הרב שרלו על בר-מצווה לנכי נפש

בעקבות התיקון שערך זילבר, אף אני משנה לשוני.
אכן, אפשר שיש נק' מח' בין הרב שרלו לחוג הרב המור, אם כי הנושא הזה זוקק דיון עקרוני ויסודי יותר.
אמנם  איני סבור שהרב שרלו חותר למגמה פרקטית ,אלא לענ"ד לרב שרלו עמדה עקרונית שהיא בצד העמדת הרובד הדתי העמדת רובד אוניברסלי = כל' הבהרת הדברים מנק' מוצא מוסרית טבעית ברוח קריאתו והבנתו את משנת הראי"ה, וכפי שביאר בספרו 'וארשתיך לי לעולם'.
עכ"פ דומני שברור ומוסכם שכוונתו של הרב שרלו היא לשם שמים ולהרבות כבוד שמים.

בודאי יש מקום לז'אנר התשובה ההלכתית הפופולרית שמסבירה את ההלכה באופן רעיוני ומציינת מקורות בסיסיים או בכלל לא, הרב אבינר עוד קדם בכך נדמה לי לרב שרלו (לא בס.מ.ס אלא במאמרי "באהבה ובאמונה").

הטענה שלי בפתיחת האשכול לא הייתה נגד הז'אנר אלא נגד התשובה הספצפית הזו שיכולה להביא רבים להבנה שגויה של הרעיון מאחורי עמדת הרב שרלו- כאילו עלייה לתורה היא רק עניין טקסי וחברתי אז מה הבעיה לשמח אדם, שוטה ככל שיהיה.

נראה לי שאפשר למצוא עמדה עקרונית אצל הרב שרלו- לחבור חבירה פרקטית גם לגורמים הבאים מנק' מוצא שונה, עיינו ערך "מעגלי צדק". לכן ייתכן שההשגה שלי אינה כה משמעותית מבחינתו- מי ששותף לנק' המוצא התורנית יבין יפה כפי שהבין מתעסק, ומי שלא יצטרף פרקטית למהלך לטובת נכי הנפש. הנק' הזו נראית לי כאחת מצירי המחלוקת בינו לבין חוג "הר המור". ואולי יסוד המחלוקת בדרכיהם השנותות של הרב ריינס שהצטרף במסגרת ה"מזרחי" להתסדרות הציונית לעומת הראי"ה שניסה להקים הסתדרות בשם "דגל ירושלים".

ח"ו דברי לא היו אמורים כנגד הרב שרלו, אלא על הרושם המוטעה שעלול להיווצר מחלק מההודעות בהמשך האשכול.

אדרבה, הרב שרלו במאמרו האחרון בקובץ תחומין בענין לה"ר הלך ודן כדרך השו"ת מקדמא דנא.

אמנם:

הערתי בפתיחת האשכול היתה על אופן הכתיבה בתשובה המסויימת שהוצגה בראשית האשכול שדומני מדגימה סוג ז'נר שהולך ומתרחב.

עוררתי על כך שלענ"ד יש להבחין בין פסק תמציתי, לבין כתיבת תשובה.
אם נוקטים בזה האחרון הרי שלענ"ד יש לחשוב פעם נוספת האם אין פגם מסויים באי היזקקות למקורות.

(הגע בעצמך - האם אין כאן סוג של נתינת פתח לטעות כיצד רב מסיק היסקים?!)

עכ"פ הנק' המרכזית לדעתי היא:

האם התשובה ההלכתית מהווה את פתיחת הדיון ההלכתי או את חיתומו, וממילא:

האם תשובה נטולת מקורות יכולה לתפקד כפותחת דיון הלכתי?
 

כמתעסק,

דבריך באו על פסיקתו של הרב שרלו, או על הדיון שהתנהל כאן?

אני רק אציין שיצא לי לשמוע את הרב שרלו, והוא לא מדבר בחלל ריק, הוא משתמש בכלים שכתבת, ובונה על דברי קודמיו. ובנושאים אשר הרבה יותר קשה למצוא להם דימויים מאשר זה.

והרי כמו שנכתב כאן, התשובה (במכוון, כך נראה) לא נכתב במטרה להביא מקורות.

סליחה ?!
 מי אמר\ה שעלה על לב המחדשים שהם מחדשים בחלל ריק או בחלל הפנוי? הרי זה מובן מאליו לכל מי שיש לו יד ורגל בדת היהודית, שהחידוש הוא לא במנותק ממה שמהווה את הבסיס לאמונה שקבלה בידינו שהמתודולוגיה של הדת, שהיא המאושרת מן השמיים, את התוכן בני האדם יוצרים בשכלם, "אפילו הם שוגגים אפילו הם מזידין"- זה עיקר ביהדות המסורתית מסיני -
 אם בימינו אפשר שמי שבתחילתו מוגדר כשוטה, יצליח להגיע להשגים ראויים, ויהיה ראוי בזכות השגיו להיות בר מצווה, למה מוכרחים לדמות אותו לשוטה? הרי הוא כבר אינו שוטה ויתכן שאף הגיע להישג גבוה יותר מזה שהיה לו פוטנציאל תקין ? למה לעולל לאותו נכי נפש שעשה מאמצים עילאיים להגיע למה שהגיע לגמול לו בזה שידמו אותו לשוטה? למה אי אפשר לומר ברוך שהחיינו והגענו לימים בהם יש תקווה לכל נכי הנפש שישתקמו ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים, "ואפס, כי לא יהיה בך שוטה",  ויתמו שוטים מן הארץ? 

  

 

מתעסק

רציתי לכתוב כדבריך כשראיתי את ריב מורה הלכות מתוך שמונה פרקים וקן הקוקיה, אך החלטתי שיהיה זה דבר שאינו נשמע.

מעולם לא עלה על לב המחדשים שהם מחדשים בחלל ריק או בחלל הפנוי.
אין אפשרות כלל לשיח תורני כלשהו (וספק אם לשיח כלשהו) אם אין אדם בונה על גבי קודמיו אותם הוא רואה כממשיך.

יש שני מושגי יסוד פשוטים שאחרי כל המלל יש תמיד לשוב ולזוכרם -

הדימוי (דימוי מילתא למילתא)
ההבחנה (אם אין דעת הבדלה מנין)

כל לומד מתחיל יודע כי המעיין והפוסק נעים בין שני הקטבים הללו.

בכל נושא שעולה על הפרק המעיין שואל את עצמו -

א) למה עלי לדמות?
ב) ממה עלי להבחין ולהבדיל?
 
ועל פי שני דרכים אלו בונה את בנינו -

הן כאשר מדמים והן כאשר מבחינים יש להראות אל מה מדמים וממה מבחינים (=מקורות / מציאות) ולנמק (=הגיון).

ללא אלו אין שיח הלכתי או כתיבה הלכתית שיש בה מן החידוש, אך מיניה וביה מבקשת גם לטעת ולפרות ולרבות בתוך הרצף המסורתי.

ולכל מי שיש לו יד או רגל בתוך הכתיבה התורנית אין בדברי כל חידוש.