מכניזציה למצוות התורה

בשבוע שעבר עליתי על מונית בעיר מודיעין עילית. במהלך הנסיעה הוצאתי שטר כסף מכיסי לשלם לנהג את מחיר הנסיעה שנקבע מראש. הנהג - חילוני לפי מראהו - סרב ליטול את הכסף, תוך שהוא פותח בדו-שיח הבא:

בודאי שיש דברים שאינם תלויים באדם. למשל - המלאך שזכה לומר קדוש קדוש קדוש - לא זכה להיות יהודי שאומר קדוש קדוש. ולהפך. ירמיהו זכה לנבואה - וברוך בן נריה נאמר לו "ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש". האדם זכה להרבה טובה - אבל לא זכה לטובה הגדולה ביותר - והיא - להיות האלוקים בעצמו. ולא בגלל חטאיו. ההגיון מחייב זאת.

מאידך ברור ש"כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו", אלא הכל בא במשפט, במקומו ובשעתו. 

מוציא_לאור: זיכוי הרבים, וחישוב "בנקאי" של מצוות 7/2/2005 

להלן שאלה שמטרידה אותי מזה מספר שנים.

אפתח במשל של רב מפורסם.
אותו רב דיבר במעלת זיכוי הרבים, ונתן משל: משל לבעל חוב שנשה בלווה, והלווה לא יכל להשיב. גמלה עצה בלבו, ובמקום להשיב את הכסף, התדפק על פתחי לווים אחרים של אותו בעל חוב, וקיבץ מהם כספים רבים. הביא הלה את הכסף לבעל החוב, ופניו של זה נהרו, ומחול מחל לו על החוב הקטן תמורת הסכום הענק שקיבץ עבורו.

עד כאן הסיפור ועתה שתי שאלות שהן אחת:

האם ניתן לכפר על חוב אישי בהבאת זכויות של אחרים?

האם התורה והמצוות נמדדים ב"כמויות" עד שאם סידרתי ע"י אחרים כמות שווה, או יתירה מזו שהייתי צריך להנפיק - יצאתי ידי חובה?

השאלות לענ"ד לא נוגעות רק לענין זיכוי הרבים, (שהיא שאלה חשובה, כגון במקרה שאדם צריך לוותר על מצוות שלו למען אחרים, או לעשות עבירה כדי שאחרים יעשו מצוות, אם שייך כזה דבר) - אלא גם לשאלות הרות גורל, כמו מיקומו של היחיד בחברה הכוללת.
כמי שרגיל בחשיבה אינדיבידואליסטית, קשה לי לקבל את התמונה העולה מהמשל הנ"ל.

יחד עם זאת, אני מודע למשל לאפשרות של אדם למסור את חייו למען אחר. גם אם אין בכך חובה, דומני שרבים נתנו רשות לכך, ואם כן שוב רואים אנו שיכול אדם לוותר על שלו כדי שלבורא יהיה מישהו אחר תמורתו, ויש לחלק, וכן יש להעיר מסוגית הוא ובנו ללימוד תורה.

וכאן אני מגיע לעוד שאלה מכיוון אחר: האם באמת יש אפשרות שמצוה מסויימת תהא חשובה יותר מאחרת? ולענייננו, המצוה שאני גורם ליהודים רבים לקיים מצוות, התהא עדיפה על מצוה שבה אני מקיים בעצמי?
לכאורה, שוב בחשיבה אינדיבידואליסטית, אין הקב"ה מונה דפים אלא שעות, ומבחינת האמת כל שחשוב הוא ההשקעה שאני משקיע, (בצורה הנכונה, כמובן) ומה לי התוצאה.
אולם מאידך, אנו מוצאים כיוונים שונים במחשבה היהודית, והרי מחללים שבת על יהודי כדי שישמור שבתות הרבה.

הייתי מוסיף ששאלה זו נושקת גם לסיפורי חז"ל אודות זכות אבות, או לסיפורי חסידים אודות הצדיק שמטיב עם בעל העבירה. שוב נידון של התייחסות כוללת מול התייחסות פרטית לאדם ספציפי, שלא יכולה לקבל תמונה כזו, שהצדיק יחליט אם הוא רוצה לשנות את גורלו של פלוני או פלמוני.

