להיבדל ולומר "לא עוד"?!

האם לא הגיעה השעה
להיבדל ולומר "עד כאן"  "לא עוד!"
כאשר רואים את אשר נעשה בקבלה לחיידרים לסמינרים לבנות?
כאשר בחורים טובים מסיימים שמונה שנות לימוד בישיבה ואינם יודעים לא משנה ברורה ואפי' לא עשרה דפ' גמ'?
כאשר נעשה ניצול הוא זה שלוקחים בחורים החולמים להגיע רחוק אך ללא תוכנית לומודים רצינית הם מגיעים ללא כלום?
כאשר משפחות רבות קורסות כלכלית כי אחד צריך לחתן עשרה ולא כל אחד את עצמו?
כאשר קיימת אנטישמיות כלפי ספרדים ובעלי בתים?
כאשר וכאשר וכאשר ואין כאן המקום להאריך בזה,

אשמח מאוד עם תעלו כאן הצעות מעשיות שאינם נועזות מדי כיצד ניתן להיבדל ולומר "עד כאן" 

לומד.
השבבניקים מחפשים תחליף לחיים המשעממים להם בישיבות, ולכן מחפשים משהו בחוץ. בסוף הם מגלים שבחוץ עוד יותר גרוע ומחפשים אחא משהו אמיתי. ולכן אם יתנו להם לימודי חול ומקצוע ובנוסף ימודי השקפה יש סיוי טוב לתוצאות מענינות.

אולי הלימודים האלו יותר מענינים ויותר קל להתחבר אליהם?

גם אני בעד הכנסת לימודים תורניים נוספים בכל המוסדות שבצד, כגון הישיבות לנושרים.

אם ילמדו שם ברצינות, אמונה, מחשבת ישראל, היסטוריה יהודית, ועוד כדומה, ייתכן ויבוא יום שבישיבות הרגילות יתקנאו בהם.

אבל למה שהשבבניקים יסכימו לזה?

יהודים
זילברמן אכן היא הדוגמא הטובה להתבדלות ולא לפתרון. הם הפכו לכת - כמעט כת מסתורית, לפני כמה שנים חשבו שהם יכבשו את העולם. שיטת לימוד חדשה, הנהגה חדשנית וכו' וכו', לבסוף כת שמלבד כמה מבני המשפחה ועוד בודדים כולם תמהונים.

לדעתי, צריך דווקא להתחיל בצד הקיצוני, דהיינו בישיבות לנושרים וכדו', גם שם עדיין רחוקים מלהציע את הפתרונות הטובים, ברוב הישיבות הללו לא מציעים משהו מיוחד אלא הם מהווים במקום ישיבה איזה קייטנה (מלבד כמה בודדים שבונים מחדש את הצעירים), דווקא בישיבות אלו שכולם מבינים היום שיש צורך לעשות משהו יכולים להתחיל ללמוד מקצוע מסוים או מכינות וכדו', אם שם יתחילו ויתחיל להיכנס המושגים הללו לעולם הישיבות אולי לאט לאט נוכל להתקדם.
לגבי הבנות אני לא רואה איזה משהו באופק. אגב, האם יש כזה דבר סמינרים לנושרות או משהו כמו זה? אני שואל על מוסד ברשמי ולא איזה סמינר חלש שכל אלו שלא מצאו את עצמם הולכות לשם?

עיינו ערך קהילת זילברמן, הם לא שולחים לא לתתי"ם ולא לישיבות "חרדיות", כדאי לבדוק את התוצאות ולראות האם זה באמת מתכון להתבדלות.

