| נשלח ב-6/8/2007 20:33 |
 |
| |
ראה
(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2016 21:27 |
|
| |
כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. כאן הקב''ה מעיד שבנ''י בזמן סוף ה40 חוטאים. משה עצמו חשש מקיום עובדי אלילים בסדר גודל לא ידוע - פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו, אבל לא ידע. הקב''ה, היודע נסתרות, ידע. ברור שלא היתה אלילות גלויה כי הרי אמר משה כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה''א מקרבך. ואתם הדבקים בה''א חיים כולכם היום. אלא שכנראה היו אנשים שנמשכו בליבם אחרי האלילות ועשו מעשים שיש בהם סרך אלילות ברמות אלו ואחרות, והגיוני להכליל בהם את שחוטי חוץ שע''פ ספר כהנים יש בו סרך אלילות ונזכר בדברים לעיל.
ומכאן נלמד לא לזלזל ביחזקאל.
בער, החלק הזה אינו ציטוט דבריהם.
אשר ליחזקאל, ככלל הנבואות שלו קשות, גם הנראטיב ההיסטורי שלו קשה וגם חזון הגאולה שלו קשה. כל תפיסת הברית שלו היא שהכל קורה בכוח, בעל כרחנו. אמנם הגאולה שלו גם קסומה ביותר.
לדעתי זהו סוג ההשגה הנבואית שלו, שהיתה ייחודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2016 10:22 |
|
| |
אריאל בקשר לנבואת מלאכי העתקת חצי ציטוט שמתחיל ב"אמרתם..." ולכן המשכו "אנחנו מאשרים זדים. ובקשר למוזריותה של נבואה זו ביחזקאל לטעמך - אני חושב שהרבה מנבואות יחזקאל נאמרו כצידוק הדין ולכן הסיבה להזדקק לזוטות כמו שמלך יהודה נענש בגלל שהפר אלה וברית עם מלך בבל ועוד הרבה ולכן גם הנבואות הקשות (שלפני החורבן) המוחלטות בלי אפשרות תיקון בשונה מיריהו למשל שניבא באותם ימים ומציע אפשרות של חזרה בתשובה ותיקון מעשיהם ובהתאם שיפור המצב. (אולי בגלל שישב בבבל ואולי הנבואות נכתבו רק אחרי החורבן. ואולי ?).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2016 09:10 |
|
| |
התכוונתי בספר דברים
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 23:35 |
|
| |
נבואה בגוף ראשון נמצא במלאכי ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוקים וימלטו. אני מניח שהנביא לא עסק באישור זדים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 23:24 |
|
| |
יחזקאל כ: וַיַּמְרוּ-בִי בֵית-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי, חִלְּלוּ מְאֹד; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, בַּמִּדְבָּר- - לְכַלּוֹתָם. ידוָאֶעֱשֶׂה, לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם. טו וְגַם-אֲנִי, נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם- - בַּמִּדְבָּר: לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ- - צְבִי הִיא, לְכָל-הָאֲרָצוֹת. טז יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקּוֹתַי לֹא-הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, חִלֵּלוּ: כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם, לִבָּם הֹלֵךְ. יז וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם, מִשַּׁחֲתָם; וְלֹא-עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה, בַּמִּדְבָּר. יח וָאֹמַר אֶל-בְּנֵיהֶם, בַּמִּדְבָּר, בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל-תֵּלֵכוּ, וְאֶת-מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל-תִּשְׁמֹרוּ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם, אַל-תִּטַּמָּאוּ. יט אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ; וְאֶת-מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ, וַעֲשׂוּ אוֹתָם. כ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, קַדֵּשׁוּ; וְהָיוּ לְאוֹת, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם- - לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כא וַיַּמְרוּ-בִי הַבָּנִים, בְּחֻקּוֹתַי לֹא-הָלָכוּ וְאֶת-מִשְׁפָּטַי לֹא-שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם- - אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, חִלֵּלוּ; וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם- - בַּמִּדְבָּר. כב וַהֲשִׁבֹתִי, אֶת-יָדִי, וָאַעַשׂ, לְמַעַן שְׁמִי- - לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם נבואה מוזרה, ועדיין. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 20:35 |
|
| |
לא השתכנעתי. אני לא חושב שהם לא חטאו 40 שנה. אני אפילו יודע שהיה אחד שחילל שבת ואחד שברך את ה'. אבל כנראה שזה לא היה בכמויות 'זונים' לא אומר שהם עבדו להם בפועל, וכמו שאתם זונים אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אבל נדרשים לא לתור אחריהם. התוכחות של משה בספר דברים לא מצטיינות בלשון מנומסת. אפילו כשהוא נענש הוא לא אומר 'חטאנו ולכן נענשנו', אלא 'גם בי התאנף ה' על דבריכם', ועוד (נראה אותך מוצא תוכחה בגוף ראשון).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 18:54 |
|
| |
אתה חושב שכל ה40 שנה במדבר הם לא חטאו? להפך, כתוב במפורש שהם היו 'זובחים לשעירים על פני השדה'. כנראה שהברקים היו פוגעים רק במי שמעל באמונתו של ה'. אשר ל'אנחנו' זאת לשון מנומסת יותר, כמו שהמשגיח שלי היה אומר "למה בחורים מפריעים למגיד שיעור? אני מדבר גם אל עצמי!". וראה את הביקורת של חז"ל על זכריה בן יהוידע שלא כלל את עצמו עם העם ואמר להם 'למה אתם עוברים את מצוות ה''.(קה"ר י) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 13:36 |
|
| |
בימי משה עשו איש הישר בעיניו?! ולא בלעה אותם האדמה או נשך אותם נחש?
