לפני למעלה מחודש פתחתי אשכול על מה שנראה בעיניי מגמה כללית בעולם, בין המדינות ובתוכן, המתקרבת לחזון השלום של "וגר זאב עם כבש".
השלום מלשון שלם הוא מצב בו חלקים שונים מוצאים דרך להשתלב ולהתאחד. אני מודע לכך שיש הטוענים שהמגמה אינה כה בולטת כפי שאני חושב אבל ההבדלים בין העבר לימינו אנו די בולטים. עם זאת הרי ברור שישנם עדיין חלקים גדולים בעולם שלא יכולים להשתלב יחד, כי השוני שביניהם עדיין גורם לחיכוכים ופגיעות כאשר הם קרובים או מתקרבים זה לזה מדי. השלום ביניהם הוא שמירת מרחק, כי הקרבה ביניהם רק פוגעת בשלימות הסביבה ו/או העולם. לחלקים האלה שייכים פלגי האומה הישראלית שעמדותיהם לגבי הדת בשני קצוות שונים, דהיינו החילוניים והחרדים ועל נושא זה התחלתי לכתוב וקיבלתי אז אישור הנהלה לפתוח אשכול בנושא. לא הספקתי עדיין לסדר כתיבה מחושבת כפי שתכננתי אבל מאחר וכעת ראיתי שהנושא חם בכתבות בוואלה בעד חלוקת עם ישראל לשנים בכתבת קרלו שטרנגר ונגד בכתבת דוד פרנקל, החלטתי: "ידחה העיתוי את הסידור" ועם הקוראים הסליחה.
בלי להיכנס למדידת עגלת מי מלאה יותר, (החילונים באים מאותה עגלה אלא שריעננו והחליפו כמה ערכים וגם לא זרקו את כולם) כי זה לא יביא לא שלום ולא כניעה של שום צד למשנהו, יש לדון בשאלה.
מעצם העובדה שלאלה חוק המדינה הוא החוק החברתי העליון ואילו לאלה חוק המוכתאר הוא החוק העליון (בפרפרזה מחרדי מסכן שפלשו ערבים לדירתו ע"פ היתר מהמוכתאר בעוד הוא מצוייד בצו בית משפט שהמשטרה תעזור לו להרחיקם והמשטרה סייעה דוקא, באופן מפתיע, לערבים) הרי בהכרח שלא יוכלו לחיות בלי שתיעשנה פשרות מכל צד. בעיקר פשרות בנושאים שהצד שכנגד לא יכול לחיות איתן כמו שהוכח מקום המדינה ועד הלום. את הסתירה בין השעבוד למערכות שונות ביטא היטב אחד השרים בהתיחסו לסרבנים: "הצבא שלנו הוא הצבא היחידי שיש לנו, והחיילים מקבלים את הפקודות מהמ"פ, מהמ"מ, מהמג"ד ולא מאף אחד אחר, חשוב ומכובד ככל שיהיה."
מעבר לכך, הלא הנטל הבטחוני והכלכלי אינו מחולק בצורה המשביעה את רצון/רעבון שני הצדדים ולא נראה פתרון באופק. האם לא עדיף שכל צד יבנה ויתחזק את מדינתו לפי ערכיו ודרכיו ואח"כ כאשר כל צד למד את מעלות וחסרונות החיים המשותפים והנפרדים, יוכלו לבדוק אם ואיך יוכלו אולי להשתלב ואו להתאחד?
_________________
תוקן על ידי תמיד_לומד ב- 29/08/2007 20:16:10
נשלח ב-24/3/2013 21:05
ומכיוון שדוקא ההתנשאות היא זאתי שמרתיעה וגם תוקפת לכן צריך להאיר אותם באור התורה והחסידות שאז אתה מתחלק איתם ולהתעלם מקינטורים ספציפיים שאינם נובעים מפנימיותם!!!
נשלח ב-23/3/2013 22:00
ביליצר אולי מה שהחילוני זקוק הוא שיכפו עליו פחות מציאות שרק תהפוך יותר ויותר בלתי נסבלת?
מה שעומד לשלום אחים לרועץ הוא הפרדוקס הקיים, החרדי זקוק למנה גדושה של גאות יחידה ועליונות כהגנה מתרבות החופש והמותר החילוני זקוק כהגנה נגדית ולפעמים גם ככיסוי מצפון ,להשמצה וירידה לחייו של החרד,
נשלח ב-21/3/2013 09:54
מוקפץ לעיון אקטואלי.
