| נשלח ב-9/7/2007 01:44 |
|
| |
אני קונה ברשת AM:PM
בס"ד
אני קונה ברשת AM:PM
י. ארצי
בעוד בועידת המנהלים של המודיע יושבים חכמי הדור ומנהיגיו האמיתיים ודנים ברצינות תהומית: "איך נכריח את כל החילוניים במדינה לשמור שבת ואולי אפילו להשתתף בטיש של האדמו"ר מגור..." הגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה ש "אסור לקנות בחנויות הפתוחות בשבת". דומה שיש קונצנזוס לגישה שאומרת, שאם אתה לוקח את ילדיך ללונה-פארק הגדול בת"א, אתה מסייע לעוברי עבירה, פוגע בחינוך הילדים, מבזה את השבת ועוד ועוד. ככה אומרים הפרוספקטים של הועדה למען השבת וככה הרגילו אותנו לחשוב. לחשוב בקטן.
אז זהו שלא. מה לא עשו הדתיים בשביל להשליט את שלטון השבת ברחבי המדינה: משברים קואליציוניים, חרם צרכנים, פקחי שבת דרוזים, ועדות למיניהם, הם טרחו לשנות את השם של המפלגה שלהם למען השבת ואיזשהו איש עסקים, צבעוני וקשקשן במיוחד, אפילו יזם כרטיסי אשראי מיוחדים לשומרי שבת. תכל'ס, שום דבר. נאדה. חצי מהמסעדות בתל אביב פתוחים בשבת, החנויות בקבוצים אפילו מחכים לפקחי השבת שיבואו, פשוט הפרסומת שווה יותר מהקנס, מפעלים סגורים בשבת משיקולים עסקיים בלבד ואלה שמשתלם להם לפתוח בשבת פשוט עושים אתה זה בלי לדפוק חשבון לאף אחד. ואתרי האטרקציות? נו באמת, כולם יודעים שהמקומות הטובים פתוחים בשבת ואלה שסגרו בקול רעש גדול עשו זאת רק לאחר שירדו לליגה ג' ומטה וכל מה שנשאר להם זה רק לרכב על הגל של שמירת שבת ולדחוף את זה לדתיים במחיר מופקע.
מה שאני רוצה לומר זה, שבין אם הדתיים יבואו ובין אם לא, הלונה-פארק בת"א ימשיך לפעול בשבת, כל עוד הוא יהיה הגדול והמושקע בארץ והוא ייסגר בשבת רק כשיקום לו מתחרה אטרקטיבי ממנו. כוח הקנייה החרדי הוא גדול אבל גם לכוח יש מגבלות, כידוע, והיכולת שלו להכתיב אורח חיים לציבור גדול ממנו בהרבה היא מוגבלת. מוגבלת מאד. משום כך הרשו לי להטיל ספק בקביעה האבסולוטית שמי שקונה ברשת מחללת שבת הוא מסייע לעוברי עבירה וכדו'. לחרם שמטיל הציבור החרדי, נכון לעכשיו, אין השפעה מעשית ואת זה הוכיחה לעין כל רשת הריבוע הכחול שלמרות הסניפים שהיא מחזיקה בריכוזים החרדיים רכשה את רשת AM:PM בלי לראות את החרדים אפילו ממטר אחד. ועוד לא הזכרנו את פרשת אלעל שהשלכותיה נתונים עדיין בויכוח נוקב.
טוב, תשאלו, אז למה לפרנס דווקא מחללי שבת? למה שלא נחזק את שומרי השבת גם אם הם עושים זאת שלא לשמה ונבנה כוח קניה חרדי אמיתי? התשובה היא שלכל זה יש תג מחיר לא זול ומי שמשלם אותו זה אנחנו, הרוב הדומם, זה שאף אחד לא טורח להתייעץ אתו לפני שמכריזים על המאבק הבא.