**

(השבת האחרונה, אגב, גיליתי דבר מדהים באחד הספרים. סופר שם מפי הח"ח, זצ"ל, על קצב שסרח והאכיל טריפות, והטיל עליו הח"ח קנס. והנה לא ארכו הימים ונפטר הקצב, ויום אחד באו בחלום להח"ח ושאלוהו האם הקנס היה רק כהרתעה, או גם ככפרה. השיב הח"ח שהיה להרתעה בלבד. והנה לאחר מכן הופיע אצלו הקצב בפנים מכורכמות, וסיפר שעקב כך נגזר עליו עוד גיהנום על חטאו כיון שהח"ח לא התכוון בכך לכפרה.
עד כאן הסיפור, ואם נקבל את הכיוון, הרי יש לנו מקרה שבו האינדבידואליות של האדם אינה מספקת, והוא נידון כחלק מההתייחסות הכוללת של החברה, דאל"כ מאי נפק"מ בכוונת הח"ח, הרי אלוקים יודע מעשיו וצרותיו של הקצב ויכול לשקלם בעצמו).

*****
אוסיף עוד כמה שאלות קצרות וסליחה על ההטרחה.

1. אין ניתן להתייחס לביטוי "ברא מזכה אבא".
האם מדובר רק בחישוב השקעתו של האב, בבנו, (ומי שלא זכה לבן לא ייגרע וכו') או שיש חישוב מעבר לכך.
נניח לצורך השאלה שיש שני אנשים שווים לחלוטין, ולאחד יש בן בעל זכויות עצומות - האם שייך לומר שהבן זוכה לאבא, או שכל החישוב הוא לפי השקעת האדם עצמו, בין אם יש לו בנים ובין אם לא.

2. השאלה הנ"ל נוגעת בעצם בכל עשיה של אדם. האם מחשבים את המעשה כפי שהוא (על כל הפוטנציאל הגלום בו) או שמסתכלים על מה שיצא בפועל, וגם את"ל שמסתכלים על התוצאה בפועל - האם התוצאה הזו עשויה להיקבע באופן שרירותי (ומי שנפל - הפסיד לעצמו) או"ד שהיא נקבעת ברצון היוצר ובחוכמתו ע"מ שמי שראוי לתוצאה מסויימת יקבל אותה.

3. לפנינו שני בני אדם ובידם 1000 שקל. האחד נתן את הסכום לעני, ואילו רעהו השקיע את הכסף בתבונה, ולאחר שהגיע לסכום כפול - תרם אותו לעני. האם המשקיע הינו בעל זכות גדולה יותר?

4. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, מאבד מערך המצוה (ע"פ הגמרא).
האם פירוש הדבר הוא שאדם זה, עבר לפני כן עבירה, או שהיה בדרגה פחותה יותר, ולפיכך הוכשל?
פשט הדברים משמע שיש מקרים שאדם עלול ליפול ב"הסתברות" (וראה דברי הגב' על יש נספה בלא משפט), אם כי רעיון זה איננו מתקבל על דעתי, אולי משום שהורגלתי בחשיבה אינדבידואלית.

5. הרמב"ם (דומני בהלכות תשובה) כותב שחישוב המצוות והעבירות נעשה רק לפי שיקול דעתו של א-ל דעות, ואיננו יכולים להשיג מהי מצוה קלה ומהי מצוה חמורה.
ונשאלת השאלה: האם אין זה הגיוני לומר שהכל לפי כמות המאמץ שהשקיע האדם?
ומה לו לאלוקים לבוא בטרוניא עם בריה שיצא לה לעשות מצות קלות יותר ולמעט בשכרה, או להרבות בשכר מי שיצאו לו מצוות חמורות?

דומני שלרבות מהשאלות שהצבתי יש גישה משותפת, לאמר, האם חישוב מצבו של האדם בעיני האלוקים כולל אך ורק תמצית של מעשיו וכוונותיו וכו', או שישנו חישוב מקיף יותר של מעשי האדם בעיני האלוקים - וחישוב זה כולל נתונים נוספים הגם שאינם בשליטתו או בידיעתו של האדם.

מעיון לא מועט במקורות יהודיים, דומני שהיהדות הולכת בכיוון השני. יכולני להכביר בראיות אך הייתי שמח לראות אם יש התעניינות מצד החברים הנכבדים.

