בית פורומים עצור כאן חושבים

כי תבא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/8/2007 00:31 לינק ישיר 
כי תבא

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2020 11:22 לינק ישיר 

והלכת בדרכיו 

דברים פרק ו, טו
(טו) כִּ³י אֵµל קַנָּ«א יְקֹוָµק אֱלֹהֶ¦יךָ בְּקִרְבֶּ¡ךָ פֶּן־יֶ°חֱרֶה אַף־יְקֹוָ´ק אֱלֹהֶ©יךָ© בָּ₪ךְ וְהִשְׁמִ³ידְךָ₪ מֵעַ¦ל פְּנֵµי הָאֲדָמָֽה: ס 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2020 08:55 לינק ישיר 

אדרבה, מדרשת הגמרא על הפסוק 'ללכת בדרכיו ולדבקה בו' וכי אפשר להידבק בשכינה אלא הידבק בתלמידי חכמים, הרי שאין הכי נמי ויש חילוק בין פעולה שאלוהים כן פועל לבין הגשמיות שבתוכה פועלים שאינה שייכת לזה, את הפעולה לומדים מהקדוש ברוך הוא. בפועל צריך תלמיד חכם ללמוד בדיוק "ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את כל דברי ה' אלוקינו עוד ומתנו" "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו" הפעולה עצמה היא מעל הזמן ומעל הגשמיות, ולכן כתוב שהזמן 'נברא'. כי איך אנו יודעים על מציאות הזמן, אלא משינויים שקורים בחומרים שיש בעולם בין זמן x לזמן y, ובגלל שקרה שינוי בחומר אנו יודעים על קיומו של הזמן, כלומר מה שמלמד על קיום הזמן אינו החומר בעצמו אלא הפעולה שנעשתה בו. ולכן הפעולה היא השולטת בזמן. (גם הפעולה הטבעית של עצם הקיום היא 'פעולה', כי לפני הקיום לא היה קיום, אלא אם כן כופרים בחידוש העולם, אבל בין כה וכה אין דרך להוכיח שתמיד היה קיום והמקובל הוא שגם אם היה קיום קדמון הוא בדרך כלל הולך ומתפתח כך שהעיקר הוא הפעולה.) ולכן יש שני פונקציות בסיסיוץ במדעי הטבע - המרחב והזמן. וכך בספר יצירה - עולם, שנה, נפש - עולם=מרחב, שנה=זמן, נפש=פעולה מעל שניהם, והקדוש ברוך הוא רק רק בבחינת הפועל הנפש הפועלת, והוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, והזמן הוא תולדת המקום=המרחב=החומר, הרי שיש זמן ומעליו מקום ומעליו נפש והקדוש ברוך הוא בעליון, כמשל בלבד כי עצמותו היא באינסוף



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2020 08:13 לינק ישיר 

והלכת בדרכיו - ידועה דרשת הגמ' מה הוא חנון וכו', שאינה מסתדרת עם גישת התארים של הרמב"ם. באונקלוס תרגם  "ותהך בארחן דתקנן קדמוהי", ולא כגמ' הנזכרת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2019 11:30 לינק ישיר 


    דרשת הרב ריסקין פרשת כי תבא אפרת תשע"א

ברצוני לחלוק עם הציבור, את מה שמזכירה לי פרשה זו, כי תבוא,

בשנת 1951 - הגיע הרבי מקלויזנבורג לברוקלין, וקנו את בית החולים 'בית משה' שהיה ממוקם 3 ק"מ מבית הורי. ביקשתי רשות מאימי ללכת לראותו, אך לא כ"כ שמחה מהענין. ב- 1952 בפרשת כי תבא, הייתי אז בן 12, נתנה לי אימי רשות.

הלכתי בשבת בבוקר, הגעתי לבית הכנסת וראיתי הכל שחור - כולם עם חליפות שחורות ושטריימלך...
התיישבתי בספסל הראשון, כדי שאוכל לראות את הרבי מקרוב. הרבי ישב עם גבו לקהל והתפלל.

כאשר הגיעו לקריאת התורה - קרא הבעל קורא את הקללות, כפי שנהוג בקהילות ישראל - בשקט ובמהירות.
פתאום שמעתי את הרבי צועק: 'העכער!'
אני שמעתי, כי ישבתי מקדימה, אך לא כולם יכלו לשמוע. הבעל קורא הסתפק האם שמע משהו, עצר לרגע, אך מיד המשיך בשקט ובמהירות.

