אין כניסה לאלימים / הרב ישראל אייכלר

הרב ישראל אייכלר טוען כי אי אפשר לפתור את הבעיה של השיכורים בקבר רשב"י, בלי "מוראה של מלכות". אין מנוס מהכנסת המשטרה והשב"ס. זאת המשימה הבסיסית, של נציגנו בשלטון.

א' באב התשס"ז 23 :26 הרב ישראל אייכלר

אין כניסה לאלימים

"כל הקדוש יותר חרב יותר" - כך כותב הרמב"ן לבנו על ירושלים. מי שבא לציון הרשב"י במירון ונתקל בשיכורים השרועים לרוחב השער ובפיהם קיא של קללות וכו', חש את התחושה הנוראה של "כל הקדוש יותר חרב יותר". "השבוע נדקרו שני יהודים אצל קבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה" - כך דווח בעתון. השאלה זועקת מאליה מדוע זה יכול לקרות במקומות קדושים? מאות אלפי יהודים באים להתפלל ולשפוך את צקון לחשם בפני אבינו שבשמים, בזכות התנאים הקדושים. מדוע אין איש מסלק כמה מטורפים, חולי נפש ואסירים משוחררים, שמתנחלים במקום ופוגעים במתפללים?!

היש מקום אחד במדינה, אם זה מקום פרטי או ציבורי, שכל נכה רוח יכול לשבת ולקלל וללכלך ולהרביץ, בלי שיסולק על ידי שוטר? מדוע מחכים להתקף טירוף ולדקירת אנשים? כבר היה גם מעשה רצח של משוגע במירון. עד היכן מגעת האדישות?!

כמובן שאי אפשר להאשים את חולי הנפש עצמם. גם לא את האסירים המשוחררים. הם מוצאים מקום פתוח, לאכול ולישון ולאסוף כסף. זה שיחם וזה שיגם. חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה. יהודים באים למירון ולצפת וטבריה לכמה שעות להתפלל והם מטילים אימה על הציבור. האורחים מתפללים ובוכים, שרים ורוקדים ונותנים צדקה ואוכל, גם לאותם משוגעים שמקללים ויורקים ומכים. מדוע אין סדרן ושוטר שיסלקו את השיכורים השתויים, השוכבים במעברים. המציאות הזאת זועקת את השאלה: איפה הציבור? איפה "שלטון החוק" שיש לו אלפי שוטרים להגן על "חופש הדת" ואין לו שוטר אחד להגן אל רבבות אלפי ישראל שבאים להתפלל אצל המקומות הקדושים ליהודים. היכן הכבוד הראוי למקומות הקדושים? היכן משרד התיירות שאמור לדאוג למאות אלפי תיירים שמגיעים לשנה לתיירות דתית. האם יש בחוק תנאי שהתיירים אינם בני הדת היהודית או שהאתרים אינם קדושים ליהדות. היכן כבוד הציבור הבא להתפלל במקומות הללו.

למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שאבי שליט"א, פעל כבר לפני ארבעים שנה לסילוק המפגעים וחילולי השבת וההפקרות, ששררו באתרא קדישא מירון. במשך עשרות שנים הוא הצליח לשפר ללא הכר את המקום מכל הבחינות. מי שזוכר מה היה לפניו, יודע שהמצב טוב יחסית. זכורני שמישהו תלה רדיו מרעיש בליל שבת, על גדר ציון רבי אלעזר וישנו בתוך האולם הקדוש. אבל מאז גם המבקרים השתנו ללא הכר. בימים ההם רוב המבקרים היו "מסורתיים", שבניהם ובנותיהם היו מחללי שבת וכו'. היום הבעיה שונה לגמרי. באי מירון, רובם ככולם, הם יהודים יראים ושלימים מכל העדות והחוגים. ישנה קבוצה קטנה ומתחלפת של חולי נפש שקיבלו חופשות מבתי החולים ואסירים בחופשה, ששמים כיפה ובאים לאכול ולהשתכר. "מתי השתחררת, אחי" - נשמע אחד שואל את עמיתו. הללו מסכנים את חייהם באיומים וסכינים. ושוב עולה השאלה, איך זה ייתכן?

בכל בית כנסת יש גבאי שלא מרשה לטיפוסים כאלה להתנחל בבית המדרש. שלא לדבר על ישיבות גדולות וחצרות קודש עם אלפי חסידים. תמיד יש מישהו שאחראי שהמקום לא יהפוך למאורת תמהוניים שמחפשים אש"ל? מדוע רק במקום קדוש כמו מירון, שבאים לשם כל מתפללי בתי הכנסת וכל החסידים מכל החצרות באים לשם בכל ימות השנה, איש לא דואג שלא ישתלטו שם טיפוסים מפוקפקים לכל הדעות? על היכל הקודש במירון אמר ה"אור החיים" הק': "איכה אני השפל נכנס למקום אש שלהבת קודשא בריך הוא ושכינתיה. וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים פה". איה החרדים לקדושת המקום? חלק מבאי המקום מאשימים את המשטרה שקיבלה כסף להקים נקודת משטרה והבודקה ריקה. אחרים טוענים שהכסף לא הגיע למשטרה. אבל הכל מודים, שאין שוטר ואין סדרן שיסכן את נפשו מול המטורפים. תשאלו, מדוע לא פונים לשר התיירות, לשר הדתות, למרכז למקומות קדושים, למנהלי ההקדש לעדותיהם, לנאמני מירון למשמרותיהם, לחוגים החרדיים לפלגיהם, למכניסי האורחים לעמותותיהם ולמחלקי "חי רוטל" לבקבוקיהם? יפה שאלתם. כי בשאלה הזאת טמונה התמונה. קדירא דבי שותפא לא חמימי ולא קרירי. מקום ששייך לכולם, לא שייך לאף אחד. וזה הסיפור הידוע על כל אחד וכולם שאכלו בחדר של אף אחד. כולם לקחו על עצמם, שכל אחד יסדר את החדר. כל אחד אמר שכולם יסדרו וכולם אמרו שכל אחד יסדר. לכן אף אחד לא סידר. הוא טוען שאם כולם אמרו שכל אחד יסדר וכל אחד אמר שכולם יסדרו, הרי החדר בכל מקרה יהיה מסודר. לכן אף אחד לא סידר. במירון זאת לא בדיחה עממית, אלא מציאות כואבת לכל מי שקדושת המקום יקר לו.

