כפי שציין אחד מחברי הפורום בתיבה הפרטית שלי בשם פרופ' הלבני-וויס, ''ניתן לשרוד מבלי לדבר''. אבל לעומת זאת, רבים נמצאים במצב הלא סימפטי של ''אנוסי הוויה'' – אנשים שאורח חייהם כפוי עליהם עד לרמת הפרטים הקטנים. לשבר את האוזן, אצטט מרביץ תורה חרדי שאמר לי את הדברים הבאים:
''אינני מאמין בכיוון שאליו נגרר הציבור החרדי בשנים האחרונות. איני מזדהה עם התפיסות החינוכיות השולטות במוסדות בהם מתחנכים ילדיי -אני אישית בדעה שעל חלק מילדי לצאת לעבודה ואיני מסכים עם התפיסה הישראלית/חרדית לפיה ההורים משעבדים את עצמם כלכלית בכדי להשיא את ילדיהם. אילו הייתי מסכים עם תפיסות אלו, הרי שהתמודדות עם הקשיים הייתה קלה. אך דא עקא, בתוך עמי אני יושב ועל כן – במקום שאקדיש את זמני להרבצת תורה - אני מקדיש את מרב אמצעיי הכלכליים והנפשיים להשגת מטרות שאיני מאמין בהם – מאמץ סיזיפי שהופך את החיים לבלתי נסבלים''
לשאלתי ''ומה הנך עושה בנידון'', ענה לי במשיכת כתפיים ''האב איך א ברירה?''
הטרגדיה המשתקפת בדיאלוג המצוטט מתבטאת בעיקר בחוסר האונים של הדובר ובאמונתו כי הדבר אינו ניתן לשינוי בבחינת גזירת שמיים היא. לעומת ''אנוסי התבונה'', ניתן לומר כי תגובה זו המשקפת מצב של ''הוויה אנוסה'' היא יחודית לחברה החרדית בגלגולה העכשווי.
באופן כללי ניתן לומר שאופייה של קבוצה משקף את מטרותיו של חתך מסוים של מרכיביה בזמן נתון. במידה שחלק ממרכיבי הקבוצה מושכים לכיוון אחר, מגמה זו תגרום לשינוי, ריבוד, או פילוג – תלוי בנסיבות ובמבנה של הקבוצה. למרות שדינמיקה זו קיימת במידה חלקית בציבור החרדי, הרי שבאופן כללי אופייה של הקבוצה הליטאית – חרדית מונע על ידי דינמיקה שונה ובעלת עוצמה מזאת הראשונה. מבלי להעמיק באופייה של דינמיקה זו, ניתן לומר כי היא אינה בהכרח משקפת את כוחם היחסי של מרכיבי הקבוצה ולעיתים קרובות אף פועלת בניגוד להם. (באותה מידה – למעשיהם של אנשים מסוימים בציבור החרדי כגון מנהלי סמינרים יהיה משקל סגולי מזה של גדולי תורה).
החברה החרדית היא הקבוצה החברתית היחידה (לעניות דעתי) שיכולה לתפקד שפניה מועדות לכיוון מסוים בעוד שחלק ניכר ממנה אינו מרוצה מכך כלל וכלל - וזאת משום שיש זהוי מוחלט בין הקבוצה ולמטרות העל שלה. הזהוי המוחלט הזה מונע כל אפשרות התפתחות של ''הדרך השלישית' באם להשתמש בביטוי של אנתוני גידנס. (הלינקג' הזה נובע מהזיהוי הבלעדי של המסגרת עם המשכיות העבר – מושג יסוד במערכת הסמלים החרדית – ומפחד איבוד המשכיות זו).