רוח המצוה = בניין אב = כללו של דבר (אראלסגל)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1637807

_________________

בברכה

ירוחםשמ
גם אני מסכים אתך

כדי להוציא אותו מהכלא,חייבת להיות חברה מתוקנת.

עממי
אני מסכים אתך,-אדם שישב בבית האסורים רוב חייו, לא יכול לחיות בחוץ בחופש.

_________________

מודה ועוזב

אין חכם רשאי לפרש את המצוות אחרת מאשר הפירוש האמיתי שלהן לדעתו. החסידים ואחרים הציעו להחיל על ההלכה מבחנים שלא נובעים מתוכה ובכך הפכו את ההלכה מעבודת השם לכלי להשגת תכלית אחרת.

ווטו,לדבריך האחורנים:

אשר על כן יש ברירה "לקהילת שומרי התורה והמצוות" להשכיל שהפרקטיקה של המצוות "לא דבר ריק הוא" וכפטיש יפוצץ סלע הן מתפרשות לכל אחד לפי רמת הבנתו ומסירותו למה שהוא מזהה כאמת. חובת התמימות היא חובת האמיתות, אך המזהה אמת מסוימת ומיתמם כאילו אינו מבינה או שאינו יכול להבינה, לאו תמים הוא אלא נוכל, פחדן ועצל במסוה של תמים ואם הוא מנסה להטיל את עמדתו על זולתו בדרך השפלה, גם רשע הוא.

לא נכנסתי לכל האשכול,אך דבריך העלו בי דבר מסויים ואחלוק עמכם אותו

כשאר האדם יודע אמת,ולא רוצה ללכת בדרכה,עושה שקר בנפשו,וליבו מתהפך בקירבו,
אשאל אותך ווטו,אם הנך רגיל לאורך חיים מסויים כל חייך,והנה קיבלת ידיעת אמת מהמוחלט(אין עוררין בנפשך,לא תוכל)
אני אשאל ככה

מדוע ידיעת האמת מחייבת?
מדוע האדם חייב להפוך לאיש אחר(כגון שאול המלך ע"ה)?
האם כל אדם ראוי לו שידע אמיתות?(האם בנוי הוא בנפשו לכך?)
מדוע,מדוע הוא אינו יכול לסגת(ולהמשיך להיות כשהיה לפני כן) מידיעת האמת?

תוקן על ידי עממי ב- 17/09/2007 12:15:44

סנש"פ,

דבריך הם המשך לשיטתך שאין חכם רשאי לפרש את המצוות אחרת מהמקודש בציבור הרחב [בקדושת הזמן והדפוס] ולכן הנך מביט על החסידים כ"לא מדקדקים בזמני מצוות בטענה של הכנת הלב וכך בעוד מצוות". אך אם תשאל את חכמי החסידים ישיבוך שהם המדקדקים יותר. אי דקדוקם בזמני התפילה, לדעתם הוא הוא דקדוקם בגוף מצות התפילה לקיימה בזמן היותר מתאים לה. זאת כי הם מבינים את התפילה כמצוה שראשיתה בחובת הלב ולכן הם מפרשים את הגבלת זמני התפילה הנזכרים בחז"ל, אך לתפילות שבין כה לא תזכנה ליותר כוונת הלב וכדומה אך לתפילות בכוונה הם מחילים את הנפסק באו"ח צ"ג, ק"א וק"ז כדוחה את זמני התפילה. אשר על כן עדיין אין לערבב את חיוביות אי המכניזציה הבאה מכיבוד המצוות בשליליות אי הדקדוק הבאה מזלזול בעשית מצוות.

לא השויתי נצרות לחסידות, ובכל זאת גם החסידים לא מדקדקים בזמני מצוות בטענה של הכנת הלב וכך בעוד מצוות.

סנש"פ,

במחילה, אך נראה כי הגזמת ב"שחור-לבן" או שלא הסברתי את עצמי דיו [או שניהם ולכאורה כריכתך את החסידות עם להבדיל השבתאות והנצרות תכריע]!

א. אין צורך לגבי נידון דידן "לרדת לסוף דעת הקב"ה" [אם כי אין זה מופקע לפי כלל הבת קול שהתורה ניתנה לאדם ולא בשמים היא ואכמ"ל], אלא די לרדת לדעת הקב"ה ברמה די התחלתית.
ב. מדובר כאן בקיום מעשי של המצוות על הצד המהודר ביותר ולא בלהסתפק בכוונות טובות [שלכן השוואת הדיון לטענת הנצרות תהווה סטיה דמגוגית].

