מה רוצה הרב חזן מהרב עובדיה?

מאת: מרים סטיווי

ספריית בית אל, 448 עמ'

לעיתים ההיכרות שאיננה ישירה, חזקה יותר מזו הישירה. אל עולמו של הרב חזן התוודעתי באופן עקיף. הכרתי את אחת מבנותיו ואת משפחתה, ומסיפוריהם שורטטו לי קווי המשפחה הרחבה. המשפחה הצטיירה לי כמגוונת עד מאוד, מתפרשת על המנעד הדתי והפוליטי עד קצותיו. קשה היה לתאר כיצד אפשר להכיל גן שבילים מתפצלים שכזה מבלי שיפקע. מסיפורי בני המשפחה למדתי, כי דמות האב של הרב חזן היא המחוללת את הפלא הזה, היא המאחדת את כל הצבעים והגוונים. מכוח סמכותו ומערך המשפחה הגובר אצלו על ערכי זהות אחרים, מצליחים ילדיו להיות זה עם זה עם שונותם זה מזה. כך, עוד בטרם ידעתי דבר על האיש ועל דרכו, עוררה בי דמותו סקרנות וחידה.

מה סוד הקסם הזה? האם מדובר בדמות סמכותית הכופה רצונה על בניה ובני בניה, או שמא מיתר אחר הוא היוצר את ההרמוניה המוסיקלית הזאת? מבין שורות הסיפורים למדתי כי יש בו סמכותיות מסוג מיוחד, רוויה באהבה בעדינות ובאצילות. ובכל זאת החידה נותרה בעינה, ליבי אמר לי כי לסודו של האיש משמעות גם לאנשים כמוני, שאינם כלולים במעגלי משפחתו.

זהות ורבגוניות

לאחרונה נפגשתי בספר על אודות הרב חזן, 'לנטוע שמים', ספר שכתבה בִּתו מרים סטיווי חזן. כמו כן פגשתי בכמה מאמרים שכתב חתנו, חברי אבינועם רוזנק. קווי ההיכרות הראשונית והעקיפה, החלו להתגבש לכדי תיאור גדוש. למרבית הפלא, ככל שהעמיקה היכרותי עם הדמות ועם מפעלה, התעצמה החידה.

שני קולות נשמעים בעולמנו העכשווי, מתנגשים זה בזה ונאבקים זה עם זה. קול אחד הוא קול הזהויות הגדורות והנבדלות זו מזו, והקול השני משבר גדרים וגבולות ואף מבקע את מושג הזהות כשהוא לעצמו. שני הקולות נשמעים בחלל העולם ה'כללי', ומקבלים צורה משלהם גם בזירה היהודית. מהצד האחד נגדרות זהויות אורתודוכסיות ליברליות וחילוניות, והחומות המפרידות ביניהן גבהות והולכות. מהצד השני נאבקים רבים נגד מושג הזהות, ומעדיפים לשייט בחופשיות במרחבי השדה היהודי.

ניסיתי למקם את הרב חזן בין שני הקולות הללו, ונכשלתי. מן הצד האחד שייך הרב חזן לקול השני, נלחם כנגד פיצולי הזהויות ונושא חזון פלורליסטי. אך מן הצד השני, כל מאפייני הפלורליסטים לא דבקו בו. אין בו אדישות כלפי האחר, יש בו רצון עז להנכיח את זהותו, והוא אף עוסק באשר יחשב לחטא בעולם הפלורליסטי - בהחזרה בתשובה. סקרנותי גברה. כיצד מצליח דווקא איש נחוש כל כך, להכיל שונויות רחוקות כל כך? איך אדם אחד הינו בעל זהות בהירה וחדה כל כך, ונושא עיניו לעולם רבגוני ופלורלי? מה שניגלה לי בתחילה במעגלי משפחתו, ניכר עתה גם ביחסו לקהילותיו ולעם כולו. הרגשתי כמתוך הערפל כי האיש סלל לעצמו דרך, שיש בה משמעות למחפשים את דרכם שלהם בין שדות הזהות לבין מרחבי ההתגברות על הזהות. אנסה לתאר תיאור רחב יותר את דרכו של האיש, אולי מתוך התיאור יצוץ קצה החוט להבנתו.

רב תרבותי

הרב חזן נולד באלג'יריה [1920], וספג שם בימי בחרותו את מסורת יהודי צפון אפריקה. ממסורת זו ינק - על פי דבריו - את ההתנגדות לחלוקת הקהילה לקבוצות זהות שונות. לא דתיים לא חילוניים ולא מסורתיים, אלא יהודים - זו היתה הזהות האחת שלא אפשרה הפרדת הקהילה והמשפחה לקבוצות שונות וזרות זו לזו. בהגיעו לארץ ישראל [1968], נתקל בפיצולי פיצולים מנוכרים, ואלה עוררו את התנגדותו עמוקת השורשים.

