על פשיסחא ועל תנועות התחדשות בימינו

בגליון קולות האחרון (המגזין של ''בקהילה'') התפרסמה כתבה של יעקב רייניץ על  פשיסחא שעסקה במשנתו של הרבי ר' בונם מפשיסחא, על תלמידיו, על ההתנגדות שתופעת פשיסחא עוררה, ובעיקר על האפי אנד הבלתי נמנע בחתונה הגדולה באוסטילה בה התקבלה לגיטימיות שיטת פשיסחא (כך לפי הכתבה).

לצד כל הסיפורים והמעשיות, מבין השורות עולה דמותה של תנועת התחדשות דתית בעלת מאפיינים אוונגרדים שקראה תגר על הסטטוס קוו, על מה שנתפס כסיאוב או לפחות כחוסר פונקציונליות בסדר הקיים, שלא חששה מהעזת פנים ועימות מול הממסד, והתאפיינה בכל המרכיבים של תרבות-נגד. 

לצד הדיון המעניין שניתן לפתח על פשיסחא ועל השאלה באם היא אכן היוותה תנועת התחדשות דתית קלאסית, אבקש ברשותכם לגעת בנושא המעניין של תנועות התחדשות דתית לשאול באם תנאי ימינו מאפשרים התפתחות תנועות דומות?

תנועות ההתחדשות הדתית מהוות התפתחות מבנית טבעית אינטגרלית ומתבקשת וימיהם הינם כימי הדתות והזרמים הפנימים המרכיבים אותן שבחלקן הופיעו בראשיתם כתנועות רוויזיוניסטיות שמשכו בעיקר את הדור הצעיר ושבקשו להפריד בין ''הדת האותנטית'' ובין שכבות הסיאוב הממסדי שהצטברו עליה ברבות השנים, ובעיקר בכדי להחיות ולהחזיר את מה שנתפס כפנימיות שהינה עבודת האלוהים האותנטית, שנשכחה ונזנחה לטובת העיסוק במעטפת החיצונית.

תנועות התחדשות דתית הינן חיוניות לרלוונטיות של דתות והמצליחות שבהן נהפכות לממסד מסואב בפני עצמו עד להופעתה של תנועת התחדשות המבקשת לבוא במקומה וכך חוזר חלילה.

חלקם של תנועות ההתחדשות נשאו את דגל האינקלוסיביות (כחסידות הבעשט''ית ששאפה לכלול בגבולותיה את הצדיק האלוהי ואת רועה האווזים האנלפבית ולהושיבם במחיצה אחת) וחלקם נשאו את דגל האקסלוסיביות האליטית ושאפו לזעזע יותר את הצדיקים ובעיקר הנגידים הבורגנים ולתחוב את אפם לזוהמתם של רועי האווזים האנלפבתים למען יטעמו מן קדירתם שהקדיחה (קוצק).

תנועות ההתחדשות נתקלו בהתנגדות חריפה ופעמים רבות שהובילו ל-

counter reformation

גו"ג,

אני לא עוסק כאן ברגשות קיפוח של חרדים-מזרחיים....

כמובן שהפסקה האחרונה שלך לא נכונה כלל. אדרבה, הרב עובדיה ותלמידיו מעדיפים לימוד מעשי-הלכתי. בזמנו הרב עובדיה אפילו התנגד ללימוד 'דף יומי' וטען שיותר חשוב שילמדו הלכות. גם שיעורו השבועי המפורסם הוא שיעור הלכה בלשון השווה לכל נפש. נכון שאין להם השפעה על הישיבות הספרדיות כי הן הוקמו ע"י רבנים שחונכו אצל הליטאים, אבל ודאי שיש לכך השלכות על כלל הציבור: רוב ככל האברכים הספרדיים עוסקים בהלכה, ושיעור היציאה לעבודה בציבור הזה הרבה יותר גבוה לפחות מהציבור הליטאי.

מדוע מבלבלים בין תנועות ומגמות לבין תנועות התחדשות??

