"אלדד ומידד מתנבאים במחנה" -השואה ותשעה באב.

מאיר, אבל הם לא הפכו לעיקר.

אבגד

אייקון בז'
המשל נכון, ברור ומשכנע. אך כידוע גם מסעי הצלב הם חלק מאותם גירושין ועליהם כן מקוננים.

א_ב_ג_ד, <אייקון ירוק>!

מבלי להיכנס לשאלה האם ראוי להוסיף, ורק כדי להבליט את חשיבות האבל על חורבן הבית.

משל לאדם שעזב את אשתו בגלל מעשיה הרעים, ומאז היא סבלה בכל יום ויום צרות קשות ומשונות. לאחר שנה וחצי בא יום בו סבלה צרה שלא היתה כמוה בכל התקופה הקשה. אשה חכמה לא תרבה לבכות את הצרות, אלא תזכור תמיד את השורש לצרותיה - עזיבת הבעל. התוצאות של אותה עזיבה הן קשות ודומות, לפעמים כואב יותר, לפעמים כואב פחות, ולפעמים ישנה תקופה של נחת במקלטו של אחד מחברי הבעל. אם האשה מאמינה שהבעל עוד יחזור, אין ראוי לה לבכות על המקלט שאבד לתקופה, ולא לבקש עוד מקלט, אלא לבכות תמיד את עזיבת הבעל ולבקש שישוב אליה כבראשונה.

אילפא

דומני שהציטוטים מלמדים שהוא כועס על הרפורמים שגרמו לנו להפסד עצמי ולא שגרמו לנו לא להתחשב בהם.


בוחן

הם לא גרמו לנו להתמודדות אלא להתגוננות.

מאיר
אתה צודק שהרפורמיזם צמח מיתוך היובש והקיבעון של היהדות שלפנ"כ, אך הרפורמיזם מנע במידה רבה מהדת להשתחרר במהרה מקיבעון זה.
האבסורד הוא כפי שכתב הראי"ה קוק שהרפורמה באה לעם היהודי כדי לשחררו מקפאונו, ולנערו, ולהראות לו את מצבו היבש וחסר החיים, אך מצד שני קיבעה את היהדות במקום הזה בצורה חזקה הרבה יותר.
(אם כי יש לציין שבעקבות תנועה זו נאלצת היהדות כל הזמן להיות בהתמודדות, דבר המפרה אותה בפנ"ע)

מאיר,

תודה על הבהרת הדברים,

אלא שעדין לא ברור לי האם הרב הירש ראה בשילוב שכזה שיטה ראויה, ואף ללא הרפורמיזם הברלינאי היה מן הראוי כך לנהוג, או שמא הסכים הרש"ה שצורת בית המדרש ראויה היתה להבדל אף מזאת, אלא בכדי לשמר אחידות בין חלקי העם מן הראוי להתפשר לכיוון זה.

אילפא

מה זאת אומרת 'בית המדרש שלנו'? מדובר על בית המדרש הטרום מודרני שהיה לו כמעט מונופול על היהדות. זה בית המדרש של כולם, לא שלנו.
רש"ר הירש טוען שהיה ראוי לבחון שינויים בגישה יותר אוהדת, ניתן להבין שהוא ראה איזה מודל של התמודדות בית המדרש עם שינויי תרבות מתחדשים, תוך זהירות מכאן ופתיחות מכאן.
אלא שהוא טוען שלולי הרפורמים שלקחו את זה רחוק מידי, היתה מתפתחת מגמה כזו. אני מציע לבדוק את זה בשנים שלפני אותה ריאקציה. האם לפני פרוץ השכלת ברלין היתה אכן פתיחות כזו?
אם כן, הרי שרש"ר צודק. אם לא, הרי שהקולר אינו תלוי בהם שכן הם צמחו מתוך הוואקום שעליו מתאונן רשר"ה.
אתה שואל בעצם עליו, האם אכן שייך בכלל שתתפתח מגמה כזו שהוא שואף אליה? האם אין זה סתירה מהותית לעצם שמירת ההלכה?
רשר"ה חשב שלא, ואני לחלוטין מסכים. ודאי ששמירה קפדנית ומוחלטת על עקרונות ההלכה אינה מחייבת קפיאה תרבותית או גרוע מזה ניתוק בין תרבות היהודי בפועל לקיום מצוותיו.
האם אני יכול להצביע על בית מדרש אידאלי שיישם זאת? זו שאלה שלאחר התאונה שהצביע עליה רשר"ה. האם אי מי הצליח למרות זאת לעשות סינתיזה בין הדת לתרבות בה הוא חי? לא בית מדרש רחב. אך לא בטוח שלגמרי אין נסיונות מוצלחים במידה.

מאיר,

הטלת האשמה אל בית המדרש שלנו היא קצת מוגזמת לדעתי.


תוכיח העובדה שבית המדרש הפתוח של הרפורמים (במצבו כיום) לא יוכל להיות לעולם תחליף מסודר לחיים של שומרי תורה.

