מקור:

הצעה הצנועה של ג'ונתן סוויפט/ יואב איתמר

ג'ונתן סוויפט - הצעה צנועה:

ההולכים ברחובותיה של עיר מפוארת זו(2), או מטיילים בכפרים, נעצבים אל לבם מאוד בראותם את הרחובות, הדרכים ודלתות הבתים הומים מקבצניות, ואחריהן משתרכים שלושה, ארבעה או שישה ילדים, כולם לבושים בלויי סחבות ומתחננים לנדבה מן העוברים והשבים. אימהות אלו, במקום שיוכלו לעבוד למחייתן, נאלצות להוציא את כל זמנן בקיבוץ נדבות למען קיום ילדיהן חסרי הישע: כשהם גדלים הם הופכים לגנבים בגלל מחסור בעבודה, עוזבים את מולדתם כדי להילחם למען הטוען לכתר מספרד(3) או מוכרים את עצמם לעבדות ומתיישבים באיי ברבדוס(4).

אני חושב כי מוסכם על כל הצדדים, כי מספר עצום זה של ילדים בזרועות אמם, או הולכים בעקבותיהן, או בעקבות אבותיהם, הם נטל נוסף על הממלכה(5) במצבה העגום היום; על כן, מי שיוכל למצוא שיטה הוגנת, זולה וקלה להפיכת ילדים אלו לחברים מועילים לאומה ראוי להוקרה רבה כל כך מן הציבור, עד שפסלו יוצב כיד למושיע האומה.

אולם כוונותי רחבות הרבה יותר מפתרון בעייתם של ילדי הקבצנים המוצהרים; אני מתכוון לפתור את בעיותיהם של כל הילדים בגיל מסוים הנולדים להורים היכולים בקושי רב לתמוך בהם ונזקקים לנדבותינו ברחובות.

אשר לי, הקדשתי שנים רבות של מחשבה לנושא חשוב זה, ושקלתי באופן בוגר את תוכניותיהם של הוגים אחרים, ומצאתי אותן מלאות שגיאות חישוביות גסות. נכון הדבר, שתינוק אשר אמו המליטתו זה עתה יכול להתקיים מחלב אמו במשך שנה תמימה, בתוספת מעט מאוד מזון מסוג אחר; לכל היותר תיאלץ אמו להשקיע במזונו שני שילינגים, תזונה שיכולה האם להשיג בוודאות, או להשלימה באמצעות שאריות, בעזרת עיסוקה החוקי בקבצנות; ואני מציע שבגיל שנה בדיוק נטפל בהם כך שבמקום להיות לנטל על הוריהם ועל הקהילה או לגווע ברעב, או לדרוש את שארם וכסותם לשארית חייהם, יפעלו בדרך הפוכה לחלוטין ויתרמו להזנתם והלבשתם, לפחות באופן חלקי, של אלפים רבים.

יש יתרון חשוב נוסף לתוכניתי, כי זו תמנע את ההפלות מרצון, ואת המנהג האיום של נשים לרצוח את ילדיהן הממזרים, אויה! כה נפוץ המנהג הזה בקרבנו. אני משער שהקרבתם של התינוקות התמימים והעניים הללו באה למנוע את ההוצאה הכספית הכרוכה בגידול הילדים הממזרים יותר מאשר את הבושה הכרוכה בכך, והדבר מעורר עצב ורחמים בלבו של הפרא האכזר ביותר.

