ביוה"כ, חובה עלינו לשחוט חתול בתור קרבן לשטן!

איש ערבות
משום מה רק עכשיו ראיתי את דבריך, כרצונך איני נכנס אתך לויכוחים או השפעות כביכול, אבל רק תגובה קטנה על זה שלא עומדים על גבך, גוף מסוים של מלמדים.
הגמרא אומרת  אין אדם נוקף אצבע קטנה למטה בלי שיכריזו עליו מלמעלה   הרמב"ם מסביר את הרעיון הזה כך, לא שכל רגע  שבן אדם  מזיז אצבע קטנה למטה, זה בגלל שלמעלה הזיזו לו את את האצבע. הקב"ה למעלה ברא את האדם כך - כשירצה להזיז את האצבע יוכל להזיז.
גם בחינוך זה כך מחנכים את הילד כך, שתמיד כשיחשוב- יחשוב בכיוון מסוים, שהמחנך מתכנן.

הרשה להגיד לך, האדם נולד בצלם אלוהים- אין לאדם נפש בהמית!! ליהודי לא כש"כ.

בענין תיקון העולם
בפ' בראשית ,התורה מספרת על קין, שה' לא קיבל את קרבנו. השאלה שנשאלת כבר 5000 שנה למה?
הבן אדם- הביא ראשון, הוא יזם והוא הרגיש צורך להביא קרבן לה', לא כמו אחיו שנגרר אחריו כמו שהפסוק מספר- גם הוא-, למה ה' לא קיבל את קרבנו?

התשובה הנלע"ד- ה' קילל את האדם ואמר לו ארורה האדמה... -קוץ ודרדר יצמיח לך,
בא קיין והחל לעבוד את האדמה, הוא החליט שהוא מתקן את האדמה הארורה, ובמקום קוץ ודרדר הוא מצליח להתגבר ולתקן את הקללה ומביא פירות לא קוצים. והוא מביא את זה כקרבן לה' כאומר ריבוני הצלחתי לתקן את הקללה, וההמשך כבר כתוב, ולא כאן המקום להאריך,

_________________

מודה ועוזב

לשלמות העניין עוד מתוך זוהר חדש על שיר השירים:

"אמאי איקרי מזבח? - והא לא דבחין ביה דבחין, ומזבח על דא איקרי?! - אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סיטרין בישין. וההוא סטרא אחרא הוה כפית, כעגלא דכפית לדבחא, אף הכי סטרא אחרא הוה כפית, דלא יכיל לשלטאה ולא להוי מקטרגא, ועל דא איקרי מזבח"...

[מדוע נקרא מזבח הפנימי בשם מזבח? והרי לא זובחים בו זבחים, ו'מזבח' על שם הזבחים שזובחים בו נקרא כך?! - אלא משום שעל ידי (העבודה וההקטרה ב)מזבח הפנימי, מבטלים ועוקדים כמה צדדים רעים, וגורמים לסטרא אחרא להיות כפות כעגל הכפות לשחיטה, שאינו יכול לשלוט ולקטרג, ועל כן נקרא מזבח הפנימי בשם מזבח...]

כד ההוא סטרא אחרא הוי חמי עמודא דעשנא דקטורת סליק,  הוה אתכפייא וערק ולא יכיל לקרבא למשכנא, ובגין דא  אתדכי ולא אתערב אחרא בההוא חדווה דלעילא בר הקב"ה בלחודוי. ולית סטרא אחרא אתהני מיניה, וליית לסטרא אחרא בה חולקא כבשאר קורבנין ועלוון, בגין דבשאר קורבנין לכולא אית חולקא וקריבו בההוא קרבן. בקטורת לא מתקשר ומתקרב בר קוב"ה בלחודוי, וכל סטרין בישין ערקין וסטרין קדישין מתקרבין, ומתקשרין שייפא בשייפא, דא בדא כל חד וחד כדקא חזי ליה...
ובגין דחביבא כל כך, לא קאים ההוא מזבח פנימאה אלא לגו, דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו ביה ועל דא סתים מעינא..."..

