נאמר בתורה, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המוות את הטוב ואת הרע ובחרת בחיים.
מה שכתוב כאן לכאורה הוא, שיש רע, שה' נתן לפנינו, לא ייתכן שלא יהיה רע לבחור בו. זה נוגד את כל הבחירה. רק שיש המלצה לבחור בטוב. אבל יש רע מונח לפתחינו, בכל עת שרק נרצה.
כמובן שחינוך נכון יכול להגביה את נקודת הבחירה. אבל בתנאי שהבחירה תהיה קיימת.
אני לא רוצה להיכנס לשאלות פילוסופיות שהפורום הזה ואני הק' לא נועדנו לעסוק בהן. אלא להמשיך מנקודת המוצא הזו הלאה.
לכל ידוע כי תופעת החזרה בשאלה לבשה מימדי ענק בשנים האחרונות. כמובן שגם הציבור גדל וכו' וכו' וכו'. ובאמת אי אפשר לשמור על מסה שכזו בתוך גדר מוגדרת שכזו (!) אבל בכל מקרה מדובר על מספרים גדולים מאוד.
מסתבר שכל אחד מן הגולשים כאן מכיר בעצמו, מחוץ לעולם הוירטואלי, אחד או שנים ש"חזרו" בשאלה.
ישנם סוגים רבים של אנשים, וסוגים רבים של חוזרים בשאלה. לא ניתן להתמקד ולתת להם מכנה משותף ברור אחד. אבל אפשר וכדאי להתבונן בכל זאת במניעים השונים, בסיבות ובתוצאותיהן, ולהפיק לקחים במידת האפשר.
רבים מהם כותבים בלוגים, בו הם מספרים או בגילוי לב או שלא, על חייהם הקודמים וכיום. אני מקווה באשכול זה לנסות לסכם במקצת, מעשה שרית ברזילאי ("לפרוץ מאה שערים") את הלקחים שאני הפקתי מסיפורים שונים. ואתם מוזמנים להוסיף.
1. בראש ובראשונה, הגדרת הציבור החרדי על ידי האליטה הליטאית כציבור שאינו מכיר כלל ב"דה פקטו" ב"בדיעבד", אלא אך ורק ב"איך צריך להיות", תוך התעלמות ממצבים חריגים, מאנשים חריגים, מזמנים חריגים, ממקומות חריגים, גרמה באופן ישיר לצמצום מרחב המחיה למי שמוכן לשרוד בתוכו ולחיות עם הכללים הנוקשים של החברה הזו.
פועל ראשוני יוצא הוא הוצאתם מחוץ לגדר של כל מי שאינו כזה. ואין זה משנה אם הוא הסיק את המסקנות והלך בעצמו, או שהוציאוהו בכח. בכל מקרה החברה היא שגרמה לו זאת.
סיפורו של אלי צוויק, ששמו המקצועי הוא אליזד, יוכל ללמדנו דבר או שנים בנושא הכאוב והמורכב הזה.
אליזד כיום עוסק במוסיקה, אבל עדיף שניתן לדברים שלו לדבר בעד עצמם. למרות שלא כולם נוגעים לנו, העדפתי להעתיקם בשלמותם.
נשלח ב-31/3/2024 22:02
במקרה קיבלתי איזה דש ממנו לאחרונה, כמדומני שיצא מהארון (ושיהנה). הדברים שכתב מאוד נוגעים לחב ועוצמתיים, וכבוגר בית דוד בעצמי אני יכול להזדהות עם התחושה (אם כי משתמע ממנו שהרבה אנשים ניסו לעזור לו להימנע מהאובססיות והוא זה שהתעקש... כזה הוא גיל ההתבגרות, בעיקר בחלקו הראשון, ובהגינות אני לא בטוח שאפשר להאשים אחרים בהורמונים שלך. הגוף בתקופה הזו קצת משתגע ואנשים מנסים לחיות באוטופיה, זה לא רק בבית דוד - ככה זה מתואר בהרבה ספרי פסיכולוגיה התפתחותית. מותר לנו לקחת אחריות...). אגב ממש מסקרן אותי אם מישהו יכול להביע דעה על שאלתה של חמדת_0
אליזד.
