הגיע הזמן שכדרך כל הבדצי"ם גם הד"ל יקימו מערך כשרות עצמאי, כחלק מהפרטת מוסד הרבנות הראשית לישראל.
נק' המוצא שלי שהדאגה לכשרות צריכה להיות מכוונת להרחבת מתן הכשרות, גם במחיר הקלות. יש אוכלוסיה רבה שרוצים לאכול כשר, ויש לחשוב בכשרות לא על המגזר אלא על הכלל.
1) להכריע בין מח' אשכנזים וספרדים בעניני כשרות ולקבוע הכשר אחיד לללא חלוקה עדתית.
2) ליצור שני מסלולים אלטרנטיביים -
א) הכשר רגיל.
ב) מהדרין ( - תמיד יהיו כאלו שירצו להרגיש שהם מהדרים, ויש לכבד רצון זה).
3) שקיפות הלכתית - להקים ועדת רבנים מקרב הד"ל שתכלול את הקודקודים המקובלים מרחבי המגזר שתקבע את התקן ההלכתי.
ולפרסמו באתר אינטנרט:
כגון: הכרעות לגבי חלב עכו"ם, נהלי הביקורת של המשגיחים, הכשרתם, מקור תשלום שכרם וכדו'.
(מאידך, יש לחשוב בכובד ראש עד איזה רמת פירוט הלכתית רוצים להיכנס, כדי להקטין אופציה של מחלוקות)
4) לחשוב על צורכי הרבים וכח דהתירא עדיף, וללא מורא מחששות על גבי חששות וחומרות שנוצרו בדור האחרון.
5) לקחת בחשבון שיש אוכלוסיה מסורתית רחבה שרוצה לאכול כשר, ומגמת הרחבת מתן הכשרות לענ":ד צריכה להיות מטרה ראשונית עקרונית.
6) להכריע בפיתרון שאלת מתן כשרות לעסקים שפתוחים בשבת -
לחשוב על אופציה של מצלמות אוטומטיות - האם הדבר ראוי מבחינה הלכתית, או ציון בתעודות מיוחדות שכשר אך פתוח בשבת.
מה דעתכם - הצעות נוספות?
_________________
נשלח ב-30/10/2007 06:26
במצב כזה באמת אין צורך במשגיחי כשרות, כי השוטרים אמורים לפקח שכל החנויות יהיו כשרות.
לכן, למשל, אם הסנהדרין פוסקת שאסור להשתמש בהיתר מכירה, אז השוטרים ידאגו
לכך שלא יהיה היתר מכירה בשום מקום, ולגוף הכשרות החלופי של "צוהר" לא
תהיה משמעות - לא יהיה להם למי לתת הכשר; ואם בכל זאת ינסו לפעול כך, הם
ייחשבו לזקנים ממרים.
מצד שני, אם הסנהדרין פוסקת שמותר להשתמש בהיתר מכירה, עדיין יוכלו אנשים
להחליט באופן פרטי שהם לא קונים מהיתר מכירה (מותר לאדם להחמיר על עצמו),
וכן יהיה מותר לאנשים למנות שליחים שיבדקו בשבילם האם מסעדה מסויימת
משתמשת בהיתר מכירה או לא, וגם לתת תעודה שמעידה על כך שהאוכל במסעדה הוא
ללא היתר מכירה; אבל הם לא יוכלו להגיד ברבים ש"אסור להשתמש בהיתר מכירה",
ומי שיורה כך לתלמידיו ייחשב לזקן ממרא.
נשלח ב-29/10/2007 11:52
בית הדין הגדול צריך לפקח על כלל ענייני הנהגת הציבור בדרך התורה.
מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך,
שופטים אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם, שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינין המסבבין
בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמדות ולהכות כל מעוות וכל מעשיהם ע"פ הדיינים וכל שיראו בו עוות דבר מביאין
אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק א
נשלח ב-25/10/2007 20:24
אם אני לא מכיר אותו, איך אני יכול לדעת שהוא מוחזק לשומ"צ ויר"ש? וגם אם
כן - איך אני יכול לדעת שהוא מספיק ערוּם כדי להתמודד עם נוכלים - אולי
הוא פֶתי המאמין לכל בעל עסק, ובעלי עסקים מרמים אותו?
נשלח ב-25/10/2007 19:14
ארא"ס
ולמה לא תוכל לסמוך על יהודי שמוחזק לשומ"צ ויר"ש רק בגלל שאינך מכירו?
איפה בשו"ע כתוב כדבר הזה?
נשלח ב-28/9/2007 16:14
עד לפני מספר ימים, הרבנים הציונים-דתיים הדגישו את חשיבות האחדות במערכת
הכשרות, וטענו שצריכה להיות רק מערכת כשרות אחת - של הרבנות הראשית, ויש
לציית לה "אפילו אומרת לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין". היו גם
ציונים-דתיים שבאופן עקרוני סירבו לאכול מאכלים בהכשר חרדי, כי טענו שגופי
הכשרות החרדיים פוגעים באחדות (ואחדות היא עיקרון חשוב, כפי שכתב רמב"ן
שם).
עכשיו התחלפו היוצרות: החרדים השתלטו על הרבנות הראשית, ורבני הציונות
הדתית החליטו לנהוג על-פי הגישה החרדית ולהקים גוף-כשרות עצמאי. וראיתי
בטלביזיה ח"כ מש"ס, שטען כנגדם ש"יש רבנות ראשית אחת וכשרות אחת, וצריך
לשמוע בקולה..."
אכן, מ.ד.אברהם צודק: "הפוליטיקה משתלטת על השיח ההלכתי, משני צדדיו."
נשלח ב-28/9/2007 14:51
ר' מיכי,
בשנים רגילות החקלאי הישראלי יכול להתחרות עם תוצרת נוכרית, אך אין לא סיכוי בשמיטה. אם הוא לא יקבל גיבוי הוא לא יתאושש לשנים הבאות.
לדעתי עיקר הבעייה של הבד"צים שאצלם כשר אבל מסריח כי הפוליטיקה עברה כל גבול. במילואים יש לי חייל שעבד בהספקת משקאות קלים (רכיבים: מים, סוכר, CO2 וצבע מאכל) לישיבות מסויימות. פעם אחת סרבו לקבל משלוח כי אותו בד"ץ הכשיר מוצר שלא על דעת הרבנים המקובלים על אותו מוסד. הבנתם את זה? פסלו משקה קל ששותים אותו כל השנה בלי בעייה בגלל מחלוקת על מוצר אחר.
אולי כבר הגיע זמן להכניס שיקולים שהם לאו דווקא הילכתיים מובהקים כמו מחיר, הגיינה ושכר העובדים. ישנם תחומים שלדעתי הדת יכולה לאכוף טוב יותר מאשר מדינה.
נשלח ב-26/9/2007 12:02
אם מגזר מנסה לכפות נורמות על הכלל, טבעי שתהיינה ריאקציות.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/09/2007 12:02:06
נשלח ב-26/9/2007 11:08
מזוהר
"א. למה להכריע? כל אדם ינהג כמנהג אבותיו. אולי גם להכריע על נוסח תפילה אחיד וכדו'?"
1) אילו איישר חילי גם על נוסח אחיד הייתי מכריע!
או לכל הפחות בביהכ"נ אחד יתפללו ביחיד כל אחד לפי נוסחו, והחזן יעלה לפי נוסחאו האישי (-בסה"כ בימות חול ובשבתות ההבדלים לא כל כך גדולים) -
אך הכשר גורם לאי יכולת ישיבה משותפת בשמחות / אירועים / מקומות עבודה -
לשון אחר: האקוטיות של הכשר לשימור אורגן חברתי גבוהה הרבה יותר.
"ב. מה לדעתך יכלול הכשר המהדרין יותר מן ההכשר הרגיל".
בזה תכריע ועדת רבנים מקובלת שנדע מי יושב בה! - על קביעת הסף, כגון: סירכות, חלב עכו"ם וכדו'
"הערתך בסוגריים "תמיד יהיו כאלו שירצו להרגיש שהם מהדרים, ויש לכבד רצון זה", זו היא בדיוק הסיבה שקיימים הכשרים רבים"
יש הבדל בין כבוד / פוליטיקה, ובין חומרה הידור -
הידור מקובל בתחומי מצוות שונים, אבל גם בהידור מבחינה ציבורית יש להתחשב בגורמים שונים ולענ"ד ניתן לסמן לפי עמוד שידרה הלכתי גבולות.
ג. "האם כיום במסגרות ההכשרים אין שקיפות הלכתית?"
