| נשלח ב-22/7/2007 01:04 |
 |
| |
האם הציבור התורני צריך מצוינים?
מצוינים לשם מה?
לאחרונה הועלתה כמה פעמים שאלת שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכתות רגילות בחברה החרדית.
יש הרבה פנים לשאלה זו, וכאן אתמקד בשאלה רדיקלית שעלתה לי תוך כדי דיון:
הטענה המרכזית והסיבה ההיסטורית בהקמת מוסדות נפרדים לבעלי צרכים מיוחדים, היא הטענה שבכתות משולבות, בעלי הצרכים המיוחדים עוצרים את התקדמותם של התלמידים הרגילים והמוכשרים. כי הם לוקחים את רוב זמנו של המלמד.
וכאן הבן שואל, הלא למדנו "שאין הקב"ה מונה דפים אלא שעות" ולמדנו "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיהיה לבו לשמים". ואם תאמר אנו צריכים פוסקים שיידעו לאסוקא שמעתא אליבא דאמת, אין זה נכון, כי אין האמת נר לרגלנו, אלא ההשתדלות לאמת. ואם תאמר אנו צריכים ראשי ישיבות שמתרצים רמבי"ם קשים, הלא גם בזה אין אנו מחפשים אחר האמת של כוונת הרמב"ם, אלא אחר האמת הפנימית בבחינת דור דור ודורשיו. ואם כן, למה לנו מצויינים?
סיבה אחת מצאתי כלהלן:
יש לתת למוכשרים ענין לעסוק בו כדי שלא ישתעממו ויעזבו את ספסלי בית המדרש לחפש את עצמם בשדות זרים. בהרחבה אפשר לומר שצריך לייצור אקלים מתאים לתלמידים מוכשרים שיחושו שיש להם מה לעשות ויש להם כאן משהו אתגרי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 21:40 |
|
| |
זילבר
יש הבדל בין ישיבה רק למצוינים,שאני נגד לבין הישגיות ותחרותיות בלימוד
,אין מה לעשות ,קוראים לזה לא לשמה,
וקשה להושיב צעירים לעמול שעות ימים ושנים רק על תורה לשמה ודבקות בבורא,
ובמיוחד בדור השגי ותחרותי,
ולא רק בגיל צעיר,אלא גם בגיל שמונה עשרהוגם עוד שנים שאחרי,והלוואי ונלמד באותה דבקות בלישמה...וידיעת התורה היא צורך קיומי לעולם התורה והעם היהודי ואם ע"י הלא לישמה אז שיהיה בלא לישמה הישגי ותחרותי.וכמובן בלי לרמוס ולדרוס ולקנטר כנ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 18:12 |
|
| |
מיכי נגע בנקודה
אנסח את הבעיה כך
אפשר לראות את התנהלותנו התורית בשני אופנים:
אופן אחד, שהוא קרוב למה שמכונה "ההשקפה הטהורה" הרי שאנו נמצאים במרחק עצום מידיעה אמיתית בתורה ואנו רק מגרדים את הקצה של קוצו של יו"ד וכולי האי ואולי. בכל זאת אנו מחוייבים כמצוה דאורייתא ללמוד תורה ולנסות כפי קוצר שכלנו להשתדל בידיעת התורה והבנתה.
לתפיסה זו, העלתי את הטענה שאין לנו צורך במצויינים. ואם בהורדת המצויינות נרווייח שהכנסנו תחת כנפי החברה את המיועדים להיות מנודים ודפוקים, שזה וודאי ערך מוחלט וחשוב, הרי שהוא צריך לגבור על יצירת מצויינות.
יש תפיסה אחרת, שאומרת שאם כל המרחק שלנו מנתינת התורה, הרי שבהרבה ענינים ובעיקר בעניני ממון, מוסר, קדושה וכבוד נקיות וכדומה, יש לנו את היכולת באמת להבין את "האמת" או את "רצון ה'" ועל פי זה לקבוע הלכה למעשה ליחיד ולציבור.
לתפיסה זו, אין מקום לשאלה בצורך למצויינות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 18:03 |
|
| |
בדיוק היום דיברתי על הנושא הזה אם אדם שאני מעריך. מסקנתנו: במציאות הנוכחית, אין מקום למסגרת או תוכנית למצוינים בישיבות הסדר וכדומה, דווקא כדי שהתורה לא תתיפס כעוד סניף של עולם הישגי ותחרותי ממילא. אבל במציאות שהמידות והיחס הנכון לתורה ייבנו בגיל צעיר, הלימוד בגיל 18 יהיה בעיקר לשם הידע, ואז זה יהיה חשוב. (לכאורה זו אמורה להיות המציאות בציבור החרדי, ואם לא, זה אומר דרשני).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 16:35 |
|
| |
יש להבדיל בין ישיבה בה הלימוד הוא בעיקר עצמי ורק ההכוונה היא ע"י הרמי"ם לבין ילדים שכל לימודם תלוי במורם ובהשקעתו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 16:05 |
|
| |
נכנסנו למילכוד.
אם הישיבות תהיינה למצוינים, נקבל בעלי מידות רעות.
אחרת, נקבל בינוניות ומטה
יש פתרון?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 15:41 |
|
| |
שמעתי ממו"ר שהר' איצל'ה מפונוביז' רצה להקים ישיבה של עילויים ור' ירוחם הזהיר אותו שמישיבה כזאת יצאו מידות רעות ושחץ
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 15:34 |
|
| |
ר' מיכי
למרות שאני מסכים לעיקר דבריך,אבל מאחר שלדחית תלמידים חלשים יש מחיר גם אצל החלשים וגם למצויינים כמו שכ' נישטאיך צריך לחשוב עד כמה הנזק הקטן של רגע הסבר נוסף ע"י הר"ם והטירחה של המשגיח להקצות חברותא אינם שווים בנזק המלך,
ובמיוחד שהגמ' ב"ב בפ'לא יחפור אומרת להשאיר את החלש עם החזקים .
