ריקודים בחתונה

יש לנו בעיר קהילה של חוזרים בתשובה, שהרב הורה להם! שלא לקחת שמלות יקרות (של מותגים) ובנוסף שלא לעשות את האירוע בגן אירועים, אלא רק באולם.
בנוסף, הוא גם ארגן עם אולם שמחות מסוים, שבכל אירוע של הקהילה שלו, יסדרו שולחן קטן של המשמחות והמשמחים שכל מנה עולה לחתן ולכלה רק 30 שקלים, וזה מה שהמשמחים צריכים להביא כמתנה לחתונה (ברוך ה' לא חסרות חתונות בקהילה, וזה יכול להביא לפשיטת רגל).
אצלנו בקהילה, מי שלא מוזמנת אישית באה אך ורק לשמח. אנחנו לא יושבות ולא אוכלות. מארגנים לנו שתיה, ומדי פעם אף שולחן משמחות, שם יש כיבוד קל. (וגם מי שכן מוזמנת, אם אין לה כסף לשים מתנה, היא לא שמה והיא גם לא יושבת. רק משמחת).

גם הרבי אמר את זה.

שמעתי משהו מעורפל על רב מסויים שהוציא צוו הנוגע להורדת מחיר החתונות וכל שמסביבן ודרישה מפורשת לחתונות צנועות, גם אם יש את הכסף.

אם אמנם זה נכון, אז כל הכבוד לו.

דבר נוסף הוא שאחד ההבדלים בין החילוים לדתיים הוא שאצל הדתיים אין SHOW ולא מנסים להרשים את הקהל.

מה שכן, הדתיים סובלים מההכרח [הלא אמיתי לדעתי] להזמין מיליון אנשים שהקשר המעשי בינם ובין השמחה המשפחתית הוא קשר שאכן קיים כנראה אבל הסיבה האמיתית להזמנתם היא הנורמה שהיא גם הסיבה להגעתם.

צודקת בכל מילה כמעט.
הבעיה היא שזה נורמה ולכן אין כל כך מה לזלזל באלו הנשאבים לעשות כמו כולם

שהרי לא לכל אחד יש יכולת להתנהג כמו האמת בשעה שהדחף המרכזי הטבעי הוא חקיינות והמשך למה שכולם עושים.

אני בדרך כלל לא הולך לשמחות שיש בקהילה שלי והשבוע צלצל אלי מישהו להזמין לחתונת בנו.

הוא באמת בחור נחמד אבל ההיכרות שלנו היא כל כך מזערית והייתי צריך להתפתל בשיחה בכדי שנגיע בעדינות להודעה שאינני בא.

לא קראתי כל האשכול, שהוא ארוך. אבל לפי שמו הבנתי שהוא עוסק בחתונות, ואינני יודעת אם כבר דיברו בזה או לא, אבל עלי לומר כאן כי שלוש חתונות היו לי ויש לי החודש, וזה גרם לי לחשוב על הענין. לעניות דעתי אנו מחוייבים  לשים סוף לשני דברים -

אחד הוא הפאר המוגזם שאנו רואים היום בחתונות, למן השמלה, והאולם, והאוכל הבזבזני ברמות, והתזמורת היקרה והרועשת, וכל העניין הזה שחתונה - במקום שתהיה חוזה עדין ומאושר בין שני צעירים בראשית דרכם - הופכת להיות מעמסה כלכלית עצומה, הן  על המחותנים והן על האורחים, שגובה ההשתתפות הנדרשת מהם הולך וגדל משנה לשנה, ככל שעולה תאוות הפאר של הנישאים.

ודבר שני הוא השעה המאוחרת שבה נפתחות היום חתונות, שעומדים ומגישים לך בשר, ודגים ושמונה מיני סלטים ועוד מיני מאכלים - בשעה 10 ו-11 בלילה, שעות שאינן שעות שאדם נורמלי מסוגל לאכול בהן מאכלים כבדים כאלה ולהישאר בריא. שלא לדבר על הרעש הנורא שמייצרים כל אותם כלים אלקטרוניים משובחים הנילווים לארוחה, ולא די שאינך יכול ליהנות מהאוכל, אינך יכול גם ליהנות משיחה עם הקרובים שאתה פוגש בחתונה.

מה שאני ובעלי עושים זה שאנו נהנים מקבלת הפנים והאפריטיף הטעים המוגש שם, מקשקשים ומשוחחים עם ידידים וקרובים שלא ראינו מזמן, משלשלים את השיק ומסתלקים לנו במהירות האפשרית בטרם ארוחה, מיד עם תחילת הריקודים. אבל אינני חושבת שאנו עושים נכון, שאנו באים לחתונה רק על מנת לברוח ממנה ברגע שנוכל, ואיננו משתתפים באמת בשמחה,  אבל איננו רואים ברירה אחרת.

ואצל דתיים אני יודעת איך נוסף על אלה גם העומס הגדול הכרוך בשבת חתן, המקפל בחובו גם אירוח של קרובים מרובים - במיוחד כאשר החתן והכלה אינם בני אותה העיר, ועל כן אין האורחים יכולים לנסוע בשבת, ועל המחותנים נוספות עוד הוצאות אירוח מרובות לאנשים מרובים הבאים להשתתף בשבת חתן, והמעמסה הכלכלית הולכת ומעיקה וגדלה מרגע לרגע - ולא נותר איך ומאיפה לעזור לצעירים הללו שבתחילת דרכם.... 

תגידו, לאן נעלמו החתונות השכונתיות הנעימות והפשוטות שאני זוכרת מצעירותי, שהיו נערכות בשעות האור ולא באמצע הלילה,  עם כליזמרים ושיתוף כולם בבישול ואירוח, בלי כל הגימיקים המודרניים הללו?

כיוון שאלה נעלמו - אני אישית מציעה חתונות בלי אוכל.  ושמלות צנועות יותר, שיירכשו במאות שקלים ולא באלפי שקלים. וכיבוד עדין ומינימלי, כמה פירות וסוכריות ועוגיות, ,וברכת יין,  ודי דיינו.  ונגינה וריקודים של שעה שעה וחצי מקסימום  -
 
ולזכור שהעיקר פה הוא טקס החופה, והאהבה, וקדושת הזוגיות,  ולא האגו המפואר של המארחים, המבקשים להרשים את האורחים המסכנים. 

תוקן על ידי מגי_אדם ב- 15/08/2007 18:03:55

נכון מאוד.
יהי רצון שה' יזכה אותם לחזור בתשובה בתוך כלל עם ישראל

אין ממה להתייאש כלל וכוחות הנפש ממילא שם