בס"ד
פרשת נִצָּבִים – וַיֵּלֶךְ
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל(כט,ט).
השבוע אנו קוראים פרשה כפולה נִצָּבִים – וַיֵּלֶךְ, למרות שמדובר בפרשה מחוברת עדיין לא מדובר בפרשה שתוכן הקריאה שלה הוא ארוך, הפרשה נאמרת ע"י משה רבנו סמוך למיתתו לאחר שנאמרו בפרשה הקודמת הברכות והקללות, למרות הדברים הקשים שנאמרו, בפרשתינו מובאים דברי עידוד של משה רבנו בהם הוא מנחם את העם ומסביר להם בצורה קצרה וישירה את הדרך בה יש לבחור ללכת בחיים וכמה שהדבר לא קשה, פשוט לקרוא את הדברים ולפעמים אין צורך בפירוש הדברים כי הדברים נאמרים בצורה הברורה ביותר, הפרשה נקראת תמיד לפני ראש השנה כדי להזכיר לנו שכולנו ניצבים לדין בעוד מספר ימים לפני הקב"ה, וכדי לזכות בדין עלינו לבחור בדרך חיים רוחניים בהם אנו מקדשים שם שמים.
"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב [ו]את המוות ואת הרע... ובחרת בחיים"(ל,טו).
נשאלת השאלה למה התורה לא רושמת את הדברים בסדר הפוך, בחרת בטוב ואז תזכה לחיים, התשובה לכך היא שאנו צריכים לבחור לחיות כדי לעשות טוב, כל המטרה של בורא עולם שהוא ברא את עולמו זה להיטיב עם הבריות , ולכן אנו צריכים לבחור לחיות את החיים כדי להטיב עם הזולת, והראשונים שאנו צריכים להיטיב איתם הם " טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב", אותם אנשים שסובבים אותנו ויחסית חלשים מאיתנו ולפעמים נתונים למרותנו ויכולים להיפגע מאיתנו, עלינו לעשות תשובה בראשונה כלפי הסביבה הקרובה שלנו וכלפי בני המשפחה הקרובים ואם יש לנו עובדים תחתינו או אנו מעסיקים אדם בביתינו עלינו לבדוק האם אנו לא פוגעים בו בצורת ההתנהלות שלנו מולו, והתשובה הראשונה היא בפה בכך שנבקש סליחה ונתחרט על המעשים ונקבל קבלה לעתיד.
כי אין יום הכיפורים מכפר בין אדם לחברו, אדם לחברו לא מדובר רק בחבר שלו מהעבודה או ממסגרת הלימודים אלא ההלכות של קיום מצוות בין אדם לחברו מדובר בין איש לאשתו, כי מי שמבקש שנה חדשה של הצלחה צריך לעשות תשובה מול בת זוגתו ולאחר מכאן כלפי החברים והסביבה ורק אז הוא יוכל לעמוד בדין מול הקב"ה בראש השנה.
" ובחרת בחיים" - אנשים רבים טוענים שלא חסר להם כלום בבית , אוכל, בגדים, מכונית וכ"ו הכול יש להם חוץ מדבר אחד חשוב! אין להם חיים ! אין להם הנאה ממה שיש להם, אין להם סיפוק , אנשים שמחפשים את עצמם וחושבים שאם הם יעבדו במקום אחר או ילמדו מקצוע אחר או יעברו לחו"ל שמה תבוא להם ישועה והצלחה, החיים היחידים שהם חיים שבאמת אדם חי , הם חיים של שמירת תורה ומצוות , ישנם רבים שאינם שומרים תורה ומצוות ומסתכלים על אדם שמקיים אורח חיים דתי כאילו הוא מסכן ח"ו , שאין לו חיים או בחירה, והדבר אינו נכון שאדם אינו חי חיים רוחנים הוא משועבד לתרבות המערבית בה אנו נמצאים , בחירה בחיים היא יציאה ממרוץ החיים, אומנם ממשיכים לחיות אך החיים מקבלים "טעם" אחר. ממשיכים לחיות את החיים בעולם הזה אבל מקדשים את כל הדברים הגשמיים , אם צריך בגדים לקנות אז קונים , קונים כי צריך להתלבש יפה ולקדש שם שמים בכך שמתלבשים בתורה צנועה ויפה ולא בצורה מגושמת ולא צנועה שכל מטרתה היא למשוך את העין, אם צריך לאכול אז אוכלים שיהיה כוח לחיות ולעבוד את בורא עולם ולא רק לספק את התאוות שלנו, ושצריך יוצאים לעבוד ומבינים שהעבודה היא רק השתדלות ואין צורך להיות משועבד לעבודה, כי הברכה בפרנסה היא מבורא עולם, ולא משנה כמה נרוויח אם נדע לתעל את הדברים כלפי שמיים יהיה לנו הנאה ממה שאנו מקבלים וגם אם לא עבדנו החודש 30 שעות נוספות.