מספר הנפשות בממלכה מוערך במיליון וחצי, ולפי חישובי, עם אלה נמנים 200 אלף זוגות שנשותיהם בעלות יכולת פריון; ממספר זה הפחתתי 30 אלף זוגות המסוגלים לכלכל את ילדיהם, אף כי חוששתני שאין זוגות רבים כל כך לנוכח המשבר הנוכחי בממלכה; אולם לאחר שקיבלנו נתון זה כעובדה, ישנם עוד 170 אלף זוגות מולידים. הפחתתי עוד 50 אלף מנשים אלו שיפילו את תינוקן, או שילדיהן ימותו כתוצאה ממחלה או תאונה בשנתם הראשונה. מכאן שנותרו עוד 120 אלף ילדי עניים הנולדים מדי שנה בשנה. השאלה היא רק איך נגדל ונטפל באותם ילדים במצב זה, אשר כפי שציינתי בלתי אפשרי לממש את הפתרונות שהוצעו עד כה. איננו יכולים להעסיקם במלאכת יד או בחקלאות; איננו בונים בתים (כוונתי לאזורים הכפריים) ולא מעבדים את האדמה בעזרתם(6): רק לעתים נדירות הם יכולים להתקיים באמצעות גנבות, עד הגיעם לגיל שש, חוץ מבעלי כשרון טבעי, שעלי להודות כי הם לומדים את יסודות המלאכה בגיל מוקדם יותר, אף שניתן לראות בהם רק מתלמדים, כפי שנודע לי מפי אחד ממנהיגי הקהילה ממחוז קאוואן, אשר הצהיר באוזני כי לא נודע לו על יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים שהתפרנסו מכך לפני גיל שש, אפילו באותו אזור בממלכה שיצאו לו מוניטין כבעלי המקצוע המעולים ביותר במלאכה זו.

סוחרינו הבטיחו לי, כי ילד או ילדה מבני 12 ומטה אינם מוצר בר-מכירה; אפילו בהגיעם לגיל זה ערכם אינו עולה על שלוש לירות, או שלוש לירות וחצי לכל היותר; סכום אשר אינו עומדת ביחס להוצאותיהם של ההורים או של הממלכה, או להוצאות על מזון וסחבות, שעשויים להגיע עד פי ארבעה לפחות מסכום זה.

עתה, אם יותר לי להציג בצניעות את מחשבותי, כולי תקווה כי לא תעוררנה ולו את ההתנגדות המועטה ביותר.

כפי שהובטח לי על ידי אמריקאי מנוסה מבין מכרי בלונדון, תינוק צעיר ובריא בן שנה הוא מזון טעים מאוד, מזין ובריא - בין שהוא מבושל, צלוי, אפוי או שלוק; ואין לי ספק כי באותה מידה הם יכולים להיות בסיס טוב לתבשיל בשר או לנזיד.

אני מציע לציבור להביא בחשבון את הצעתי הנוגעת לאותם 120 אלף ילדים. אפשר לשמור 20 אלף מהם לצורכי התרבות. רבע מתוכם צריכים להיות זכרים; זו כמות רבה מזו שאנו מותירים לצורך זה בקרב עדרי כבשים, בקר למאכל או חזירים; הסיבה לכך, בעיני, היא שרק לעתים נדירות ילדים אלה הם פרי נישואים, מפני שהפראיים מבינינו כלל אינם מחשיבים מוסד זה. לפיכך, זכר אחד יכול לספק את צורכיהן של ארבע נשים. 100 אלף הילדים הנותרים יכולים להימכר בגיל שנה לבעלי המעלה והרכוש ברחבי הממלכה; תמיד כדאי להמליץ לאימהות לתת לילדיהן לינוק ככל יכולתם בחודש האחרון לשהותם עמן, כדי שיהיו שמנים ודשנים בעת הגשתם לשולחן. אפשר להכין מכל תינוק לפחות שתי מנות במסיבה לחברים. כאשר המשפחה סועדת לבדה, חלקו הקדמי או האחורי ישמש מנה כלל לא רעה, ועדיף לשלוק אותו, ביום הרביעי, בתוספת מעט מלח ופלפל, במיוחד בחורף.

חישבתי כי משקלו הממוצע של ילוד הוא 12 פאונד, ובתוך שנה תמימה, אם יפוטם כדבעי, יגיע למשקל 28 פאונד(7).

אני מודה כי מזון זה יהיה יקר למדי, ועל כן מתאים עד מאוד לבעלי הבתים(8) שכבר זללו בכל פה את ההורים ויהיו קהל היעד המתאים ביותר בשביל הילדים.

בשר תינוקות ייאכל במשך כל השנה, אולם בשפע מיוחד יהיה בחודש מארס, מעט קודם לכן, ומעט אחר כך. שכן, כפי שאמר לנו סופר נכבד שהוא גם רופא צרפתי דגול(9), דגים מהווים מקור מזון מפרה ביותר, ולכן ילדים רבים נולדים במדינות קתוליות תשעה חודשים אחרי צום הארבעים(10), יותר מאשר בכל עונה אחרת; מכאן שיש להניח כי שנה לאחר הצום יהיו השווקים מוצפים וגדושים מכרגיל, כי מספר היילודים הקתולים(11) גדול ביחס של לפחות אחד לשלושה בממלכה זו; ולפיכך יש יתרון כולל גם בכך שיופחת מספר הקתולים שבינינו.

כבר הערכתי את עלות גידולו של בן קבצנים (ולתוכו הכנסתי גם את כל הפועלים החקלאיים, העובדים וארבע חמישיות מבין פועלי האיכרים) בשני שילינגים לשנה(12), כולל סחבות; ואני מאמין שאין אדון הגון שיסרב לתת עשרה שילינג תמורת ילד שלם ושמן, שכפי שהוכחתי הרגע אפשר להכין ממנו לפחות ארבע מנות בשר טוב ומזין, שעה שעליו לסעוד רק עם חבר או עם בני משפחתו. כך ילמד הגביר להיות בעל בית טוב ויהיה אהוד יותר על אריסיו. האם תרוויח שמונה שילינגים שלמים, ותהיה כשירה לעבודה עד שתלד ילד נוסף.

אלו המקמצים יותר את ידם (כצו הימים הללו),יכולים לפשוט את עורה של הגווייה; עור זה, לאחר עיבוד, ייהפך לכפפות אופנתיות לגברות ומגפי קיץ לאדונים מהודרים(13).

בדבלין עירנו אפשר יהיה לייסד בתי-מטבחיים מיוחדים לשם כך באזוריה הנוחים יותר. מומלץ כי הקצבים יקנו את הילדים חיים ויכינו אותם לבישול בעודם חמים לאחר השחיטה, כפי שאנו עושים לחזירים המיועדים לצלייה.

איש מעלה, אדם נאמן באמת ובתמים לארצו, אשר את מעלותיו אני מעריך מאוד, ניאות באחרונה לדון עמי על הסוגיה והציע שכלול נוסף לתוכנית. הוא סיפר לי כי אדונים רבים מבני הממלכה השמידו לאחרונה את עדרי הצבאים שלהם, וכי הוא משוכנע כי הדרישה לבשר צבי תסופק היטב באמצעות גוויותיהם של נערים ונערות שגילם אינו עולה על 14, אולם אינו נמוך מ-12; רבים מבני שני המינים בכל מחוז עומדים לגווע ברעב עקב המחסור בעבודה; הוריהם, אם עודם בחיים, יוותרו בוודאי עליהם, ואם לא - יעשו זאת שארי בשרם הקרובים ביותר. אך עם כל הכבוד להצעתו של חבר טוב כל כך ופטריוט דגול כל כך, איני בטוח כי אני מסכים אתו; שכן בשרם של הזכרים, כפי שמכרי האמריקאי הבטיח לי, לנוכח ניסיונו הרב, קשה ודל, כבשרם של תלמידי בתי ספרנו בשל פעילותם הגופנית המתמדת, ולכן אינו טעים; פיטומם לא יפתור את הבעיה. שחיטת הנערות, אם יורשה לי להעיר בענווה, מהווה הפסד ציבורי, היות שבקרוב יהפכו אף הן לבעלות כושר התרבות; מלבד זאת, אין זה בלתי מתקבל על הדעת כי כמה אנשים מצפוניים יזדעקו למנוע את הדבר, (אפילו שלא בצדק) מפני שתטריד אותם מעט האכזריות, אשר, הנני מודה ומתוודה, היתה אחת הסיבה המרכזית להתנגדותי לכל תוכנית, בלא קשר להיותה רצופה בכוונות טובות.