זהותו של הרב חזן לא היתה זהה לזו של הדורות שקדמו לו, למרות החיבור העמוק אליהם. השינוי בא לידי ביטוי הן ברובד השפה - הוספת הצרפתית לערבית ולעברית, והן ברובד התוכן - הוספת מסורת הפילוסופיה והספרות המערבית למסורת היהודית. התרחשה כאן הצטרפות נדירה בין מסורת עתיקה שאיננה מקבלת מידור זהויות, ובין אירוע מודרני של שיבור זהות קדומה על ידי הוספת זהות שונה ממנה. הצטרפות שכזאת איננה יכולה לעבור ללא סערות נפש, ואכן אפשר להבחין בגלי מערבולת בנפשו של הרב חזן בהתייחסו אליה. הוא נע בין חגיגה של קרנבל פלורלי אליו הגיע, לבין ייסורי אשם על כי הגדיש את הסאה בפתיחותו לאחרות רעיונית ואנושית. אך למרות התנודות האנושיות כל כך, הוא ממשיך ללכת בנחישות וביציבות בדרך השילוב והאיזון בין העולמות השונים.

בתחנת ביניים בין אלג'יר לישראל, הוא חווה כרב קהילה בשטרסבורג את המפגש בין הקהילות השונות - מזרח ואשכנז. בנאום הכתרתו נשא תפילה: 'חנני ללא הרף בדעה צלולה דיה, כדי להיות ער למשמעות העמוקה שראוי לתת לרבגוניות היהודית'. תפילה זו ייחודית משתי בחינות: האחת, בניגוד למקובל שהפלורליזם היא תמונת עולם אליה נפקח אדם בעל כורחו, כאן המתפלל מורה כי הוא רוצה - כנראה מסיבות ערכיות - להגיע אל עמדה שכזאת. שנית, התפילה מוסבת אל העולם הפנימי, אל העירות ואל המודעות. לענייננו, שוב מופיעה מערבולת הנפש, אך הרב חזן נחוש ברצונו, תפילתו ודרכו - אל עבר הפלורליזם.

רצועת האלכסון

המפגש עם היהדות האשכנזית הוסיף נופך של מודעות לדרכו הייחודית, מתוך התבוננות באחר התבלטה הזהות העצמית. הרב חזן הרגיש - הן במפגש בצרפת והן לאחר מכן במפגש שלא נעדר מכאובים בישראל - כי היהדות האשכנזית לוקה במחלת הפילוג והניכור. הוא אבחן את סיבת המחלה בנטייה לאידיאולוגיה, והכיר כי דרכו שלו המעוגנת במסורת אבותיו בוחרת בחיים ושוללת מהם את האידיאולוגיה המופשטת.

אלא שבעולמו המורכב לא היה די בשלילה, התעורר צורך למערכת מושגית שתכיל את הכלת השונויות. עצם הצורך הזה מורה על המיקום הייחודי, שבו הדבקות במסורת עתיקת יומין דורשת כלי מחשבה מודרניים. מערך מושגי שכזה נמצא לרב חזן עם פגישת רוח ברוח עמוקה שהתחוללה בינו ובין אנדרה נהר.

אנדרה נהר היה פילוסוף יהודי צרפתי, ששילב בהגותו את כלי המחשבה הפילוסופיים הבתר-קנטיאניים עם הגות יהודית מסורתית - במיוחד הגותו של המהר"ל מפראג. כפי שהראה אבינועם במאמריו, הרב חזן קיבל מאנדרה נהר ארגז כלים פורה ויעיל. ארגז הכלים הזה הכיל את המושגים: דיאלקטיקה, אחדות ההפכים, פרדוקס, אולי, 'בכל זאת' ואת דגם שלושת הצירים: הציר האנכי [שמים וארץ] האופקי [אדם וזולתו] והאלכסוני המלכד את שני האחרים. התבוננות בארגז כלים זה מורה כי הוא מאפשר לבעליו להכיל מערכות ערכים שאינן עולות בקנה אחד ואף סותרות זו את זו. הוא מאפשר להכיר כי המערך הקיומי [האלכסוני] למרות שאיננו יכול להיות אנכי ואופקי והוא תמיד לא זה ולא זה, הרי בגבולות האפשר לאדם הוא גם זה וגם זה.