גם לשון 'אנחנו' לא כל כך מתיישב, והיה לו לומר 'אתם'.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 12:50 |
|
| |
עכשיו נזכרתי בתירוץ יפה שלי: חוק ריכוז הפולחן של ויקרא יז לא התקבל בעם. בני ישראל המשיכו להקריב לה' על פני השדה. ולכן משה נאלץ לקבוע את החוק החדש - ריכוז הפולחן אחרי המנוחה והנחלה (שבסוף גם הוא נכשל). לפי זה מובנת היטב הקונוטציה השלילית של לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו הכוונה היא שבנ"י באמת עשו הישר בעיניהם וצפצפו על החוק, כמו בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה.נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2016 02:39 |
|
| |
ואשר לרעיון המשכן, אם D לא הכיר את P אז הוא יודע על אהל מועד שבו יש רק ארון. קרבנות מקריבים כל אחד ליד הבית שלו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 23:18 |
|
| |
הרעיון שויקרא יז הוא D הוא (ככל הזכור לי) של וולהויזן שרצה לטעון שP לא דיבר בכלל על ייחוד הפולחן. והיות וp המעצבן דוקא התעקש לדבר על ייחוד הפולחן בויקרא יז לא היתה לו בררה אלא להפוך את זה לתוספת נפרדת, 'טקסט מקודש עתיק'. אבל כבר הכהו קויפמן על קדקדו וביאר באותות ובמופתים שקטע זה שייך לp ומצווה לרכז את הפולחן במקדשים - כל עיר במקדש שלה. ולפ"ז אתי שפיר, דp מאמין ברגולזציית הפולחן עוד מזמן המדבר, וd מאמין בלגליזציית הפולחן עד שלמה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 22:07 |
|
| |
בעל
אתה מערבב בין החגים- בספר שמות זה מפורט-
חג הפסח הוא חג של יום אחד בלבד. ביד בניסן. אסור לאכול את הפסח למחרתו.והוא גם אסור בחמץ.
חג המצות מתחיל בטו בניסן.והוא נחוג 7 ימים.
הציווי לשמור על חודש האביב. בגלל החודשים שלנו שהם לא לפי השמש. ולכן אם לא היו מקפידים על העיבור חג הפסח לא היה חל באביב. שהוא מתחיל לפי מנינו האזרחי ב21 למרץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 22:07 |
|
| |
והרי כתבתי בהמשך: "האם סביר יהיה להעלות שהסופר הדויטרונומיסטי סבר שבימי המשכן הותרו גם במות (ולא הכיר את ויקרא יז ששייף גם הוא כידוע לדויטרונומיסט)?"
לחשוב שכשבני ישראל היו במדבר עם משכן במרחק נגיעה, היה מותר להקריב גם מחוצה לו, והדבר נאסר דווקא כשנכנסו לארץ יהיה מוזר. אפשר גם להציע שהסופר לא הכיר כלל את רעיון המשכן, אבל זה יבלבל את סדר המקורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 21:49 |
|
| |
| יש3 כתב: |  |
כתבתי שהיה מצופה שיצליח לשלב את העניין בצורה טובה יותר, אבל כמובן שזה לא גרם לדוקטורנט המהולל אברם לפתוח את הפסוקים: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום (במאה ה-8 או ה-7) איש כל הישר בעיניו (מקריבים בבמות) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה (באותו זמן היו מלחמות עם אשור ולכן מותר להקריב בבמות)... ועברתם את הירדן (אל עבר הירדן המזרחי)... וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר (ורק אז ה' יבחר מקום, בעבר הירדן המזרחי, כן?)