בידו של ''אנוס תבונה' לבחור בין נטישת המסגרת החברתית, שינוי המסגרת, והשלמה/שתיקה מתוך הכרה ובחירה במסגרת. השלמה כזו נובעת מתוך חישוב של יחסי רווח והפסד. ''אנוס הוויה'' לעומת זאת מבטא השלמה טוטלית והתמסרות ללא התניות למסגרת. המסגרת אינה נמדדת ביחס למטרות אלא תמיד מזוהה באופן טוטלי עם המטרה. הפרט הוא ''שפוט'' של המסגרת, ובתור פרט מרכיב הוא חתום למפרע על כל שינוי עתידי. (חלומו של כל דיקטטור). טו מייק א פוינט, אני מציע לקוראים לציין על דף נייר רשימת ''קווים אדומים'' המגדירים את קו פרשת המים של יחסיהם עם הקבוצה. ניחוש: לרובם אין קווים אדומים.
זהו מצב בו האמנה החברתית מוארכת אוטומטית לאורך זמן בלתי מוגבל בלי מו'מ בין הצדדים.
מאפיין יחודי זה מסביר את כשלונן המוחלט של הנסיונות ליצירת מסגרת אלטרנטיבית.
_________________
נשלח ב-9/11/2007 00:59
רב סיינפלד .
הפיסקה האחרונה בתגובתך מחוקה אצלי .
היום אולי זה לא חזרה לפא"י מבחינה פוליטית.
אלא מבחינת האידאייה של שיטתתו של הר"שר .זצל .
בתוך עמי אנוכי יושבת אני מכירה הרבה אנשים ששלחו את ילדהם הגדולים ל"חדרים".
וישיבות קטנות .ו
את הקטנים הם שולחים ל"חורב" או "רזי-לי" .ואחר כך לישיבות כמו "מערבא " .
"נהורא " ודומיהם .
האם ידוע לך שהיום ישיבות קטנות לא ששות לקבל בוגרי ת"ת כמו "רזי-לי וחורב ".
כל הבוגרים הללו אינם רואים את עצמם " ממיתים עצמם באוהלה של תורה "
אלא רואים את חברון או שאר הישיבות הגבוהות .כתחנת בינים בדרך ל"מכון לב" או "מכון נווה" .
בל נשכח את העולים החדשים שגם הם בארצותהם מישמים שיטה זאת .
עד היום אני לא מבינה את הפחד שהיה . בקרב ראשי ישיבות קטנות שרצו לפתוח לפני 3-4 שנים את "נהרדעה"
בבני-ברק עי רמת-גן .
אם הם בטוחים בצדקת דרכם ממה הם פחדו .???....
אז אולי הם מצביעים אגודה כי הם לא חשים מספיק קרבה לאיחוד הלאומי .
אז אם זאת לא דרכה של פאי אז מהי דרכה ??....
נשלח ב-8/11/2007 23:20
לפני 40-30 שנה היה כאמצע בן המזרחי .ואגודה את תנועת פא"י .
טעות אופטית נפוצה השנוי חל לאורך כל מנעד הקשת התרבותית ואינו בא לביטוי רק בהתנדפותה של פא'י (שמשנתה הפועלית זרה לי עד מאוד). מבחינה סימבולית פא'י מסמלת את הקוטביות בין ההוה ובין העבר ובעיקר את השינוי שכן היורשים של העדה החרדית, אגו'י והמזרחי עדיין חיים בתוכנו ואילו פא'י לא היתה ברת - תרגום לשפה הסימבולית של ימינו.
במידה שפא'י מעלה נוסטלגיה בקרב הכותבים הרי שאין מדובר מערגה לרפתות יד בנימין אלא להיבט הסימבולי של הקבוצה שלא תמיד קבלה הכתבות והנחתות מהחזו''א ובעת ובעונה אחד גידלה בין ערוגותיה אישים רמי קומה כר' יונה עמנואל. אבל ר' יונה בסך הכל היה יהודי של פעם שכמוהו היו גם באגו'י וגם בעדה החרדית.
פא'י לא הייתה באמצע ולא בצד.
כל מערך הכוחות בעבר הלא רחוק היה שונה ולא פשוט לעשות רדוקציה תרבותית על בסיס מפלגתי.
מכל מיני סיבות התנועה הזאת נעלמה .
