וילך

אני הבנתי שכל הקושיות מצטרפות לתשובה אחת: 
משה כותב את התורה ונותן אותה לכוהנים (ע''פ רוב בתקופת ההתנחלות הלכו כהנים עם הארון) ולזקנים כדי שינהלו את חיי העם לפיה. שהרי זה התפקיד שלה - להיות החוקה הדתית של העם. כחלק מהתפקיד הזה גם קוראים אותה בפני העם ונותנים למלך העתק שלה מלפני הכהנים הלויים. 
ואז ה' מודיע למשה שצריך גם לכתוב שירה שתהיה לעד. משה מחליט לכתוב את השירה בתוך התורה, וממילא התורה צריכה לשמש כעדות. ממילא צריך לשים אותה במקום מתאים לתפקידה כעדות. כאן דרש משה את המצוה בשמות ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך שעד אז נתפרשה ככוללת רק את הלוחות, ופירש שאם גם התורה היא עדות הרי מקומה בארון. ולכן כשהוסיף משה את הקטע החותם את התורה (והתורה כותבת שהפעם זה עד תומם, בשונה מהכתיבה הקודמת) הוא הורה לשים אותה בארון כדי שתשמש כעדות. את ההוראה הראשונה הוא נתן לכהנים, כי הם ההנהגה, אבל את ההוראה השנייה הוא נתן ללויים, כי הם השרתים של ביהמ''ק.
אשר לסדר הפסוקים, נראה שהתורה הסמיכה את הציווי למילויו. לכן מתואר גם הלימוד שהתרחש רק בהאזינו.
ובשאלת הציווי למשה לפני יהושע, אני הבנתי שזה בא להמחיש את העברת הסמכויות. שניהם נכנסים לאהל, משה מקבל ציווי אחרון ומיד יהושע מקבל ציווי ראשון.

החוקרים כמובן ראו שתי מסורות על הכתיבה, על השירה ועל כל דבר אפשרי, אבל רופא הבריק כאן. הוא טוען שלאחד המעתיקים התבלבלו הדפים וציווי יהושע הועתק מתחילת וילך (מיד אחרי ההודעה על מינויו) לאמצע הציווי על השירה.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 08/10/2016 22:05:27

לגבי כתיבת התורה שמשום מה כתובה פעמיים (וכל מה שכתבו פה, לא העלה ארוכה), יש לציין גם כי אחרי הכתיבה הראשונה נתן משה את ספר התורה לכהנים הנושאים את הארון (מי אלה? רק ביהושע הכהנים נושאים אותו לכאורה בגלל ציווי מיוחד, או שמדובר על מסורות שונות). בפעם השנייה הוא מצווה את הלווים לקחת את הספר ולשים אותו בצד הארון (דווקא כאן הייתי מצפה לכוהנים כי ללוויים יש גישה לארון רק אחרי שהוא מכוסה). יש לציין גם שבפעם השנייה השמירה של התורה בצד הארון היא כדי שתשמש כעד, מה שה' אמר על השירה (ומיד גם משה), והדבר נראה ממש כבלבול.
עוד יש לשאול בסדר פסוקים אלה, מדוע כתיבת השירה מתוארת קודם לדבר ה' ליהושע.
ואם בדבר ה' ליהושע עסקינן, יש לתהות גם למה ה' אומר למשה "קרא את יהושע... ואצונו", אבל אחר מצווה את משה ארוכות, ואחר כך מברך את יהושע קצרות.

ולכן אין שום בעיה לדבר על "התורה הזאת" ו"ספר התורה הזה" גם לפני שהסתיימה מלאכת הכתיבה, כל עוד הספר בתכנון, כלומר לא רק תכנון מגירתי, אלא תכנון ממש, כלומר כבר יש תוכן רק צריך להביע אותו בפועל, ואפילו אם זה כמו האנציקלופדיה התלמודית, שהתוכן צריך עריכה וכו', עדיין כיוון שהספר הותחל, ואפילו לא הותחל, האם אינני יכול לומר "הדברים האלו שאני עומד להגיד"? זה שכתוב "כתובה" בלשון הווה זה לא אומר כלום, כי מדרך לשון התורה לא להקפיד על כך.

ולכן?