בהמשך לדברי- יש לשים לב כי הכתוב כמעט ולא מתיחס ומשבח את יהושוע בן נון. רק את כלב בן יפונה.
נשלח ב-20/6/2016 15:31
פתיאמי הזיידע שלי אם היה קורא את מה שכתבתי היה נהנה מאד מאד. והיה אומר לזיידע שלך- יפה כח הנכד מכח הזיידע.
נשלח ב-20/6/2016 13:59
פתיאמי כן. אלמלא הקב"ה עוזרו.
אבל כזכור למדנו את ספרו של החזון איש וראינו שאסור להאשים את גדולי ישראל בנגיעות. אולי צ"ל שרק יהושע וכלב היו גדולים אמיתיים.
נשלח ב-20/6/2016 13:40
ירוחם,
הפירוש שלך יצירתי. אבל הסבא היה צריך להסביר זאת בתזה שלו, הוא מתעלם מהבעיה וזה מוזר.
בעל
מה היתה משמעות הברכה ממשה? שלא יהיו לו נגיעות?
נשלח ב-20/6/2016 10:06
יהושוע לא חשש מאבדן מקומו בהנהגה. כי הרי הוא לא היה נשיא ולא ראש ישיבה, הוא היה משרתו של משה. היה מסדר את הספסלים בבית המדרש-חז"ל.- כלב גם לא חשש מאיבוד מקומו בהנהגה החדשה הוא הרי היה משבט המוביל -יהודה. הוא תפס מנהיגות כמתבקש.
נשלח ב-20/6/2016 08:23
יהושע קיבל ברכה מיוחדת ממשה. כלב צ"ע.
נשלח ב-20/6/2016 08:13
בספר מדרגת האדם חלק תיקון המידות מסביר ה"זיידע" שכל הכשלונות בתורה נגרמו מ"נגיעות". הוא הולך ומונה שורה ארוכה של דברים, מכירת יוסף, חטא העגל וכו'. וכן בחטא המרגלים כותב שחז"ל ביארו (אולי הכוונה לזוהר) שהיה להם נגיעה כי כשיכנסו בני ישראל לארץ - יאבדו נשיאותם. וכותב שם שהמרגלים שהיתה להם נגיעה זו - נכשלו בהוצאת דיבה על הארץ, ויהושוע וכלב שלא היתה להם נגיעה זו - לא נכשלו.
וצ"ע, הרי כולם היו "אנשים ראשי בני ישראל"! מה נשתנו יהושוע וכלב?
נשלח ב-13/6/2015 21:38
הגיגי שבת
רש"י במדבר פרק יג פסוק טז
) ויקרא משה להושע וגו' - התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים:
רש"י במדבר פרק יג פסוק כו
(כו) וילכו ויבואו - מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה: .רשי מביא את הדברים מהגמרא בסוטה.
והשאלה-א. אם משה ידעה כי מחשבתם של המרגלים היא רעה. מדוע שלח אותם? למה הנשיאים יצאו במחשבה רעה? איזו אינפורמציה היתה להם?
את התשובה נותנים הזהר ובעיקר ביותר בהירות השפת אמת- האדמור השני של גור.. (הדברים לא מעותקים הם בשפה שלי אבל התוכן והרעיון נשמר) הנשיאים היו גדולי ישראל שבליבם היתה מחשבת קודש של מצוות לימוד תורה. הם היו ראשי הישיבות של זמנם. אמרו: לא ניתנה תורה, אלא לאכלי המן. כאן במדבר אנחנו נהנים ממזון חינם-מן. מים חינם. בארה של מרים. בגדים חינם. שמלתם לא בלתה. חשמל חינם עמוד האש האיר להם בלילה, אידיאלי ללמוד תורה. ובארץ הם ידעו כי שם צריכים לחרוש לעדור לגצור ולזמור. ותורה מה תהיה עליה? הם הביא מפירות הארץ- להראות לעם ישראל פירות כאלה לא נופלים מהשמיים בשביל זה צריכים לעבוד. לעבוד קשה. זה לא כדאי!
החתם"ס כתב ברוח הדברים האחרונים שלי במס סוכה. הוצאות הספרים של בני הישיבות והוצאות אחרות . פשוט מחקו את החתם סופר הזה מהגמרא. הם לא מדפיסים את השפת אמת. ולכן שם ובזהר הרעיון נשאר.
נשלח ב-12/6/2015 09:57
בעל בעמיו, איך אתה מקשר את זה למסורת, מדובר על כך ששכחו רוב העם את המסורת, גם היום זה כך, אבל זה רק רוב, לא כל. גם עשרת השבטים היו רוב.
לכל היותר כתוב כאן שאין ערובה שתהיה מסורת רציפה. וש"כי לא תשכח מפי זרעו" אינו חל על צפרשנות
נשלח ב-10/6/2015 09:03
בעלבעמיו כתב:
הרמב"ן מקים את הפרשה בדרך הפשט בצבור ששכח את כל התורה.
לשון הרמב"ן:
הנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל ויהיה כל זה בשוגג כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו) מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלין שכר כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (יחזקאל כ א) באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו' או שישכחו את התורה וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני
האם אין כאן השמטת הבסיס מטיעוני המסורת הרציפה?