אחת הסיבות העקריות לכך היא החינוך .
הסיבה היא לא החינוך
החינוך היה אחד מאמצעי התגובה של החברה הכלל דתית - ובמסגרתה התפתחה תבנית התגובה שיצרה והשפיעה על החרדיות.
מגמת החרדיות המודרנית (במובן הכרונולוגי של המילה) התפתחה על רקע מצב חברתי תרבותי שהציב אתגרים לכל צורות החיים המסורתיות ובתוכן הדתות כולל זו היהודית - האורטודוקסית.
החרדיות היא התוצר התרבותי המשותף של קואוליציה בין קבוצות ושל הדינימיקה המפעילה אותה.
תנועת פא"י לא הישכילה להקים זרם חינוכי מלבד "
כאמור משנתה של פא'י לא הייתה ברת תרגום לשפה של תרבות נבדלת וע''כ לא היה צורך או אפשרות מלהקים ישיבה שתתחרה בקול תורה - ישיבת הבית של עזרא.
שרית מציבה כאן תמונה מעוותת של יוזמה חרדית מול בטלנות פא'ייניקית. ולא כך היא: הדינימיקה שהחרדיות המודרנית הינה התוצר שלה, השתלטה על החינוך הכלל דתי ובעיקר תפסה לה אחיזה בישיבות. אותם נסיבות שהפכו את הקיצוניות החרדית לברת תרגום וישימה בהיקף רחב הובילו להעדר הסקס אפיל של הפאייניקיות להעדר הרלוונטיות.
מלבד בית ספר "חורב" כמעט שלא היה ישיבה תיכונית כזאת מלבד בירושלים .
חורב השתייכה פוליטית לאגודת ישראל אלא שהגבולות הועתקו ימינה
יש הבדל גדול בין החינוך התיכוני בימינו שהינו הכרח לכניסה למעגל העבודה בעידן כלכלת השירותים לבין מה שהוא היה וסימל בעבר. לבל נשכח שלא כל החילונים למדו בתיכונים ריאלי או הומני, ומגמות מקצועיות או חקלאיות היו נפוצות.
את בניהיים שלחו ראשי פאי או לישוב {היו אלה מתי מעט }.
וגם נהפכו לחרדים וי''א לגרועים שבהם (בקיצוניות חרדית)
אך הרוב הלכו לישיבות קטנות ושם כהמשך טבעי לישיבות גבוהות .
לי נראה שכעת הזרם הזה חוזר. הגדירי את מהו ''הזרם הזה'' ואיך בדיוק הוא חוזר? נפתח נחל חרדי . האם מדובר בתופעת שוליים או בתופעה המקרינה על המרכז? אין ספק שמדובר בתופעת שוליים שיש לה השפעה מזערית על המרכז (בעיקר השפעה מקצינה)
ישנן ישיבות כמו "שערי יושר ".
ישיבת שערי יושר מקבעת את סדר היום החרדי העכשווי ומשמשת כמוסד אחסון זמני לכבשים טועות עד יגדלו לאזרחים נאמנים לתפארת החרדיות. אין בה שום אמירה חדשה חוץ מתיעול פוטנציאל נפיץ לעבר חרדיות קלאסית, תוך שימוש בשטחים מוגני חרדיות לטווח הקצר. שערי יושר והעומד בראשה מאופיינים בממסדיות שקשה למצוא כמותה בקול תורה או פונביז.
ישיבת שערי יושר אינה מסמלתויש מכונים להכשרה מקצועית כמו" מכון טל ומכון לב ".
כל פעם פותחים (תוך התנגדות שמונעת פתיחת ישיבות תיכוניות חדשות למרות הביקוש הגדול) כל ישיבות תיכוניות כמו "מערבא". (שבניגוד לנסיונות הנפל בשנים האחרונות הצליחה לעמוד מול ההתנגדות בגלל הגיבוי של הרב גיפטר ורבנים אמריקאים וגם בגלל האוטיזם של כמה מהמייסדים שלא קלטו את הרוח הנושבת בלבנט)
והציבור החרדי ממש עומד בתור בפתחם
וכן כל העולים מחו"ל מה איתם? המוסד הזה הוא מוסד חרדי למהדרין פרי העת החדשה שמסמל את האנומליה במצווה המודרנית במוסד תחת התווית של ישיבה.
