אספוד בכל שנה מספד חדש

שוב יושבים אנו היום כמידי שנה בשנה אבלים על גלותנו ומצפים לגאולה שלימה, זהו הזמן הראוי ביותר להתבונן על החסר לנו ועל משמעות הציפייה המלווה אותנו זה אלפי שנים.

כותרת האשכול [הלקוחה מתוך קינתו של הקליר], באה לבטא את תחושתי שאופי האבלות והציפיה לגאולה הושפע תמיד מהתקופה. לא הרי אבלותם של היהודים בתקופות זוהר שונות בכל פזורות ישראל, כהרי אבלותם של היהודים בעת אשר נרדפו על צווארם במסעי הצלב; בגירוש ספרד; בשואה ובתקופות אפלות אחרות. לא הרי צערם של קהילות ישראל אשר זכו שיתקיים בהם וכל בנייך לימודי ה', כהרי צערם ויגונם של היראים לדבר ה' בעת אשר בניהם ובנותיהם נסחפו החוצה בעקבות שלל רעיונות ואידיאות. ולא הרי ציפייתם לגאולה של אלו הנהנים מרווחה כלכלית ומחופש מלא בענייני דת ומצפון, כהרי ציפייתם של אלו אשר היו שרויים בדוחק ובמצוקה ורדיפות מצידם של אומות העולם. 

אף תקופתנו אנו מחייבת אותנו אבילות מסוג אחר, מאותה אבילות שחוו כפי הנראה אבותינו מזה דורות רבים. תהא אשר תהא עמדתינו ביחס לציונות בכלל ולמדינת ישראל בפרט, הן לא נוכל להכחיש שחשים אנו במידה רבה כבני חורין ולא כגולים. אנו נהנים מרווחה כלכלית חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית, זוכים לחופש מלא בענייני דת ומצפון, ואף נתונים למרותו של שלטון יהודי בארץ ישראל אשר אף ליראים לדבר ה' יש בו נתח נכבד. עולם התורה אף הוא זכה לפריחה ושגשוג מופלאים, כשציבור החרדים לדבר ה' הולך וגדל ומתחזק, מציאות ברוכה זו מחייבת אותנו להתבוננות מעמיקה אודות האבילות ומשמעותה עבורינו.
דברים אלו עשויים לגרום ללא מעט הרמת גבה אצל רבים במחנינו, להבנתם הציפייה העיקרית שעמדה בבסיס האבלות בכל הדורות הייתה לביאת המשיח; לבניין בית המקדש; לחזרת מלכות בית דוד; לחידוש הסנהדרין ולהשלטת מלכות התורה על עם ישראל בפרט ועל האנושות בכלל, ומכל אלו לא ארע דבר עד היום ובמידה מסויימת אף חלה נסיגה בתחומים רבים. ואכן בשיחות הנאמרות בישיבות ובספרות העניפה אודות החורבן והגאולה, נזכרת כל העת הגלות הרוחנית בה אנו נמצאים אל מול המצב האידיאלי מבחינה דתית ששרר בתקופת הבית וציפייתנו לחזרתו של המצב לקדמותו. אולם כמדומני שהתייחסות זו המרחיקה את האבילות מחיי היום יום רק אל המימד הרוחני מחטיאה את האמת, אין צורך להעמיק בספרי הנביאים בכדי לראות שמצבו הרוחני של עם ישראל בימי בית ראשון לא היה במיטבו, כך גם בנוגע לדברי חז"ל ומקורות נוספים אודות ימי הבית השני, מה שמלמד שהאבילות על החורבן איננה בדווקא על המימד הרוחני. גם הקינות המספרות בחלקן הגדול על צרות גשמיות, רציחות; עוני; רדיפות; גלות ואי שקט, מצביעות יותר על המימד של הגלות הפיזית, אשר כאמור השנתה מן הקצה אל הקצה בדורות האחרונים. אין בכוונת הדברים לבטל את החשיבות של המבט הרוחני, אלא להבהיר את הצורך באזכור של ממדים נוספים.

האקטואליה של האבילות בימינו אמורה להבנתי להביא אותנו לחשוב על המשך קיומו של העם היהודי במצב לא-נורמלי של סכנות ואיומים מצידם של אויבינו, החל מהמאבק בזירה הפלסטינית וכלה באיום האירני. כמו כן, ישנו מקום לזכור באבלות את אובדנו של העם היהודי על ידי ההתבוללות האוכלת בו בכל פה. גם במימד הרוחני, יש מקום לזכור באבילות גם את קטנות הדעת והרפיסות הרווחת כיום גם בקרב תופסי התורה, המונעים אותם מלקיחת מנהיגות ומהצגת אלטרנטיבה ראויה לדרך של שמירת תורה ומצוות לנוכח אתגרי המודרנה ולאור העצמאות המדינית לה זכינו בארצנו לאחר אלפיים שנות גלות. אני מתקשה לראות כיום את הציבור החרדי מציג מודל ראוי לניהולה של מדינה לאור התוה"ק.

אינה דומה מחלוקת ללא נקודת עוגן למחלוקת בתוך המסגרת. זאת אם כוונת למחלוקות החכמים.
ואם למחלוקות הכתות השונות, אכן זה היה מצב של חורבן וטיטוס רק השלים את מלאכתם.

ואילו מחלוקות היו בבית המקדש פנימה?

_________________

אחדות רוחנית.

לאחר כל הדיבורים וההתחכמויות נשארת השאלה הבסיסית --ששאל ר'מ'מ מקוצק
לזקן אחד שישב על הארץ ובכה--"מה חסר לך?"  האם מי מהכותבים נתן תשובה על כך?
אני לא הצלחתי למצא אותה.  אולי מישהו מוכן ל'נדב' תשובה לענין? מה חסר לנו ולכם
מהעדרו של בית המקדש? אפשר להגיע לעולם הבא בלעדיו?האדם ימלא את חובתו בעולמו
ללא בית המקדש?

מאיר,
לרמב"ם, שכר הוא תלוי הישג ולא תלוי מאמץ.

_________________

המספד הגדול של דורנו צריך להיות על כי אין מספד על השואה.

אנחנו צריכים להתאבל על קטנוצינו כי רבה, ואין מי שיכול לתקן קול בכי על כל העוללים שנטבחו כמים.

בן ציון

דבריך מעניינים מאוד ונשמעים נכונים, אך לא מיבעי שלא זה מה ששמענו בישיבות (נו טוף) אלא שהרמב"ם שפתיו ברור מיללו.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ו  נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות, על דרך זו:  כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה, ושמרתם דרכו--משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך.  ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאין לחיי העולם הבא:  שאם לא יקנה הנה חכמה ומעשים טובים--אין לו במה יזכה, שנאמר "כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול . . ." (קוהלת ט,י).