הדפיקה על הבמה

.



במקום אחר, באתר אחר, ראיתי דיון ארוך של אנ"ש בשאלה החווייתית "מהי התפילה שהכי עושה לכם את זה" - בתפילות הימים הנוראים.

אם ננפה את דברי הליצנים (קידוש לבנה במוצאי יו"כ, כדוגמא), הרי נותרנו עם התשובות החווייתיות הצפויות; מ"כל נדרי" דרך "ונתנה תוקף" אצל אלו, ועד תלמידי הגוש הנזכרים בערגה ברבם המרקד ושר "אמת מה נהדר היה כהן גדול".

כמובן, ניתן כמעט למפות את המוצא העדתי של העונים בהתאם לתשובות (מ"אשר אומץ" במערב ועד "לך אלי תשוקתי" במגרב), ואין צריך להדגיש כי בדרך כלל, אותו המתגעגע בכמיהה ל"בראש השנה יכתבון" אינו אותו האחד המצטמרר למשמע "עוקד והנעקד והמזבח".

====

שח לי אחד המתפללים לפני מנחה כי "הנני העני ממעש כמו שהחזן של השנה שר - לא שמעתי מעודי! ", ונזכרתי ברב ש' מבית הכנסת בו התפללתי עם אבי במשך שנים ארוכות (עד שנישאתי וגליתי למקום תורה וגו').

הרב ש' היה רב בית הכנסת, אך באופן לא רשמי בלבד. פעמים רבות הוצע לו להיות הרב, והוא סירב, ושלל נימוקיו המוצדקים היו כאלו שלא ניתן היה להתמודד מולם, אך גם אף אחד לא העז להביא רק אחר כשהוא אחד המתפללים, וסמכותו היתה ללא עוררין. את פרנסתו לא מצא מבית הכנסת אלא מהישיבה בה לימד נערים, וביום הכיפורים, במשך שנים ארוכות, עבר לפני התיבה במוסף.

וממנו למדתי. הוא היה מזמר כדרך החזנים את המשפטים הפותחים של "הנני העני ממעש", ואז היה משתתק. כולו מכונס בתפילתו. בדממה מוחלטת. הדממה שררה בכל רחבי אולם בית הכנסת הגדול, ורק רעש מאווררי התקרה נשמע כשהרב התפלל שתתקבל תפילתו כזקן ובקיא, שפרקו נאה וזקנו מגודל.
זבוב לא זמזם.

וידענו כולנו, הרב באמת מרגיש כך, עני ממעש. נכלם ונרגש.

ובשקט הגדול, יכולנו כולנו לחשוב מעט על הימים הנוראים.

ואז באה טפיחת היד על הבמה, אותה דפיקה שבשבת רגילה מסמנת כל כך הרבה דברים אחרים, וכאן רק סימנה כי הרב רוצה נדע כי סיים להתפלל.

והקהל כולו הצטרף אליו בקול גדול:

 יתגדל ויתקדש שמה רבא...



בכל שנה, אם אני עומד מאחורי הדוכן בתפילה זו, אני זוכר שיש פעמים שהחזן צריך לשתוק. להיות בשקט. לתת לדממה הגדולה להשמע.
ובכל פעם כזו, אני נזכר ברב ש', שאינני יודע אם כוחו עוד עומד לו בגילו לעבור לפני התבה בעיר הולדתי כפי שעשה שנים רבות.
ובכל פעם שאני נזכר בו, אני יודע שקטונתי.  אני אולי יכול לשתוק, אבל לדפוק על הבמה - אינני מעז.





(כותרת האשכול שונתה כדי למנוע בלבול)

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 23/09/2007 15:17:35

הבאת הרבה מקורות וטעמים- אז  יש  לך עוד מקור וטעם לדבר!

_________________

מודה ועוזב

לפי הדין החזן חייב להיות גם נשוי- שיהיה מורגל באימה.

מי חיבר את ה"הנני עני ממעש", ולמה היא נאמרת ע"י הש"ץ רק בימים הנוראים, ולמה רק לפני מוסף?

הנני העני ממעש – תחינה לחזן

.

(למה אני מקפיץ? כי ביום השני נשאלתי על ידי מ' מדוע הדממתי בית כנסת שלם לפני שפתחתי בקדיש.)

כתבה את זה אישה...

נעילה-
"אזכרה... "

סיפור מקסים, מרגש ומלמד המון!

יפה כתבת, מואדיב.

(ואני? חוץ מכל התפילות ה"רגילות" שמזיזות כמה נימים בנפש- מה שהכי מזעזע אותי אלה התיאורים של עשרת הרוגי מלכות ב'סדר עבודה' ביום כיפור. היכן שהתפללתי השנה החזן כנראה גם הוא התרגש מהם במיוחד, כי הוא העביר אותם בצורה מצמררת ומרטיטה).