מרן: לנגוס באתרוג רק אחרי הו"ר !!

 
שהאתרוג שברכתי עליו בימי החג ויצאתי בו י"ח דמצוה, חילקוהו בני ביתי לנשים חסוכי בנים, אחר שמנה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם, ונתנו לכל אחת חתיכה מן האתרוג, ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום..."

כתב בספר ליקוטי מהרי"ח (סוכות דף קו ע"א), המנהג שנשים מעוברות נושכות הפיטם של האתרוג ביום הושענא רבה, ואומרות תפלות ובקשות. ספר זכירה. ע"כ. וכ"כ הגר"ח פלאג'י  בספר מועד לכל חי (סי' כד אות כה): שבספר נזיד שמשוון על סוכה כתב וז"ל: ראיתי בספרים כתיבת יד שנהגו הנשים המעוברות ליקח האתרוג ביום הושענא רבה, ומוציאות ממנו הפיטמא, ואח"כ מחלקות צדקה לעניים ומתפללות שיציל אותן השי"ת בשעת הלידה ושתלדנה ולד בר קיימא וכו'. וסיים, ומי שאשתו מעוברת בימים אלה יתן דעתו לתת ביד אשתו האתרוג שתעשה כאמור, ותתפלל להשי"ת שתלד בריוח ולא בצער, ויצא הולד לחיים טובים ולשלום. ע"כ. וכ"כ בספר חיים וברכה (סי' רכח). והביא סמך לזה אליבא דמ"ד, עץ הדעת, אתרוג היה. והזכות שלא פסלה אותו בכל ימי החג, עד שנגמר זמן מצותו, תעמוד לה לרווחתה. ע"ש. ולכאורה כיון שהאתרוג מוקצה למצותו בכל היום השביעי, כמו שפסק בש"ע (סי' תרסה) אין ראוי לעשות כן ביום הושענא רבה. וכן ראיתי להגאון ממונקאטש בספר דרכי חיים ושלום (אות תשצו), שכתב מנהג הנשים ללעוס הפיטמת של האתרוג, אין לו מקור, רק חדשים מקרוב באו והדפיסו כן בספר מטה אפרים. אבל במטה אפרים הישן לא נמצא זה. ועכ"פ לא יעשו כן בהושענא רבה, כיון שהוא מוקצה למצותו, אלא יעשו כן אחר שמחת תורה. והגאון חות יאיר בספר מקור חיים (סי' תרסד) כתב וז"ל: מנהג נשים מעוברות שנושכות הפיטם מן האתרוג ביום הושענא רבה, נזכר בספר צאינה וראינה. "ואשרינו שנשתקעו מנהגים אלו". עכ"ל. ובספר סגולות ישראל להרה"ג ר' שבתי ליפשיץ (מע' מעוברת), כתב, שסגולה היא לנשים מעוברות ליטול הפיטום מן האתרוג, שיהיה הריון קל וכו'. ע"ש. ואנא עובדא ידענא, שהאתרוג שברכתי עליו בימי החג ויצאתי בו י"ח דמצוה, חילקוהו בני ביתי לנשים חסוכי בנים, אחר שמנה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם, ונתנו לכל אחת חתיכה מן האתרוג, ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום. וזכות המצוה ראויה היא שתגן אלף המגן. ובספר מטה אפרים (אלף המגן סי' תרס, בקונט' אחרון אות ו) הביא שיש מנהג, שהאתרוג אחר החג עושים אותו מרקחת עם צוקר, ומעלים אותו על השלחן בליל ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות ומברכים עליו בפה"ע, (וא"צ לברך עליו שהחיינו שכבר נפטר בשהחיינו שבירך בחג על המצוה. וכן העלה הרה"ג ר' יצחק פלאג'י בספר יפה ללב בקונט' יושר לבב (סי' רכה, דף קצג ע"ג). וע"ע בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' כג), ובשד"ח מע' ברכות סי' ב אות ב).