כמובן שיש סיבה מדוע אותו חוקר דגול לא טרח להסתכל בפנים, שהרי זה ממש לא משנה. הרי אם יש בעיה עם ההקשר הרי שזה רק מראה שהיו הרבה סופרים דויטרונומיסטים; כמה שיותר, יותר טוב. אם למשל כל אחד כתב אות אחת, הרי שהכול אמור להיות לא הגיוני, ואין טעם כלל לנסות ולמצוא היגיון. אמנם, כדי ללמד סנגוריה על עצמי אבהיר מה הייתה ההו"א שלי. אני חשבתי שאפשר להניח שאותו סופר הוא זה שכתב את כל הפסוק הנדון על כל עשרות אותיותיו (ר"ל!), לתורך העניין נקרא לו D9.ואמרתי שאם הוא רצה לכתוב ביקורת על ימיו הרי שהיה צריך לשלב אותה באופן הגיוני יותר ולא כך שיצא כאילו משה מדבר על ימי המלוכה לפני מעבר הירדן. בנוסף, צריך גם להבין מה היה כתוב לפני שאותו סופר החליט להוסיף את הפסוק הזה (לכאורה קשה להבין שפס' ט היה כבר קודם ומאידך קשה להבין שפס' ט מדבר על ימי מנשה וגם פסוקים י-יא מתקשרים לפסוקים אלה). אמנם אם נניח שלא סופר אחד כתב את הפסוק, אלא עשרות כפי שבוודאי יאמר אברם (שהרי יש כאן קושי, ובכגון זה נהוג להניח הנחות מטופשות כדי לפותרו), הרי שהכול אש"ה. וזה מזכיר את המשל להוכחה הקוסמולוגית משפיכת דיו, שלא תביא לכתיבת ספר, והרי גם כאן כל סופר כתב אות אחת ואכן לא יצא ספר אלא גיבוב מטופש של סתירות ושטויות, שהדבר המועיל היחיד שיכול לצאת ממנו הוא תואר אקדמי ואולי אפילו עבודה עם משכורת (וכבר מצאתי כתוב: לולי תורתך שעשעי אז עבדתי בעניי).
לגבי רמב"ן, הרי שדבריו אינם מתאימים לפרק. ראשית, מצב שבו יש אנשים שמקריבים קרבן ואנשים שלא אינו איש הישר בעיניו יעשה (מצב כזה באופן חלקי ימשיך לשרור גם אח"כ; בכל אופן נראה לי שכולנו היינו מרימים גבה אם היו אומרים לנו "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, אלא תטלו לולב" כיוון שנטילת לולב הייתה קודם רשות). שנית, נושא הפרק אינו מצוות הפולחן התלויות בארץ (אין בפרק שום ציווי על תו"מ ובכור אלא הם מוזכרים רק אגב אורחא; נושא זה יעלה בהמשך הפרשה), אלא ריכוז הפולחן במקום אשר יבחר ה'. |
|
לייק ואת עיקר שאלתך לא זכיתי להבין, נאמר שדברים לא הכיר את חוקי הקרבנות וריכוז הפולחן של ס"כ והאמין שהמצב בתקופת המדבר היה כמו באגדות סי"א, שהיה ניתן להקריב 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' וכמתואר בס' שופטים שמואל נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2016 20:58 |
|
| |
הפשטות המתחדשים בכל יום
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה: (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר: (ז) וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ: (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: ס
תאריכים לא צוינו בפרשה, אלא רק חודש האביב. בתחילת הפרשה נאמר שאוכלים מצות שבעת ימים ובסופה נאמר שאוכלים ששה ימים.
אלולי פרשיות אחרות היה ניתן לפרש שעושים פסח ואסור עליו לאכול חמץ, וממתי שאסור לאכול חמץ, אוכלים מצות שבעת ימים כולל יום יד. נאמר שאסור להשאיר מן הבשר לבקר, כלומר לטו, ובאותו בקר ניתן לחזור כבר לבית. נותרו אם כן ששה ימים של אכילת מצה וביום השביעי עצרת שכבר אין בו איסור חמץ. כמו שעצרת של סוכות אין בה את מצוות סוכות, הוא הדין בעצרת של פסח.
|
|
|
|
|
|
