העיתונות החרדית מלאה בכתבות על חוסר ההגיון בנורמות הקיימות , כל מי שרוצה לדחוף לרפורמות מעלה את הנושא הבוער הזה, ואם זאת יש לי תחושה שהדיון בזה אינה מתעלה מעל לרמת הטפות צדקניות לכלל דיון אינטלגנטי שתביא קודם להבנה של הנושא, תקנוני אם אני טועה בזה. הפתרונות המוצעים הם שהציבור ישתנה, יאמץ לו נורמות אחרות ובעיקר שהרבנים יכפו על הציבור את השינוי הדרוש. אני חושב שצריך להבין טוב יותר את המנגנונים הפועלים בכדי לטפל בבעיה. הנה כמה נקודות לדיון:
1) כיצד ההסדר הזה בכלל מתקיים? כיצד אבות למשפחות ברוכות ילדים שאינם אמידים אפילו ביחס להוצאות הרגילות של קיום משפחה , מצליחים לעמוד בהוצאות הענקיות של השאת ילדיהם? האם זה נשען על שנור? על הלוואות מגמחי"ם שאינן נפרעות בסופו של דבר? על ירושות? חסכונות? כיצד הדבר נעשה בחוגים שונים , חסידים וליטאים? אני מבין שאצל החסידים נהוג יותר להטיל על הזוג הצעיר , האם זה כך? סח לי ידיד ירושלמי , שלא רואים את הליטאים עומדים בתורים לגמחים או מתדפקים על הפתחים , האם זה כך? כיצד הם בכל זאת עומדים בהוצאות?
2)נוהג רכישת הדירות לילדים כגורם בעוני. לענ"ד מדובר כאן במיסקונספציה . אם שאיני חולק על חוסר הצדק וההגיון בשיטה הקיימת , הרי ששינוי הסדר הנוכחי , כשלעצמו, לא יבא בהכרח לשינוי בעוני החרדי.כמובן יהיה זה צודק אם הנטל יעבור מההורים שצריכים לדאוג ל10 או 15 אנשים , לזוגות הצעירים עצמם שיטפלו רק בעצמם , אבל במידה והשינוי הזה לא ילווה בשינויים נוספים , לא תחול שום שינוי ברמת ההזדקקות לסיוע מהמדינה או מגבירי חו"ל , בוודאי שלא לשיפור ברמת החיים .
להמחשת הנקודה הזאת , חישבו על זה כך: כל השכונות והריכוזים החרדיים היו מתקיימים כפי שהם מתקיימים עתה ואותם אנשים היו מתגוררים באותם דירות , אלא שהמימון היה זורם בערוצים שונים ממה שמקובל עכשיו, איזה הבדל זה יכול היה לעשות? הרי על הקרקעות צריך לשלם , כך גם לפועלים ולקבלנים ועל חומרי הבנייה ואף על האשראי שצריך לשם כך, כל אלה עולים אותו דבר , לא משנה מי משלם על זה וכיצד, ואף אחד אינו תורם את זה לדיירים, לא משנה אם הגדרת זיקתם לנכס היא שכירות , חכירה או בעלות .
לכאורה בשורה התחתונה ההוצאה החרדית הכוללת על מגורים אינה אמורה להשתנות , רק חלוקת הנטל , אבל חלוקה מחדש של הנטל לא מייצרת שום דבר חדש .
לכל היותר , ניתן לבדוק אפשרות ששיטת המימון הנוכחי אינו יעיל , שכסף מתבזבז על רבית שהיה ניתן להימנע ממנו (נניח , שיתברר שלגור בשכירות עולה פחות יקר מאשר הopportunity cost (= עלות שנובעת מהאפשרות לשימושים אחרים) של הכסף המזומן המושקע ברכישת דירה + הרבית על המשכנתא). אם אמנם כן , ולכאורה אין שום סיבה לקבוע מראש שזהו המצב, הרי זאת בעיה בפני עצמה שניתנת לתיקון אף ללא חלוקה מחדש של הנטל.
אינני חולק על כך שיתכן שהחלוקה מחדש של הנטל יהווה תמריץ ,למשל שזוגות צעירים יעבדו יותר לא רק כמה שצריך בכדי לכסות את הוצאות המגורים שלהם אלא מעבר לכך או שלפחות ההורים מצדם יתפנה להם כסף שהיה הולך להוצאות המגורים של ילדיהם , אבל זה לא התסריט האפשרי היחיד ובכל מקרה צריך להבחין בין קשר סיבתי ברור לבין תיאוריה על מה שאולי יקרה אם תתבצע רפורמה.
3)השאלה החשובה ביותר: מה מביא לכך שלמרות שכל כך הרבה אנשים לא מרוצים מהנורמה הקיימת , היא ממשיכה להתקיים? למה הבעיה לא נפתרת מאליה, מעצם העובדה שהנורמה מנוגדת לאינטרס של האנשים? השאלה הזאת חייבת להישאל במלוא הרצינות אם רוצים להציע פתרונות . אי אפשר להציע פתרונות אם לא מבינים את שורש הבעיה , הרי יכול להיות שמה שמנע מהבעיה להיפתר מאליה , ימנע מהבעיה להיפתר גם לאחר נקיטת האמצעים המוצעים.
התשובה הסטנדרטית היא שאנשים אינם מעוניינים במצב הקיים , אבל אדם שלא יהיה מוכן לתת את חלקו יאלץ לראות את צמות בנותיו מלבינות כך שאין לו ברירה אלא לקבל על עצמו את ההתחייבויות העצומות.
לענ"ד זו תשובה שזקוקה לעיון נוסף . אני חושב שצריך ליצור הבחנה בין החסידים והירושלמים מחד לבין הליטאים מאידך.
לפי הבנתי , אצל הליטאים , סידור מלא הוא בעיקרו של דבר הדרישה שהחתנים ה"טובים" מציבים כתנאי לשידוך. כלומר הם דורשים מחיר מסויים עבור עצמם , מי שרוצה אותם שישלם את המחיר שהם דורשים. העובדה שהם דורשים ומקבלים , מעידה, לכאורה, על כך שאנשים מוכנים לשלם את המחיר. אדם שרוצה בחור טוב (לפי מושגיו) צריך להחליט אם כדאי לו לשלם על כך מחיר גבוה כל כך או שהוא מעדיף להתפשר על בחור פחות טוב. התלונות על המצב הקיים דומים לכאורה לתלונות שמחיר העגבניות בשוק גבוה מדי. מה יקרה אם תהיה תקנה שאסור לדרוש סידור מלא? לכאורה צפוי לקרות מה שקורה כאשר הממשלה מטילה מחיר תקרה על מוצר מסויים. אנשים פשוט יעקפו את האיסור.
אבל יתכן שהעניין מורכב יותר , יתכן שצריך להסתכל על בחורים המוגדרים כ"טובים" כאילו הם מאוגדים בצורה כלשהי , קיומה של נורמת הסידור המלא מביאה אותם למיקוח כגוף קולקטיבי , לא מתנהל מו"מ בין המחותן לבחור פרטי זה או אחר , כל הבחורים כגוף אחד דורשים סידור מלא , קיומה של הנורמה מונעת משא ומתן חופשי ותחרות בין הבחורים שהיתה מביאה לטווח גדול יותר של מחירים ובאופן כללי מחירים נמוכים יותר. אבל, גם לאחר הסיוג הזה, למה קיימת הנורמה? והאם קביעת תקרה יכולה לפתור את הבעיה?
הנה תסריט : הרבנים אוסרים על סידור מלא , אבל הנה באים מחותנים שיכולים להרשות לעצמם , או שאינם יכולים ובכל זאת עז חפצם להשיא את בנותיהם לעילוי של הישיבה . הבחור מקבל הרבה מאד הצעות , והוא יקבל את ההצעה של מי שיהיה מוכן לעקוף את האיסור של הרבנים . כך נפרצת התקנה ביחס לעילויים , אבל שאר הבחורים אינם רוצים להיות מקופחים , הרי יש כאן עניין של כבוד , מי יהיה מוכן להסכים שהוא אינו עילוי נחשב כל כך? בסופו של דבר כל הבחורים רואים בעצמם עילויים שראויים ליחס מיוחד ושוב הם כולם מתאגדים לדרוש את אותה דרישה וחזרנו לsquare one.
במקרה של החסידים והירושלמים הקושיה עוד יותר גדולה. אני חושב שבדרך כלל הצדדים מחלקים ביניהם את ההוצאות , לא מדובר בדרישה שה"טובים" מציבים . בהנחה שמישהו אינו רוצה לשאת בהוצאות של דירה ומעדיף שלפחות חלקו יוטל על הזוג הצעיר, אין לו שום דבר נגד מחותן אחד שלא ירצה לשאת בהוצאות וירצה לעשות אותו דבר , זה הרי לא אומר שהשידוך המוצע פחות טוב . אילו מרבית האנשים היו מעדיפים שהזוגות יטלו על עצמם את עול הדירה , הרי לכאורה שום דבר אינו מעכב בעדם מלעשות זאת. העובדה שהבעיה עדיין קיימת , מעידה לכאורה על כך , שבבחירה בין לקחת על עצמם את העול לבין להטילם על ילדיהם מרבית האנשים מעדיפים לקחת את העול על עצמם.
כנגד זה ניתן לטעון שאם מרבית האנשים אכן מעדיפים לקחת את העול על עצמם , הרי שהמיעוט המעוניין להטיל את העול על הילדים יתקשה למצוא שידוכים שכן הם לא יכולים להשתדך עם הרוב המעדיף שהעול לא יפול על הזוג הצעיר . במצב כזה , יכול להיות שבאמת אף אחד אינו מעוניין במצב , אלא שכולם חושבים שהרוב אינו חושב כמותם ולכן כולם מציגים למחותניהם דרישה לשאת בחצי מההוצאות בזמן שהיו מעדיפים להסכים עם המחותנים להטיל את כל העול על הזוג. ואז אם באמת תהיה איזה תקנה זה יפתור את הבעיה באופן מוחלט. אבל לדעתי זה לא סביר שמצב כזה יוכל להתקיים. מצב כזה לא יכול להתקיים לאורך זמן (וכמובן , צריך גם לשאול כיצד נכנסנו למלכוד הזה מלכתחילה). במקרה של החסידים והירושלמים , מדובר לכאורה בבחירה של האנשים עצמם . זה ההעדפה שלהם ואלה שלא מרוצים הם המיעוט. עם זאת , במקרה הזה, יתכן שתקנות ותקרות יכולות להועיל .
הדיון בסעיף הזה נוגע בעניינים מורכבים מעט ואני מקוה שדברי לגבי זה בהירים מספיק. אשמח לדיון שילבן יותר את הנקודות האלה , כמו גם להערות , הארות ותיקונים.
_________________
תוקן על ידי טורקי_צעיר ב- 10/06/2007 2:58:38
להרוג טורקי ולנוח
נשלח ב-20/6/2007 08:08
אנחנו כבר יכולים לראות את הדור הזה מול עינינו ולהחליט אם היה כדאי.
נשלח ב-20/6/2007 00:41
מספרים בשם הר' בונם מפשיסכה שאמר--שהוא רוצה לראות איך נראה הילד שכל הדורות
עמלו עבורו--הרי כל אב עסוק בלידאוג לילדים שלו.
נשלח ב-17/6/2007 17:30
כל מקום ומה שמתאים לו.
נשלח ב-15/6/2007 02:27
עוז והדר
למה התיקון שלי לדעתך לא מתקבל על הדעת
כך חיים החרדים בארצות הברית ואירופה
.והם לא פחות חרדים מאלו בארץ .
נשלח ב-12/6/2007 10:36
פום
לא הסכמתי עם דברים באשכול הדן ביציאה לעבודה, שם דיברו על החובה לצאת לעבוד ולפרנס ובפירוש לא דנו בתופעת בחורים שלא בנויים ללמוד.
אני חושבת שבחור שמרגיש שאינו בנוי ללימוד, ויש הרבה כאלו - צריך להתייעץ עם רב, אולי עליו לקחת איזו עבודה קלה בתחום תורני-חרדי או איזה עיסוק בחסד יכול לגוון את שגרת חייו, אולי עליו לעבור לישיבות מתאימות - שם יקבל טיפול אישי והכוונה.
כן, שמעתי על בחורים שהתייעצו עם רב והוא בפירוש כיוון אותם בשעת משבר לדרך שהתאימה להם, במקום שיישבו ויחממו את הברזלים מחוץ לישיבה.
בגלל שיש קבוצה שלא בנוייה ללימוד אין זה אומר עדיין שכולם צריכים לצאת לעבוד.. אין זה פוגם באידיאל ובדרך חיים, ואף רב חרדי-ליטאי לא מורה מהו אחר בינתיים.
מה שאין כן נושא הדירות, שכן יש ראשי ישיבות שמודים בפירוש שזה נושא שטעון תיקון ומשיח לא בא בגלל זה.
הגדרה של בן אדם גדול - אדם צדיק שמשקיע את ראשו ורובו בלימוד תורה ללא קשר לחומריות, ומורה דרך לעם - כך זה בציבור הליטאי. (בציבור החסידי זה שונה)
ראש ישיבה, למעט הרב ש"ך ואולי עוד בודדים, אינו גדול דור עם כל הכבוד, הוא בן אדם שעובד בעבודה תורנית, מנהל מוסד חינוכי, כמובן כבודו במקומו מוניח.
שרית
אם בחורים יילכו למכון לב ובחורות למכללה - אז לא יהיה ציבור חרדי, וככה נפתור את כל הבעיות ונוכל לסגור את הפורום.