_________________

ממללא,
לגבי רישום אשכנזים, התחושה (אמנם לא מבוססת) שלי היא שחרדים ספרדים רבים היו רוצים לראות את האשכנזים מתדפקים על פתחיהם כאיזה סוג של הוכחה מובהקת של אי-נחיתותם.

קצת קשה לי לראות באימוץ פסיקה ספרדית איזושהי "התחדשות דתית".  אין כאן שינוי ערכי משמעותי - בסה"כ אימוץ הבן איש חי במקום מ"ב כי הוא "משלנו" גם אם התלמיד הוא מיוצאי מרוקו הקרובה יותר לפולין מאשר לעיראק.  זה מבחינתי נופל בקטגוריה של חלוקת כוח וכבוד.  אין שם נסיון, למשל, להעמיד את המעשה הדתי היומיומי על מדרגה מקבילה ללימוד התורה או יציאה נגד סוג לימוד שמנתק את התורה מהמציאות.

[סיינפלד,

באלון מורה היה פעם יהודי שגידל שתי פרות ששמן היה ברכה והצלחה. אולי אפשר לקשר ביניהן לבין חתולותיו של הנ"ל

למרבית הדאבה נגנבו הפרות בלילה גשום אחד ע"י תושבי הסביבה. אניינ יודע מה שמן בערבית, אם הן חיות עדנה]

רבסינפלד

אינני חושב שנכון יהיה להגדיר את פשיסחה כתנועת התחדשות אוונגרדית. אמנם פשיסחה קראה
תיגר על הסדר הקיים, אלא שהיא חתרה במידה רבה להשבת הסדר הקודם, כלומר הצבתה
מחדש של האליטה הלמדנית במרכז החיים היהודיים, לפחות מבחינה זאת הייתה פשיסחה
תנועה ריאקציונית, 

ואכן אזרחי קיבל סמיכה משכטר-שלומי.

סיינפלד,אם הרחקת עד חסידי הדלאי-למה אז אל תשכח את אוהד אזרחי וחברו לדרך (לשעבר..) מרדכי גפני שגם הם העבירו כמה שנים בינות לחרדים.

אני מסכים עם איד''ג וכוונתי אינה לתנועה המחדשת דפוסי התמודדות עם המודרנה, אלא לתנועת התחדשות דתית  המתפתחת מתוך המרכז (ולא כתנועת שוליים) מהסוג של פשיסחא וקוצק המתמקדת בעיקר בדפוסי עבודת ה' הפרטית של היחיד לצד שינויים ממסדים.  סוג של תנועת התחדשות מחוצפת, אנטי ממסדית, הקוראת לסדר יום חדש, לתפנית של 180 מעלות, והמאיימת לשבור את הכלים ואת סדרי העולם הקיים.  אני מתכוון לתנועה שניתן להציבה בשורה ליד החסידות בראשית הופעתה, פשיסחא, קוצק, והתנועה הקלווניסטית. 

דגלי תנועות ההתחדשות הנ''ל נישאו על ידי יוצאי הממסד ובד''כ על ידי צאצאי האליטות (כחידושי הרי'מ תלמיד קוזניץ שיצגה את הסטטוס קוו המכובד) וטלטלו אותו עד היסוד.

למעט נוער הגבעות והדתיות הניו אייג'ית ניאו חסידית, איני סבור כי ניתן לתייג את התופעות שנמנו על ידי מללא ומיקי כתנועות התחדשות רוחניות.  חוץ מזה שמבחינה כרונולוגית התופעות הנ''ל אינם מוגדרים כחדשות או כמחדשות (ביחס לאלו שכביכול משמרות את הססטוס קוו) אלא באם תתמדדום ע''פ אמת המידה החרדית המעוותת הקובעת כי ישיבת פונבי'ז הינה העתק מדוייק של ישיבת שם ועבר. כך או כך איננו דנים בחידושים, אלא במה שקרוי על ידי החוקרים  

Religious renewal and rejuvenation movements

אידך,
הצמצום שאתה עושה (צמצום כפשוטו) לנושא האשכול הופך אותו לריק בעליל. אתה בעצם שואל האם יכולה להיות התחדשות בעולם החרדי, שמהותו היא ההתנגדות לחדש. התשובה על שאלה זו יכולה להיות אחת משתים: 1. כן, ואז זה מפסיק להיות חרדי, שהרי השינוי (המודע) סותר את עצם מהותה של החרדיות (פרט לעוד תוספת חומרות אלה או אחרות). 2. לא.
לכן ברור שהתשובה לשאלה כפי שאתה מנסח אותה היא: לא.
אבל לא זו השאלה המעניינת. השאלה המעניינת היא לא כיצד החרדיות מתייחסת לחדשנים, שהרי זו כמעט טאוטולוגיה. השמרן ודאי מתייחס לחדשן או המתחדש בהתנגדות ושלילה. השאלה המעניינת היא האם המחדשים/מתחדשים מצליחים לנגוס בה ולהפוך אותה או חלקים ממנה למעט פחות חרדית. ולזה התשובה היא בהחלט כן.
כל התנועות שציינתי לעיל יצאו מהחרדיות, בכוח או בכוח כוחו. ופוק חזי כמה יהודים דתיים בימינו נראים וחושבים כמו אבות אבותיהם ה'חרדים' (במגבלות שציינתי לעיל).

_________________

מיכי

ממללא,
האם אתה רואה בחרדיות הספרדית איזה נסיון לשינוי דתי עקרוני, מעבר לשאלה של חלוקה הוגנת יותר של כוח וכבוד?  אם, למשל, חוגי בני התורה הספרדים יצליחו לסחוף אליהם עשרות אלפי תומכים, האם הם יקימו ישיבות שתהיינה שונות מהישיבות הקיימות או כאלה שתראינה כמו פוניבז' ספרדית שגם אשכנזים ינסו להתקבל אליה?

תלוי מהן 'עיניים חרדיות' ומה פירוש 'בלתי לגיטימי' -

חב"ד על רעיון המשיח, ההתבטלות לרבי, העיסוק במבצעים ושליחויות במקומות 'הטמאים' ודאי אינה לגיטימית בעיני הליטאים ואולי גם חוגים אחרים (בעלז שחברו לליטאים בזמנו). היא גם לא ממש ממסדית-חרדית, אם זה מבחינת ההנהגה הפנימית שלה, אי ההתבטלות בכל עניין בפני ה'גדוילים' הלא חבדיים וכמובן היחס לא"י ודפוסי ההצבעה הפוליטית.

לגבי ברסלב - אני מתכוון יותר לחוגים שאינם נתפסים כחרדיים כמו הנח-נחים. גם הנהיה של חרדים מיינסטרימים רבים לאומן בר"ה היא סוג של מרד בממסד הקיים (שראה את פסגת התפילות בישיבה או בחצר האדמו"ר ביחד עם אנ"ש).

לגבי החרדיות הספרדית - כאן זה כבר יותר מורכב, ובכל זאת, חלק ממנה הוא סוג של מרד בממסד החרדי-אשכנזי הישן (לכןם קיימות תנועות נגדיות של 'בני תורה ספרדיים' שלא נוח להם עם המרידה בממסד הישיבתי).

נכון שלכל התופעות הנ"ל (ולדעתי גם ביחס לציונות הדתית) אני חושב שבהכללה הציבור החסידי ובראשה ההנהגה רואה אותן פחות כלא לגיטימיות.

אדרבא, מבין אלה שציינת רק הציונות הדתית היא "בלתי לגיטימית" בעיניים חרדיות, וגם זה לא לגמרי.

אם לכגון אלה התכוון סיינפלד, הרי שבוודאי יש התחדשות רבתי. אני האחרון להכחיש זאת. ברם, אם הבנתי נכון, סיינפלד התכוון דווקא להתחדשות מן הסוג האנטי-ממסדי המחוצף, המטלטל את המערכת, כגון (איך שסיינפלד תופס את) פשיסחא.