קראתי עכשיו את תגובתך "תשובה לשניים", ועלה חיוך ואפילו צחוק על שפתי. היטבת לכתוב דברי ביקורת מתומצתים ושנונים.
תודה.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי אלישיר ב- 24/10/2007 15:05:29
נשלח ב-26/10/2015 15:46
גיליתי זה עתה את האשכול, ושאלת תם לי, האם ניתן למצוא מקורות תורניים בנידון, או שכל הדיון הוא אנושי לחלוטין?
נשלח ב-15/10/2015 20:27
מצאתי הרבה נקודות חשובות בשרשור מרתק זה.
כבר מזמן לא ראיתי דברים שכתובים ברמה סבירה בפורום, אז למרות שכבר עברו יותר מ5 שנים , עדיין הדברים מעניינים ומחכימים למרות (ואולי בגלל) שאינני מסכים עם כל מילה.
אליזד.
קראתי עכשיו את תגובתך "תשובה לשניים", ועלה חיוך ואפילו צחוק על שפתי. היטבת לכתוב דברי ביקורת מתומצתים ושנונים.
תודה.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי אלישיר ב- 24/10/2007 15:05:29
נשלח ב-24/10/2007 14:17
אליזד, אני חייב להגיד שקראתי את דבריך ואתה בהחלט בחור ראוי עם ראש על הכתפיים. שאלה קטנה לי אליך,אולי בסטיה מנושא האשכול: היום.איך אתה מסתכל על החברים שלך? הם כמו כשדמיינת את העולם החילוני כשיצאת אליו? אין לך טיפת אכזבה? אתה מרגיש נוח איפה שאתה? באמת מעניין אותי. לדעת איזה צדדים מהעולם החילוני,שאני מכיר היטב, בתור חרדי שגר בין חילונים, מגלה מי שחזא בשאלה
נשלח ב-24/10/2007 12:22
קראתי רק את ההתחלה (מה שכתב אליזר)
לדעתי כדי למנוע חזרה בשאלה צריך כן לתת לנער מה שהוא חפץ ורוצה לעשות, כי כשחונקים את היצרים, בסוף זה בא פתאום בבום אחד גדול, ואז עוזבים את הכל.
לא יודעת למה ההורים שלחו אותו ל-"בית דוד", ישיבה שלא נתנה לגטימציה לניגון שהוא אהב כל-כך. זאת הייתה טעות, עליה הם משלמים היום ביוקר וגם הוא לא פחות מהם.
דומני שהכי מתאים לומר כאן: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".
חבל שאנו מפסידים אנשים בגלל חינוך לקוי.
נשלח ב-24/10/2007 12:03
אליזר
התחלת טוב ומשכנע
אך לקראת הסוף כשבחרת לשפוט ולענות על כל משפט של מי מהכותבים
אתה מאבד גובה וחבל, בא נשאיר את הדיון על הצד העיוני כדי שנוכל להפיק ממנו תועלת
נשלח ב-24/10/2007 01:24
אליזד!
אני יושב כאן קרוב לשלש שעות וקורא את כל התוכן השעה כבר מאוחרת אבל א"א להפסיק.
חבל שלא גיליתי את הנושא יותר מוקדם.
אני המום בעיקר מעוצמת הדברים שנים שאני מסתובב עם תחושה כזאת של מה, אין אף אחד שחושב שיש כאן אטימות, עקימות ומה לא בעצם?
אין מה לומר עוצמת הדברים כ"כ מזעזעת, במיוחד שאחרי הדברים שלך פתאום אני מתחיל להבין דברים שנעשו לי בעבר.
פתאום אתה מוצא הסבר (לא שזה מספק) אבל זה נותן לך לשים את האצבע על הנקודה המדויקת.
מאד הזדהיתי עם הקטע על התפילה בשבת אני חוויתי את אותה חוויה של פנים זעופות בבוקר ועל שליחה (אפשר לומר כמעט זריקה) מהבית למצוא מקום להתפלל גם אם כבר 12 בצהריים ואזלו המניינים מבחינת ההורה תלך שלא תחשוב לרגע שקיבלת אולי פרס ע"ז.