תארו לעצמכם שדה- הרטוך והבג"צ היו מחייבים לאפשר לשיכורים, לשכב בחצר מירון ולפגוע באורחים. איך היו יוצאים כותרות העתונים נגד הגזירה הזו. איזה הפגנות היינו רואים, כולל הסעות מבית שמש. אך כשאף אחד לא גזר וכולם רואים את הבושה, כל אחד בא ונוסע ומשאיר את האשפה לבאים אחריו. איפה הקנאים לכיתותיהם והיכן החסידים לחצרותיהם ולאן נעלמו המעוררים הקמים חדשים לבקרים?! חשוב להדגיש שתמיד היו במירון תמהונים שקטים. אנשים שבורי לב, מוצאים את מקומם אצל רשב"י. זה אחד מסודות היופי של מירון. "מה הקב"ה לכל, אף רבי שמעון לכל". טוב שיש בית חם שבו לא צריך להיות חכם ועשיר, בריא או מאנ"ש, כדי להרגיש בקרבת אלוקים. "ורחמיו על כל מעשיו". אבל מכאן ועד להפקרת המקום הקדוש ביותר לתופעות שאין לפרטם, הדרך רחוקה. די בסכינאי מטורף אחד, לסכן את כל המתפללים. חמירא סכנתא מאיסורא. יש אומרים שאצל הכותל המערבי, לא מתנחלים הטיפוסים הללו, כי אין שם אוכל לכל דיכפין במשך כל שעות היממה ויש שם משטרה חילונית. במירון איש לא יעלה על הדעת לסגור את "הכנסות אורחים" המעניקים פת מרובה ומרוה לצמא. אבל אי אפשר לפתור את הבעיה, בלי "מוראה של מלכות". אין מנוס מהכנסת המשטרה והשב"ס. זאת המשימה הבסיסית, של נציגנו בשלטון. רוב תקציב המשטרה והשב"ס מופנה לחילונים, מותר להקצות כמה שוטרים למירון, לפני שיקרה חלילה אסון. גם משטרות נכריות, שומרות על המתפללים במקומות הקדושים ליהודים במדינותיהם. זאת אינה דרישה מוגזמת ממדינה חילונית. בזכות הרחקת ההפרעות למתפללים, נזכה שתפילות ישראל יתקבלו ברצון לטובת עם ישראל כולו. ובימי בין מצרים יזרח אור לישרים.

הרב ישראל אייכלר הוא יו"ר המרכז להסברה יהודית

http://ladaat.net/yore.php?
_________________

הטענה אודות המטרד במירון יכולה להיות נכונה, הפתרון גם הוא.
אך מדוע מחלת הפראנויה מוכרחה להכנס גם לכאן? מה זה קשור לענין ומה זה מקדם?

ציטוטים נבחרים:

היש מקום אחד במדינה, אם זה מקום פרטי או ציבורי, שכל נכה רוח יכול לשבת ולקלל וללכלך ולהרביץ, בלי שיסולק על ידי שוטר?

כנראה שמר אייכלר מזמן לא נסע באוטובוס, אחרת הוא היה נזכר בתחנות מרכזיות למיניהן שכ'כל הטמא מחברו חרב מחברו'.


איפה "שלטון החוק" שיש לו אלפי שוטרים להגן על "חופש הדת" ואין לו שוטר אחד להגן אל רבבות אלפי ישראל שבאים להתפלל אצל המקומות הקדושים ליהודים.

אם זה היה רמז למצעד בירושלים, הרי שזו טענה לגופה. המשטרה השקיעה שם שוטרים בלי כל יחס למה שהיא משקיעה במשחקי כדורגל. מה זה קשור למקומות הקדושים?


רוב תקציב המשטרה והשב"ס מופנה לחילונים, מותר להקצות כמה שוטרים למירון, לפני שיקרה חלילה אסון. גם משטרות נכריות, שומרות על המתפללים במקומות הקדושים ליהודים במדינותיהם. זאת אינה דרישה מוגזמת ממדינה חילונית.

כמובן שבקשה להציג נתונים אודות תקציב המשטרה אך קנטרנית היא, ברור לכל מי שלא נכשל ביפיופיות או בהגנה על ה'פקיד האלים' שכך הם פני הדברים. מי שמפקפק בזה לא ירד לפני התיבה.


האם אבד השיח המתון והרגוע? האם לא ניתן להעלות מצוקה אמיתית ובקשה לפתרון בלי לזרוק בוץ לכל הכיוונים?