במשך השנים התפתחה אצלנו אקסיומה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" ובשמה של אותה אקסיומה נטל על עצמו הציבור החרדי אחריות על שמירת השבת, טהרת הייחוס ועוד ענייני דת שונים של הציבור החילוני הרחב. כך יצרנו במו ידינו מוקדי חיכוך נוטפי שנאה בין הציבור החרדי לחילוני. בתי הדין הרבנים מתמודדים יום יום תוך כיפוף מרשים של ההלכה מול המשימה הבלתי אפשרית לכפות את עצמם על ציבור ענק שמצדו מייצר מגוון של קומבינציות כדי להתחמק לרמות ולעקוף בכל דרך אפשרית, וכל זה תחת אש תקשורתית עוינת. חמישים שנה אחרי אפשר לעצור לפסק זמן של מחשבה ולשאול את עצמנו עד כמה באמת יכולה הרבנות למנוע ממזרים, נשואי תערובת וכדו' בחברה החילונית המקדשת שבירת מוסכמות ויציאה מהארון? כמה מעוכבות גט ומסורבי חיתון ינתקו את מערכת היחסים שלהם עם מושא אהבתם רק בגלל שהרבנות לא מרשה להם להתחתן? כמה צעירות, מרקע חילוני גמור, יחליטו להתנזר מדי חודש מקיום יחסים בעקבות קורס כפוי לטהרת המשפחה ?
מוסד הרבנות, בעיקר החלק האחראי על המעמד האישי, נחשב כיום כחוד החץ של ההתערבות החרדית בחיי החילונים והוא מצרף מדי שנה חברים חדשים למעגל השנאה בעיקר מקרב אלה הנאלצים לבוא בשעריו. יחד אתו אפשר למנות גם את השבתת התחבורה הציבורית בשבת ואת ביטול המופעים בשבתות על ידי הטלת חרם צרכנים. אז נכון שזכותנו לא לקנות אצל מי שמחלל את הקדוש והיקר לנו אבל את מי לעזאזל מעניין אם החילוני שחשק בעוזרת הפיליפינית שלו ירשם בתעודת הזהות שלו כנשוי או לא? מה יעזור לבטל בכוח תחבורה ציבורית בשבת כשממילא מי שצריך לנסוע בשבת ייסע איכשהו? אם כבר מדברים על "ערבות" הדדית, הרי שהערבות האמיתית צריכה להתמקד דווקא בדאגה לתקצוב נאות לשירותי הדת, כדי שאלה בציבור הכללי שאכן מעוניינים בהם יוכלו לקבלם ברמת שירות סבירה. דווקא ההתנהלות הנוכחית, יוצרת בציבור הרחב סלידה מכל שרותי הדת הציבוריים, והיא זו שמזינה את ההסכמה הציבורית להזנחה ולקיצוץ החד בתקציבי המועצות הדתיות.
בסופו של דבר לניסיון המפוקפק לחנך את הציבור החילוני יש מחיר ומי שמשלם אותו זה אתה ואני, ובמזומן. אתה ואני, שנאלצים ביום יום להתמודד מול פקיד מע"מ עוין או שופט תעבורה רווי משטמה, אתה ואני, שרוצים להשתלב בעבודה בחברה גדולה ונדחים על הסף בגלל השנאה והסלידה. אתה ואני, שלכעס בציבור החילוני היה חלק נכבד ביכולת של הממשלה לקצץ בזכויותינו בכל מקום אפשרי.
כל פעם שאתה ואני, נמנעים מלהיכנס לחנות רק בגלל שהיא פתוחה בשבת, אנחנו בעצם מנסים להכריח משהו בכוח לסגור בשבת. ספק אם נצליח, אבל את המחיר נשלם כולנו הרבה קודם. הגיע הזמן שהציבור החרדי יתמקד בדברים החשובים לו באמת תוך שהוא מציב אמירה ברורה: "אין לנו כל עניין בחייהם של החילונים. דרישותינו היחידות הם: תנו לנו את מה שמקבל כל אזרח במדינה בזכות ולא בחסד ותתקצבו את שרותי הדת למי שמעוניין, בדיוק כמו כל שרותי התרבות האחרים"
וזה בדיוק מה שאמר ר' יוחנן בן זכאי לפני החורבן: "תן לי את יבנה וחכמיה".