אולם על מנת להצדיק את חברי, הוא הודה באוזני כי פסלמנצר(14) המפורסם, יליד האי פורמוזה, שעבר להתגורר בלונדון לפני יותר מעשרים שנה, היה זה שהגה את הרעיון. באחת משיחותיהם סיפר לידידי שבארצו, כאשר צעיר מוצא להורג, מוכר המוציא להורג את גופתו לאנשים רמי מעלה כמעדן. בתקופה שהתגורר שם נמכרה גופתה של נערה דשנה בת 15, שנצלבה בעוון ניסיון להרעיל את הקיסר, לשר הפנים ירום הודו ולפקידי ממשלה בכירים נוספים, נתחים-נתחים שהורדו מן הגרדום, ב-400 כתרים. ואכן, אינני יכול להכחיש כי אם היה הדבר מושת על כמה נערות עסיסיות מעירנו, שאין להן פרוטה(15) ואינן יכולות לצאת מפתח ביתן בלא כיסא אפיריון המוחזק על ידי משרתים, ולהופיע בתיאטראות וכינוסים ציבורים לבושות בגדים משובחים מתוצרת חוץ, שאינן משלמות תמורתם לעולם - בטוחני כי הממלכה לא תיגרע מכך.

אנשים מסוימים שרוחם נכאה העלו חשש ביחס למספר הרב של עניים שהם קשישים, נכים או חולים, ונתבקשתי להקדיש מחשבה לשאלה כיצד אפשר להקל על הנטל הכבד המוטל על האומה. אולם אינני מודאג מכך מפני שידוע כי הם מתים מדי יום ביומו ונרקבים בקור וברעב, בזוהמה ומזיקים, במהירות מתקבלת על הדעת. ובאשר לפועלים הצעירים, מצבם מעודד בה במידה; הם אינם יכולים לעבוד ועל כן הם גוועים ברעב עד כדי כך שאם הם נשכרים לבצע עבודות פשוטות אין להם הכוח לבצען, וכך הם והמדינה מתרחקים בבטחה מן הרעות העתידות לבוא.

זמן רב סטיתי מן הנושא העומד על הפרק, ועל כן אשוב אליו. אני חושב שהיתרונות של הצעתי הם ברורים וטובים וחשיבותם רבה.

ראשית, כפי שכבר ציינתי, הדבר יפחית את מספרם של הקתולים, המתרבים בקצב מהיר יותר מאתנו בכל שנה. הם הוולדנים העיקריים באומתנו ואויבינו הגרועים ביותר, אשר נשארים בבית כדי להעביר את הממלכה לטוען לכתר הספרדי. הם מקווים שיתרונם יעמוד להם עקב המחסור בפרוטסטנטים טובים, שהעדיפו לעזוב את ארצם ולא לשלם בניגוד למצפונם מעשר לכנסייה עובדת אלילים.

שנית, לדיירים העניים יותר יהיה סוף-סוף דבר מה בעל ערך משל עצמם, אשר על פי חוק אפשר לעקלו למען תשלום שכר הדירה לבעל הבית, היות ודגניהם ומקנם כבר נתפסו, והם אינם מכירים מטבעות.

שלישית, עלות גידולם של 100 אלף ילדים, מבני שנתיים ומעלה, מגיעה לעשרה שילינגים לראש לשנה. הדבר יגדיל את נכסי האומה ב-50 אלף לירות שטרלינג מדי שנה בשנה, מלבד היתרון בהוספת מנה חדשה על שולחנם של בעלי הממון בממלכה, שלהם טעם מעודן. הכסף יתגלגל בינינו לבין עצמנו והטובין ישמשו לעידוד הצמיחה והייצור.

רביעית, אימהות המתרבות תדיר, לא רק שירוויחו שמונה שילינגים נוספים כל שנה ממכירת ילדיהם, אלא גם ייפטרו מן הצורך לדאוג לצורכיהם מעבר לשנתם הראשונה.

חמישית, מזון זה יביא לקוחות רבים לבתי המרזח, ובהם יעזרו הפונדקאים בתבונתם הרבה וימצאו את המתכונים הטובים ביותר שיתאימו לבשר באופן מושלם. ובבתיהם יסתופפו אדונים רבים המוקירים עצמם בצדק על טעמם הטוב: טבחים מוכשרים שיידעו כיצד להשביע את רצון אורחיהם, יוכלו להרוויח מהם ממון רב ככל שישכילו.