אבל - עדיין יש כאן אנשים שכן רוצים ללכת בדרך זו, למרות שיש כמה דברים הדרושים תיקון. התיקון שלך פשוט לא מתקבל על הדעת, אם רוצים שהציבור החרדי ימשיך להתקיים..
נשלח ב-11/6/2007 22:35
השינוי צריך להגיע מלמעלה
אם ראש -הישיבה יחנך את הבחורים וגם יראה דוגמא אישית .וצודקת עוז והדר גם בחורה טובה וגם שתשלם על בחור טוב ????? למה ??????
אין לזה אח ורע בשום חוג בארץ בטח לא בחו"ל .
ישנו פיתרון נוסף שינוי צורת החינוך לבנים אם כולם ילכו לתלמוד תורה ולא לחידרים ואחר -כך לישיבה תיכונית לישיבה גבוהה ואחר .וימשיכו למקומות כמו מכון לב ודומיו .
אז ממילא אף אחד לא יבקש סידור השלם .
גם הבחורות ילמדו בתיכון ואחר-כך ילכו למכללות ויהיה להם מקצוע מבוקש .ממילא כל אחד יהיה להם כסף והם לא יצרכו סידור השלם .אלא זה יהיה כמו בסקטור הדל"י ששם הורים מבוססים יותר ולא קורעים את עצמם
נשלח ב-11/6/2007 18:33
עוז והדר.
לאור דברייך באשכול "לצאת לעבוד" אני מבין את גישתך לנושא הדירות.
ומה לעשות שהכאבים שונים אצל האנשים לפי מצבם המשפחתי והאישי.
לראות נוער שלא מוצא את עצמו רק בגלל ש"כך עושים כולם" או "כך החליטו הגדולים"
כואב להרבה אנשים בדיוק כמו שלאחרים כואב נושא "דירות לחתנים".
סליחה עם גלשתי לאישי.
__________________________________________
נא הדרכתך איך יכול איש פשוט להבחין בין תלמיד חכם ל"גדול"
נשלח ב-11/6/2007 14:39
סליחה?
אם תסתכל באשכול שדן בחובה לצאת לעבוד, דיברתי בפירוש על בעיית חימום הכסאות.
מלכתחילה אמרתי שיש כאלו שלא בנויים ללימוד, אם תסתכל כבר בתגובות הראשונות שלי וכן על זה היה הדרך, האידיאל מלכתחילה: ללמוד, אם יש בעיות כלכליות או שהאדם מרגיש שהוא לא בנוי - לשאול רב שיורה את הדרך.
מה שרציתי לומר הוא: א. לא כל מי שדורש סידור מלא הוא למדן או להיפך.
ב. גם ללמדן לא מגיעה דירה - למה שלא יתחלקו בשווה?
נשלח ב-11/6/2007 13:47
ואם הייתם צריכים ראיה לאשכולו של י. ארצי, שהאינטרנט גובה נפשות זכות ותמימות, הרי לכם.
מי היה מאמין, שבחורת סמינר קלאסית שהיא סמל ודוגמא לבחורת סמינר "מאמינה", כמו עוז והדר, תכתוב את המשפט הבא:
הבעל הלמדן כבר יוצא לעבוד או במקרה הגרוע מחמם כסא ומחלק כוסות תה בכוילל.
נשלח ב-11/6/2007 11:32
מאיר
יש הבדל בין גדול דור לעסקן, מעלתו של גדול דור הוא בצדיקותו ובלימוד התורה והתווית הדרך לעם, לכן אינו בהכרח אמור לדעת את כל הבעיות של הדור.
ישנם הרבה ראשי ישיבה שהם עסקנים במהותם (לא כולם - אבל יש)
בןציון
זאת דרישה! כיום כל בחור ישיבה דורש, פעם לא הייתה דרישה ובחורי ישיבה לא התחשבו בנדוניה, פשוט מי שזכה להשתדך עם גביר - זכה ומי שלא- לא!
מה שכתוב בגמרא זה: מי שמתחתן בשביל ממון - יוולדו לו בנים לא הגונים, ומה שאני רואה זה שהדבר מתקיים יפה מאד, השבבניקים של היום זה לאו דווקא מהמשפחות הפשוטות, זה מסלטה ושמנה שהורי האישה נתנו סידור מלא.
ועוד כתוב - "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם" - משמע מכאן, שאם הוא לא לוקח בת תלמיד חכם, כל היגיעה בתורה ומצוות, שנתן כל ימי חייו, אין בזה שום שלימות. "תלמיד חכם" היינו מי שהוא תלמיד של חכם, היינו שלומד מהחכם, אז הוא נקרא "תלמיד". ו"חכם" נקרא הקב"ה, שמידתו היא רק להשפיע. ומי שלומד ממנו מידת השפעה, הוא נקרא "תלמיד חכם", משום שלומד ממנו את מדת השפעה. ז"א - לאישה חלק מכריע בלימוד תורה ועליו לקנות אותה בכסף!! כמובן - רק אם יש צורך עליו לשלם ולא בכל מקרה.