מה אתה אומר, האם ידוע - תדירות וזמינות המשגיחים / תנאי העסקה ושכר / היסוד ההלכתי של סף הכשרות?
בקשה אתה מוזמן לדווח, או לנסות לברר אצל הבד"צ או הרבנות - נסה ותהנה.....
"ד. דוקא לגבי כוח דהתירא אני מסכים עימך. אבל כמובן שצריך לבנות את מערך הכשרות מלכתחילה עם קריטריונים הלכתיים ברורים, שהרי היום ההכשרים שנוהגים לקולא בד"כ הם הכשרים שפחות מוקפדים גם בשאר נושאים שצריכים פיקוח והשגחה צמודה ויש כאן מקום למכשול"
.
יש ביננו הסכמה.
ה. כדי שהאוכלוסיה הרחבה תאכל מוצרים כשרים צריך למכור את המוצרים במחירים סבירים וקרובים עד שווים למוצרים שאינם כשרים. אני לא בטוח שזה אפשרי.
קרובים לשווים - על פי רוב אפשרי.
ו. מתן הכשר לבית עסק שפותח דלתותיו בשבת הוא בעייתי.
"פתרון של מצלמות ייתכן והוא בעייתי בעצם בשימוש בשבת"
איזו בעיה - פרט ונתמודד.
"וכן לא נראה לי שאפשר לסמוך ע"כ לפרק זמן ארוך של יום וחצי כל שבוע (בס"ה מדובר במחללי שבת ואמצעים אלקטרוניים ניתן לרמות בקלות). "
כנראה שאינך מצוי בעניני הכשרות - יש מסעדות גם של הבדצי"ם המשגיח אינו נוכח ברציפות, אלא יוצא ונכנס וסומכים על היסוד שהואיל וזמן כניסתו אינו קבוע אין האדם מרמה, ועל עוד כמה דברים. לענ"ד מעיקר הדין ההלכתי גם במצלמות הדבר פשוט.
הרי מקומות בטחוניים רבים סומכים על אמצעים אלקטרוניים אלו - ולא אנחנו המצאנו את הפטנט, אין לי כמעט ספק שנאמנות להשגחה לפי עקרי ההלכה - הדבר מספיק, (- וטענתך היא כטצדקי בלבד.)
3) "אבל ב"ד שנותן הכשר יכול להמנע מלתת הכשר למקום המחלל שבת".
- זהו הנימוק העקרי לאי מתן הכשר וכאן יש לשקול היטב הפסד ושכר - ויש לדון כאן האם לפינו שיקול הלכתי טהור / חברתי.
"הצד היחיד שאני רואה לתת הכשר למקומות אלו הוא למנוע מאנשים לעבור על אכילת בשר וחלב, נבילות וטריפות ושאר איסורים"
זהו צד חשוב מאוד!
ר' מיכי
בניגוד אליך איני חושב שיש לפרק לגמרי את הרבנות. ובוודאי לא את האידאולוגיה הד"ל, אלא יש לשדרג ולשכלל את הטעון שיפור.
בעניני חברה בניגוד למדעים מדוייקים לא תמיד מחליפה תיאוריה אחת בשלמותה את שלמותה ( -אם כי גם במדעים מדוייקים אין זה כך תמיד עד כמה שידוע לי).
בתהליכים חברתיים דומני תהליך של אבולוציה עדיף על רבולוציה, וצריך סבלנות.
לענין דבריך על עלות והכשרים -
איני יודע אם בדקת, אם כן פרט. אם לא איני משוכנע שיש טעם בהפרחת טענות תמיהות ושאלות ללא בדיקה יסודית שלא ניכשאל בהוצאת לעז או בשחד בכשרים, הרי ידועים דברי הרבינו יונה שככל שאם מוחזק ככשר יש לדונו יותר לכף זכות.
_________________
נשלח ב-26/9/2007 01:17
לאט לאט יגיעו (ולמרבה האירוניה זה נעשה בשם הדאגה לכלל ישראל) להפרטה של הרבנות ולהפרדה של הדת מהמדינה, אכי"ר בב"א.
הבהרה: אני בהחלט תומך בצעדם של רבני 'צהר', אלא שזה רק צעד קטן אחד בדרך לפירוק המבורך של הרבנות ושל האידיאולוגיה הציונית-דתית בכלל. הם עושים זאת רק כאשר כבר באו מים עד נפש ובעל כרחם, במקום לעשות זאת באופן מתוכנן ומבוקר וביוזמה שלהם.