ישיבת שערי יושר מתעלת את הפוטנציאל למרידה לאפיקים מבוקרים ומפוקחים על ידי החברה החרדית. גבירתי אינה מכירה את ישיבת יושר, ובאם היא מכירה אזי היא אינה מבחינה במתרחש תחת עיניה.
נשלח ב-8/11/2007 22:18
לדעתי החברה הזאת לא נדונה לכישלון .אלא להיפך .
לפני 40-30 שנה היה כאמצע בן המזרחי .ואגודה את תנועת פא"י .
מכל מיני סיבות התנועה הזאת נעלמה .
אחת הסיבות העקריות לכך היא החינוך .
תנועת פא"י לא הישכילה להקים זרם חינוכי מלבד "
מלבד בית ספר "חורב" כמעט שלא היה ישיבה תיכונית כזאת מלבד בירושלים .
את בניהיים שלחו ראשי פאי או לישוב {היו אלה מתי מעט }.
אך הרוב הלכו לישיבות קטנות ושם כהמשך טבעי לישיבות גבוהות .
לי נראה שכעת הזרם הזה חוזר. נפתח נחל חרדי .
ישנן ישיבות כמו "שערי יושר ".
ויש מכונים להכשרה מקצועית כמו" מכון טל ומכון לב ".
כל פעם פותחים כל ישיבות תיכוניות כמו "מערבא".
וכן כל העולים מחו"ל.
שרגילים מחו"ל לישיבות כאלה . כמו "תורה ודעת" וישיבת "נר ישראל ".
זה עניין של זמן .
וזה גם יעזור לבעית הנושרים ולחוזרים בשאלה .
תוקן על ידי - שרית560 - 08/11/2007 22:49:54
_________________
נשלח ב-8/11/2007 11:16
קוגיט
יש לך בעיה בהבנת הנקרא--החז'א מדבר על המלמדים--הוא אינו מדבר על סלקציה של
תלמידים--והוא אינו מדבר על חשבון מי? כי בזמן הגמרא עד תקופת ההשכלה והדמוקראטיות
הכל היה על חשבון ההורים--רק הכופרים והגויים המציאו וחידשו חינוך ובריאות ע'ח הציבור.
נשלח ב-8/11/2007 02:53
חזו"א:
"הרי שיש בעיר מלמדים מתפרנסים מעמלם(ת"ת) ולפתאום באו מלמדים אחרים אחרים מעיר אחרת, ... ומלמדי העיר ניזוקו. המקופחים פשטו שנאתם בלבם על הרודפים החדשים...
הנה כל מעשיהם היו מנוקים מכל חטא לוא היתה ההלכה כמותם שיכולים לעכב על החדשים והחדשים היו חוטאים בנפשם למרות נגד ההלכה ...(ו)אין כאן איסור מחלוקת ולא איסור לשון הרע ..ויש כאן מלחמת מצווה להעמיד הדת על תילה.
אבל עכשיו שההלכה הכריעה דקנאת סופרים תרבה חוכמה ,ויסוד הזה נעלה מחיותא דאנשים פרטיים,הנה האורחים הבאים עשו כהלכה והקמים כנגדם שופכים דם נקיים ,וכששונאים אותם בלב עוברים על לתשנא אחיך, וכשמדברים עליהם רע עוברים על איסור לה"ר, וכשמקהילים קהלות לקטטם עוברים על לא תהיה כקורח . . וכשאמו בגמ ב"ב ומודה ר"ה במקרי דדרדקי דלא מצי מעכב נכללה בהלכה זו הרבה הלכות מוסריות... "
סליחה על אריכות דברי החזו"א. בקיצור בין אם על חשבון השני ובין על חשבון כיסי הפרטי מה שנפתח יהיה עיניננו הפרטי ואת קורח וניצצותיו תשאיר בצד .