על מילה טובה, או כוס קפה ועוגה, מאן דכר שמיה.
כואב לי בעיקר על האטימות של ההורים איך שלכאורה דבר שהוא תורני גרם להם לזרוק כל רגש.
השמחה המוזייפת (כמו שכתב כאן אחד מחברי הפורום) רק אם אתה תעשה משהו תורני. אם תלמד עם אבא תקבל.... לעולם לא תקבל סתם כי מגיע לך......
הגדרת נכון את החלקים בחיים. ואני מתפלא על אלה שאחרי הסבר כ"כ ברור עדיין ליבם אטום....
עדיין לא מסוגלים לתפוס מה עיקר. איך נהיה בנ"א?!
לפני כל דבר תהיה אדם! ואדם בשונה מבהמה יש לו רגש תמיד! פעם אמרתי לעצמי תורה שמביאה את האדם לאטימות כ"כ מוחלטת שאבא מסוגל לזרוק את בנו מהבית (ויהי מה שעשה) זוהי לא תורה!
והיום אחרי מה שכתבת לפחות הובהר לי שזאת לא התורה אלא אותו אדם!
אדם שלא למד להיות קשוב לרחשי הלב אין לו מה להתחיל לדבר בענייני תורה כי הוא שכח ממושג היסוד שקודם דרך ארץ! דרכו של עולם היה בן אדם!
ולא חיה! (האמת שגם חיות לא יכולות להתאכזר כך לילדיהם)
תודה רבה!
נ.ב. הוחכמתי מהנושא על פסיכולגים חרדים דווקא עזרת לי להבין על איזה פסיכולוג מסוים למה הוא לא יביא תועלת!
_________________
נשלח ב-21/10/2007 02:01
לגבי המוסיקה החסידית אני איתך
כל טוב
נשלח ב-21/10/2007 00:22
מוסיקה רדודה
מר קוגיטו הנכבד.
אני יודע שלא כתבת את תשובתך אלי, ומה שאני חושב לא ממש מטריד אותך. אני רק רציתי לשמוע מה אתה אומר לפני שאני מתקיף. ואכן הייתי מתקיף. אז הסברת שזו אכן שאלה של טעם אומנותי - וזה בסדר מצידי. ואמרת שאתה מטפל בבחור כמו שאתה מטפל בחשבונות החשמל בביתך - וזה גם בסדר מצידי. "מטפל" היינו לוקח אחריות לעזור. הלוואי וכך יפרשו את הביטוי כולם.
אז באופן עקרוני אנחנו מסודרים.
לגבי מה שכתבתי "רץ מארוע לארוע לנגן מוסיקה רדודה שאני שונא" לא התכוונתי לסלסה. לחלוטין לא. לגמרי לגמרי לגמרי לא. אני מאד אוהב סלסה וזו מוסיקה מתוחכמת מאד - לפחות מבחינה רתמית. אני התכונתי למוסיקה חסידית. אמנם אני מאד אוהב לשיר איזה ניגון טוב של בעלז, אבל מכאן ועד לנגן שעתיים מחרוזות של "אפצאך אפצאך" עבשות בלי שום קשר והגיון - שזה מה שנדרש בחתונה - המרחק גדול .
אז שוב: מוסיקה רדודה שאני שונא התכוונתי בעיקר לחסידית, או למעגלי מתופפים, שזה בערך אותו הדבר רק שלובשים שרוואל לבן.
תודה בכל מקרה.
נשלח ב-20/10/2007 22:01
אליזד שבוע טוב.
לא כתבתי את תגובתי ע"מ למצא חן בעינך,ובמקרה גם לא אילך ,אלא לחברי הפורום הוותיקים שנוכחים כאן ע"מ לדון בעיות מסוימות, ולא מטריד אותי כהוא זה אם נשתווה בסופו של דבר בטעמינו האמנותי.