גם בחור שאין לו הרבה הצעות - לא מוכן לשמוע על בחורה - לפני שהוא שומע כמה כסף יש.. הגענו למצב כזה שפל ונמוך!
אני יכולה לגנות אותם - כי בחורות יודעות שיהיו להן יותר הצעות אם יציעו כסף, והן נאלצות להוציא, למרות שאין להם.
כשהתחלתי לקרוא את פסיקתך השנייה - חשבתי שהנה תכתוב שיש בחורים שלא מסתכלים על סידור מלא, אלא על הבחורה והאישיות שלה וכו' ומה גיליתי? מסתכלים על ייחוס, על משרה עתידית. פשוט - בושה וחרפה! ככל שהבחור לומד טוב יותר - הסכום גדול יותר.. המצב ממש לא כזה - יכול להיות הבחור הבטלן ביותר בישיבה שהוא או הוריו ירצו סידור מלא, והמתמיד הגדול ביותר - שלא יבקש כלום. ושוב - אין שום לגטימציה לבחור שלומד לדרוש, והוריו גם צריכים להתחלק בנטל שווה בשווה.
לא הבנתי את המשפט הבא: בחור מודרני ממשפחה מבוססת, יכול לצפות לבחורה מבית דומה, למרות שהוא איננו לומד ברצינות גדולה. א. האם בחור מודרני הוא בהכרח ממשפחה מבוססת? ב. כל בחור מתחתן עם בחורה שמתאימה לו מה קשר המשפט הזה לעניין סידור מלא?
בציבור החרדי יש חוג מצומצם מאד של בעלי אמצעים, אבל הם גם לא מעוניינים בבחור שלומד ולא רוצים לשלם עבור בחור - הם לוקחים בחור ממשפחה דומה ומתחלקים חצי-חצי, כך שהדיון לא רלוונטי לגביהם.
דעתי לגבי ראש ישיבה - כבר אמרתי, יש מהם שהם רק עסקנים ותו לא.
ה-"גדולים" מסודרים מבחינה כלכלית, כי יש אנשים שמעריכם אותם עד כדי תמיכה בהם, יש להם כל מה שהם צריכים, אבל אני לא רואה אותם חיים חיי מותרות, וגם אין להם צורך בזה.
אתנחתא
התורה לא מתקיימת מתוך עושר, רובם לא עומדים בניסיון, ורב האברכים האמיתיים חיים חיי עוני.
לראות בן אדם מת מהתקף לב בגלל שהביא דירה לחתנו - לא נראה לי שזה מה שמפאר את התורה.. אולי להיפך.. היום אף אחד לא מביא סידור מלא לבחור בגלל שהוא העילוי של הישיבה, היום כולם דורשים!! כך שאין כאן שום תפארת כאשר אביה של האישה מת וביום השנה - הבעל הלמדן כבר יוצא לעבוד או במקרה הגרוע מחמם כסא ומחלק כוסות תה בכוילל.
נשלח ב-11/6/2007 10:23
לפני מספר שנים ראיתי מודעה בירושלים, חתומה ע"י אנשים חשובים, שקראה לצמצום הוצאות.
הופתעתי הואיל וידעתי על הסידורים שכמה מהם קבלו ונתנו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/06/2007 10:20:49
נשלח ב-10/6/2007 22:14
סיכום
כעת ברצוני לנסות לסדר את ההתייחסות לנושא, על בסיס שלושת השאלות שהציג טורקי צעיר, למרות השינוי בסדר.
הגורמים
1. השגת חתן מובחר - כבר הרחבתי בעניין בהודעתי הקודמת
2. הישארות של החתן ב"כולל" - רכישת דירה מצריכה הפרשה כספית גבוהה מדי חודש לתשלום המשכנתא או השכירות, אשר תחייב את הזוג הצעיר להכנסה חודשית גדולה מעבר למקובל ב"כוללים". הרצון למנוע מהאברכים הצעירים יציאה לעולם העבודה, העבירה את הנטל להורי הזוג הצעיר, אשר בדרך כלל יכולתם הכלכלית גדולה יותר [למרות שגם ההוצאות גדולות יותר].
3. מעורבות ההורים בשידוך - בציבור החרדי בכלל ובציבור החסידי בפרט נוטלים הורי הבחור והבחורה חלק מרכזי בשידוך, הם מבררים על הצד השני ובמידה רבה מקבלים את ההחלטה. מעורבות רבה זו גוררת לדעתי בהכרח את המחוייבות להשתתפות ברכישת הדירה, שהרי המשא ומתן ברוב המקרים מתקיים בין ההורים והם אינם יכולים להטיל הכל על הזוג הצעיר.