הבעיה שהעלית אמנם קיימת, אך מסופקני אם יש לה פיתרון, כך שמצד אחד אי אפשר להענות לכל שינוי הבא מלמטה ובכך להפוך את מצב היהדות למשב אזרחי חולף, מצד שני תמיד ישארו אותם הפגועים שדעתם לא נכללה בבית המדרש. הולכים הם ומוצאים להם בתים אחרים, ביניהם ביתה של הקהילה הרפורמית,

האם אתה רואה לכך פיתרון?

קבעון נגד רפורמים מאן דכר שמיה?
הנושא הוא קבעון נגד רפורמה!

הרב הירש מתאונן על שבית המדרש נסגר בפני שינויים ומאשים בכך את הרפורמים, ואני אומר שאילו לא היה בית המדרש סגור לא היו קמים הרפורמים.
זו למעשה שאלה הסטורית, האם לפני קום התנועה הרפורמית היה בית המדרש פתוח לחידושים טובים ויפים כפי ששואף הרשר"ה?
התשובה היא כנראה, לא פתוח די כדי לספק את צרכי הרוצים שינויים, אך פתוח יותר מהמצב בימי רשר"ה ועאכו"כ ממצבנו היום.
האם המצב של טרום הרפורמה סיפק את רשר"ה? לפי מה שצוטט כנראה שכן.
וזו שאלתי, האם גם אותי זה מספק.

דברי הרש"ר נדפסו ב"אגרת קנאות".

הנה ניתוח נחמד של ההסטוריון משה סמט (כבר ציטטתי אותו פעם בפורום אחר):
"
בסוף האיגרת מצויים שני משפטים מאד מעניינים. הוא אומר, שלאחר שהם נואשים מהרפורמיים ומוכנים להיפרד מהם, דבר אחד לא יסולח להם: <*>"הבאישו כל תיקון בעיני הולכים בתום", כלומר, הם קלקלו לאלמנט המסורתי [127] את האפשרות להתפתח בצורה תקינה. ובגלל הרפורמים "בכל חדש ימאסו", כלומר, יצרו תגובת נגד, יצרו ריאקציה בציבור לכל דבר חדש ".. . פן ממקור עצתכם נובע". כלומר, אלמלא היו הרפורמיים קמים ויוצרים את הפרובוקציות האלה, הרי שהיהדות, מודה הירש, לא הייתה בהכרח קופאת ולא הייתה הופכת ליהדות חרדית. כלומר, החרדה והתגובות שהירש ממליץ עליהן הן, למעשה, הכרח לאור הפעילות הרפורמית. וכך זה נראה גם בעיני ההמון. כלומר, ההמון פוחד עתה מחידושים טובים, ואלמלא קדמה הפרוברקציה הזאת, אפשר שפני היהדות היו במצב הרבה יותר טוב.
"
עכ"ל מ.סמט ואידך זיל גמור.
 http://www.daat.ac.il/daat/history/hevra/mishnato-2.htm

YMY
הקבעון נגד היכלות פרוטסטנטיים הוא קבעון מבורך.
על זה אמרו: עשה תורתך "קבע"...
_________________

לאמירה הנ"ל, אם היא לתפארת המליצה ניחא, אם כאמירה הסטורית הרי זו שאלת הביצה והתרנגולת במקרה הטוב. (האם הקבעון הוליד את הרפורמה או להיפך)

לב
ישכ"ח, אני שמעתי זאת בשיעור של מישהו שלא הביא גאולה לעולם.
יש את זה באחד מספריו, או מקור אחר מדוייק יותר?

וכבר הבעתי את דעתי הזמנים הממושכים של האבל הפכו אותו לטריביאלי וחסר משמעות. וה,ה התכנים.

_________________

לא גרעה קינה מתעסוקה?
גרעה וגרעה, אי הא לא קיימא הא.
נראה לכם שרפורמיסטים יוכלו להזיז משהו?
אז מה יותר חשוב? שיתחילו לחיות חיי תורה נורמליים או שיגידו קינות של ר"מ פיינשטיין?

אתם מדברים על עדכון של ת"ב בעקבות השואה, ומה עם עדכון בעקבות קיבוץ גלויות?
לומר נחם את העיר האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה ... והשוממה מאין יושב, אתם יכולים?

בקיצור, אנחנו חיים את חיי היהדות של הדורות הקודמים, לא את שלנו.
אנחנו העתק חיצוני של חיי אבותינו ולא מחוברים למציאות העכשוית בשום מובן.
אם אתם מברכים כל שבת את ראשי הגולה שבבבל, מה אתם רוצים מהקינות?

וכשתימצי לומר, זו הקינה היותר משמעותית והכי רלוונטית.
אני אומר את הקינות ומבטא בזה את קינתי על כך שאני אומר את הקינות האלו, זוהי גזרת הגלות הנוראה. הגלות שאיננו מסוגלים להתנתק אף מחלקיה שאינם עוד, גלות הרוח בשיאה.