[כשהסטרא אחרא מבחין ורואה את עמוד עשן הקטורת עולה, מיד נכנהע ובורחואינו יכול להתקרב אל המשכן, ובכניעתו זו אין לו כל חלק בשמחה שיש לקב"ה ממעשה הקטורת.
לסטרא אחרא אין כל הנאה מהקטורת ואין לו בה כל חלק כשם שיש לו בכל קרבן וקורבן לרבות קורבנות עולה.
מן הקטורת נהנה הקב"ה לבדו . כל הרע בורח והצדדים הקדושים יש להם בו חלק כל אחד כפי הראוי והמגיע לו...
זוהי הסיבה שמזבח זה אינו נמצא בחוץ, אלא בפנים, בגלל חביבותו לפני הקב"ה. זהו המזבח בו מצויות הברכות ועל כן הוא מכוסה ונסתר מן העין]...

* * *

בא וראה כשנגלה הקב"ה אל איוב מה כתיב? - ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר.
רבי יוסי בר חלפתא אמר, השיב לו על מה שאמר 'אשר בסערה ישופני'. אמר איוב רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניו ונתחלף לך שמי איוב באויב? ההא הוא דכתיב 'ותחשבני לאוייב לך'. לפיכך השיבו מן הסערה.
רבנן אמרי, סערה של שטן שהסעיר גופו של איוב. ומנלן דאיקרי סערה? דכתיב 'רוח סערה עושה דברו', שאין לו רשות לעשות שום דבר אלא במאמרו של הקב"ה.
רבי בון אומר, כתיב בשי"ן דכתיב 'אשר בשערה ישופני' וכתיב בסמ"ך דכתיב 'מן הסערה'. כתיב הכא 'אשר בשערה' וכתיב התם 'לשעירים אשר הם זונים אחריהם'. והאי דכתיב בשערה.
רבי רחומאי אמר, פעם אחת זכר ופעם אחת נקבה. פעם אחת זכר דכתיב 'ונשא השעיר עליו'. וכתיב 'הן עשו אחי איש שעיר'. פעם אחת נקבה דכתיב 'וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכתיב בסמ"ך דכתיב מן הסערה, מאי טעמא? - שמסעיר גופו של אדם.



__________________________


ירוחם:

גם עתה לא נעלמתי ולא נאלמתי, אני בעיקר מנסה לעכל...
אתה מייצג גישה מסויימת ולא תמיד קל לי להכנס לנעליך.

אני חושש שאתה טועה בנוגע לקביעתך כי יש קונספירציה של גוף מסויים או של 'מלמדים'
העומדים מאחורי העמדה שכנגד ומבקשים להשבית כל שמחה ועצמאות מקרב תלמידיהם. על כל פנים ממה שאני מכיר מסביבתי הקרובה ההפך הוא הנכון.. באופן אישי, אין איש העומד על גבי, לא חוג ולא גוף ולא קבוצה  שאני מרגיש מחוייב  אליהם מפני איזו שהיא סיבה צדדית חיצונית או בעל כורחי, אלא מפני הכרת האמת והכרת הטוב...
 
תודה רבה על שיפוטך הטוב אותי, אתה טועה כי אינך מכירני בחיים האמיתיים,
אבל זו אינה הנקודה, ומה גם שסתם ארע את המצב כשאראה כשחקן של ענוות סרק...