____________________________________
הכותב הינו בוגר ישיבת פוניבז', כולל חזן-איש
והחוג המשולב למדעי החברה באוני' בר-אילן
תוקן על ידי י_ארצי ב- 09/07/2007 1:52:22
תוקן על ידי י_ארצי ב- 09/07/2007 1:53:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2007 15:09 |
|
| |
א. צודק ארצי שהמערכה בעניני השבת ושאר עניני הדת אינה נעשית בצורה הראויה. ב. דוקא "חרם צרכני" והמנעות מקניה במקומות מסויימים וצריכת מוצרי חברות הפוגעות בקדושי ישראל, היא הנכונה יותר, לא רק מבחינת התועלת ב"כפייה" עליהם את אורח חיינו ודעתנו, אלא מהסיבות דלהלן. ג. כפי שכבר כתבו, בקניית מוצרי חברות כאלו, ובכניסה לחניות כאלו, יש משום אמירת "יישר" וחיזוק מה לעוברי עבירה. לפני שנים מספר, נכנסתי בחוה"מ פסח לתומי לחנות מסויימת לרכוש סיגריות, ואומר לי בעל החנות - הנה אני מוכר חמץ ולמי זה מפריע, גם חרדים ממשיכים לקנות אצלי. מיד החזרתי לו הסחורה. דוגמא זו (ואחרות) מלמדות כי יש חיזוק מה לעוברי עבירה בקניית שומת"צ אצלם. ד. במקרים מסויימים, בהחלט יתכן חיזוק לגופים מסויימים לשמור על השבת ודברים אחרים, ביודעם כי שומת"צ יקפידו להשתמש דוקא בשירותיהם. ה. הצבת מערכה בחינוך הציבור להקפדה על השימוש דוקא במקומות שומרי שבת וכו', כל עוד לא מדובר במערכה ספציפית כנגד גוף מסויים בסגנון המלחמה באל על, עשוי לנחול הצלחה מסויימת ובפחות נזקי שינאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2007 23:18 |
|
| |
חכים שלום.
יש טעם לפגם שקוראים סיפור שהסופר כותב "וכאן צריך לבכות.."יש גבול להנחיית הציבור.ול"הלעיס" את מה שצריך לחשוב ולהרגיש.
נדמה לי שסוג כזה של שטיפת מוח הורס את החינוך לעומק מחשבה ולקיחת אחריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2007 23:05 |
|
| |
ומה יש לך נגד המעוררים את הרגש היהודי? למה זה לא בסדר? וכי מה תפקידו של רב בישראל אם לא לעורר את הרגש היהודי? ואינו דומה הרגש שעוררו אותו לרגש שחי בתוך עצמו לבד. להתעוררות יש ערך מוסף גבוהה מאד. אל תלין על המגידים מדורי דורות
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2007 00:09 |
|
| |
קראת את מה שכתבתי? הסברתי לאט לאט בהגיון שאדם כמוך שרגש יהודי מונע ממנו לקנות בעסק המחלל שבת, אינו זקוק לתעמולה ולרבנים כדי להמנע מקניה כזו, די באינפורמציה יבשה בסגנון 'פלוני פתוח בשבת'. מי שעושה תעמולה, אין צורך ברוח הקודש כדי לקבוע שהוא מעוניין בתעמולה ולא בהעברת מידע.
מה יש לך נגד הכלי הקרוי הגיון?
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2007 23:39 |
|
| |
מהיכן אתה שואב את ידיעותיך ומהיכן רוח הקודש שלך , שמסבירה לך את הסיבה לחתימה של רבנים על חרם כחרם צרכני ותו לא? אתה יודע מה מדריך את הרבנים ומה דוחף אותם? אתה בטוח במה שאתה אומר בצורה מעוררת השתאות. הנה חזל שואלים מנין לנו שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש? ומחפשת הגמרא פסוקים שונים שמראים על ידיעת דברים שללא רוח הקודש אי אפשר לדעת. אבל אתה מכחיש את הגמרא עובדה שאתה יודע מה בליבם של רבנים. עד וודאות .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2007 22:53 |
|
| |
רגשותיכם, חכים (ברוך בואך) וקלף, הן במקומן וכך ראוי. הענין הוא שאתכם לא צריך לשכנע בתעמולה וחתימות רבנים, די לתת את האינפורמציה ואתם תנהגו כפי שתנהגו. הצורך בועדה, פרסום, תעמולה ויחסי ציבור מלמד שלא מדובר כאן על רגש קודש אלא על חרם צרכני מחושב, על זה דן בעל המאמר שפתח את האשכול.
------- מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2007 19:14 |
|
| |
פעם ניכנסתי לסניף ת אביבי של הרשת הזו והנה אני רואה מוצרים של מיזרע=בשר חזיר ברחתי החוצה במהירות
לא מסוגל לעמוד בתור של הקופה עם המוצרים שלי שהם בסך הכל דברים פשוטים ולידי בשר חזיר
עד כאן
יש גבול לכל תעלול
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2007 14:26 |
|
| |
ומה תאמר לדברים
שנאמרים שזה כאילו להדליק סיגריה בלהבה שמאכלת את בית הכנסת וספרי התורה? מותר אבל מסריח כצואה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 22:36 |
|
| |
מאיר, זה המקור לביטוי, כמובן, (שקלתי אם לציין זאת,
רק שאם מתחילים עם ביטויים ומקורותיהם במקורותינו, זה
ראוי לאשכול נפרד, ארוך ביותר, ואינני בטוח שזה כ"כ
שייך לפורום, אף שמסתמא רוב חברי הפורום יהנו מהנושא.
) וכנראה שזה המקור גם למושג ההלכתי בכללותו. אבל
זכור לי שראיתי דנים בזה ספציפית לענין מקום ששומר
שבת. אם אמצא שוב, בעז"ה, אחזור ואגיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 11:55 |
|
| |
שרגא
אולי אתה מתכון להלכה שאין מחזקים ידי עוברי שביעית, כלומר אין אומרים למי שחורש בשביעית 'תצלח מלאכתך'
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 18:41 |
|
| |
יעקב, לא נפגעתי, כי זכור לי שיש לדבר מקור הלכתי,
ועל כן אפשר לכנות זאת "עניין", שהרי אין זה איסור
מוחלט, והראיה שהרי נדחה הוא מפני סיבה מספקת. כמובן
אני מסכים שיש את ענין הרגש הבסיסי הגובל בחילול השם.
(אני מניח שאינך טוען שזה חילול השם ממש.)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 12:00 |
|
| |
יש דברים שאינם מוגדרים כ"איסור הלכתי" מובהק, ואין עליהם סימן בשו"ע, וההמון (סליחה שרגא) קורא להם "עניינים", אבל בסיסיים לכל בעל רגש יהודי, ובהחלט מוגדרים כ"מחלל את ה'". יהודי שנכנס לחנות של "מעדני מזרע" לקנות פחית קוקה-קולה הוא מחלל את ה', ויהודי שנכנס למקדונלד'ס בריו-ד-ז'נירו לקנות קוקה-קולה אפילו נדנוד חטא אין בו. חילול ה' נמדד לפי הסמל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 11:49 |
|
| |
לכן אמרתי שזה לא ממש איסור הלכתי, אלא "ענין".
כשאזכר במקורות אביאם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 09:55 |
|
| |
הפרשנות שלי למושג "החזקת ידי עוברי עבירה" זה, כשאתה במעשיך מחזק את מעשיהם הרעים. אם אתה ואחרים לא הייתם קונים שם, הם היו מפסיקים לחלל שבת כדי למשוך לקוחות כמוך. אז כשאתה קונה שם אתה מחזק ידי עוברי עבירה
לשיטתך, לכאורה, המושג החזקת ידי עוברי עבירה היא בעצם העובדה שאתה קונה שם, ויש לך חלק, גם אם הוא מזערי וחסר השפעה באופן מוחלט, ברווחי החנות שמחללת שבת (בלי קשר לאם הם היו מפסיקים לחלל או לא)אתה מחזק ידי עוברי עבירה.
וצ"ע אם יש פה "החזקת" ידי עוברי עבירה. אולי נאמר שבכלל אסור לקנות אצל חילוני כי נותנים רווחים לעוברי עבירה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 07:39 |
|
| |
ככל הידוע לי (ולצערי אינני זוכר כרגע להביא סימוכין), זה יותר מסתם תחושה, יש פה גם ענין הלכתי. שים לב, לא איסור הלכתי, כי אם ענין הלכתי. זו לא רק הרגשה (שאכן ראוי שתהיה), אלא שגם הלכתית אם אין סיבה מספקת, צריך להעדיף מקום שומר שבת, משום החזקת ידי עוברי עבירה. שים לב עוד, ששלשתינו, הכותבים בינתיים באשכול, מסכימים על שתי הנקודות שסיכמת כעת, המחלוקת היא על פרטים אחרים שהכנסת במאמר.
|
|
|
|
|