שיר מצוין לשמיעה חופשית,
האזינו בסבלנות למילים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3406301,00.html
(אני מקוה שהלינק עובד ושלא הורידו את השיר מהשרת, ליתר ביטחון אני מצרף את המילים)
הביסקויט והקרם / אהרן רזאל
במאכל הקרמבו, שאכילתו נפוצה מאד בחורף.
יש בתחתיתו ביסקויט עגול שעליו מונח לו הקרם.
הקרם והביסקויט כחתיכה אחת הם.
הקרם והביסקויט
הביסקויט והקרם.
השאלה היא בשבת
האם מי שאינו אוהב או אינו רוצה מכל סיבה שהיא לאכול את הביסקויט
האם מותר לו להפרידו מן הקרם
להניחו בצד
ויאכל רק את הקרם?
נראה שאסור להפרידם
אסור להפרידם
ואף על פי שכחתיכה אחת הם
אבל למעשה הם כשני מיני אוכלים.
אלא באופן שאם יפריד את הביסקויט מן הקרם
שישאר עם הסקויט קצת קרם
שיהיה ניכר
אז יהיה מותר
אז יהיה מותר.
לדעתי השיר מצויין, מחושב ומדוייק מאד, ויש בו אמירה משמעותית וחדשנית.
אני מניח שהזמר מצא את הטקסט באיזה ספר הלכתי עכשווי, והחל להתבונן בו מזוית אמנותית.
כבר הוצבו כל מיני מראות מול ההלכה, אבל תודו שמראה מוסיקלית טרם הוצבה.
גם אם הזמר לא התכוון לכך, אני שומע כאן זעקת 'הצילו':
אנחנו רוצים לשיר את יהדותינו, ו... הופ, מה יצא לנו? חוקים.
אז מה, שנשורר את החוקים? איזה טעם יש לזה?
ובכן, אהרן רזאל מנסה.
כבר דוד המלך ניסה: 'זמירות היו לי חוקיך'.
אין ברירה אלא להפריד את הקרם מהביסקויט.
הביסקויט של החוק סיים את תפקידו. הוא נועד להחזיק את הקרם רק עד לרגע בו אנו אוכלים. עכשיו אנחנו נסתדר לבד.
אבל אסור להפריד, אוף.
אז מה יהיה עם הקרם של יהדותינו?
ובכן, דע לך, שאם אתה זורק את הביסקויט בטענה שהוא לא רלוונטי, אתה זורק עמו גם מעט קרם. אי אפשר ליהנות רק מהקרם, ומכל הקרם. אם אתה לא מוכן לוותר על המעט הזה, תאכל בבקשה גם את הביסקויט.
זוהי היהדות, עסקת חבילה.