נשלח ב-18/1/2012 18:04
לארוצים כתב:
מטפחת
אתה מציג שני מודלים אלא שיש לך טעות במודל השני (הרפובליקאי) כי הכנסת אליו כפיה דתית שאינה רלבנטית למודל.. המודל הרפובליקאי (או הסוציאל דמוקרטי, תלוי באיזו שפה אתה מדבר) לא מחייב כפיה דתית. המודל הזה מציג מדינה שמתערבת במשק ובעיקר דואגת בצורה אקטיבית לאזרחים שלה. כל המדינות במודל הזה בעולם כיום אינן חושבות שכפיה דתית היא חלק מהעסק. באותו אופן אפשר ליצור מודל של סוציאל דמוקרטי בעל חופש דת וחופש מדת.
השאלה המרכזית בעיני היא לא מהכיוון החילוני אלא מהכיוון הדתי/חרדי - האם האוכלוסיות הללו יכולות להיות במקום שאינו כופה את עצמו על כולם? האם הן מוכנות לכבד גם ערכים וקווים אדומים של אנשים שאינם מצהירים "אלוהים אמר" בסופו או בתחילתו של המשפט?
תיתכן מדינה שיש בה הנדסה כלכלית ולא דתית (סקנדינביה), תיתכן מדינה שתהיה בה לצד הנדסה כלכלית (מידה של) כפייה חילונית (צרפת) ותיתכן מדינה שלצד הרבה כפייה דתית תהיה בה מידה של הנדסה כלכלית (ישראל), אני לא רואה הבדל עקרוני בין כפייה כזו או אחרת בסופו של דבר זה נובע ממה חשוב בעיני האזרחים, לסקנדינבים חשוב השוויון הכלכלי והם אדישים כלפי הדת, לצרפתים חשובה החילוניות של המדינה והמרחב הציבורי ובישראל בעיני הרבה אנשים "דמותה היהודית" של המדינה חשובה.
כל אלו עומדים מול מודל המדינה הליברלית שמוציא תחומים אלו מאחריותה של המדינה, לטענתי בשביל שהאזרחים יסכימו לסבול הגבלות ואיסורים כדי להגשים ערכים מסוימים שחשובים או תורמים לקבוצות אוכלוסיה מסויימות זקוקה להתקיים ביניהם תחושת שיתוף חזקה.
מטפחת אתה מציג שני מודלים אלא שיש לך טעות במודל השני (הרפובליקאי) כי הכנסת אליו כפיה דתית שאינה רלבנטית למודל.. המודל הרפובליקאי (או הסוציאל דמוקרטי, תלוי באיזו שפה אתה מדבר) לא מחייב כפיה דתית. המודל הזה מציג מדינה שמתערבת במשק ובעיקר דואגת בצורה אקטיבית לאזרחים שלה. כל המדינות במודל הזה בעולם כיום אינן חושבות שכפיה דתית היא חלק מהעסק. באותו אופן אפשר ליצור מודל של סוציאל דמוקרטי בעל חופש דת וחופש מדת. השאלה המרכזית בעיני היא לא מהכיוון החילוני אלא מהכיוון הדתי/חרדי - האם האוכלוסיות הללו יכולות להיות במקום שאינו כופה את עצמו על כולם? האם הן מוכנות לכבד גם ערכים וקווים אדומים של אנשים שאינם מצהירים "אלוהים אמר" בסופו או בתחילתו של המשפט?
נשלח ב-18/1/2012 12:58
גם_וגם כתב:
הרעיון לא נכון ולא צודק, אם אתה מתכוון להמשיך לקיים מדינה אחת. למה החלוקה תהיה על פי חרדים/חילונים? למה שלא תהיה למשל על פי עניים-עשירים? הבה נבחן כמה העשירים תורמים לתקציב, כמה העניים תורמים לו, ונוכל לדאוג לכך שמיסיהם של העשירים יוזרמו בחזרה לכיסם והעניים לא יגזלו אותם עוד. ושמא נקים קנטון לשדרות וקנטון לכל היתר, וכך נוכל להיפטר מן הטירדה הקטנה הזו של מיגון העיר. קנטון לבדואים יפטור אותנו מלבנות להם בתי ספר. קנטון לזקנים יחסוך את הקצבאות, וכן הלאה - למה לא?