כעת, נעמד הרבי, הסתובב אל הקהל, עיניו יקדו אש! ואמר: 'איך האב געזאגט העכער!!!' והסביר: 'תאמר בקול, כדי שה' ישמע! שה' ישמע שאת הקללות כבר קיבלנו! (כבר בטל הטעם שאנו קוראים בשקט שמא חלילה יבואו עלינו), כעת הזמן לקבל את הברכות!'
הרבי התישב, והבעל קורא המשיך בקול רם ובמתינות.

לאחר התפילה, הסתובב שוב הרבי אל הקהל, אך כעת זרח כולו ואמר:
את הקללות כבר קיבלנו, עכשיו הקב"ה רוצה להביא לנו את הברכות, אבל הברכות לא יבואו אם אנו לא נעשה את שלנו. לכן כולנו נארוז עכשיו את הפעקאלאך ונעלה לארץ ישראל - כדי לקבל את הברכות שהקב"ה רוצה לתת לנו!

אז קיבלתי את הלקח הראשון שלי בציונות, ונדרתי נדר - ברגע הראשון שאוכל - אעלה גם אני לארץ הקודש!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/9/2017 12:34 לינק ישיר 

בפרשת השבוע - כי תבוא - במהלך טקס הברכה והקללה מופיעה רשימה של אזהרות על עבירות שונות שכל אחת מהן נפתחת במילה "ארור" (דברים כז, טו-כו). בין "ארור" ל"ארור" יש רווח של פרשה סתומה. יוצא הדופן היחיד הוא במעבר בין פסוק יט "ארור מטה משפט גר..." לפסוק כ "ארור שוכב עם אשת אביו... ", שם אין מרווח כלל.
הדבר תמוה במיוחד משום שפסוק כ פותח קובץ העוסק בגילוי עריות והיה ראוי שיהיה מרווח פרשה בתחילת הקובץ כשם שיש מרווח בין הפרטים בקובץ.
בדיקה של מקורות המתעדים מנהגים שונים של חלוקת הפרשיות מעלה כי, חוץ ממנהגנו המבוסס על רשימת הפרשיות של הרמב"ם, בכולם ישנה פרשה בין כל "ארור" ו"ארור" (ראה למשל ברשימת הפרשיות שפרסם פרופ' יוסף עופר כאן: faculty.biu.ac.il/~ofery/papers/babel%20notes
כיצד, אם כן, קרה שרק הרמב"ם משמיט פרשה זו?
המקור של רשימת הפרשיות של הרמב"ם, כפי שהוא מתאר זאת בהלכות ספר תורה פ"ח ה"ד, הוא ספר התנ"ך שהגיהו בן אשר. הספר שמור היום במוזיאון ישראל והוא ידוע בכינויו "כתר ארם צובה". יהיה מעניין לבדוק האם אכן הושמטה שם פרשה. לצערנו כמעט כל חלק התורה בכתר נעלם והדף ובו רשימת הארורים אינו בידינו.
פרופ' יוסף עופר (faculty.biu.ac.il/…/pa…/Jubilee%20Rabbi%20Mordechai%20Breuer) מציע שחזור של הטקסט בכתר כך (ראה תמונה מצורפת):
הרצון לשמור על סימטריה בין פרשיות הפותחות באותה מילה גרמה לכך שבפסוק כ יש רווח קטן מאוד והרמב"ם לא הבחין או לא החשיב את הרווח כפרשה.
התמונה של ‏מרדכי וינטרויב‏.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/9/2015 17:13 לינק ישיר 

פרשת כי תבא עם מדרש

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ אין חייבים עד אחר ירושה וישיבה מכאן אמרו ארץ שלא החזיקו עולי בבל פטורה מן התרומה ומן המעשרות..

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה לפי שנאמר ראשית דגנך תירשך ויצהרך ואומר כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב יכול לא יהיו חייבים בתרומה אלא דגן תירוש ויצהר תלמוד לומר כל פרי האדמה. אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מכאן אמרו אין תרומה נוהגת אלא בזמן שיש מקדש וכן הוא אומר כי בו בחר ה' לשרתו לא אמרתי אלא בזמן שיש שירות..