נשלח ב-7/11/2007 19:40
קוגיטו
מי שרוצה לעשות לעצמו בי'ס על חשבונו תפאדל--מי שרוצה ע'ח אחרים לעשות 'הפרדות'
הוא ניצוץ מנשמת קורח. במיוחד עם זה במסוה של יראת שמים ובפומביות אתה יכול ללמד את הילדים שלך או לשכור להם מלמדים מכל הסוגים והמינים על חשבונך.--ועל זה נאמר
"ממרים הייתם עם ה'. אתה הבנת את זה --ברוך?
נשלח ב-6/11/2007 20:14
בשפה מדוברת ? בסדר: תשמע יא אחי,אם יש כמה מהשכונה רוצים לעשות בי"ס יותר דתי ,לא צריך לשלוח ידים ולהתחיל לדחוף משפטים על קורח.בסדר? ,אפשר להישאר אחוקים?
נשלח ב-6/11/2007 19:27
קוגית022
מצטער לא יכולתי להבין מה אתה בעצם אומר,אולי תוכל לתמצת את דבריך לכמה משפטים
בעברית מדוברת ומובנת?
נשלח ב-6/11/2007 19:17
להתפלג ולהקים מניין של יויצאי,זה ברור וטיבעי. וכי סלקא דעתך שאפשר להתפלל עם סתם בע"ב ובמיוחד שצריך זמן מיוחד למספר חזרות לא מוגבל על " למען תזזזזזזזזזזזזזכרו" שאין דעת בע"ב מבינה בכגון דא.
להתפלג ולהקים חדר שיתקבלו בו בני הכלל ישראל מתוך תחושת קירוב ואהבת הכלל כאשר הגדרת הכלל לא כוללת את המעמד העובד,מעמד הפרנקים ,מעמד המודרנים וסתם בע"ת.זה בסדר גמור, בעינינים של חינוך הרי אסור להתפשר .
להתפלג לסמינרים ,ישיבות וכוללים לפי שיוכים אליטיסטים .כאלו שמעולם לא שמעו עליהם אבותינו,זה הרי צורך השעה, להתפלג ולהקים ועדות קבלה משפילות,הרי חייבים למען טוהר מחננו לרצוח איזה משפחה מושפלת, זה בסדר.להתפלג ולהקים תחבורה נפרדת, הכשרים סקטוריאליים ותת סקטוריאליים, הכל כשר והחמיר תע"ב.
אבל אם למישהו כואב ורוצה לא להשתתף בסקטוריאליות והגזענות הזו ,לצאת ממעגל השנאה ושפיכות הדמים הזו ולבנות מערכת אנושית וערכית שונה אז קוראים לו מחלוקת קורח.
אולי לא הבנת את הפואנטה,אבל אנו (אולי זה יומרני מצידי לדבר בשם מישהו אחר אבל יסלחו לי רבותי)לא מנסים להשתלט.להחליף .לתפוס משרות, לשנות הרגלי ניהול מוסדות או הרגלי אכילת פרנקים,של מאן דהו בצמרת השילטון האליטיסטי הרקוב. ובניגוד גמור לקורח וחבורתו לא מנסים להמליך גודול לטעמנו.
פשוט רוצים לזוז הצידה ולארגן לנו את החיים הפרטיים שלנו כפי הבנתנו,ואני מבטיח לך שאם עוד יצלח מעשה ידינו,ושאיפות הפורום יתממשו במקצת אולי תראה שאפשר להקפיד על עוד סעיף או שניים של הלכות בין אדם לחבירו. כן אנחנו מתפלגים בשביל להחמיר יותר בדברים שהם יותר מהותיים בתפיסת עולמנו.אנחנו גם חוששים על נושאים של חילול ה, ועוד דברים שנרמסו ע"י כתות הטירוף.רק תפסיק להלך אימים בהפעלת רגשות מצפון מעורפלות על שם קורח ומשפחתו
נשלח ב-6/11/2007 00:26
רב סיינפלד
אתה צודק חלקית--אולי אין בעיה בקנאות בתוכם אבל לרוב החרדים יש בעית נערווים עם
לחיות בתוכם מחשש שמא מישהו ילמד ממעדיהם הטובים.
