יארצייט ר י(ה)ונתן אייבשיץ

ר יהונתן אייבשיץ רבי יהונתן אייבשיץ ( 1690 - 1764 ) (במקורות מסוימים מופיע בשם יונתן אייבשיץ ) היה פוסק , דרשן , פרשן, מקובל ו ראש ישיבה ב מזרח אירופה . נולד ב קרקוב שב פולין , למד בישיבות בפולין וב פראג . עמד בראש ישיבה גדולה בפראג. מ- 1750 שימש ברבנות שלוש הקהילות: אלטונה, המבורג וואנדסבק . כאשר הנוצרים הסכימו להוציא את ה תלמוד לאור רק אם יעבור צנזורה אינטנסיבית, היה על הרב אייבשיץ ליצור מהדורת תלמוד חדשה, משוכתבת בחלקה. הוא היה ידיד לנוצרים, לרוזנים ולמלכים. ישנה מסורת על ויכוחים רבים שלו עם מלכים ואנשי כמורה נוצריים, שבהם הצטיין בתשובות פקחיות ומחודדות, וקיימות אנקדוטות רבות על ויכוחים אלו, ועל נטייתו, עוד מילדות, לסוג כזה של תשובות. מה שמאפיין את יצירתו התורנית הוא הפלפול המחוכם. פלפול זה מלווה הן את דברי התוכחה והמוסר שהרבה ר' יהונתן אייבשיץ להטיף והן את חידושיו בהלכה. הוא כולל חיבור של רעיונות ואימרות שונים זה לזה, כאשר הצירוף מאפשר לפתור קושיות ולהתמודד עם סתירות ותמיהות ( ראה דוגמאות במאמר זה ב"סיני" ) כפוסק, הרב אייבשיץ מחמיר למדי ומהסס להקל גם כשיש לכך מקום, במיוחד אם הדבר הוא כנגד מנהג. דבקותו ב שולחן ערוך גדולה, והוא מציע להתעלם מדעות שלא מוזכרות בו. כפי שכותב "רב צעיר" :"אפשר לומר שכל עיקרם של פלפוליו וחידושיו בספריו על השולחן ערוך לא באו אלא לחזק סברותיו". כשהוא מתפלפל בהלכה, כמו ב"אורים ותומים", הוא מחבב במיוחד את הדיון בדברי ה תוספות , שמשמשים לו רקע לחידוש. הרב אייבשיץ כתב עשרות ספרים בנושאי הלכה , פרשנות, אגדה , קבלה ו חסידות . הנודעים שבהם: "יערות דבש" "אורים ותומים" "כרתי ופלתי" (היחיד שיצא בחייו) (מתוך ויקיפדיה)

ר אייבשיץ יהונתן רב בפראג. מחבר ספרי הלכה ודרש. 1690 - 1764. ר' יהונתן נחשב בעיני תלמידיו ורוב בני דורו כחריף ודרשן מופלא, היה בקי בחכמת העולם. הצטיין בדרשותיו, והיה נערץ גם בעיני שרי העיר. התוכן: ילדותו ונעוריו רב בקהילות אה"ו סיוע לקהילת פראג חכם בחכמות העולם ספריו ר' יהונתן אייבשיץ - רב ותלמודי גדול; נולד בקראקא סביב לשנת ת"ן (1690 ), ומת בכ"א אלול תקכ"ד (18 בספטמבר 1764) באלטונא. אביו נתן נטע היה מצאצאי ר' נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות". היה רב בעיר אייבשיץ במדינת מעהרען, ושם מת בשנת 1705. לאחר מות אביו נשאר יהונתן יתום קטן. ר' מאיר אייזנשטאדט (מהר"ם א"ש) שהיה אז רב בפרוסטיץ לקחו לבן. למד בישיבת קרובו ר' אליעזר הלוי עטינגן בהעלישויא במעהרען. משם עבר