4. החתן והכלה חסרי בסיס כלכלי - בחור ישיבה ותלמידת סמינר הינם חסרי כל, במצבם אין להם אפילו אפשרות ליטול משכנתא ללא הון עצמי. היעדר הידע והניסיון שלהם בעולם המעשה, גם יקשה עליהם לגייס הלוואות מגמ"חים וממכרים.
5. דאגה של הורים לילדיהם - החסות שלוקחים הורים אשכנזים ["פולנים"] על ילדיהם איננה דבר חדש, הם רואים את עצמם אחראים על חינוכם ועל דאגה לצרכיהם עד זיקנה ושיבה, מבחינה זו לא מדובר בתופעה חרדית בלבד ויש לה דוגמאות גם אצל חילוניים. עבור הדור הצעיר זהו כמובן יתרון, אבל במידה לא מועטה גם חיסרון, התלות הזו בהורים היא גם חונקת, דוגמא לכך ניתן לראות באשכול של אילפא אודות הקושי של צעיר שקיבל דירה מהוריו או מהורי אשתו להמרות את פיהם בעניין יציאה לעבודה.
המימון
השאלה החוזרת ונשאלת פעמים רבות היא כיצד בכל זאת מצליחים הורים כה רבים לעמוד בנטל? נדמה לי שאין כאן סודות כמוסים אלא באלתור ממספר מקורות, ברור שאצל כל אחד הסיפור שונה.
1. ירושה - הדירות והרכוש שמועברים בירושה מהדור הקודם, מנוצלים ברוב המקרים להוצאה הגדולה של רכישת דיור לילדים. בעבר היו המשפחות קטנות יותר, מה שגורם שכל הורה מקבל חלק גדול יחסית בירושה. ברוב המקרים דירות אלו הן בעלות ערך גדול יותר מהדירות הנרכשות כיום בישובים החרדיים החדשים, לעיתים מדובר בנדל"ן מבוקש מאוד כגון בית חד קומתי בלב בני ברק.
2. חסכונות - לא מעט הורים צברו פרוטה לפרוטה לעתיד לבוא, הם מוציאים לשם כך את כל חסכונותיהם, לא אחת מדובר בשבירת תוכניות פנסיה וקופות גמל שנועדו לימי זיקנה.
3. משכנתא והלוואות - היכולת ליטול משכנתא למימון הדירה קיימת כמו בכל מקום, זאת מלבד הגמ"חים להלוואות כספים המאפשרים ללוות סכומי עתק ולגלגל אותם מגמ"ח למשנהו תקופה ארוכה.
4. הכנסה חודשית - תשלום המשכנתא או ההלוואות מגמ"חים משולמים כמובן מההכנסה החודשית הקבועה המורכבת ממשכורות ומקצבאות, לשם כך ניתן לראות הורים המחפשים אחרי כל הכנסה אפשרית ומשעבדים את משכורתם העתידית ב-50 השנים הקרובות בכדי למלאות את התחייבותיהם.
5. צדקה - בעבר סיפרו על ה"ירושלמים" שהם נוסעים לחו"ל לגייס תרומות לנישואי ילדיהם, כיום כבר ניתן לראות גם בארץ ישראל ליטאים רבים שעושים זאת. רוב הקריאות המתפרסמות כיום לאיסוף כספים אינם אומרים מאומה מלבד שהנזקק מחתן ילדים.
6. מעבר דירה - ישנם הורים שמכרו את דירותיהם ועברו למקומות מוזלים ובהפרש רכשו דירה לילדיהם, ידוע לי על אדם שעשה זאת מספר פעמים בחייו.
7. הימורים - בכדי להצליח לגייס סכומי כסף כה גדולים, מתפתים אנשים להשקיע את כספם בעסקאות המניבות רווחים אסטרונומיים. כך אנו רואים מדי פעם כיצד אנשים רבים נפלו ביוזמה כלשהי, בנדל"ן, בבורסה, ובעוד השקעות שונות ומשונות.