אצל בנים לכאורה יש פחות בעיה:
יש מגוון "חדרים" לכל סגנון וזה די מקובל לשלוח ילד בהסעה לקצה השני של העיר ואני לא מדבר על אלו שרוצים להכניס את הילד שלהם דוקא ב"חדר" שלא מתאים לסגנון שלהם (תופעה די נפוצה) אח"כ ממילא הולכים לישיבה וצריכים רחמי שמיים מרבים.
לעומת זאת, אצל בנות אתה חייב לשלוח לבי"ס השכונתי לא רק בגלל העיריה אלא גם בגלל חברות, העדר הסעות ועוד ואז אתה תקוע עם בי"ס שכונתי ברמה נמוכה ומנהלת שרוצה רק לרצות את הקיצונים ומחוקקת חוקים דרקוניים חסרי פשר.
באשר לסמינרים, הם פחות או יותר מיישרים קו אחיד ושוב אין פיתרון

ארצי

אם כך, הבה נתחיל ממוסדות לבנים, שם האברכים כבר הקימו פרטי, הכל שם פרטי.

פצעי_אוהב
לא צריך רשות.
הבעיה שכרגע המחיר שישלמו הנחשונים וילדיהם מול הטרור שיופעל נגדם, כבד מדי.
אם אברכים יפתחו בי"ס פרטי מטעמיהם נקבל גם אנחנו לגיטימציה לבי"ס שלנו.

שלוימלע
אתה אומר כל יום "והבדילנו מן הטועים".

ק ד י מ ה !   ל ה י ב ד ל !  *


*נ. ב. רק יש לזכור להיבדל בזמן גם מהממסד החדש שקום יקום. דהרי פשוט שסופו להיות ככל ממסד, המסתאב והולך במשך השנים. והראיה, גם הממסד הנוכחי מוצאו מהתבדלות: בגרמניה, בפולין, בהונגריה, בישוב הישן, בבני ברק, בשארית ישראל א', בשארית ישראל ב' שנבדלה מא', וכן הלאה...  חוץ מלהיות מתבדלים סדרתיים, יש עוד משהו שאנחנו יודעים לעשות?

_________________

נאיבי מי שמאמין שכאשר הוא יקים (אם בכלל הוא יצליח) מסגרת חינוך חרדית פתוחה הוא יחזיק מעמד. גם הספרדים שהיו מגובשים הרבה יותר מכמה אגודה-אחתניקים והיו ציבור קיים עם רבנים ומנהיגים משל עצמם והקימו מוסדות משלהם, עדיין מוכנים לנשק את שולי הפראקים של ראשי הישיבות ומנהלי הסמינרים והחיידרים האשכנזים שיקבלו את ילדיהם. לא נראה לי שאפשר ליצור 'מיינסטרים' חדש, לצערי גם אין לי עצה איך לתקן את הקיים. התקוה שלי שהבועה תתנפץ ביום מן הימים.

י. ארצי

מדוע צריכים לבקש רשות מגדולי ישראל  להקים בית ספר
לא די בכך שיש צורך בזה
האם להקים בית ספר זו עבירה שיש להתירה
אלא מאי גם אותם שמבקשים להקים את בית הספר הינם ילדים קטנים שאינם מסוגלים לעבור את הכביש מבלי שנותנים להם יד

פעמים רבות התבצעו ניסיונות להקים מוסדות וקהילות אשר שאפו להגיע למצב בו לא ילקו הדברים בחסר, ואך רצונו של מקום יעמוד לנגד עיניהם, אך לא עלתה בידם הדבר, בסופו של דבר גם הם סבלו מאותם בעיות המובאות לעייל בדיוק, הסיבה לכך נעוצה בזה שלכל אותם ניסיונות לרפא את המצב התלווה מצב בו הוצהר ע"י אותו גורם, כי על אף שאנו רוצים להיות טובים יותר ולבצע את הדברים נכון יותר, אין אנו מעוניינים להיחשב (גם לא לכאורה) כשונים או כחריגים בשום מובן, נקודה זו יצרה מציאות בה כל אותם מוסדות או קהילות היו נתונים בריקוד תמידי לפני הפריץ כדי להוכיח כי הם אכן כן משתייכים אליו, ולכן שוב ויתרו על דברים נחוצים כדי לא להרגיז את הפריץ, וממילא כאשר מוותרים על הדברים העקרוניים אותם דורש מאיתנו הקב"ה לעשות אין כל סיכוי להצליח.