יכול לא תהא נוהגת אלא פעם אחת בימי יהושע תלמוד לומר וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם מלמד שנוהגת בכל שנה ושנה.

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ יכול בלשון הזה הוא אומר תלמוד לומר וענית ואמרת וגומר..

וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי כמה שנאמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי ואומר אל הארץ אשר אראך ואין אובד אלא תעות וכן הוא אומר תעו במדבר בדרך עיר לא מצאו וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יכול מניחו ממש וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח הרי הוא אומר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו. וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שכל הגומר עבודה משתחווה ויוצא. .

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ זה מעשר מכאן אמרו תרומה קודמת למעשר .

     כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר שנה שנותן מעשר בגבולין כמו שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך אבל שני שנים ראשונות נאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך.  וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה אבל לכהן לא נאמר שאין תרומה אלא במקדש ולא בשעריך מכאן אמרו התרומה אין לה ווידוי.  וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוי שיכול אין מעשר אלא ללוי כמו שנאמר ואל הלויים תדבר תלמוד לומר וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה אין ללוי אלא כשאר עניי ישראל אם כן למה נאמר לוי לומר לך לוי בין יכול לפרנס עצמו בין שאינו יכול אבל עני שבישראל אומרים לו צא ופרנס עצמך. כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי.

לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש.ׁ

.     הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.

וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו.

וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.

וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן יכול חוקק כמו שנאמר בלוחות והמכתב חרות על הלוחות תלמוד לומר ושדת אותם בשיד הא אינו כותב אלא בדיו והרי אתה למד נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן וכתבתם על מזזת ביתך מה כתיבה האמורה כאן בדיו אף כתיבה האמורה כאן בדיו מכאן אמרו חקקה באבן כדרך שהכותים עושים לא עשה כלום.

 אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת יכול אף תורת עולה ותורת חטאת תלמוד לומר להלן הכתובה בספר התורה הזה אינו כותב אלא מה שכתוב בספר הזה ואיזהו מעשרת הדברים עד וילך משה בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ.

וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד.

וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.

וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב זה כתב אשורי או אינו אלא כתב עברי תלמוד לומר באר היטב מכאן אמרו ספר שכתבו כתב עברי יגנז.

.     וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.

וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם

.     וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.

אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.

וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי .

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם עד ואין קונה היו אומרים וכן הוא אומר ביהושע ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה.

.     אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן

.    אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן  לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת היכן הזהיר תלמוד לומר ארור מקלה אביו ואמו לומר לך זו היא קללה זו היא קלון וכן הוא אומר כי קללת אלהים תלוי.

 

    אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית כל מקום שנאמר אלה על שלאחריו שנאמר אתם נצבים היום וגומר.

אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב זה ברית של מתן תורה וכן הוא אומר הנה דם הברית אשר כרת ה' ואומר הנה אנכי כרת ברית..

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ.

הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.

וְלֹא נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.

לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם.

וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

 



תוקן על ידי בערולאאדע ב- 04/09/2015 17:14:45




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/9/2015 07:32 לינק ישיר 

הערות נוסח לפרשת כי תבֹא:

http://ivri.org.il/2014/10/bhs/#50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2014 13:40 לינק ישיר 

אם יש לו רצון כל כך עז לתת - הוא יהיה מתוחכם מספיק להתעסק עם 7 המינים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2014 09:45 לינק ישיר 

באדם נורמלי המשתייך לעם לדת ולקהילה, יש רצון עז לתת.
ואינו רוצה להיות מקופח לא בנתינה ולא בלקיחה.
בעברית המילה -ונתנו- נקראת גם מקדימה וגם מאחורה אותו דבר.
הנתן בדרך כלל גם מקבל בצורה שוה מה שנתן ויותר.

תחשוב- מי נותן יותר. האמא לתינוק שלה? או ההפך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/9/2014 07:47 לינק ישיר 

החקלאי של הפלפלים קופח?

להיפך, הוא הרויח!

אינו חייב להפריש מהם ביכורים.