אבל אני מסכים איתך שהמושג "אומנות" לא כפוף לטעמי האישי אך כמדומני שאתה הוא זה שהתלונן "רץ מארוע לארוע כדי לנגן מוסיקה רדודה שאני שונא.".
לגבי מושג "טפול". כמדומני שהוראתו המיונאית,אינה משיכת אותו לתחום הפסיכולוגיה הקלנית בלבד,למשל, אמא מטפלת בילדיה,מתי משהוא יטפל בתשלומי הארנונה כבר? אנשי הדון קורליאונה טיפלו בבעלי החוב בצורה מקצועית .וכו'
וכמו שסלסה יכולה להקרא אומנות יש גם כמה רובדים של טיפול בבחור,וכש"כ כאשר הבחור עצמו פונה לעזרה ומבקש שיטפלו בו ואין כאן שום נימה פטרונית ,שאני מניח, שאולי צליל כזה הפריע לך. וכשצינתי שטיפלתי בבחור זה היה מנוח ששיך לשיגרא דלישנא מאחר ואני גם המטפל בתשלומי הארנונה בביתי...
ולגבי עסוקי ומיומנותי,אכן אתה לא מכיר וגם לא צריך להתנצל
נשלח ב-20/10/2007 18:32
אתה מזלזל בסלסה?
"הכרתי בחורים שהיו יכולים להיות "גדולים" במדע בהשכלה,באומנות,והיום מסתפקיםבסלסה מעמיקה" הי הי הי! אני מריח כאן סוג של זלזול בסלסה?
האם אני שומע כאן שמץ של משהו, ריח, קמצוץ של אמירה: זה או הצלחה באומנותאו סלסה? או הצלחה במדע או סלסה?
קוגיטו, אם היה לך איזשהו צד כזה, כדאילך לחזור בך ומהר, אחרת יהיה לך עסק איתי. (-:
נתחיל בעובדה שסלסה היא אמנותכמו כל אומנות. ואם היה יוצא בשאלה כלשהוא מצליח ליצור איזשוהיא יצירה בתחום הסלסה, או הריקוד בכלל, הריהו כאחד שיצר בכל תחום אומנות אחר לא ככה?
אבל רגע, קוגיטו, אולי אני מבין אותך. אולי אתה רומז שאדם שצייר ציור מופלא הוא אמן ואדם שרקד ריקוד מופלא אינו אמן? מדוע? כייש מוזיאונים לציירים? כי זה מה שאתה בעיקר מכיר?
טוב, לפני שאני מתחיללהתרגז לחינם, אני כמובן אמתין להבהרה כי אני הלא ממש מקווה שלא לזה התכוונת,. למרות שממש בא לי... נו טוב... אני אתאפק.
בלי שום קשר, גם אם הגעת להשגים בתחום אחר, אתה יכול לרקוד סלסה. אתה יכול להיותמדען מהולל ועדיין לרקוד סלסה, אתה יכול להיות איש מחשבים מצטיין ולרקודסלסה.
טוב אני אשמור בנתיים את הטפת המוסר שלי. כי חבל ללכת מהר קדימה כשאולי לא הבנתי אותך נכון. ואגב, אם אתה כבר מתנצל, כדאי שתתנצל גם על הביטוי המעצבן "טיפלתי בבחור". אתה לא פסיכולוג קליני (אתה כן? אם כן אני מתנצל) ולא "טיפלת" באף אחד. גם אני לפעמים יושב ומקשיב לאנשים, מספר להם מנסיוני העשיר - לא תמיד עשיר מרצוני, לפעמים עשיר בעל כורחי - ומרגיש שעזרתי. אבל אני רחוק מלומר "טיפלתי בבחור". מי אני בכלל?
רק אצל הדתיים-חרדים המהירות שבה כל אדם שהיטה אוזן והתנדב לעזור מתנשא בביטוי "טיפלתי" אני "מטפל בבחורים" וכהנה וכהנה.
אז הנה, יש לך כבר שני דברים להבהיר לי. לא. זה לא קריטי. אתה יכול גם לא להבהיר. סתם הציק לי בעיניים.