שישית, הדבר ישמש תמריץ לנישואים, אשר בכל האומות הנאורות נתמכים במענקים או נכפים מכורח חוק ובעזרת עונשים. הדבר יגביר את דאגתן של האימהות לילדיהן ואת עדינותן, כי במקום להיות אחראיות לגידולם של תינוקות עניים הן תיתמכנה במידה זו או אחרת על ידי הציבור ויהיו מקור לרווח במקום הוצאה. אנו צפויים לתחרות עזה בין הנשים הנשואות, שיחקו זו את זו ויביאו את ילדיהן השמנים ביותר לשוק. הגברים יהפכו להיות עדינים ומתחשבים כלפי נשותיהם, כפי שהם דואגים לסוסותיהם ולפרותיהם העומדות להמליט, או לחזירותיהם ההרות. הם יפסיקו להכותן ולבעוט בהן (כפי שקורה לעתים קרובות מדי) מחשש להפלה. עוד יתרונות צפויים עם החלת התוכנית, כמו תוספת של עוד אלפי נתחי בשר לבשר המשומר המיועד לייצוא. התרבות בשר החזיר ושיפור אמנות הכנתו, החסרה אצלנו בגלל חיסולם הרב של חזירים. כיצד ניתן להשוות את טעמם והדרם לזה של תינוק מפוטם בן שנה? תינוק צלוי שלם ייצור רושם עז בסעודה השנתית בבית ראש העיר ובהילולות ציבוריות אחרות, אולם לא ארחיב על כך מפאת קוצר היריעה.

נניח שאלף משפחות בעירנו יהיו צרכניות קבועות של בשר תינוקות, מלבד אלו אשר יאכלו אותו באירועים משפחתיים, במיוחד בחתונות, ובטקסי הטבלה. אני צופה שדבלין לבדה תתקיים בכל שנה על 20 אלף תינוקות, ושאר הממלכה (סבורני כי שם יימכר הבשר במחיר זול במידת-מה) תתקיים על 80 אלף הגופות הנותרות.

איני יכול לחשוב על התנגדות אחת שאפשר להשמיע נגד התוכנית, פרט לטיעון שמספר האנשים בממלכה נמוך בהרבה. זאת, לא אכחד, היתה הסיבה המרכזית לכך שהצעתי תוכנית זו לעולם. כפי שהקורא יבחין בוודאי, חישבתי פתרון זה רק לממלכת אירלנד ולא לשום ממלכה אחרת שהיתה, הווה, או לדעתי, התקיימה אי פעם בעולם. על כן, שאיש לא יזכיר לי פתרונות אחרים: לא מיסוי בעלי הבתים בינינו בשיעור של 25 אחוזים(16); לא הימנעות משימוש בבגדים ורהיטי בית שאינם מתוצרת ארצנו; לא דחייה מוחלטת של שימוש במוצרים ובכלים המעודדים חיי תפנוקים; לא על הפחתת עלותם של הגאווה, היוהרה, הבטלנות, והימורים בקרב נשותינו; לא חיסכון, חוכמה ונקיטת מידה: לא לימוד על אהבת הארץ ועל השוני מתושבי לפלנד או טופינמבו(17); לא על סיום הסכסוכים והפיצול לסיעות בתוכנו. אל לנו לנהוג כיהודים שהמשיכו לרצוח זה את זה גם כשעירם נכבשה: לא בשל כך שיש להיזהר ממכירת ארצנו ומצפוננו בשכר פרוטה: לא ללמד את בעלי ההון להפגין מידה אחת של רחמים לדייריהם, ולבסוף, אל תדברו אתי על הנחלת רוח כשרון, רוח כנה ויצרנית, בבעלי החנויות, מפני שלו תעבור החלטה לקנות רק מתוצרת ארצנו, יתאחדו הם לרמותנו ולעושקנו במחיר, במידה ובטיב, ואי אפשר להביאם להציע הצעה הוגנת אחת לעסוק רק במסחר, אף שהוזמנו לעשות כן לעתים קרובות.

לפיכך, אני חוזר על דברי, בל איש יעז לדבר עמי בסוגיות אלה, עד שתהיה לו ולו תקווה קלושה שיתקיים ניסיון כן ואמיתי לקיימם.

ברם, לדידי, נמאסו עלי מזה שנים רבות כל אותם חוזים בעלי הדעות העקרות חסרות התוחלת ובטלות החסרות כל סיכוי להצלחה ועלתה בדעתי הצעה זו, אשר, בהיותה חדשה לגמרי יש בה משהו מוצק ואמין ואינה כרוכה בהוצאות רבות או בקשיים גדולים ואיננה נשגבת מכוחותינו, ואיננו ממיטים על עצמנו סכנה בחוסר צייתנות לאנגליה. אי אפשר לייצא סחורה זו מפני שבשר רך מאוד איננו סובל השריה ארוכה במלח, הגם שיכולתי לנקוב בשמה של מדינה שתשמח לאכול את כל אומתנו בלעדיו(18).

אחרי ככלות הכל, איני כה נוקשה ולא אפסול מן היסוד כל דעה אחרת שיציעו מלומדים, שתהיה כנה, זולה, קלה ויעילה באותה מידה. אולם בטרם יקודם דבר מה מסוג זה בניגוד לתוכניתי, ומישהו יציע תוכנית טובה ממנה, אני מבקש מן ההוגה או ההוגים האחרים לשקול בכובד ראש שתי נקודות. ראשית, לפי המצב הנוכחי, כיצד יוכלו למצוא מזון וביגוד למאה אלף פיות וגבות חסרי תועלת. שנית, יש מיליון בני אנוש בקירוב ברחבי ממלכה זו אשר אם מחייתם תושקע ותחושב יחד יותיר אותם בחוב של שני מיליון לירות שטרלינג אם נוסיף את הקבצנים המקצועיים ואת רוב האיכרים, החקלאים, והפועלים על נשותיהם וטפם שהם קבצנים הלכה למעשה: הנני מתאווה לכך שכל אותם פוליטיקאים המסתייגים מהצעתי, ויש להם אומץ לענות לי, ישאלו תחילה את הוריהם של בני תמותה אלו, אם אינם חושבים שגורלם ישפר עליהם לו יימכרו למזון, בגיל שנה, באופן שתיארתי, ובכך ייחסך מהם גורל נצחי ואומלל כפי שחוו אותו הם עצמם, של דיכוי על ידי בעלי בתים, של חוסר היכולת לשלם את שכר הדירה בלא כסף או מקצוע, היעדר תנאי מחיה מינימליים, בלא בית או בגדים שיגנו עליהם מפני פגעי מזג האוויר, מפני גורל בלתי נמנע של הליכה בעקבות הוריהם - או שמא יחוו גורל נורא אף יותר מזה של צאצאיהם לנצח.

אני טוען, במלוא הכנות, שאין לי עניין אישי בפעולה לקידום תוכנית זו, ואין לי שום מניע מלבד שירות טובתה של ארצי, עידוד המסחר, סיפוק צורכי היילודים וסעד לעניים, וסיפוק תענוג מסוים לעשירים. אין לי ילדים שממכירתם אוכל להרוויח ולו פני שחוק אחד; צעיר ילדי הוא בן תשע ואשתי הגיעה זה מכבר לגיל הבלות.

בקשר לענין ה"הלכתי" דלעיל, אין בכלל איסור מן התורה להישאר בטומאת כהן, והוא רק מדרבנן, ראה ראב"ד נזיר ה טו.
ירוחם מצטט את הרמב"ם שמותר לאכול בשר אדם, אבל הרמ"א ביו"ד פוסק לא כך אלא שאסור לאכול בשר אדם מן התורה.
וגם לא דברו כאן על עוד אפשרות, הכהן יכול להתאבד, כך הוא ניצל מכל האיסורים והנסיונות שבעוה"ז.

האמהות בשואה אכן בישלו ילדיהן.



(יש ספר על השואה בשם טלצ' כמדומני שמתאר שם איך אבא בריא וחזק גונב לילדו המסכן את האוכל) 
 

ברצוני להציע פרוש שונה לכתוב המבוסס על מעשה שהיה.
במלחמת העולם הראשונה האנגלים תקפו את הטורקים בארץ
 מכיוון דרום לצפון.
היות והטורקים חשדו ביהודים כי הם עוזרים לאנגלים, נהגו להגלות
יהודים חשודים מערים  הסמוכות לאזורי הקרבות צפונה.
אחד מהם הוגלה לצפת והוא מתאר כיצד חיו היהודים בזמן המלחמה.
הוא מספר כי בצפת חיו אז 13000 תושבים מחציתם יהודים חרדים
ומחציתם ערבים, כל היהודים החרדים למדו בישיבות וחיו מכספי ה"חלוקה".
בגלל המלחמה הופסקה חלוקת הכספים והיהודים היגיעו לחרפת רעב ואין מושיע.
הוא מתאר כיצד יהודים חולים שכבו ברחובות ואין מושיע, ילדים רכים הסתובבו
ברחובות והתחננו לחתיכת לחם יבש ביידיש, יהודים רבים מתו מרעב.
הוא מספר כי ראה ערבים נכנסים לעיתים קרובות לבתי היהודים החרדים,
וכי כולם ידעו מה הסיבה, לא אפרט כאן, אבל בעיני יש כאן  פירוש לפסוק
"ואכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם יאכלו".

מכיון שהיו כאן פקפוקים על קניבליזם בשואה הריני לציין שני מקורות:
1) בספר 'קראו לו פיפל' של ק. צטניק (יחיאל דינור) מתוארת סעודת ערבית שהכילה 'על האש' מגופתו של ה'פיפל' בניאק.
2) בספר 'באבי יאר' בהוצאת עם עובד, מתאר כמה וכמה מקרים של קניבליזם בקרב הרוסים בזמן המלחמה. פעם אחת קבלו דיווח על ילדה שנעלמה, כשהיגיעו לביתה ראו יד עם צפורניים מבעבעת בתוך המרק שעל הכיריים..

האם מטקסס אכלה את התינוק "בגלל השטן"

ירוחם. הרב ויא רבן של תולעים כבר דן רבות בעניין והגיע למסקנה שהתורה 'חסה' על התולעת..

_________________

חבר'ה הייד פארק | נשמת ההלכה לעומת טקסט ההלכה [בשר אדם]

להעמיד דברים על דיוקם

לכאורה פני הדברים הם במידה ואיסור אכילת בשר אדם הוא מדרבנן ואיסור כהן להיטמא למתים לכאורה צריך לאוכלו כדי להמנע מאיסור דאורייתא כל רגע ורגע. הטעמים הנוספים שהביא הרב מיכי ובפרט בל תשקצו מכריעים את הכף שאין לאוכלו. אגב אין זה בגדר ליצנות אלא חידוד.

_________________

ירוחם

(עצם כשעורה מטמא באוהל?)

mzohar
ממי שמעת את השטות הזאת ?

ברור שבאופן זה הוא חייב לקברו, כמו ששנינו בכ"מ בש"ס ונפסק ברמב"ם (הלכות כלאים פרק י הלכה כט) "ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו, מפי השמועה למדו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה".
 
ואם אין אפשרות לקברו, יניחנו כמות שהוא כיון שהוא אנוס וח"ו להעלות על הדעת לאכלו (גם אם נאמר שאין בכך איסור דאורייתא), ואיסור טומאה ידחה מפני כבוד הבריות, וכמו שחייב לקברו מטעם זה

(יתכן שמה שכתבת הוא בתור ליצנות בעלמא, אך התחייבתי להגיב , פן יהיה אפי' אחד שיתייחס לדבריך ברצינות.)

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 25/07/2007 12:59:16

מאיר- ידידי אתה.

המטחנה שלו לא טוחנת קטן משעורה.

אגב השאלה בטוח יכולה להשאל בחוגים מסוימים
. אדם הרוצח את חברו בחדר, מה חמור יותר טומאת המת או הרצח,  (יומא כג)

_________________

מודה ועוזב