יש שיאמרו, אם אמנם רוב האנשים מצליחים לשרוד בדרך זו אחרת, כנראה שהמצב איננו כה גרוע. אולם מלבד העובדה הפשוטה שכל המשאבים שנזכרו הם מוגבלים והם פוחתים מזמן לזמן, גם השימוש בהם מביא אותנו למציאות איומה. ניצול גורף של ירושות וחסכונות, נטילת הלוואות שידרשו שנים להחזרתן ולעיתים גם בכך לא יהיה די, הזדקקות גוברת לצדקה [ממי?], וכניסה חסרת אחריות להשקעות, הם מתכון בטוח לאסון כלכלי. אנשים רגילים לדבר במונחים של "קריסה" ו"פיצוץ", אבל צריך לזכור שלא מדובר בארוע טראומתי אחד. כבר כיום ישנם בחורים ובחורות מזדקנות, מחמת חוסר היכולת של ההורים לעמוד בנטל הכלכלי. הורים רבים מתרוצצים מגמ"ח למשנהו יומם ולילה, האחרים אין להם מנוחה מחיפוש אחרי שקל נוסף. המחסור בכספים עבור הוצאות הכרחיות אחרות כמו אוכל, ביגוד, רפואה, כבר מזמן עבר את ההגדרה של "הסתפקות במועט". אין ספק שהמציאות הקיימת הי קטסטרופלית. נותר לי רק להבהיר מדוע העברת הנטל לזוג הצעיר תשפר פלאים את המצב, שהרי לטענת טורקי צעיר אין משמעות גדולה מהיכן יבוא הכסף.
טענתי
א. העברת הנטל לזוג הצעיר תחייב אותם להגדיל את הכנסתם מיום נישואיהם, כשהמימון יתבצע באופן אחיד לאורך השנים. כיום, מהחתונה של הזוג עד נישואי ילדיהם אין להם דחף משמעותי כל כך להגדלת ההכנסה [מלבד חיי היומיום], וכשהם מחתנים את ילדיהם נופל עליהם עול אדיר שאין להם יכולת לעמוד בו גם אם יעבדו קשה מאוד.
ב. חשוב לזכור את הפער העצום במחירי הדירות עצמן, ההפרש בין דירת 3 חדרים בלב ירושלים לדירה דומה ברכסים הוא אדיר. כשהנטל נופל על הזוג, ברור שהם יבחרו באופציה הזולה. אולם כשהם יכולים לדרוש מהוריהם, מה ימנע מהם לבחור באפשרות יותר יקרה? כמובן שישנם שיקולים מוצדקים להעדיף מגורים במרכז, כמו יכולת תעסוקה, כולל מכובד, קירבה למשפחה וכדו'.
לאור האמור, אני מתקשה לראות כיצד יתחולל שינוי בטווח הנראה לעין, כל עוד אין שינוי בסיבות שמניתי כגורמים למצב זה. ובמילים אחרות, אם ישתנה המצב יגרור הדבר שינוי בנהירה אחרי בחור מצטיין; בהישארות ב"כולל"; במעורבות ההורים בשידוך; בגיל הנישואין ובתלות של הצעירים בדעתם של הוריהם. אני סבור שרוב הציבור החרדי איננו חפץ באמת בשינויים אלו, ולכן הדיבורים אודות הצורך בשינוי הם או מחוסר הבנה של הגורמים או מהשפה ולחוץ.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-10/6/2007 20:43
אין לשכוח שכשם שאומרים כאן לבחור שמוכן לחיות חיי סגפנות והלמית את עצמו למען התורה שאכן החיים הרוחניים חיוניים עבורם והוא בן תורה אמיתי, הרי יש גם ההיפוך, שעיקר התפארות של הצלחת עולם התורה בימינו היא העבודה שאכן קיימים עניים מרודים ובנות טובות ומעולות שהם מוכנים למסור את נפש וממונם למען התורה. וממילא הרי אין לצפות שגדולי התורה יעודדו לשנות את המגמה הכי חיובית בעיניהם. (והם כמובן אומרים שאנו (ה"בעלי בתים") מוכנים לחיות חיי עוני ובלבד שלעילוי שלי יהי' חיי מנוחה ורווחה וישקוד על דתי התורה בלי הפרעה.
גדולי התורה מן החוג הליטאי רואים בכך תיקון למה התרחש באירופה במאתיים שנים אחרונות שכאשר ראו אשה צולעת אמרו שהנה האשה חבר.
נשלח ב-10/6/2007 19:24
עוזוהדר
ההודעות שלך עוסקות כל הזמן ב"דרישות", ובהתאם לכך גם ההתייחסות שלך לעניין. מי ש"דורש" איננו בסדר, וממילא כמובן אין בחורים טובים ש"דורשים", שהרי עצם הדרישה מפקיעה מהם את השם של בחורים טובים. אינני רואה צורך להיכנס כעת להגדרה של בחור "טוב", זהו בהחלט נושא לאשכול בפני עצמו כיצד נמדדת ההערכה לבחורים בישיבות, ניתן לכנות אותם בשם אחר אבל בשורה התחתונה ישנו סוג מסויים של בחורים "מבוקשים". בחורים אלו מקבלים הצעות רבות של שידוכים והם מעדיפים את ההצעות עם הנדוניה הגדולה יותר, כיצד את יכולה לגנות אותם? מדוע עליהם להתעלם ממרכיב זה? כפי שציינת בהודעה קודמת בחורי ישיבות לאורך כל הדורות התחשבו ב"נדוניה" וגם בגמרא יש לכך מקום. כל עוד לא מדובר רק בשיקולי נדוניה, אלא בהעדפה כששאר התנאים דומים, אין בכך גנאי.