נשלח ב-4/11/2007 03:39
כבודו מערבב בין עניני קנאה לבין עניני חייה ותן לחיות.
אין שום בעיה לקנאות בתוכם.
שכן השמיים הינם הגבול לעניני קנאות וכל הקנאי מחברו, הרי הוא מתכבד עד לאין קץ בחברה החרדית ובד''כ גם הופך לגדול. אני לא מכיר אנשים שהוקעו בחברה החרדית בשל קנאותם, תהא מידת טירופם אשר תהא.
אבל תנסה לסטות במילימטר לצד שמאל ומיד אתה מהוה איום קיומי ומטרה לגיטימית לשריפה על מוקד האוטו דה פה של הלשכה להגנת הדוקטורינה הקדושה.
ובשולי הדברים אוסיף שהלינקג' בין הקמת חברה שלישית לבין התבדלות קיים במרחב המשתרע בין אוזניו של מעכ''ת. מי מדבר על התבדלות? מדברים על חייה ותן לחיות - התבדלות שנוצרת מתוך מצב של אין ברירה.
האחריות להתבדלות נמצאת במגרשו של היריב ועליו תלין את משוגותיך.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 04/11/2007 3:40:43
_________________
נשלח ב-22/10/2007 13:01
כל הצלחהבהקמת חברה "שלישית" היא כשלון חרוץ מבחינה יהודית. ההתבדלות--היא
ניתוק מהעם היהודי--אתם יכולים לחשוב שאתם העם היהודי,אבל זה קרה בעבר אצל קורח
ועדתו. על פנחס נאמר "בקנאו את קנאתי בתוכם"
יהיה מה שיהיה, המגמה החדשה לא תיפול במלכודת התמימות.
שם המשחק הוא אסרטיביות וביטחון עצמי (ועיין מה שכתב העיתונאי המטיף בשער ומקורבן של כל נשות אצולת סלבודקא - ר' צבי יעקובזון השבוע במדורו בבקהילה על בטחון עצמי של שנוררים חרדים) ובעדרו לא תהא תקומה.
נשלח ב-22/10/2007 00:15
ולא יקרה לתנועה החדשה מה שקרא לפא"י ז"ל ?
נשלח ב-22/10/2007 00:14
ראשית הפתרון של רזילי לא מתאים לכל משפחה, שכן יש ''שווערים'' רבים שירוצו לביה''ד הרבני הקרוב בתביעה לבטל את הנשואין על בסיס מקח טעות ואו לחילופין להחזיר את הסידור מלא בתוספת ריבית והצמדה.
אכן הפניית הדור הצעיר למוסדות החינוך המצויים בשוליים השפויים בהחלט מהוה צעד ראשון ומתבקש (במיוחד במקרה שצעד זה מוביל ליצירת מרחב נשימה ולו זמני) אלא שבשלב זה אין בכך פתרון ממצה וזאת מהסיבות הבאות:
1) בהעדר עמוד שדרה אידיאולוגי, מוסדות החינוך החרדי השפוי נמצאים בנסיגה מספרית מתמדת ובמגמת זחילה לעבר המיינסטרים החרדי, מה גם שרובם ככולם נשלטים או עתידים להשלט על ידי נציגי הממסד הטאליבני המתקנאים בחבריהם המחממים את כסאות המנהלים במוסדות החינוך החרדיים - תקניים, ואחראים לייבוא שגעונות המיינסטרים אם כי במינון נמוך יחסית אבל מספיק בכדי לגרום לי להקיא. כל מי שבקיא בהיסטוריה של מוסדות אלו יודע כי הם מהווים שריד אנרכוניסטי לעולם שאבד הנמצא במגמת נסיגה במקרה הרע ובקפיאה על השמרים במקרה הטוב.
2) מרחב הקיום של אוטונומיית החרדיות השפויה משתרע מכיתה א' עד לסיום הישיבה התיכונית. אין שום רצף חינוכי ברמת הישיבה הגדולה, ועל כן העדר עמוד השדרה האידיאולוגי.
למרות האמור, אני בדעה כי עדיף לנהל את מלחמות העולם בשטח המוסדות המיועדים לזרמי השוליים במקום לנהל מלחמות אבודות בשטח המרעה של פרות הבשן המיינסטרימיות.
אני מצרף מה שכתבתי על הפסיביות של הזרם החרדי המודרני:
אכן הדרך השלישית חיה ובועטת בחו''ל וגם בשולי בני – ברק גבול רמת גן, אם כי בקול ענות חלושה. היא עצמה מונשמת באמצעות ריאות מלאכותיות אשר בקושי מספיקים לתצרוכתה העצמית. השפעתה כלפי חוץ היא מזערית ושולית. מדובר בשמורות טבע שאולי ישרדו ואולי לא ישרדו, אך ברור שאין להם פוטנציאל הרחבה ובוודאי שאינם יכול לשמש כגרעין לשינוי חברתי. וכבר כתבתי בעבר על הדינמיקה של החוגים המרכיבים את הציבור החרדי בדיון על ניצנים ראשונים של רה-הגדרות שלכאורה מלמדות על דינמיקה של התכה, סיגול, והתפצלות :
בהכללה גסה ניתן לסווג את האסכולות/זרמים למספר קטגוריות
קבוצות הנוטלות חלק פעיל ביציקת תוכן חדש (מוטציה של אידאולוגיה שהתקיימה בעבר בשוליים העוברת שדרוג לאידאולוגיה מרכזית) בסמלים ישנים. לקבוצה זו תהיה תמיד השפעה א-פרופורציונלית על מגמות החינוך ועל עיצוב התודעה הקולקטיבית.
2. זרמים מובלים / פסיבים (מייצגים: האגף המודרני בחברה החרדית בארה'ב, חלק מיוצאי אשכנז, חלק מבוגרי ישיבת חברון וגרורותיה)
קבוצות המאמצות את הסמלים הישנים אך אינם נוטלים חלק פעיל בעצוב התכנים החדשים. אילולי התוכן החדש שנוצק בהם, סמלים ישנים אלו היו ממצים את עצמם ומסיימים את תפקידם. בעוד שלקבוצות אלו ישנה השפעה בולמת ומרסנת, השפעתם על מגמות החברה בטווח הרחוק היא מינימליסטית וזניחה.
בהעדר מודעות לתהליך (מחייבת או שוללת), הדינמיקה תפעל תמיד בצורה הבאה: הזרם הפסיבי משמר את הסטטוס הקיים (ובמידה מסוימת בולם ומרסן מגמות שינוי). במידה והזרם הפעיל הצליח "להעתיק את מיקומה של הגדר", הרי שמגמה זו היא בלתי הפיכה.
לפיכך, קיומה של 'אסכולה' זו אינה מסמנת תחילת תהליך שיוביל בסופו לפיצול, אלא תהליך הנמצא בעיצומו והחותר לאחידות.
3. זרמי שוליים (מייצגים: הציבור ששולח את ילדיו לישיבות תיכוניות חרדיות – ישוב ומערבא)
מדובר בתופעה שולית ונכחדת, כלכלית ומעמדית במהותה, חפה מאידאולוגיה, ואשר מגמתה הכללית היא ליישר את הקווים עם המגמות השולטות. הפרטים המרכיבים את הקבוצה משתייכים באופן כללי לקבוצות הבאות: לזעיר-בורגנות סמי חסידית הקיימת בעיקר באזור בני ברק - גבול רמת גן וצפון תל אביב, לקהילה האנגלוסכסית, ולקבוצה הקטנה של בעלי מקצועות חופשיים חרדים.