מעשי אבותינו (לימוד בחומש)

התורה שבכתב לא באה לספר לנו "סתם" סיפורים. מאחורי המלים הקצרות, באמנות סיפור שאין דומה לה, מסתתרים מסרים. על חלקם עמדנו בעבר. על חלקם ננסה לעמוד כאן.
מעשי אבותינו משמשים לנו דוגמא ומופת כיצד להתנהג. באשכול זה, בקשתי לבחון את הסיפורים בחומש כדי ללמוד ממעשיהם ומדרכיהם הטובים.
דרכנו תהיה לבחון בעיון את הכתוב בחומש. החומש נועד להילמד כמות שהוא, אך אין הוא מיועד לקורא החפוז. הנחת היסוד של הלימוד היא שצריך לקרוא, לחשוב, להתבונן, וגם להשוות.

***

נתבונן בפרשת תולדות (בראשית פרק כו), במסופר על יצחק אבינו.

(טו) וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר:

כדרך החומש, זו הערת הקדמה לסיפור. אולם ההקדמה של החומש זקוקה להקדמה משלה, כדי לגשר בין עולמנו לבין העולם של פעם.
בעולם העתיק, כמו אצלנו היום, המים הם מקור חיים. ארץ ישראל, שאינה משופעת במים, זקוקה לבארות. אברהם אבינו חפר בארות. הוא השקיע, מצא מים – והעמיד אותם לרשות הציבור.
אבל לאחר מותו של אברהם, הפלשתים סתמו את הבארות. זו היתה פעולה תמוהה מאד. מדוע לסתום בארות? מדוע למנוע הנאה מן המים?
מה גדולה היתה השנאה לאברהם, שעשה להם רק טוב, אם הפלשתים סתמו את הבארות שיכלו לספק להם מים, להם ולעוברים בסביבה. לא לנו ולא להם לא יהיה! מחה נמחה את זכר אברהם מן הארץ!
לאחר הקדמה זו, אפשר לגשת, לעיין ולהבין את הסיפור הבא.

(טז) ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד:

כאשר נעשה לאב, כן נעשה לבן. אבימלך – זה היה הכינוי הקבוע של מלכי פלשתים – מגרש את יצחק. לשם שינוי, הוא אומר לו את האמת בפנים: איננו יכולים לסבול אותך כי אתה מעורר את קנאתנו.
ויצחק? יצחק אינו רב. אינו מנסה להצדיק את עצמו. הוא מוותר. הוא הולך למקום אחר.

(יז) וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם:
(יח) וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו:

יצחק הולך בעקבות אביו. הוא חופר מחדש את בארות המים, לא רק עבור עצמו ועדריו, אלא עבור כל מי שירצה להשתמש בהם.
והוא אפילו משתמש באותם שמות שאבא נתן להם. עד כמה שאני יכול לשפוט, זו הדוגמא הראשונה לנוהג שפשט בעם ישראל, ללכת בעקבות מעשי ההורים ומנהגיהם.
אמנם, נראה ברור למדי כי החזרת השמות מימי אברהם לא היתה חיקוי בלבד. היא נועדה להראות כי אברהם אבינו לא מת. בנו הולך בדרכו.

(יט) ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים:

כאן מתחיל ממש הסיפור שלנו. עבדי יצחק חפרו ומצאו מים. הנחל, כנראה, אינו אלא ודי, נחל אכזב שפעמים יש בו מים ורוב הזמן אין. הבאר, לעומת זאת, נותנת מים כל העת.

(כ) ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו:

האם סרב יצחק לחלוק את המים עם רועי העיר הסמוכה? מסתבר יותר, לפי מה שאנו מכירים אותו, שהניח להם לשאוב כרצונם. אך הם, שלא טרחו ולא עמלו, רצו לקחת אותה לעצמם.
מה עושה יצחק? אנו כבר מכירים אותו: הוא מוותר. גדול השלום.
אבל הוא מכנה אותה בשם גנאי. עשקו אותו. יזכרו נא המצרים מה עשו לו.