לוינה והיה בבית הגביר ר' שמעון וורטהיימר. משם נסע לפראג, נשא לאשה את עלקלא בת ר' יצחק שפירא. עבר לאלטונא והיה סמוך לשלחן ר' מרדכי הכהן אבי חמותו עד שנת 1714. עבר לפראג והיה שם לדרשן. ילדותו ונעוריו מילדותו ניכר ר' יהונתן כי עתיד הוא להיות גדול בישראל. הוא חונן בזיכרון נפלא ובחריפות עזה. שתי הסגולות: בקי וחריף, סיני ועוקר הרים, עמדו לו בפלפוליו העמוקים בכל מקצועות התורה. עדים הם ספריו בהלכה "כרתי ופלתי" לשו"ע יורה דעה ו"אורים ותומים" לשו"ע חושן משפט, כי היה פלפלן חריף. אך אפילו בספרי הדרוש שלו: "יערות דבש", "אהבת יהונתן", "קשת יהונתן", הוא מתגלה כדרשן, היודע "לקרב רחוקים בזרוע". היה סופר מהיר, והשאיר אחריו תשעים ושמונה ספרים, שרובם עדיין טמונים בכתבי יד בכמה ספריות בעולם (גדולת יהונתן" ח"ב). עוד בהיותו צעיר לימים, כבן תשע עשרה, היה לדרשן בעיר פראג ושימש שם גם ריש מתיבתא. עיר זו היתה ידועה בעולם בשל גדולי התורה, כמו המהר"ל ובעל "שבות יעקב", ששימשו בה. דרשותיו משכו קהל רב לבית מדרשו. ר' יהונתן, מלבד גדלו בתורה, היו לו גם ידיעות בחכמות חיצוניות, והתחבב על השרים וההגמונים על ידי חידודיו ובדיחותיו. הוא התווכח אתם על עיקרי היהדות - וניצחם. באותו זמן יצא ר' יהונתן בתשובה ארוכה לבטל את היתרו של ה"חכם צבי" בעניין תרנגולת שניטל ליבה. ר' יהונתן טרח ושאל את חכמי אומות העולם, אם אפשר לתרנגולת לחיות זמן מה בלי לב? והם ענו לו כי לפעמים יש תחליף במקום הלב, אך אין אפשרות לתרנגולת לחיות זמן רב. לפיכך פסק ר' יהונתן כי תרנגולת זו טריפה היא אפילו כשחיה עדיין. ר' יהונתן הוא לא התמנה לרב אחרי מות ר' דוד אופנהיים בשנת 1736, בגלל התנגדות הרב הזה ומשפחתו, ואוהבי הרב הקודם ר' אברהם ברודא. ההתנגדות גרמה גם שלא נבחר לרב במיץ במקום ר' יעקב ריישר, כי אלמנת ר' יעקב אשר הייתה מפראג עמדה נגדו. בשנת 1742, אחרי שכבשו הצרפתים את פראג, נבחר שמה לרב במיץ. בשנת 1746 בחרו אותו לרב קהלת פיורדא, אבל אנשי עירו לא נתנו ללכת שם. רב בקהילות אה"ו בשנת 1750, אחרי מות ר' יחזקאל קצנלנבוגן, נבחר ר' יהונתן לרב בשלוש הקהלות אה"ו (אלטונא, האמבורג, וואנדסבעק) וישיבתו הייתה באלטונא. סיוע לקהילת פראג גם אחרי עזבו את פראג לא הסיר אהבתו ממנה. יהודי פראג נמצאו אז בצרה גדולה. מלשינים הלשינו באזני מלכת אוסטריה, מריה טירזה, כי בשנות המלחמה על אוסטריה היו היהודים נוטים חסד לצרפתים, אויביה - והיא גזרה גירוש טוטאלי על יהודי פראג. הגירוש חל על עשרים אלף יהודי פראג ועשרים אלף יהודים בסביבותיה; והימים - ימי