(על אותו משקל: למה קופח מי שלא מגדל חמורים, שאינו יכול לפדות פטר חמור?)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2014 21:12 לינק ישיר 

 

פרשת כי תבוא  (א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

אי אפשר להגיע  לפרשת כי תבא אם קודם אתה לא  מקיים כי תצא למלחמה.
ו

 וכשאתה כבר בארץ  מעבד את אדמתה ובונה אותה.תמיד תצפה כי יהיו יהודים שיקללו אותך, למרות כל התוכחות שהתורה כתבה. התבטלו כולם כולם.

דברים פרק כו

(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

  רש"י (ב) מראשית - ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינין בלבד .

הרש"י הזה מפי חז"ל תמוהה ביותר.  לפי זה.. כי מביא הביכורים לא הביא מעולם את שבעת המינים.
ולמה קופח החקלאי שלא גידל שבעת המינים? רק פירות אחרים. תפוחים תפוזים אגסים פלפלים וכד'



 



תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/09/2014 21:25:03




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/8/2013 00:33 לינק ישיר 

אלו נאמרים בכל לשון - ממקרא ביכורים עד פולמוס ההיכל בהמבורג http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/770.pdf



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2013 23:52 לינק ישיר 

ככה הוא טוען "ויותר קשה לשון הוידוי הכתוב בפסוקיים הבאים שבפרשת כי תבוא: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה... לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת". וכותב רש"י "ביערתי הקדש מן הבית – זה מעשר שני ונטע רבעי, ולמדך שאם שהה מעשרותיו של שתי שנים ולא העלם לירושלים, שצריך להעלותם עכשיו. וגם נתתיו ללוי - זה מעשר ראשון... ולגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני". ובפסוק הבא 'לא אכלתי באוני ממנו וכו' – מדובר בחזרה על מעשר שני. הרי הכתוב קופץ כאן ממעשר למעשר על פני שלושה מעשרות, בעוד שהלשון משמע שמדובר כאן רק במעשר אחד 
אבל כל הרואה יראה שאין זה פשוטו של מקרא. וכבר העיר שד"ל בשני המקומות שפירושם של חז"ל 'מבולבל מאוד' בכתובים, אלא שהוא עצמו נדחק בהם ואינני יודע מדוע. 
ושמתי לב שכל ענין ביעור מעשרות נולד מכך שהוצרכו חז"ל לסרס את הכתובים כדי להתאים החומשים זה לזה. 
פשטיה דקרא בפרשת כי תבוא אינו אומר אלא "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ – אז: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". ואין הכוונה למעשר של שנים קודמות כלל וכלל. אבל חז"ל שנצרכו על כרחם לפרש שמדובר כאן גם על מעשר ראשון וגם על מעשר עני, לא יכלו לפרש ש'ביערתי הקדש מן הבית' מדובר על נתינת מעשר עני, שכן מה זה קשור למעשר הראשון הניתן ללוי כל שנה ושנה, ומה הענין להגיד וידוי דווקא בשנה השלישית על מעשר הניתן כל שנה. לפיכך הוצרכו לחדש שיש ענין של ביעור מעשרות וריקון הבית מכל המעשרות שהצטברו בו במשך שלוש השנים. אבל לפי פשטיה דקרא שאין כאן אלא מעשר אחד, ובמשך השנים הרגילות אינו מתנות עניים כלל אלא בעה"ב אוכלו בעצמו בירושלים. אם כן פשוט שהוידוי הוא דין מיוחד באותה שנה שבה – שלא כרגיל – אין בעה"ב אוכל המעשר בעצמו אלא מחלקו לנזקקים שהלוי בכללם. רק אגב שהוא מתוודה על קיום המצוה, הוא מזכיר שגם בשנים קודמות לא אכל באונו ממנו וכו'. "

אני רואה שזה לא ממש עוזר לגבי השאלה שלך, גם הוא נדחק שאגב הוא מתוודה על השנים שעברו וכו'.

תוקן על ידי יהיאור ב- 24/08/2013 23:56:09



תוקן על ידי יהיאור ב- 25/08/2013 00:00:57





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/8/2013 23:29 לינק ישיר 

האם זה עונה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/8/2013 23:22 לינק ישיר 

איזה מין תשובה אתה מחפש? ביקורת המקרא טוב לך?

http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2786039&forum_id=20048



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > כי תבא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.

bholext