בעל רבי שלמאי היה ידוע כדרשן, כאיש אגדה ולא כאיש הלכה .- סתם שאלה- איך היו מתקיימם כולם בכניסתו? לע"ד ה' לא ניחם את משה. ה' ציער את משה. למה? לאלוקים פתרונים.
רבי שמלאי (לא שלמאי) היה זה שדרש את מניין המצוות שגרם לדיונים הלכתיים נרחבים . לדעתך היה חסר לו ידע הלכתי שלא ידע שאי אפשר לקיימם כולם ? ודאי שיכל לקיים כולם, הרי המצוות תלויות בעיקר בעבודת קרקע, ותוך ארבע שנים אפשר לקיים כולם . וראייה יש בה סוג של נחמה , ידיעת הדבר.
נשלח ב-28/9/2018 13:22
pi_haton כתב:
"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
האם ייתכן לפרש או מישהו בעבר כבר עשה את זה . "לא נס לחה" ככוונה לנסיגת לחיים שמופיעה אצל זקנים וכוונת הפסוק לתאר את מראה פניו שהיה כבצעירותו ע"ד לא כהתה עינו שהכוונה לאיבר פיזי ולא כפירוש המקובל שלחה הכוונה לחלוחית?
היה צריך אם כך לכתוב לחיו, הכוונה בפשיטות ללחלולחיתו שלא התייבשה .
נשלח ב-11/10/2017 00:02
"ויקבור אותו בגי"
אע"פ שכתוב בבניין פעל (קבר - ויקבור) נראה בעיני שפירושו הוא בבניין נפעל (נקבר - וייקבר)
נשלח ב-10/10/2017 23:58
הברכות של פרשת "וזאת הברכה" עוסקות פחות או יותר בענייני ההנהגה הישראלית.
אפרש כאן קצת מהפסוקים הראשונים:
"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" אני עוצר כאן - סיני הוא כמובן מקום קבלת התורה - ספר ההנהגה של העם. לגבי שאר המקומות המוזכרים - ייתכן שהכוונה היא להזכיר מקומות שעם ישראל עבר בהם במדבר, ובהם קיבל את דבר ה', ואולי זה כמאן דאמר "מגילות מגילות ניתנה". וייתכן ש"שעיר" דווקא הוזכר - מכיוון ששעיר - אדום - ארץ האלופים - הוא מקום המלכות החשוב ביותר, שזוהי גם הסיבה שהוזכרו דווקא "המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל", וביום שבאו לסיני - הביא הקב"ה כביכול כבוד מלוכה כבשעיר - ונתן כבוד מלוכה לישראל. ומכאן ממשיכים הפסוקים "מימינו אש דת למו"... ואח"כ "והם" (ישראל) "תכו לרגליך" - מכתתכים עצמם (לשון הכאה, רודים את עצמם לפניך), "ישא מדברותיך" ונושאים את דבריך, ומהם דבריך? - דבריך הם "תורה ציווה לנו משה" שנתנה ל"מורשה" ל"קהילת יעקב" ואז "ויהי בישורון מלך" יש להסתפק אם רומז למשה או באופן אחר רומז לקב"ה, עכ"פ עניין ההנהגה פה ברור.
נשלח ב-11/10/2015 12:58
בעל רבי שלמאי היה ידוע כדרשן, כאיש אגדה ולא כאיש הלכה .- סתם שאלה- איך היו מתקיימם כולם בכניסתו? לע"ד ה' לא ניחם את משה. ה' ציער את משה. למה? לאלוקים פתרונים.
נשלח ב-11/10/2015 12:25
משה מתחנן להיכנס לארץ. בסוטה יד ע"א:
דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן
הקב"ה מנחם את משה שהוא לפחות יראה את הארץ. האם יש גדר הלכתי בראיית הארץ?
השלמה והרמב"ם פירש רוכב שמים - מסובב את הגלגל הגדול ובגאוותו -מכוחו (ממילא) שחקים - (סובבים) שאר הגלגלים.
נשלח ב-17/10/2014 10:17
מה פירוש הפסוק
וכימיך דבאך ?
נשלח ב-17/10/2014 10:02
אפשר לראות הכל אם ה' מראה לך. הר נבו בויקיפדיה קישור
בימים האחרונים גיליתי שברכת משה בוזאת הברכה משלימה פעמים רבות את ברכת יעקב. הדבר בולט במיוחד ביוסף אבל נכון גם ביהודה, גד, זבולון - יששכר, דן. אחר כן מצאתי ברמב"ן את המדרש הבא: ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו בבראשית רבה (ק יג) וזאת אשר דבר להם אביהם עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם. הן יעקב והן משה משתמשים באותה שיטה - הנביא העומד למות ומשתמש בידיעת העתיד כדי לברך/לקלל/לצוות. אין זו נבואה רגילה. יעקב מגיע בחזונו מלפני הכניסה לארץ עד תקופת ההתנחלות ולכל היותר הממלכה המאוחדת. משה מגיע להתנחלות ועד הפילוג.
נשלח ב-17/10/2014 00:19
מאזה מקום אפשר לראות את דן (בנניס) ואת הים הגדול ואת צוער (דרום מזרח ים המלח) ? /היכן הוא הר נבו ומה גבהו ?
נשלח ב-16/10/2014 20:05
הרמ"ד קאסוטו בספרו ספרות מקראית וספרות כנענית מפרש כל הפרשה כולה בתיקוני לשון מעניינים, אינו לפני כרגע.
נשלח ב-16/10/2014 20:04
בערולאאדע כתב:
אם עוסקים בהצעות להגהות במקרא מסברא יש לומר
ממגד שמים (מטל) [מעל] ומתהום רובצת תחת
יפה!!! כיוונת לדעת כמה כתבי יד של התורה שבהם בדיוק כך היה כתוב! מצ"ב צילום היישר מתוך ה- BHS:
נשלח ב-15/10/2014 17:42
אם עוסקים בהצעות להגהות במקרא מסברא יש לומר
ממגד שמים (מטל) [מעל] ומתהום רובצת תחת
נשלח ב-15/10/2014 17:06
לגבי נוסח שירת "וזאת הברכה" - כיוון שפתוח לפניי מהדורא בתרא של הביבלי"א הבראיק"א שטוטגארטענזי"ה הנה כמה דוגמאות לתיקונים והצעות והבוחר יבחר: ואתה מרבבת קדש - השבעים לא הבינו כנראה ותרגמו: "ואִתּוׂ רִבְבוׂת קָדֵשׁ" והוא חסר פשר. הפשיטתא והוולגטה תרגמו "ואִתּוׂ רִבְבוׂת קוׂדש" (=מלאכים, כמו "כל קדושים עמך" בזכריה, או "רבו רבבן" בדניאל). והחוקרים הציעו כמו שהציע בער לעיל: "ואָתָה ממרִיבת קָדֵש" אשדת - השומרוני גורס "אש דת" (2 מילים), והוולגטה ועוד תרגמו מילולית: "דת\חוק של אש". השבעים תרגמו: "מלאכיו עמו" ולא ברור מאיפה בדיוק הגיעו לזה... אף חבב עמים - השומרוני גרס "אב חובב עמים" (אברהם?), החוקרים הציעו "אף חבב עמוֹ". הם תכו - כאן החוקרים הבריקו והציעו לקרוא: הִמְתַּכּוּ לרגליך, מלשון "כי ימוך אחיך" (המסורה הפרידה את 2 המילים בטעות?). השבעים ועוד תרגמו לפי העניין: הם היו מתחת לרגליך. ישא מדברותיך - שוב הברקה: "ישאום דברותיך" (=את בני ישראל).