נשלח ב-14/6/2014 22:28
לא משתלם להדיר נשים
כלי יקר במדבר פרק יג פסוק ב
דבר אחר לכך פירט אנשים, לפי שאמרו חז"ל (ילקוט רמז תשעג) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחוזה (שם כז ד). ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים, וזהו שלח לך לדעתך אנשים אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור: ייייייי
ייייייי
ראו כמה ההיסטוריה של עם ישראל היתה שונה לטובה אלמלא הדירו נשים!
משה רבנו מטיל תפקיד על המרגלים בהגדרה מדויקת של שליחותם
לכך התבקשו ואת רשמיהם הם מסרו, אם לא היו מוסרים את דבריהם אלה, הם היו מועלים בשליחותם.
דבר הראוי לעיון גדול או אולי לימוד גדול.
בפרשה הקודמת בוחר משה 70 זקנים- מתוך 72 זקנים. -כל שבט שלח 6 כפול 12 =72-
ומענין כי דווקא על 2 הזקנים שמשה לא בחר בהם, הם הפכו לנבאיים. ולא הנבחרים על ידי משה.
בפרשתנו מברך משה את יהושוע, רק אותו. והנה מי שבאמת היה פעיל נגד עצת המרגלים היה כלב - שאותו משה לא בירך.
את קולו ואת רוחו האקטיבי של יהושוע לא שמענו ולא ראינו.
האם זה מקרה שהרוחניות וההצלחה בא דווקא על מי שהצדיק לא מברך????
נשלח ב-1/6/2013 21:57
יפה , הרמבן גם מסביר את דברי חזל שדיברו על עבודה זרה, דברי המורה שלעולם לא יעבוד אדם לכוכב אלא אם כן דעתו שהוא קדום אינו עולה כל כך בקנה אחד עם דבריו ביד החזקה שהיו כמה דורות עובדים כוכבים בתור משמשי ה,עד שנשכח וכו, ומה דינו של העובד למלאך שבודאי אינו מייחס איליו קדמות ?הרי ביד החזקה הוא בכלל הדנים הקלאסיים של עובד עבודה זרה,
תוקן על ידי ביליצר ב- 01/06/2013 22:00:10
נשלח ב-1/6/2013 21:25
בעלבעמיו כתב:
פרק טו פסוק כג
וְכִי תִשְׁגּוּ--וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:
חז"ל מסבירים שבית דין שגגו בעבודה זרה.
כדי להתיר עבודה כלשהי מסתבר שצריך להכיר בכוחה של עבודה זרא. סביר שבית דין ישגו בדבר כזה?
הרמב"ן מקים את הפרשה בדרך הפשט בצבור ששכח את כל התורה. לכאורה פשט הפרשה הוא שכל הקהל חטא באחת המצוות ולאן דווקא בכולן. ובהמשך הפרשה:
כז וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת, תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה--וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת-שְׁנָתָהּ, לְחַטָּאת. כח וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל-הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה--לִפְנֵי יְ-הוָה: לְכַפֵּר עָלָיו, וְנִסְלַח לוֹ. נפש אחת תחטא חטא כלשהו בשגגה ואם בחטא זה היא תעשה ביד רמה,
כלומר, כל חטא שייעשה ביד רמה, דהיינו להכעיס, נחשב כגידוף שם שמים, וראו ברמב"ם מו"נ ח"ג פמ"א:
דע שהעבירה על איסורי התורה מתחלקת לארבעה סוגים: הראשון האָנוּס, השני השוגג, השלישי המזיד והרביעי עושֹה ביד רמה ....
ואילו עושֹה ביד רמה68 הוא המזיד החצוף המֵעֵז-פנים העובר את עבירתו בפרהסיה. הרי הוא כמי שעובר, לא מתוך תאוותנות בלבד, או רק בגלל אופיו הרע, כדי להשׂיג מה שהתורה מנעה ממנו להשׂיגו, אלא כדי להתקומם נגד התורה ולהפגין עוינות כלפיה. לכן נאמר עליו: את ה' הוא מגדף (במדבר ט"ו, 30); והוא ייהרג בלי ספק. מי שעושׂה זאת אינו עושׂה זאת אלא על סמך דעה שיש לו שבה הוא יוצא נגד התורה. לכן בא הפירוש שנמסר במסורת: בעבודה זרה הכתוב מדבר82, כי זאת הדעה העוינת ליסוד התורה, מפני שלעולם לא יעבוד לכוכב אלא מי שמאמין שהכוכב קדום83, כמו שהבהרנו בחיבורינו כמה פעמים84. כן הדין לדעתי באשר לכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ועוינת לה. לדעתי, אילו אדם מישֹראל אכל בשֹר בחלב85 או לבש שעטנז86 או גילח פאת ראש87 מתוך זלזול (באיסורים אלה) והקלה בערכם, מתוך דעה שממנה מתברר שאין הוא מאמין באמיתות הציווי הזה, הוא היה בעינַי את ה' הוא מגדף (במדבר ט"ו, 30), ויש להרוג אותו לא הריגה של עונש, (אלא) בתור כופר88, כאנשי עיר הנידחת, אשר נהרגים בתור כופרים, לא הריגה כעונש, ולכן שׂורפים את רכושם ואין הוא עובר אל יורשיהם כשאר הרוגי בית-דין89
החידוש ההלכתי כאן בולט, וייתכן שזהו מקור דבריו של הרמב"ם בהגדרת חלול ה' ואכמ"ל.