אכן לא רק בחורים מבוקשים מצפים לקבלת נדוניה גדולה ולא כל הבחורים המבוקשים מצפים לסידור מלא, יש בהחלט שיקולים נוספים. למשל, יחוס של הכלה וסיכויים לקבלת משרה תורנית בזכות השידוך יכולים בהחלט להוות "תחליף" לנדוניה. בחור מודרני ממשפחה מבוססת, יכול לצפות לבחורה מבית דומה, למרות שהוא איננו לומד ברצינות גדולה. אבל באופן כללי ברור שהמגמה היא שככל שהבחור לומד טוב יותר ומעמדו בישיבה גבוה יותר, כך גדלים סיכוייו לנדונהיה גדולה יותר. ההבדל איננו רק באחוזים של חלוקת הנטל, אלא גם ואולי בעיקר במחיר הדירה שתירכש, לא הרי דירה בקרית ספר כדירה בירושלים וגם בירושלים עצמה ישנם פערים גדולים במחירים לפי חלוקה לשכונות וגודל הדירה.
באשר לטענה שאין בציבור החרדי בעלי אמצעים כלכליים, דומני שאינך יודעת מה את שחה. נכון אמנם שיש הרבה מאוד משפחות במצוקה, אבל די להתבוננן מה קורה עם נסיעות לחו"ל, חופשים במלונות, דירות יוקרה, רכבי מנהלים, ריהוט מפואר, אורח חיים בזבזני, בכדי להבין שיש אצלנו הרבה אנשים עם כסף, לא לחינם מפרסמים כל כך הרבה בעיתונות החרדית על כל הדברים הללו. הם אכן לא גרים בדרך כלל בקרית ספר ובאלעד, אבל תוכלי למצוא אותם בשכונות מסויימות בירושלים ובבני ברק ובמקומות נוספים. הפערים הגדולים בתוך הציבור החרדי, ראויים גם הם לדיון נרחב.
באשר ל"גדולי הדור", יש לי כמה חדשות בשבילך. ראשית, גם אם הם יורו חד משמעית לשנות את המצב זה כנראה לא יעזור כלום, היו כבר ניסיונות כאלו בעבר שהועילו כמו כוסות רוח למת. שנית, נראה שהם בהחלט מודעים למצב, ולא תמיד יש להם עצה מה לעשות. ושלישית, חלקם של ה"גדולים" אפילו מרוצה מהמצב, לא לחינם כתבו כאן שיש ראשי ישיבות שמעודדים זאת, גם הרב שך עצמו עודד תלמידים שלו לחכות להצעות שיתנו "סידור מלא", אולי תקבעי ש"ראש ישיבה" כזו איננו "גדול הדור", את כבר רגילה לקבוע קריטריונים ל"גדולים". כדאי שתזכרי שהרב מה"גדולים" מסודרים היטב מבחינה כלכלית [לא נגלה איך] ולכן המצב הקיים דווקא טוב עבורם. לצערי, אני אינני מדבר מהשערות וניחושים אלא מידיעה. למרות זאת, ברור לי שאת לא תסכימי לקבל את הנאמר בקטע האחרון, כיון שהוא עומד בסתירה לאמונתך המוחלטת ב"גדולים".
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-10/6/2007 19:18
עוז
אני סוטה מהנושא משום שאני לא מצליח להתאפק מרוב תדהמה. את שמטיפה לנו על שיפוטם המוחלט של הגדולים, פונה למי שקרוב אליהם לעדכן אותם על המצב הנורא שכולם יודעים עליו???
על מנהיגים שלדעתך אינם מודעים לאסונה של הקהילה, את מטיפה שצריך לקבל את דעתם ללא עוררין???
ומי לידך יתקע שאת מצב התעסוקה הם כן יודעים? ומדוע את סבורה שאת מצב לימוד התורה הם כן מכירים?
מי שאינו יודע מהיכן וכיצד מחתנים שומעי דברו את ילדיהם, הוא זה שאסור לדון בדבריו ולתהות עליהם???
דומה שעוד לא קם כאן בפורום מי שלעג לגדולים יותר מאמירתך האחרונה.