אבל אם באופן שהמסגרת המיוחדת תקדם את החלש יותר שעל כך יש ויכוח אין סופי ,אז כמובן שהשאלה טריוויאלית
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 14:37 |
|
| |
מיכי, כמובן, למה לי קרא? סברא הוא! (תחילת ב"ק). הבעיה שכיום הסברא הפשוטה של "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" לא כ"כ קיימת בציבוריות החרדית, אז לפחות מצד הקרא שיעשו זאת...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 14:22 |
|
| |
היכן האינטגרציה הצליחה במצוינות רגשית?
מצוינות רגשית היא דבר חשוב מאוד, השאלה היא האם אנחנו לא מאבדים כישורים אחרים מרוב דבורים על מצוינות רגשית.
לענ"ד הישיבה היא מקום לימוד, גם בעלי המוסר לא חלקו על כך אלא הם רצו שהמצוינות האינטלקטואלית לא תבוא על חשבון תכונות אחרות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/07/2007 14:20:44
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 12:46 |
|
| |
האינטגרציה מפתחת גם היא מצויינות.
מצויינות ריגשית גם היא שמה מצויינות. ולענ"ד היא צריכה טיפוח יותר, ואפי' על חשבון, מצויינות אינטלקטואלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 12:37 |
|
| |
שרגא,
אני שמעתי זאת בשם החזו"א (והראיה הלא הכרחית מהך דמבטלין ת"ת לקריאת מגילה). בכל אופן, זה ברור שיש עניין למצויינות, וגם אם לא נמצא גדר כזה במצוות תלמוד תורה, מי שהעניין חשוב לו ידאג למצויינות גם בלי שהוא מקיים בכך מצווה. הלא תהא כהנת כפונדקית?!
כידוע, לפי חלק מהראשונים (ופשט הגמרא) מצוות ת"ת היא ק"ש (או פרק אחד) בכל בוקר וערב בלבד. האם יש בזה כדי לומר שאין צורך ללמוד יותר? יש דברים שלא צריך את הקביעה ההלכתית כדי להבין ולעשות אותם.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 12:33 |
|
| |
קידושין כ"ט ע"ב ורמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א הלכה ד' "היה הוא ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה הוא קודם לבנו ואם היה בנו נבון ומשכיל ממנו בנו קודם".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 11:14 |
|
| |
מיכי, על זה אמר הגר"ח מבריסק, כמדומני, שיש מושג של "ביטול תורה באיכות". מענין שזה טוב רק כטענה נגד מתנגדי ה"עיון" ולא מועיל שנדאג לטיפוח המצויינים. חוץ מזה, כמו שכבר הזכרתי, שו"ע הרב, ואולי עוד קודם לו, כבר חילקו את מצות תלמוד תורה לשני חלקים: "והגית בו יומם ולילה" אפילו שכבר למדת כל התורה כולה, ומצד שני גם לפני שלמדת כולה, ובזה ודאי שהכל לפי השעות, היגיעה, הדם, היזע והדמעות. והחלק השני: ידיעת התורה, בבחינת "בא מי שמשנה בידו, שואלו: בני, גמרא למה לא למדת?" (ציטוט לא מדוייק מהזיכרון).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 10:58 |
|
| |
אחת המחלות של עולם התורה היא התפיסה שהעיקר הוא השעות ולא הדפים. לכן אין עבודה על שיטתיות ואין שאיפה להשתלט על החומר אלא רק ללמוד (או לא לבטל) תורה. לכן אין טיפוח מצויינות, דבר שנחוץ ביותר במערכת הישיבתית.
אגב,וגם מערכת החינוך בארץ בכלל (שאין כמעט טיפוח מצויינות, ולדעתי אנו משלמים על כך לא מעט). כל הזמן חושבים על אינטגרציה במקום לחשוב על הפרדה וטיפוח מתאים לכל רמה ושכבה.
לפי התפיסה הקיצונית שהוצגה כאן אינני מבין מדוע לא לקרוא תהילים כל היום בכל הישיבות, או ללמוד בקיאות בלבד (בלי חזרות) וכדו'. כפי ששאלו מדוע להפריד בין הגילאים? האם רק כדי שלא יימאס לאנשים ללמוד? זוהי תפיסה מעוותת של הלימוד. כעין זה מצינו גם גישות לפיהן אין אמת בלימוד אלא רק סברא סובייקטיבית, כלומר שהלומד אינו שואף לגלות משהו אלא יוצר משהו משלו (ראו מאמרו של נבון באקדמות ח, ותגובות בגליון שאחריו).
כל אלו הן תפיסות לא נכונות כשלעצמן, וגם הרסניות לעולם לימוד התורה.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 10:16 |
|
| |
אני רואה שקצת התבלבלתי, לבושתי. היה נדמה לי, בעיקר בגלל הכותרת, שעיקר הדיון הוא טיפוח המצויינים. מסתבר שעיקר הדיון הוא על הפרדת המתקשים. אז א. טעותי לא כ"כ גדולה, כי באי-ההפרדה גורמים להיפך מטיפוח המצויינים. ב. עיקר הסיבה להפרדת המתקשים היא לטובתם, בכיתה רגילה א"א לטפל בצרכים המיוחדים להם. בכיתה רגילה ההתמקדות היא בבינוני ומעלה והחלשים נחלשים עוד ונדחית אבן אחריהם.
|
|
|
|
|