לעצם העניין, אני מודע לשיטתו של הרמב"ם בעניין מניין המצוות והתשובה אם היא בכלל או לאו.
עם זאת מניין המצוות אינו הנידון כאן.
ברור שהתורה נביאים וכתובים ודברי חז"ל מלאים מעניין התשובה וחילוקי הכפרה - אני משער שאתה מתנגד רק לתפיסה [שאולי נכנסה ברוב תוקף בהשפעת הקבלה] על השפעות מעשי העבירה והמצווה על תיקון העולם הכללי והפרטי.
אתה מן הסתם סבור שליבת עניין התשובה היא מעין בן שאינו מקיים ציווי  ופקודת אביו והוא צריך להתחרט על כך ותו לא - ללא הלקאה עצמית, ללא מחשבה שהוא הרס וזיהם את הבית ואת עצמו ואישיותו וכו' - אני מודע כמובן לתפיסה זו - אבל כמדומני שיש הדים לתפיסה הכביכול קבלית בעניין תיקון אדם ועולם, גם בדברי חז"ל [באדם למשל יום הכיפורים תולה ויסורים ממרקין,  ותניא בפסיקתא בשם רבי אליעזר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל בתשובה... ובתיקון עולם למשל אמר רבי יהודה עתידים רשעים לומר לפני הקב"ה הניחנו ונעשה תשובה והקב"ה משיבם שוטים שבעולם העוה"ז דומה לערב שבת והעולם הבא דומה לשבת אם אין אדם מכין מערב שבת מה יאכל בשבת? וכן הוא דומה לים ויבשה, אם אינו לוקח מן היבשה מה יאכל בים? וכן הוא דומה לימות החמה ולימות הגשמים, אם אינו חורש וזורע וקוצר בימות החמה מה יאכל בימות הגשמים ?... ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות לרוב]

אל תרחם על הנפש הבהמית שלי כל כך ואל תדאג לה בכלל - אינני מעסיק עצמי ואף כל מי שסביבי ומכיר בתפיסה זו, אינו מעסיק ומייסר עצמו כל היום בעניינים של תשובה וכו' - כולם עם חיוך על הפרצוף לעיתים כושלים בעברה שלא לשמה - אך בעיקר עובדים את ה' בדרך אפשר מאהבה ומתוך שמחה...

_________________

מואדיב,
לדידי אין הבדל גדול בין השנים.
אפשר להתייחס לנ"ל כישות (כי ביחס אלינו זו ישות מסוימת) וכביטוי.
דומני שכבר במדרשי חז"ל נמצא היחס הזה.
אם כי אין לי פנאי או רצון להתעמת או להוכיח את דברי בנוגע לנקודה הזו.

בכל מקרה, גם אם מידת הרחמים היא ישות, אסור לעבוד אותה, אבל מותר לעשות עבודה בהקשר עליה. (תפילה לה' למשל בנוסח המתוקן שהציעו הגאונים היא בדיוק עבודה כזו) 
 

נ.ב. האם תוכל להסביר לי מה ההבדל המהותי בין ביטוי ובין ישות רוחנית?
      אם ביטוי לא היה ישות רוחנית, האם היינו יכולים להבין אותו או להתייחס אליו? 

________________

.



איש ציפור:

רק כהערה: שמת לב לכך שהנך מייחס ל"מידת הדין" או ל"מידת הרחמים" משמעות של "ישות" עצמאית?

אמנם אינך הראשון, שרי יתכן כי אותם גאונים שהתנגדו לפיוט "מידת הרחמים עלינו התגלגלי ... " והעדיפו להחליפו בנוסח "מידת הרחמים עלינו נגלגלה..." חששו לכך שמישהו מתפלל אל מישהו אחר, אל ישות אחרת,  אבל:

אותם גאונים שחששו לכך, מסתמא סברו שאין לתת מנחת-מלים לישות אחרת פרט לתפילה ישירות לה'. שאם לא כן, מדוע התנגדו לכך?


ואין צורך להדגיש כי רבו אלו שיטענו כי "מידת הדין" או כדומה לה, אינה ישות אלא ביטוי, כפי שאפו של ה' אינו אלא דימוי, ודיברה תורה בלשון בני אדם.

ירוחם,
אם כך טוב.

