברכות דף ס"א ע"ב), על הריגת  ר"ע, היא לא מספרת שבירך ברכה שהיא:

"... בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? ממתים ידך ה' ממתים וגו'! - אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".

האם היא ברכה שאינה צריכה=ברכה לבטלה?

אלא שבספרים שונים אנו מוצאים סיפורים, על מוצאים להורג שבירכו את ברכת "קידוש השם" גם כאשר לא נותר איש להעיד שכך היה.

החוקר י. זנה מפירנצי, שפירסם בספרים  רבים כתב יד של "דברי הימים של האפיפיור פאוולו הרביעי", ביניהם ב"תרביץ" (ירושלים, תרצ"א שנה ב, 368),  שבו מסופר על העלאתם על המוקד של עשרים וארבעה אנוסים בעיר אנקונה שבאיטליה, בשנת 1556, שרצו לשמור על יהדותם, ואחד מהם  ששמו היה ר' שלמה יחייא, ברך בעלותו לגרדום, את ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קידוש השם".
ועל זה העיר החוקר הנ"ל:

"הפרט הזה אינו בשום מקום אחר, ובכלל לא מצאתי בתולדות המרטירולוגיה שלנו זכר לברכה על קידוש השם".

בספרו "גזרות אשכנז וצרפת", מספר א"מ הוברמן במספר מקומות על ברכות שונות של מקדשי השם, כגון הברכות  "על השחיטה", ו"ברכת הזבח", וברור שאין פירושם שהנרצחים או המתאבדים בירכו ברכת המצוות  בנוסח "אקב"ו על השחיטה", או "אקב"ו על הזבח", אלא שהלשונות  "זבח ושחיטה" אינן אלא לשון מליצית, וייתכן שהתפללו "שמע ישראל" או שהתוודו.

אם בתולדות המרטירולוגיה היהודית לא היה זכר לברכה על קידוש השם, הרי היה זכר לכך בתקופת השואה, אם כי לא ברור אם הנרצחים בשואה  קידושו את השם, ראו ע"כ  באשכולי דף היומי: קדושת הרוגי מלכות והשואה.

הרב אושרי שספריו "ממעמקים", מכילים בתוכם  "שאלות ותשובות וענינים שעמדו על הפרק בימי הרג ואבדון רח"ל של  שנות תש"א- תש"ה בגיטו קובנה ...". (מדף השער של הספר), מספר בח"ב של ספריו (סימן ד), בשם אחד ר' אליהו, אחד הפליטים מוורשא לליטא, שאבד בשואה, שר' אלחנן ווסרמן שניספה בשואה, לימד לבנו ר' נפתלי את נוסח הברכה על קידוש השם כפי שהיא אצל  השל"ה, "ואמר לו את זה בשם החפץ חיים, והביא בשם נכדו של החזון איש שבעת הפרעות שהיו ברוסיה בעת מלחמת העולם הראשונה, הורה החפץ חיים שיש לברך את הברכה על קידוש השם כפי שהיא אצל השל"ה.

מסיפור זה הבין המחבר, שיש לנרצחי לברך על "קידוש השם", אם כי לא ברור אם הם עשו כדבריו, שהרי אין הנרצחים יכולים להעיד אם הם אכן ברכו..

במאמרו "החיים הדתיים בגיטו וילנא" (סיני מז, אייר תש"ך עמוד קיט), מספר ד"ר מ. דברז'צקי, על תנועת נשים דתית שהיתה בגיטו וילנא, שבראשה עמדה בחורה בשם פייגעלע, והוא כותב:

"רבות מבחורותיה של פייגעלע היו נושאות אתן סידורים קטנים, ועל הצד הפנימי של המעטפה היה כתוב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקדש שמו ושם ישראל ברבים".

האם הן חשבו שהנאצים ירשו להן למות כשסידורים בידן?