הנידון הוא רק איך לקרוא את התורה, דהיינו עם איזו רמת הבנה [וע' בהקדמת רבנו ניסים לש"ס על פטור חש"ו].

כאשר הנך קורא בתורה "לא תגזול" ומפרש שהכוונה היא "שלא לתפוס מבעלות לבעלות" כבר ירדת לדעתו של הקב"ה בזה שלא אמרת שכתוב כאן רק "לא ת'גימל-זיין-ואו-למד". כך כשהשונה הלכות קורא בהלכות נישואים שצריך פנים חדשות לברכת שבעת הברכות ומפרש שאין הכוונה לאפר שריפה [הנקרא פנים חדשות] אלא לאדם שלא השתתף מקודם בשמחה, הוא כבר ירד לדעת הקב"ה [דוגמא זו מר"ח בריסקר ולא מהטשעבינר רב]. כמו כן כאשר אדם חכם יותר קורא את התורה ומבין [בגלל שעיין ברמב"ן או שעמד על רעיונו בלי לעיין בו] בשילוח הקן שהכוונה המעשית היא אך לשלח את האם כאשר יש לו צורך המצדיק את הפרדתה מבניה, אזי הוא כקודמים יורד לדעת הקב"ה וכן הלאה.

אשר על כן יש ברירה "לקהילת שומרי התורה והמצוות" להשכיל שהפרקטיקה של המצוות "לא דבר ריק הוא" וכפטיש יפוצץ סלע הן מתפרשות לכל אחד לפי רמת הבנתו ומסירותו למה שהוא מזהה כאמת. חובת התמימות היא חובת האמיתות, אך המזהה אמת מסוימת ומיתמם כאילו אינו מבינה או שאינו יכול להבינה, לאו תמים הוא אלא נוכל, פחדן ועצל במסוה של תמים ואם הוא מנסה להטיל את עמדתו על זולתו בדרך השפלה, גם רשע הוא.


דא_עקא,

כפי שהעיר בוג"ע וכפי ששנית בהודעתך האחרונה, "דא עקא" ש"דרך ארץ קדמה לתורה" ולא תחושות בטן וגם אם לא באת לסייע נמצאת מסייע!


שנה טובה!

ווטו1,
בהנחה שניתן לרדעת לסוף כוונת הקב"ה ושניתן להגיע להסכמה לגבי כוונה זו אז אולי יש צדק בדבריך.
אם אחד משתי ההנחות האלו נסתרת אזי לקהילת שומרי התורה והמצוות אין ברירה אלא להסכים על הפרקטיקה של קיום המצוות ולדבוק בה.
אין זה מקרה שכל התנועות ששמו על ראש שמחתן את כוונת הלב ולא את קיום ההלכה סטו בסופו של דבר מההלכה (נצרות, שבתאות, חסידות ועוד).

אני מתכוון,ש"תכלית המצוות" היא המצוות עצמן,דהיינו אם קיבלתי על עצמי עול מלכות שמים,משתמע מכך שאני חייב לעשות את המצוות האלה.ז"א סיגלתי לעצמי אורח חיים,שנובע אך ורק מקבלת העול,ובלעדיו לא הייתי נוהג כך

זה לא ממש משנה אם המצוות "מועילות" לי או למישהו כך או אחרת.זה פשוט אורח החיים ,"עבודת ה'" שאני עושה כי קיבלתי על עצמי,
והייתי אומר שהמטרה היא ,שזה יהפוך ל"מכני" ,והדקדוקים הם לא בגלל סיבה כזאת או אחרת,אלא כי זה מה שקיבלתי על עצמי.


אך השאלה למה קיבלתי את זה על עצמי,כי אם לא הייתי מקבל ,לא הייתי צריך לעשות את מה שנובע מכך
מה שישעיהו ליבוביץ מנסה לתרץ ,ואני לא מצליח להבין אותו.

קראתי לפני כמה תגובות את תגובת המשתמש וטו1.והיא נראתה לי די מעניינת.

דקא

במשפט הסיום סתרת את כל התפיסה בה פתחת ואותה שיבחת והצדקת את הפתיחה של הכותב למעלה: 'אין תנועה ללא מניע'!