בראש השנה אדם מבקש חיים מבורא עולם, אנו מבקשים שנה נוספת בה יהיה לנו בריאות שנוכל לעבוד את השם, ללמוד תורה, ולהתפרנס בכבוד, אנו מבקשים את הצרכים הגשמיים שלנו כדי שנוכל לעבוד את בורא עולם בנחת, כשאנו נבקש ב"ה בראש השנה פרנסה אנו נכוון במילים " למענך אלוקי חיים". אנו רוצים פרנסה שנוכל לשלוח את ילדינו לבית הספר בו הם ילמדו תורה וכך נקיים את תפקידנו בעולם הזה קידוש שם שמים. ולכן לפני התפילות והבקשות בראש השנה אנו צריכים לחשוב איך כל בקשה שלנו מתקשרת לעבודת הבורא ," למענך אלוקים חיים".
יהי רצון שנזכה לשנה בו יתגשמו כל משאלות ליבנו לעבודת השם יתברך.
סיפור קטן לראש שנה:
לפני מספר ימים פגשתי מכר שלא ראיתי הרבה זמן, שאלנו אחד את השני מה נשמע ושיחה התפתחה , הוא ספר לי על הבן שלו, נדב הוא בן יחיד אחרי 5 בנות, לא מעט שנים הוא ציפה כבר לבן, לא היה פשוט לגדל את הילד הזה אבל הזמן רץ, נדב הגיע לגיל הצבא למרות הפצרות הוריו הוא שירת ביחידה מובחרת, אביו כל הזמן מאז שהוא התגייס דאג , השינה שלו בלילה לא הייתה שקטה ,לאחר השנה הראשונה של השירות נדב סיפר לאביו שהחליטו להוציא אותו כחיל מצטיין לקורס קצינים, ללא ספק הרגשה טובה הילד המפונק שלי השתנה הולך להיות קצין, אבל הדאגות רק גברו, עוד שנה בצה"ל? עוד שנה שאני לא אישן טוב?
מה לעשות שיהיה לו בהצלחה, הזמן עושה את שלו נדב משתחרר מהצבא לאחר 4 שנים, ומספר לאביו שהוא נוסע למזרח, לאן למזרח? מזרח ירושלים? לא אבא למזרח הרחוק לחצי שנה.
נדב לוקח את כל הכסף שהוא חסך בשנת הקבע לטובת הטיול, לקראת סוף החצי שנה נדב שולח מייל להורים שלו שהוא נשאר עוד חודש ואחר מכן שולח עוד מייל שהוא בעצם נשאר עוד חודשים ואביו מחכה שיחזור כבר הוא כל כך מתגעגע אליו, נדב חזר רק אחרי שנה.
נדב חזר אביו היה כל כך שמח הוא התגעגע אליו מאוד והימים הראשונים לחזרתו היו ימים של התרגשות והסיפורים על הטיול, עברו שבועיים מאז שהוא חזר, ומה עושה נדב יושב בסלון בבטלה וחושב על הטיול הבא למזרח, וכסף לטיול מאיפה? כמובן מאבא הוא יושב כל היום ומשגע את אבא שלו שייתן לו כסף לחזור למזרח, ואבא שלו נותן לו בסופו של דבר כסף, לפחות שהוא יהיה במזרח הוא יתגעגע אליו , עכשיו הוא רק משתגע ממנו.
עכשיו נשאלת השאלה איך בדיוק הסיפור הזה קשור לשנה החדשה.
אנחנו למעשה כמו נדב חזרנו לאבא שלנו , יש כאלו שחזרו לפני 20 שנה ויש כאלו לפני 10 שנים ויש כאלו שלא מזמן שבו לאבא שבשמיים.
רובנו זכינו לשוב לאבא לשמור שבת וכשרות , ומה עכשיו מה הלאה?
מה אבא של נדב ציפה ממנו שהוא חזר מהמזרח? הוא ציפה שהוא
אבא שבשמיים מצפה מאיתנו להתקדם הלאה , ברוך השם אנו בבית אנו נמצאים בבית השם ,שבת, כשרות, צניעות ב"ה , מה הלאה? אנו צריכים להתקדם, אנו צריכים לקחת על עצמנו קבלות גם אם הם קטנות, אבל פה תהיה התקדמות בעבודת השם , כך נעשה את רצון השם ושיבתנו הביתה תהיה מושלמת.
שנה טובה ומבורכת מברי עוז.
שבת שלום!
לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , חיים בן חווה ז"ל' ,יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם בן חווה, אלברט בן עליזה, , שירה וינון ואמיתי בני שושנה ,שמחה בת מנותה, חיים בן שמחה, אליס ורונית בנות שמחה ,שושנה בת עדינה, דרורי בן טלי,מיכל בת ברוריה והילדים, תמי בת עדינה ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה,מרדכי בן בתיה, ורד בת בתיה,שמעון חביב בן לבנה, שלומי יעקובי בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טוב לאסף בן ורדה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים: [email protected]
http://www.youtube.com/watch?v=iMFEt3A4MUU