שאלת אגב: האם באמת הירקות המיובאים יותר יקרים מאלו של 'אוצר הארץ' לדוגמא? רק היום שמעתי שהירקות הנלקטים (עגבניות, מלפפונים וכדו') מיובאים כמעט כולם בכל שנה ושנה מחו"ל/פלסטינאים וכדו'.
ובכלל, לא ברור לי מדוע רק בשמיטה יש לדאוג לחקלאים היהודיים ולא לייבא מפלסטינאים או מחו"ל, ובשאר שנים לא?
דומני שהפוליטיקה משתלטת על השיח ההלכתי, משני צדדיו.
_________________
מיכי
נשלח ב-25/9/2007 23:46
כמתעסק
א. למה להכריע? כל אדם ינהג כמנהג אבותיו. אולי גם להכריע על נוסח תפילה אחיד וכדו'?
ב. מה לדעתך יכלול הכשר המהדרין יותר מן ההכשר הרגיל, האם לאחר שיוכרע (לשיטתך) הנהגה אחידה לכל העדות והדעות ייתכן הכשר שיהיה כשר לאדם אחד ולא כשר לאדם אחר (באינשי דסמכי על האי הכשירא)?
לי זה נראה כקונפליקט מובנה בבניית הכשר לכווולם שיש בו שתי רמות.
הערתך בסוגריים "תמיד יהיו כאלו שירצו להרגיש שהם מהדרים, ויש לכבד רצון זה", זו היא בדיוק הסיבה שקיימים הכשרים רבים - כבוד/פוליטיזציה וכו', האם אתה רוצה לפתוח הכשר שהפלגנות תהיה בו גם מבפנים (עד כמה שטעמך הוא כבוד גרידא).
ג. האם כיום במסגרות ההכשרים אין שקיפות הלכתית? לא ידוע לי שמסתירים ממני איזו דעה מסויימת או פסק מסויים שנוהגים כמותו. לא כל פסק מפרסמים אבל כ מי שסומך על מערך כשרות כל שהוא סומך בעצם על העומד בראשו דהיינו רב מסויים או ב"ד.
אני מקווה שאינך מטיל רפש בכל ההכשרים שמרמים את קהלם וצורכיהם.
ד. דוקא לגבי כוח דהתירא אני מסכים עימך. אבל כמובן שצריך לבנות את מערך הכשרות מלכתחילה עם קריטריונים הלכתיים ברורים, שהרי היום ההכשרים שנוהגים לקולא בד"כ הם הכשרים שפחות מוקפדים גם בשאר נושאים שצריכים פיקוח והשגחה צמודה ויש כאן מקום למכשול.
ה. כדי שהאוכלוסיה הרחבה תאכל מוצרים כשרים צריך למכור את המוצרים במחירים סבירים וקרובים עד שווים למוצרים שאינם כשרים. אני לא בטוח שזה אפשרי.
ו. מתן הכשר לבית עסק שפותח דלתותיו בשבת הוא בעייתי.
1) אם הייתה תעודה שהמוצרים הם תחת הכשר ותו לא עוד היה שייך אבל להכשיר את עצם המסעדה יש כאן תרתי דסתרי.
2) הרי כל מסעדה עם הכשר יש אצלה משגיח לפחות בחלק משעות היום. האם נראה שאפשר להפקיר את המסעדה לשימוש ללא השגחה במשך קרוב ליום וחצי כל שבוע והמטבח עדיין ישאר כשר? פתרון של מצלמות ייתכן והוא בעייתי בעצם בשימוש בשבת וכן לא נראה לי שאפשר לסמוך ע"כ לפרק זמן ארוך של יום וחצי כל שבוע (בס"ה מדובר במחללי שבת ואמצעים אלקטרוניים ניתן לרמות בקלות).
3) אני לא בעד מלחמות השבת למיניהם במקומות שאינם באיזור מגורים חרדי ולא מעניין אותי האם קניון ארנה פתוח בשבת. זה תחום שב"ד צריך לכפות וכיום אין ב"ד יכול לכפות כאלו דברים.
אבל ב"ד שנותן הכשר יכול להמנע מלתת הכשר למקום המחלל שבת.
הצד היחיד שאני רואה לתת הכשר למקומות אלו הוא למנוע מאנשים לעבור על אכילת בשר וחלב, נבילות וטריפות ושאר איסורים.