אף אם אין לברכה זכר בסיפורי תולדות המרטירולוגיה, הרי היא מפורשת בדברי השל"ה בשער האותיות סוף אות א:

"... אחר כותבי זה מצאתי בתשובת המקובל הרב רבינו מנחם מרקנאטי סימן ע (בספרו "פסקי הלכות"), וז"ל: "המקדשים את השם  חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא, כיוון דהיא מצוות עשה מדאורייתא  דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, עכ"ל, ושמחתי כי כיוונתי לדעת הגדול, אמנם בענין נוסח הברכה לפעמים בעל ופעמים בלמ"ד (על שתי צורות אלו של ברכת המצוות, ראו אנציקלופדיה תלמודית כרך ד עמודה תקלה) ... ואל תבין לישנא דהרב מרקנאטי שהבאתי שכתב לברך על קידוש השם שרוצה לומר שכך היא נוסח הברכה, אלא דינא קאמר, שחייב אדם לברך על קדושת השם הנכבד והנורא, אבל נוסח המחוור  הוא כדפי' /לברך בלמ"ד, כי היא מצווה בו ולא בשלוחו, ואף אם היתה כוונת  הרב  רקנאטי על הנוסח אפשר שהוא סובר כר"ת ...".

במאמרו "נוסח ברכה על קידוש השם", (תורה שבעל פה, יד, עמוד קנט) כותב פרופ' שרגא אברמסון:

"אלה הם שני המקורות (הרקנאטי והשל"ה) היחידים לברכת קידוש השם".

ונעלם ממנו שגם היעב"ץ חייב ברכה זו, שכתב בספרו "מגדל עוז" "אבן בוחן פנה א אות כו):

"ונראה לי שיש לו לברך כשמקיים מצווה זו הגדולה שבגדולות: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו בעשרה אומר ברבים, כמדומני שראיתי ברכה זו כתובה בספרים ולא אוכל לחפש אחריה כעת ...".

משה אהרן בלייך במאמרו "בדין אם יש ברכת המצוות להנהרגים על קידוש השם, ("אור המזרח" לו, ראש עמוד 306), כותב:

"עוד מקור לחייב ברכה על מצוות קידוש השם הוא בדברי היוסף אומץ לחיד"א סימן תפ"ג....".

מכיוון שהמחבר לא ראה את הדברים במקורם, אלא העתיקם מתוך הספר "ממעמקים" (ח"ב סוף עמוד כט), ששם מובאים דברי היוסף אומץ, מבלי לציין מיהו יוסף אומץ זה, והמחבר שידע רק על הספר "יוסף אומץ" של החיד"א, החליט שגם יוסף אומץ זה הוא של החיד"א, אלא שהוא אינו החיד"א, אלא יוסף יוזפא האן נוירלינגן (נולד בערך בשנת 1570, ונפטר בשנת  בשנתו637, ספרו נדפס לראשונה בשנת  תפ"ג, וונדפס בשניה בפרנקפורט דמיין בשנת תרפח) שכתב תחת הכותרת:

"ואם ח"ו אירע גזירה יאמר וידוי של מהר"ר אשר מק"ק ורנקבורט".

וידויו כולל ברכה בשם ומלכות ארוכה ושונה משל השל"ה והמגדל עוז:

"... ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אקב"ו לאהוב (את) השם הנכבד והנורא, ההיה ההוווה והעתיד להיות, בכל לבבינו ובכל נפשינו ולקדש שמו ברבים, ברוך אתה ה' מקדש  שמך ברבים, ואחר כך יאמר שמע ישראל וימסור צווארו על קדושת שמו".

המעכיין בנוסחו הוא:

שנוספה בה קריאת שמע המפרדיה בין הברכה והמיתה,  וכן שבעוד שהמצווה היא לקדש שמו, הרי הברכה אינה על המצווה לקדש את השם, שמהם ניתן להבין שהברכה אינ ברכת המצוות אלא  מעין ברכת השבח:

"ברוך אתה ה' מקדש  שמך ברבים".

"אחרון"השולל את אמירת הברכה הוא המהר"ם שיק, אשר בספרו על המצוות (מצווה רצ"ז) הוא כותב:

"ולענ"ד לא ניחא להקב"ה לברך על מ"ע זו כמו כל מ"ע שבתורה, כי כשטבעו המצרים בים אמרו חז"ל,  שאמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה? ומכ"ש בשעת הגזירות  שגם קדושים נשפך כמים דמם מסתמא לא ניחא ליה להקב"ה לברך אותו, כנלע"ד".

ויש להעיר לדבריו, שבעוד שמקובל לפרש מאמר זה על טביעת המצרים, הרי שבסוטה דף לז עמוד א, ההתיחסות היא לטביעת היהודים:

"אותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?

ובזמן שהוא הועברה לטביעת המצרים:

"מעשה ידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני,

מה לדעתךחשב ה"זקן" שבדעת זקנים?

_________________

עולם הפוך אני רואה