איתא בגמרא (מגילה לא:) דמשנה תורה 'משה מפי עצמו אמרן'. ותמהו המפרשים שהרי אמרו בגמרא - כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה (סנהדרין צט.). וכתבו הרמב"ם - האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר, משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה (הלכות תשובה פ"ג הלכה ח').

ומצינו בזה שלשה מהלכים בביאור הדבר מגדולי האחרונים.

בספר 'אוהל יעקב' להמגיד מדובנא כתב - שאלתי את פי מו"ר הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה, ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (פרשת דברים).
ולפי דבריו נמצא, שחומש דברים, דרגת הנבואה שבו היא קטנה ממדריגת הנבואה שנאמרו בה שאר ספרי התורה. עיי"ש שהאריך בטעם הדבר.

ברם, בזה גופא נמצא, כי בעצם מעלת נבואת משה היתה בחומש דברים עליה וגילוי מדריגה יותר נעלית. שהרי לגבי נבואת כל הנביאים איתא שאין הנביא יכול להוסיף מצוות – 'אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה' (שבת קד.). והנה בכל החומשים נוספו מצוות מפי הגבורה שנאמרו מאת הקב"ה בעצמו, אבל בחומש דברים נתחדש שבנבואת משה רבינו אף כאשר לא היה בדרגה של שכינה מדברת מתוך גרונו, אלא היה אומר נבואת עצמו כשאר הנביאים, בכל זאת גדלה מעלת נבואתו שבכוחו להוסיף ולחדש מצוות, שהרי הרבה מצוות נתוספו בחומש דברים. 

אמנם בספר 'נפש החיים' ביאר באופן אחר, שגם חומש דברים נאמר על ידי 'שכינה מדברת מתוך גרונו', ואדרבה דרגת נבואת משה באמירתו את חומש דברים, הוא נעלה ממדריגתו שבאמירת שאר החומשים, שכתב - ולזאת היה משרע"ה מוכן כל רגע לנבואה כמ"ש עמדו ואשמעה וכו' והיה הולך וגדול בזאת המדרגה כל עת עד שעלה בידו וזכה אליה קודם סלוקו מן העולם, בשלימות היותר אפשרי בכח האדם לזכות בעודו בזה העולם. כמו שמצינו במשנה תורה בפרשת והיה אם שמוע שתחלה אמר 'לאהבה את ה' אלוקיכם', ותיכף לו בפסוק שאחריו אמר בלשון מדבר בעדו 'ונתתי מטר ארצכם', שהוא הנותן והפועל. כי התבטל בעיני עצמו ממציאות כלל, ורק השכינה לבד המדברת לכן אמר 'ונתתי'. וזהו שאמרו ז"ל 'שכינה מדברת מתוך גרונו של משה', וכמו שאמר הכתוב 'פה אל פה אדבר בו' ולא כתיב 'אליו' אלא 'בו', בתוכו ממש.

ועיין בחתם סופר שביאר את העניין באופן אחר, ולפי דרכו שווה סוג ודרגת הנבואה של חומש דברים כמו שאר החומשים – משה רבינו נתן אל לבו לומר כל משנה תורה כמו שהיא כתובה לפנינו בלשון עצמו ולא ציוהו ה', ואז בראש חודש שבט כשעמד לומר דברים המסודרים דיברה שכינה מתוך גרונו כל אותם הדברים כלשונו ממש. ולא שינה הקב"ה מלשונו שסידר לעצמו (חתם סופר מהדורת שטרן ד"ה ויהי בארבעים). 

וגם לפי דבריו יש כאן גילוי של מדריגה עצומה שהשיג משה דווקא כאן, שהרי משה הוא שסידר לעצמו את כל הדברים הללו, והסכימה שכינה על ידו הן לתוכן הדברים הן ללשונו כפי שהוא.

ולפי כל הפירושים נמצא שיש בספר דברים דרגה מיוחדת של 'משה מפי עצמו אמרן', והיינו מה דאיתא דספר דברים הוא שורש תורה שבעל פה עיין ספר 'פרי צדיק' (ראש חודש שבט - אות ו) שהביא כן בשם הזוהר (ח"ג דף רסא,א). שזה עניינה של תושבע"פ שהחכם אומר דברים מדעתו ומסברתו, אולם באמת הם גילוי רוח הקודש שהושפע עליו מאת ה'. כמו שכתב הרמב"ן - אע"פ שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא ניטלה, אלא יודעים את האמת ברוח הקודש שבקרבם (חידושי הרמב"ן בבא בתרא יב.). ויש בזה בחינה מסויימת שהיא יותר מנבואה, כמו שאמרו שם בגמרא 'וחכם עדיף מנביא'.

*

והנה בכל כ"ד כתבי הקודש, הספרים שמסופר בהם קורותיהם ודברי ימיהם של ישראל, פותחים כולם באות וי"ו כדי לבטא שכולם הם המשך לסיפור של כלל ישראל עם הקב"ה מאז בראשית. וכמו שפותח ספר יהושע 'ויהי אחרי מות משה', וכן ספרי שופטים שמואל ומלכים מגילת רות ומגילת אסתר וכו', פרט לספר דברי הימים שהוא עצמו פותח מתחילת ימי בראשית 'אדם שת אנוש' ולכן אינו פותח בוי"ו. אולם ספרי הקודש שכתוב בהם דברי הנביאים ומוסריהם, אינם פותחים בוי"ו כיון שאינם באים כהמשך הסיפור של קורות עם ישראל, אלא הם ספר של דברי הנביא עצמו מה שניבא דברי נבואה ומוסר לעם ישראל. כמו 'דברי ירמיהו' 'חזון ישעיהו' 'דברי קהלת'
וכמו כן ספרי התורה שמות ויקרא במדבר, פותחים בוי"ו שהם המשך אחד מאז בראשית. אולם צריך לבאר מאי טעמא חומש דברים אינו פותח בוי"ו רק 'אלה הדברים'.

ובפשטות ניתן לומר שספר דברים דומה בזה לספרי הנביאים שתוכנם דברי מוסר שבאים בפני עצמם, כמו 'דברי ירמיה' כנ"ל. אכן עדיין צריך ביאור שהרי גם דברי משה שבו הם חלק מדברי קורות הימים של עם ישראל באותה תקופה, וגם יש בספר דברים כמה מאורעות של משה ועם ישראל עד פטירתו של משה. ומחמת כן היה צריך להתחיל בוי"ו בהיותו המשך לחומשים הקודמים.

אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דספר דברים יש בו דרגת נבואה שונה משאר החומשים, יש לומר שהטעם שהוא פותח בלי וי"ו, היינו כדי להורות כי למרות שכולם הם תורה ונאמרו על ידי משה, בכל זאת שונה הוא מהחומשים האחרים ד'משה מפי עצמו אמרן'.

ועיין 'רבינו בחיי' ריש ספר דברים שכתב - ויש לך להתבונן עוד למה התחיל הספר הזה במלת 'אלה', ולא אמר 'ואלה הדברים', כיון שהכל קישור אחד בוא"ו, אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אף על פי שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד, הנה הוא ענין בפני עצמו. ואולי כוונתו למה שכתבנו.