מוכרח להודות שהחידוש לגבי הוידוי, נתבהר לי תוך כדי כתיבה באשכול הזה.
         ועל כך תודתי לאחראים על הדבר. (מידת הדין דורשת את שלה... :-) )
                

_________________

איש ציפור
רציתי ללמוד אתך את הרמב"ם, בנושא בעלי תשובה, ולהסביר את השאלה ששאלתי.
אבל לאחר הבהרת הדברים התברר לי כי, לא הבנתי אותך נכון, ובעצם  ,כיונת לכוונת הרמב"ם.

_________________

מודה ועוזב

בע"ב,
אין לי עוד שאלות.
(אתה עצמך השוית נתת בתור דוגמא למימוש של מחשבה את התפילה, והשלמת את ההחקש שעשיתי בין תפילה לה' לוידוי כלפי הרע...)

ירוחם,
במחילה מכת"ר  דבריך לי ככתב סתרים.
אשמח אם תבהיר את כוונותיך הנעלות :-).

נ.ב. כתבו כאן עוד דברים באשכול (ע"י הרב מיכי, כמתעסק ואולי עוד) לא הספקתי לעיין עד עומק הדברים שהיו בחלקם ארוכים למדי, אבל כעקרון איני רואה את עצמי כחלוק עליהם אלא שראיתי לנכון להבהיר את הנקודה המסוימת (עליה דומני שהקשה מואדיב) עד תום.

א. הנתינה הזו לכוחות החיצוניים, אינה רק בשעיר המשתלח,  וכמדומני [בתקווה שאינני מבלבל דברים] שהיא בעוד כמה וכמה דברים, וכפי שהזכירו כאן את המים האחרונים, וכן הוא בעניין שערות התפילין היוצאות חוצה מן הפרשיות והבית של ראש פחות משעורה כמובא בזוהר [פרשת פיקודי רל"ז], וכן הוא בשפיכת הכוס בהגדה של פסח באמירת דצ"ח עד"ש באח"ב כמובא בשם האר"י לשפוך לכלי שבורה רמוז לקליפה כדי שלא יקטרג, וכן הוא בבציעת הלחם שמותירים את הראש, וכן הוא כמדומני גם במים שמשליכים מעט לאחר התשמיש ולשוח מילתא דבדיחותא קודם הלימוד [מלבד הטעם בגמרא, זהו הטעם המוזכר בתפארת יונתן]  וכן החלבנה בקטורת ועוד ועוד...
(ואם על שערות התפילין מובא כך, כן הוא על השערות בכלל שמהן יניקת החיצוניים שעל כן העבירו הלוויים תער על כל בשרם  [כמובא בספר ערוגת הבושם] ומכאן אולי יובן בדרך אפשר מה שמובא  במשנה אודות השעיר המשתלח לעזאזאל שהיו הבבליים מתלשין בשערותיו כמדומני...

ואולי אולי אולי אולי אנחנו לא הבנו את מה שכתוב בתורה, ולא הבנו נכונה מה פרושה של המילה עזאזל ??
במחשבתו השלישית של כמתעסק, אני רואה קצה של רעיון, ואולי הפוך ממה שהוא התכון. 

כמתעסק,

תודה. דבריך החכימוני.



[רעיון אחר שעלה בי ביחס לשעיר המשתלח -
כיוון שמודגש חוסר ההבדל בין הקרבן לה' לבין המשתלח, והעובדה כי זה וזה "נבחרים" באופן שרירותי, בפיס, וכיוון שכל העבודות (כמעט) ביוה"כ מוגרלות בפיס לכהנים, נראה לי שיש כאן כוונה. אולי דוקא ביום בו תולים אנשים ונשים עיניהם בסדר, בחוקיות, בגמול הראוי (לחוטאים מחד גיסא ולצדיקים מאידך), יש כאן הדגשה על שרירותיות העולם, או לפחות על חוסר יכולתנו כבני אדם לעמוד על חוקיותו של הסדר הא-להי ועל כוונות א-להים.]