שיבה לשולחן ערוך

האם די בארגז כלים זה כדי להסביר את דמותו המורכבת של הרב חזן? אינני חושב כך. אם נבחן את ההוגים ואת אנשי המעשה שנעזרו בארגז כלים שכזה, נמצא שהוא אכן אפשר להם להכיל עולם פלורלי. אך כשמדובר ביהודים בעלי זהות הלכתית, הפלורליות נעצרה בגבולות ההלכה. הרב קוק מהווה דוגמה מובהקת לכך: עולמו ההגותי בנוי על אדני ארגז כלים שכזה, אך עולמו ההלכתי נוקשה, מחמיר ורחוק מכל פלורליות. מנגד, פוסקי צפון אפריקה המצטיינים ברכות, נטייה להקל ופלורליזם מעשי, רחוקים מהפלורליזם הרעיוני של הרב חזן, הנעזר בכליו של אנדרה נהר. גם האפשרות למקם את הרב חזן בשדה הפוסקים הצפון אפריקאים בתוספת מודעות רפלקסיבית פילוסופית מבית מדרשו של נהר איננו מספיק. אילו זה היה הסיפור, היתה הרפלקסיה הפילוסופית פוגמת בטבעיות המסורת הצפון אפריקאית. אילו זה היה הסיפור, לא היתה נותרת הנחרצות ההלכתית על כנה. משהו חומק בין אצבעותינו, משהו ייחודי לרב חזן שאיננו סך שני העולמות - הצפון אפריקאי והפילוסופי.

נעיין בעוד סוגיה, היכולה לקרב אותנו לפתרון החידה. הרב חזן נאבק בנטייה הגוברת בין בני דורו, להוסיף חומרות על גופי הלכה. במסגרת מאבקו זה, קרא לשוב לפסיקה ה'ממלכתית' של ה'שולחן ערוך'. השיבה אל ה'שולחן ערוך' מקרבת לכאורה את דרכו של הרב חזן לדרכו של הרב עובדיה יוסף, הרואה כמשימתו להעמיד את פסיקת 'מרן' כפסיקה המחייבת את כל יושבי ארץ ישראל. אלא שלא הרי דרכו של הרב חזן כדרכו של הרב עובדיה יוסף. יתירה מזו, ישנה מחלוקת עמוקה בין השניים. הרב עובדיה מבטל את המנהגים השונים של עדות המזרח לסוגיהן ולגוניהן, ואילו הרב חזן רוצה להבליט מנהגי כל קהילה וכל משפחה. מגמתו של הרב חזן בשיבה אל השולחן ערוך, היא לאפשר פלורליות ולהתנגד להשתקת מסורות שוליים קהילתיות ומשפחתיות. כיצד מתממשת מגמה זו?

ובכן, יש משהו חמקמק המתווסף לשילוב המסורת הצפון אפריקאית והמסורת הפילוסופית, יש משהו הצובע בגוון מיוחד את השיבה אל השולחן ערוך. האם מדובר בדבר אחד, או בצירוף של שני גורמים שונים?

מדים לא אחידים

שבתי והתבוננתי במסכת חייו של הרב חזן, ולפתע אורו עיני. דומני שמצאתי את התשובה, פשוטה וגלויה לעין כל. בשנת 1958 מונה הרב חזן להיות הרב הראשי של הצבא הצרפתי במרוקו. לאחר שעלה לארץ הוא מונה לרב הראשי של המשטרה ובתי הסוהר, תפקיד בו שימש עשרים ושתיים שנים. דומני שאין מקריות בתפקידים בהם אדם מוצא את עצמו, אדם נמשך ביודעין ובלא יודעין אל תפקידים המתאימים לתהומות זהותו. הרב חזן היה חייל ושוטר, איש מדים שמצא עצמו במסגרות ההיררכיות והסמכותיות ביותר שיצרה התרבות האנושית.

מסגרות אלה הן הביטוי החריף ביותר לממלכתיות, בהן באה המדינה לידי ביטוי יותר מכל. בדרכו של עולם, אנשי הפלורליזם הם מפרקי מסגרות והמשגות. מושגי מדינת הלאום זרים להם, ומוסדות כצבא וכמשטרה מטילים עליהם אימה קיומית. לא בכדי בד בבד עם התגברות הלכי רוח אלה, החלו להזדעזע אשיות התפיסה הציונית והממלכתית. מנגד, אלה שאחזו בעבר או אוחזים בהווה בתמונות ציוניות וממלכתיות, נוטים להתנגד התנגדות עמוקה לכל תפישה פלורליסטית. באיזה שהוא אופן אצל הרב חזן התלכדו שתי תמונות הפכיות אלה: ציונות עמוקה, ממלכתיות, צבאיות ומשטרתיות, עם פלורליות והתנגדות לכל אידיאולוגיה ואחידות.

אבינועם ציין בצדק כי ציונותו של הרב חזן לא הושתתה  - כמקובל בחוגי הציונות הדתית - על אדני מחשבתם של הרב קוק או הרב סולובייצ'יק. מה המשמעות של העדר יסודות אלה, ומהי החלופה של הרב חזן?

