האם יש לנימוק החינוכי יסוד הלכתי?

אתנחתא

אינני מכיר אותך לכ"כ תמים, כאילו שאתה חושב שבכל הפגנה או עצרת שיוזמים , מתיישבים ליד השו"ע ומעיינים אם באמת יש חובת מחאה על פי דין.

הרי אתה יודע בדיוק כמוני שכל המחאות וההפגנות, נגזרות מהשקפות עולם פוליטיות (אמנם מתוך יסוד של יר"ש וכבוד התורה) היכן ועל מה ראוי וכדאי למחות ולהפגין.

ומה שאתה כותב שהנימוק כאן הוא נימוק שונה ולא ענייני , אלא נובע  מטעמי חינוך, זה גם לא מדוייק, שכן בכל הפגנה ומחאה, הרי כל חוג עושה את חשבונו אם למחות והאיך, וכמו שאתה ציינת, שחב"ד כלל לא אוחזים מהפגנות אלא רק בדרכים חיוביות של קירוב, וחוגי אגו"י הפגינו על דברים מסויימים והעידה החרדית שמים את הדגש על נושאים אחרים.
אך בכל הדברים האלה, על אף שחוג אחד מפגין ומשנהו אינו מפגין, אין החוג שאינו מפגין שולל את ההפגנה באופן עקרוני, ועל אף שהוא אינו משתתף בה , יש לו סימפטיה והערכה למשתתפים.

מה שאין כן כאן, שכן מחמת העניין החינוכי, סוברים רבים וטובים, שכל עניין ההפגנה והמחאה, יוצאים שכרם בהפסדם, והם מקלקלים בזה ולא מתקנים, ולכן קיימת התנגדות עקרונית וחריפה לכל ההתייחסות לנושא.

ר' וואסער, ולכן לא צריך לדון בזה כאן בכובד ראש? כמדומני שהמקום כאן מיועד לדיונים מעין אלו, דיונים עקרוניים בנושאים שבציבוריות החרדית. אתה טוען שצריך לשנות את כללי הפורום ולקבוע דברים מסויימים שאין טעם או לא כדאי לגעת בהם?

חרדי--אני מכיר מעט אנשים שיש להם תאוה לחלל שבת, אני מכיר המון אנשים שיש להם
תאוה לאוכל לנשים ולדברים אחרים. אם אתה חושב שבצעקות יתגברו על זה--אשריך!!!
הצעקות וההפגנות--הביאו לתודעת "הילדים" את הנושא הזה יותר מכל המצעדים בעולם.
ובנוסף כמו שכתבתי יתרגלו גם לזה כמו לחילול שבת ושאר מרעין בישין.
כמה בריכות מעורבות יש היום בירושלים? בעבר נלחמו נגד זה בשצף קצף.
ההסבר היחידי שמתישב על דעתי הוא --תועלת כספית. כל יתר הנימוקים --אין בהם הגיון
לא פרקטי וממילא לא הלכתי. (אגב גם בנושא השמיטה חלק גדול מאד קשור לכסף ואם
תהיה מעונין בפרטים--תפנה אלי בבקשה באישי.)
 

שרגא...הבנת נכון--חז'ל אמרו "מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע",כל הויכוח הוא בבחינת
רעש וצלצולים.  אף אחד לא יפסיק להיות "הומו" בגלל הרעשים שאנו מקימים. אבל לצערנו
מקימי הרעש בדר'כ --מעונינים ברעש זה מביא להם הרבה תועלת.

ישנו הבדל משמעותי בין חילול שבת ועניני תאוה/תועבה לענין ההתייחסות והפרהסיה.

המציאות מוכיחה, כי למרות חילולי השבת הגדולים בפרהסיה, אין זה משפיע וגורר מבני הנוער הדתיים והחרדים, לעומת עניני התאוה שבהם הכשל מצוי יותר, וככל שזה פורץ יותר בפרהסיה, מושך וסוחף, ועיקר המלחמה כפי שכתבו קודם, היא על הוצאת הדרך והשיטה למתירנות ושבירת כל הגבולות בעניני התאוה לרשות הרבים, מה שישפיע בהכרח במידה מסויימת גם על חלקים בציבור הדתי והחרדי.

מטרת הצועדים היא להפוך את דרכם ללגיטימית יותר ודוחה פחות בעיני כלל האזרחים במדינה, מה שיאפשר להם לתת פומבי בעתיד לכל תועבותיהם. מטרת הנלחמים בהם, לא לתת לשיטת הצועדים לגיטימציה כל שהיא, ואף לגרום לה להיות פחות מכן.

עצם המאבק לדעתי מוצדק, צורת המאבק מהווה כישלון צורם ומביש.

רבני העדה החרדית, ראו לנכון לפעול בצורה מסויימת (ולדעתי אילו ידעו בדיוק את הסחורה העומדת לרשותם, קודם שפתחו במאבק, היו מכריעים אחרת), רבנים אחרים ראו לנכון לפעול בדרכים אחרות, ואחרים ראו לנכון שלא לפעול כלל, ולדעתי משום שחשבו שהנזק בהתאחדות אפילו לשעה אם אותם הפורעים שראינו בהפגנות, לא שוה את הרווח.

לו היו היה מצב תקין (לא נראה שיהיה עד ביאת גוא"צ) שבו רבנים יכולים לשבת ולדבר ביניהם והגיע להסכמות, היו יושבים ומסכמים קו ברור ומוחלט לגבי צורת המאבק, ובחכמה משיגים יותר.

כלומר, אם אני מבין אותך נכון, מה שרצית לומר הוא: אל תתמכו במחאה, אל תתנגדו למחאה, אל תדברו על זה בכלל! למה לכם לדבר על מה שקשור למצעד? מי שנוגע בבוץ מתלכלך. אל תדברו על זה וזהו. הבנתיך נכון? (מי יודע, אולי הפעם אזכה...)

שרגא...
אני חושב שכל העיסוק בנושא הזה  הוא מאוס--זה שאתם מזדנבים אחרי העיידע--לא
הןפך את הענין לרציני.ואני חוזר לשאלה--למה אינכם מדסקסים את חילולי השבת ההמוניים?
התשובה היא שהתרגלנו--והמצעד הוא נושא "חדש",ואתם חושבים בשיא הרצינות שהעיסוק
בו--יעשה אתכם ל"חשובים".

אני מסכים עם הכותבים שהמחאה כאן אינה ממצות הוכח תוכיח שכן אין מוחים על עצם החטא וגם אין סיכוי שהמחאה תמנע חטא. הנושא הוא הצהרתי, וככזה שיקול חינוכי יכול לעמוד מולו.

ככלל, המחאה היתה צריכה להיות על חוסר הצניעות ולא על החטא, מצעד על משכב נורמלי צריך לגרור כמעט את אותה מחאה. הזעקה אינה על מה שהם עושים אלא על שהם מכריחים אותנו לראות את זה או את הדגל של זה.
זוהי גניבה של רשות הרבים לצרכים שהצנעה יפה להם.
גם מצעד של צורה מסוימת, נורמלית או סטייתית הקשורה להנהגת האדם בבית הכסא, אינה ראויה ודורשת התנגדות. כמובן שהתייחסות התורה לענין כתועבה מחריד אותנו יותר, אך את זה הלא אין הם מסוגלים להבין.