חורף. ר' יהונתן פנה לכמה קהילות, שתעמודנה לימין יהודי פראג. במכתבו אל קהילת רומא הוא מציע, שיהודי רומא יפילו תחינתם לפני האפיפיור, שישתדל לבטל את הגזירה, ואם אי אפשר לבטלה, ידבר נא על לב המלכה שתידחה את הגזירה עד שיעבור החורף, וכתב: "אם החרש תחרישו לעת כזאת... כי אולי לבעבור נסות אתכם...". הוא כתב גם לקהילת בורדוס, והוכיחם על אשר לא נענו לעזרת יהודי פראג כמו שעשו אנשי בניא. במכתביו מספר ר' יהונתן בשבחה של קהילת פראג: "עיר רבתי עם, צבי לכל הארצות, מלאה חכמים וסופרים" (גדולת יהונתן, ח"ב). השתדלותו עשתה פרי, ואחרי זמן מה הורשו יהודי פראג לחזור לעיר מגורם. חכם בחכמות העולם ר' יהונתן התגדר גם בחכמת העולם. בספרו "כרתי ופלתי" על יורה דעה מביא שאלה שנשאל ע"י אחד מאוהביו, פרופיסור לרפואה בבית מדרש למדעים בהאללע ע"ד נטילת הלב (כרתי ופלתי סי' מ'). בספרו "בני אהובה" על דיני נדה אמר כי הוביש את פני כל הרופאים בפראג אשר רצו להתיר נישואי מינקת חברו מפני שחלבה היה רע לילד, והוא הוכיח כי תועים הם. בספרו "יערות דבש" רצה להוכיח כי שקר בפי קופרניקוס וסיעתו האומרים כי הארץ תסובב את השמש. בדרשותיו שילב גימטריאות ורמזים, ו בספרו "תפארת יהונתן" על ההפטרות הוכיח את האנשים מגלחים את זקנם ואמר כי עליהם צווח ישעיהו הנביא "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", כלומר, כי העם אשר לו בראתי ז"ו (בגימטריא י"ג) שורות שער בזקן למען יהיה הזקן תהלתי, הם יספרו (במספריים). ספריו: פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית: א) "לוחות עדות", אלטונא 1755. ב) "כרתי ופלתי" על יורה דעה, שם 1765. ג) תרי"ג מצוות בחרוזים , פראג 1765. ד) "תפארת ישראל" על הלכות נדה עם הגהות בן בנו של המחבר ר' ישראל רב בליכטנשטט. ה) "אורים ותומים" על הש"ע חושן משפט, קארלסרוהע 1775. ו) "יערות דבש" דרושים, שם 1779. ז) "בינה לעתים" על הרמב"ם הלכות יום טוב, ווין 1796. ח) חדושים על הלכות יו"ט, ברלין 179. הוא כמו הספר "בינה לעתים", רק בסגנון אחר ובלי ספק שניהם נכתבו ע"י התלמידים אשר כתבו את החידושים אשר חידש ר' יהונתן בשיעוריו. ט) "שר האלף" על ש"ע אורח חיים, ווארשא 1817. י) "בני אהובה" על הלכות אישות נדפס ע"י בן בנו ר' גבריאל, פראג 1818. יא) "תפארת יהונתן" דרושים על ההפטרות, זאלקווא 1825. יב) פירוש על חד גדיא, לבוב 1802. יג) הגהות על ההגדה של פסח, פרסבורג 1869. יד) "שם עולם" על הקבלה, ווין 1891. עוד יש לו באוצר הספרים באוקספורד בכ"י "אלון בכות" על איכה ו"קשת יהונתן" דרשות על התורה.