משטרת הגבולות

ארגזי הכלים של הרב קוק ושל הרב סולובייצ'יק [על הדומה ועל השונה שביניהם], הינם מטא רעיוניים ומטא הלכתיים. מכיוון שארגז הכלים מכיל מושגים פלורליים [סתירה, אבסורד וכדומה], מקרין שדה זה גם על התפישה האנושית, גם על ההגות הציונית וגם על הפילוסופיה ההלכתית. אילו היו הולכים בדרכם עד הסוף, היתה גם ההלכה לובשת פנים דיאלקטיות, מתפתחות ופלורליסטיות. מכיוון שזהותם של שני ההוגים הללו היא אורתודוכסית, אין הם משתמשים בארגז כליהם ביחס להלכה המעשית. כך נוצר פער בין ההלכה המעשית שלהם, ובין משנתם הפילוסופית. ביחס לחוק המדינה מכילה תפישתם חומר נפץ נסתר, ברבות הימים הוא יוצא אל האור. בהתגלע עימות וסתירה בין האידיאה ובין חוק הממלכה, קורס החוק בפני האידיאה.

דרכו של הרב חזן היא דרך שונה. החוק ההלכתי והחוק הממלכתי הם המסגרת, המאפשרת שימוש בארגז הכלים הפלורליסטי בתוך גבולותיה. הרב חזן גילה - באופן אינטואיטיבי או מודע - את הסוד, כי הגבול החיצוני הוא המאפשר את הפלורליות הפנימית. עבורו השולחן הערוך הוא קו הגבול החיצון, שאיננו כפוף לארגז הכלים הפלורליסטי, אך מאפשר את מלאותו בגבולותיו. השיבה לשולחן ערוך, מאפשרת לעטר אותו במנהגי העדה והבית. ההיצמדות אל ההלכה הבסיסית, מאפשרת להכיל את האחרים שאינם שומרים עליה. את התפקיד של השולחן הערוך במערכת הדתית, ממלא החוק במדינה. היות הרב חזן שוטר, איש החוק, מממש תפישה זו ומהווה לה סמל. דווקא במדי השוטר ה'צרים', יכול לפעול הלב הרחב. דווקא מעמדת השיטור, הוא מוצא את החלל הפנוי ללב הרחב המכיל את הכל - כולל את פושעי ישראל - במובן הפשוט של המושג.

הציונות הדתית לקתה, בכך שבעת משבר ועימות בינה ובין המדינה נתגלעו סדקים בציונותה ובממלכתיותה. הרב חזן שעולמו בנוי היה על יסודות אחרים, לא הסתכן בסכנות אלה ויש בדרכו כדי להוות אתגר לציונות הדתית בעיתותיה הקשות. יתירה מזו, דומה כי יש כאן אב טיפוס ליכולת להכיל עולם פוסט מודרני ופלורליסטי, מבלי לאבד את הזהות העצמית.
 

תשובה מאהבה

שני פלחי חיים ייחודיים, יכלו לצמוח רק בעולם כעולמו של הרב חזן. בתוך עולם המדים המשטרתי, פועל הרב חזן ומעמיד את קרן התשובה. חידוש פשוט, אנושי וטהור, שלא עלה על דעת אחרת. המשטרה ובתי הסוהר אמונים על ענישת הפושע והרחקתו מהחברה, ולא על פנייה לעולמו הפנימי של הפושע בניסיון לשקמו. הרב חזן מצא את הדרך בה המסגרת החדה שגבולותיה מוחלטים, מפנה מקום לצמיחת החלל הפנימי.

ועוד פלח מפתיע הנדיר בעולמם של אנשי הלכה. הרב חזן היה איש של אהבה. אהבתו באה לידי ביטוי לא רק ביחס לבני קהילתו וביחס לילדיו, אלא גם ביחס לרעייתו. בדרך כלל רבנים אינם אנשים של רומנטיקה. יכולים הם לדרוש דרשות על שיר השירים, אך אהבת בשר ודם שמושאה אישה בעלת שם פרטי - זה סיפור אחר. סיפור חייו של הרב חזן ומכתביו לרעייתו, מגלים אדם היודע את סוד האהבה. מסגרת החוק ההלכתי והמדים הממלכתיים, לא העלימו ולא ניוונו את הלב הסוער והאוהב. כלפי לייא, דווקא בתוך הגבולות החדים כתער, התאפשר מרחב לרגש הפורץ והסוער.

מנקודת מבטי נפתרה חידת הרב חזן, ופתרונה חושף אדם ייחודי שסלל לעצמו דרך בעלת משמעות לעולמנו התוהה והבוהה. דמותו יכולה להוות השראה לאדם הפוסט מודרני המנסה להיאחז בזהות ברורה, ולישראלי העכשווי המנסה שלא לשמוט את זהותו הציונית מבלי להפנות עורף לרוחות הזמן.