יש כמה מודלים של מדינה, המודל "הרזה" הוא מדינה ליברלית ששומרת על ביטחון מבית ומחוץ וקובעת כללי משחק (מדינה ליברלית בל המובנים).
אם נישאר בגבולות הדמוקרטיה יש את המודל הנגדי שבו המדינה לא רק קובעת כללי משחק אלא גם מתערבת במשחק מעבירה תקציבים ולפעמים גם כופה ערכים - למשל בישראל מערכת הרווחה, החקיקה הדתית ועוד.
את המודל הרזה ניתן לקיים בכל מקום שבו יש הסכמה בסיסית על צורת המשטר ושנוצר אמון מינימלי בממסד.
לכאורה אם אפשר להעביר כסף מעשירים לעניים באותה מדינה למה לא להעביר לעניי מדינה אחרת? אבל אפילו במסגרת האיחוד האירופי תושבי גרמניה היו מוכנים להעביר סכומי עתק למזרח גרמניה ללא התנגדות גדולה ולעומת זאת (הם ותושבי מדינות אחרות) מהססים להעביר סכומים קטנים יותר ביחס למדינות אחרות ביבשת ואם בוחרים לעשות זאת זה תוך התנגדות פנימית ומשיקולים של "אינטרס לאומי".
הסיבה לכך היא שבשביל לקיים מדינה מתערבת (לשביעות רצון אזרחיה) צריכה להיות מידה של הומוגניות ותחושת שותפות, שבדי מוכן לשלם קצבאות נדיבות לשכנתו היולדת בגלל שהוא מרגיש שהיא דומה לו ושהם חולקים הרבה במשותף.
אחת הסיבות שבארה"ב לא התפתחה מדינת רווחה במתכונת האירופית היא הגיוון הרב באוכלוסייתה, גם באירופה ההרגשה (מוצדקת או לא) של חלק מאוכלוסייתה שתשלומי הרווחה מופנים למיעוטים חדשים מקרוב באו מסייעת לכרסום במדינת הרווחה שם.
בישראל תחושת השותפות מבוססת על הדת-לאום המשותפים למרבית אזרחיה, אבל ככל שהחילונים פחות מרגישים שותפות עם החרדים (שלא לדבר על הערבים) הנכונות שלהם למדינת רווחה פוחתת והולכת (ק"ו לכפיית ערכים דתיים שהם לא שותפים להם).
נשלח ב-18/1/2012 12:35
ושלא לדבר שעגלה שלנו מלאה.
נשלח ב-18/1/2012 12:27
קובי אריאלי אמור לדעת שהשנאה הגדולה נובעת מהעובדה הפשוטה- אנשים לא אוהבים כשמתנשאים עליהם.
וזה בדיק מה שקורה היום במחוזותנו. אני לא הולך לצבא- כי -אני מיוחד ומיוחס ולא בנוי לחיי הצבא המופקרים, כמוך. אני לא עובד למחייתי- כי אני עוסק בדברים חשובים יותר, ובעצם הלימוד שלי הוא שמחזיק אותך בחיים.
שריר,
מסתבר שאתה גם נביא וגם פוסק.
עתידות: בקרוב תזכה להיות גם נשיא המדינה.
בכל אופן תודב על ששיעשעת אותי כך על הבוקר.
הרב מיכי,
אני מניח שזה לפחות חלק מהסיבות.
_________________
נשלח ב-4/9/2007 22:27
כתבתי במפורש עד שיבוא המשיח וממילא עד אז
אסור ליהודי לדרוך שם .
והרי המשיח אמור לבוא בקרוב ממש ואז יבנה לכל הפחות
בית מקדש אחד.
נשלח ב-4/9/2007 21:40
אגב, לפי תכניתך שבעמוד הקודם הר הבית קדוש רק לערבים, הלא כן?
נשלח ב-4/9/2007 21:25
הספור לא יכול להיות שכן אף ראש ממשלה או מועמד לראש ממשלה
לא יוותר על מפלגות חרדיות ששואבות את כוחן ממקומות אלה,
ואשר מוכנות לתמוך בו תמורת אתנן כספי בלבד ללא שום
דרישות אידאולוגיות.