פעם שאל הקיסר את רבי יונתן אייבשיץ מדוע מחפשים לייחס כל כך הרבה עוונות לעשו באותה שעה שחזר מן השדה והוא עייף, תעזבו אותו! שתק רבי יונתן אייבשיץ, והמתין להזדמנות כדי להוכיח את הדברים. והנה, פעם נקרא ר' יונתן להתארח אצל הקיסר, וראה שהקיסר הסיר את טבעתו מעל ידו כדי ללכת ולשטוף את ידיו לפני הסעודה, לקח ר' יונתן את הטבעת והניחה במגירה של הקיסר. כשהגיע הקיסר והרגיש שטבעתו נלקחה, לא טרח אפילו לבדוק במגירתו אלא מייד התחיל לשפוך את חמתו בהאשמות קשות נגד מספר שרים חשובים שהיו מסיבים עמו לשולחן. שאל אותו רבי יונתן אייבשיץ מדוע אתה 'משמיץ' מייד את השרים בכל כך הרבה תארי גנאי, שמא בכלל לא נטלו את הטבעת? אמר לו הקיסר: שרים אלו מוחזקים וידועים באותם תארים שאמרתי עליהם, והייתה זו הזדמנות ושעת כושר להוציא את הדברים בפניהם. אמר לו רבי יהונתן אייבשיץ מעתה תבין מדוע חז"ל הוציאו כל כך הרבה עברות שעשה עשו כשחזר מן השדה. מתוך http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2952

ר' יהונתן אייבשיץ יום: כ''א אלול אזור: גרמניה אביו: ר' נתן נטע. אשתו: עלקלא. נולד בשנת ה'ת"ן בקראקא (פולין), צאצא מצד אביו לר' נתן שפירא (בעל "מגלה עמוקות"). בגיל 12 התייתם מאביו ור' מאיר אייזנשטאדט (בעל "פנים מאירות") שכיהן כרב בפרוסניץ גידלו. מילדותו ניכר בזיכרון נפלא ובחריפות עזה. למד בישיבת דודו - ר' אליעזר הלוי אטינגר (אב"ד העלישוי). בגיל 18 נתקבל כדיין בעיר בומסלה, נשא לאישה את בתו של ר' יצחק שפירא, עבר להמבורג ולאחר מספר שנים חזר לפראג ושימש כדרשן וכריש מתיבתא. מאות תלמידים נהרו לישיבתו ודרשותיו משכו קהל רב, ערך ויכוחים עם הכמרים וכאות הוקרה לניצחונו הורשה להדפיס את הש"ס [מעשה שנאסר באותה תקופה]. עבר לאלטונא והיה סמוך לשולחן אבי חמותו (ר' מרדכי הכהן) עד שנת ה'תע"ד. בשנת ה'תק"ב לאחר שהצרפתים כבשו את פראג, נבחר לרב בעיר מיץ. האוסטרים האשימו אותו בבגידה והחרימו את רכושו שנשאר בפראג. בשנת ה'תק"י לאחר פטירת ר' יחזקאל קצנלבוגן, נבחר לאב"ד בשלוש קהילות: אלטונא, המבורג וונדזבעק. גם לאחר שעזב את פראג סייע לקהילה היהודית. כאשר הלשינו באזני מלכת אוסטריה (מריה טירזה) כי בשנות המלחמה על אוסטריה נטו היהודים חסד לצרפתים - אויביה, היא גזרה גירוש טוטאלי על יהודי פראג. ר' יהונתן פנה לכמה קהילות שתעמודנה לימין יהודי פראג. במכתב אל קהילת רומא הציע שיהודי רומא יפילו תחינתם לפני האפיפיור שישתדל לבטל את הגזירה. השתדלותו של ר' יהונתן עשתה פרי ולאחר זמן מה יהודי פראג הורשו לחזור לעיר מגורם. ביום שלישי שנת ה'תקכ"ד ר' יהונתן השיב את נשמתו ליוצרה והשאיר אחריו 98 ספרים שרובם עדיין טמונים בכתבי יד בכמה ספריות בעולם. מספריו: * אהבת יהונתן. * אוצר החכמה. * אורים ותומים: שו"ע חושן משפט * בינה לעתים * בני אהובה: על דיני נדה. * ברכת יהונתן * המדע: על הלכות ריבית * זוהר הרקיע. * חצי יהונתן. * יערות דבש: דרושים. * כרתי ופלתי: על שו"ע יורה דעה * לוחת עדות * מטה יונתן: על הלכות פסח * מתוק מדבש: על הלכות שבת * פינת הדת. * קשת יהונתן: דרשות על התורה. * שם עולם: קבלה * שר האלף. * תפארת יהונתן.

בכדי למנוע תגובות בעייתיות אשכול זה ננעל זמנית!!!!