(כא) ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה:

רועי יצחק מחפשים באר חדשה. הם מתאמצים וחופרים, וה' היה בעזרו. יש באר חדשה. שוב הוא משתף את מימיה עם הציבור, עם הפלשתים, ושוב הם רבים עליה.
וגם הפעם יצחק מוותר. וגם הפעם הוא מכנה לה שם, כנראה לפי מנהג העולם העתיק שהשם קובע את המהות. יזכרו הפלשתים כי גם באר זו באה להם במרמה, ברשע, בשטנה.

(כב) ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ:

עתה יצחק לומד לקח. הוא אינו מסתפק בחיפוש אחרי באר חדשה. הוא מרחיק לכת לאיזור רחוק יותר, וכאן, הרחק מן היישובים הפלשתיים, הוא יכול להקים את אהלו, למצוא מים – ושלווה.
ועתה הוא קורא לבאר בשם שנועד לבטא את הכרת טובתו לאלקים, הרועה אותו ונותן לו כל צרכו. רחובות. (כאן יש מקום עיון: מדוע לא כלל יצחק את שם ה' בשם של הבאר? כמו יעקב, שקרא למזבח שבנה "ה' נסי". יתכן שאין לקרוא בשם ה' סתם על דברים של חול).

ראינו את מידותיו הטובות של יצחק. את נדיבות ליבו, את ותרנותו, את נאמנותו למסורת בית אבא.
עתה הגיע הזמן לחשוב: האם יש הבדל בין יצחק לבין אברהם?
יש ויש!
חישבו מעט. מה היה אברהם עושה באותן נסיבות של יצחק?
התשובה, כרגיל, לאחר הכוכביות.

***

האם אברהם היה מתעקש יותר על המים? כאשר בא אבימלך – כנראה, המלך הקודם - אליו עם אנשיו, נתן לו אברהם מתנה, שבע כבשים, והוכיח אותו על הבאר שנגזלה ממנו. אבל אברהם לא הלך לנסות לדבר עם אבימלך, קודם שהלה הגיע אליו. הוא הבין שאין טעם לעשות זאת.
לעומת זאת, אנו רואים מהנהגתו שאברהם לא ניסה קודם לכן להאבק על הבאר, לקחת אותה בחזרה. כך ניתן ללמוד מדברי התוכחה, על הבאר שנגזלה, נגזלה ולא הושבה.
נמצא, שאף אברהם ויתר על הבאר שנלקחה ממנו.
אבל יש עדיין הבדל.
אברהם ויתר על באר, ולא קרא לה בשם גנאי.

יצחק נהג כמו אביו, אבל לא בכל. הוא ויתר. אבל, בניגוד לאברהם, הוא ביקש לשמר את זכר מעשה הגזל. הוא קרא לבארות בשמות גנאי שינציחו את מעשי הרשעה של הפלשתים.
מסתבר שמאחורי המעשה של יצחק עמד שיקול דעת. אפילו שיקול דעת חינוכי, כיאות לבית אברהם. יזכרו הפלשתים את המעשה הרע שעשו, ואולי יהרהרו בתשובה.
אבל אברהם לא היה נוהג באופן כזה. שיטתו החינוכית, כנראה, לא היתה מבוססת על הזכרת הרע כדי לעורר אנשים בתשובה. הוא העדיף למשוך אותם אל הטוב על ידי נתינה, ויתור.
המפרשים יאמרו כי אברהם נהג במידת החסד, ויצחק נהג במידת הדין. אנו רואים זאת במעשה שלפנינו, בגישות השונות אל הבארות הגזולות.
לאחר ההשוואה והעיון, אנו יכולים לחוש בהבדל. בין אברהם, שויתר על הבאר ולא קרא לה בשם גנאי. יהנו ממנה אחרים. הוא לא יקלקל את הנאתם אפילו בכינוי שיש בו זכר למעשה בגזל – לבין יצחק, הבן, שנמנע מכל מריבה, אבל עדיין וידא שהרשעים לא יוכלו להנות ממעשיהם בלב שלם.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו